דורון סגל

ראובן, לראות לוחית רישוי ישראלית, צהובה, במקום שכזה, כבוד גדול מאד! מה שמזכיר לי רגע במירוץ בקפריסין, מאי 2008, חנן, הנווט שלי צילם בווידאו והוצאתי מהסרט תמונה אחת קפואה...

מקסים. אני "עוקב" אחרי הסיפורים שלך ונהנה מכל רגע. תודה.

כבוד גדול לאיש יקר, שמעבר היותו בעלים של רכב מאד מיוחד, תמיד שש לעזור ועם חיוך גדול...

השועל, שביתו בעבר היה איזור הדרום, יצא ממאורתו למפגש. באיחור אופנתי נכנסתי לרחבת רכבי האספנות המלאה. ה"ציוד" הוצא ממקומו והג'יפ נמלא גאווה למראה החברים המוכרים ממועדון החמש. ואם בחברים מדובר, אז בסוף המפגש נסענו לפגוש "חבר" ותיק של השועל, בקיבוץ יד מרדכי. ביקשתי רשות ועליתי מעט על המדרכה כדי שאוכל לצלם את החברים לנשק יחדיו... מדובר במשוריין שפינה את הילדים בלילה מהקיבוץ. ובדרך הביתה, נעצרנו לעזור לחבר אחר, שנתקע בגלל סתימת דלק. עופר "שתה" מעט דלק, בדיוק כפי שעשה בג'יפ שלו עשרות פעמים, שחרר את הסתימה וכולנו הגענו הביתה בשלום. היה מפגש מקסים. תודה לצביקה ולשאר העוסקים במלאכה.

I rest my case !

השועל פתח עין תורנית למשמע המהומה על המקלדת , לא הבחין בענן אבק מתקרב וחזר להתכרבל עד התצוגה ב"אברבנאל".... להזכירכם, אבי וירון, מידות הברגים בג'יפים הן באינצ'ים...

היום, לאחר "אשפוז" חורפי עמוק, יצא השועל לקבל את החיסון השנתי. את החיוך של הבוחנים הוותיקים והצעירים, כל אחד מסיבותיו, קיבל השועל בהבנה. המסלול עבר במהרה ובשלום ואף לווה בהסברים של הבוחן הוותיק ל"ירוק" על עיני החתול, כפתור ההנעה שברגל והוישרים הפניאומטיים. נתבקשתי להחליף את הפסים הזוהרים מהדגם הישן לחדישים. מאחר ולא מתוכננת לו מלחמה בקרוב, לא נורא כל כך אם הוא ינצנץ בלילה למרחוק... להתראות בהרמת הכוסית בנס ציונה.

אנחנו לא כל כך "סומכים" על כלים צעירים מ30 שנה... למתעניינים, הטיול יהיה ליומיים, בדרום רמת הגולן... יהיה מעניין להפגיש את השועל עם תנין

כל הכבוד למשתתפים בהפנינג. מכוניות וצילומים יפים, שלא לדבר על הדוגמנים/יות...

ורד ובועז יקרים, ללא כל ספק, הוכחתם שוב, את גדולתכם. בארגון עד הפרטים הקטנים ביותר, בציוד המתאים והמגוון, במאכלים הטעימים מאד וברוחב הלב. החיוך לא מש מפניכם, למרות הטרחה הרבה הכרוכה ב"הרמת" אירוע שכזה. באמת כל הכבוד! ולקובי, אריאל, ראובן ונפתלי, תודה רבה על העזרה בסידורים השונים. תודה גם לכל המבשלים/אופים/קונים. היה שווה ביותר. רק מה, יצא יקר..... מאחר והתורכיה רצתה להסתובב בבילו סנטר לאחר מכן...

המון מזל טוב לסבא הגאה.

את מקל העץ, שאיתו אני בודק כמה דלק יש במיכל של השועל...

הזדמן לי לבקר, כמה פעמים, במפעלי היצור וההרכבה של משאיות ומכוניות מרצדס. שאלתי את המלווים בסיור מה מייחד כל כך את המותג וקיבלתי 3 דוגמאות. האחת של כיסא הנהג, שמיוצר בשיטות והחומרים שהיו נהוגים פעם. קפיצים, עשב ים וכו, במטרה ברורה שיחזיק 25 שנים של תמיכה טובה בנהג, כי גם ללקוח מהיד השנייה והשלישית והרביעית מגיע לשבת היטב.... משקלו של הכיסא בהתאם, מסיבי וכבד הרבה יותר מכיסאות עם תמיכה ספוגית ומחירו בהתאם. השנייה, הדלתות, שנסגרות כמו מקרר, גם אחרי שנים רבות של פתיחה וסגירה. הצירים, המשקופים והתכנון כזה שיחזיק מעמד בדיוק כמו ביום הייצור, אם הרכב לא עבר תאונה. מי שיש לו מרצדס ישנה, מכיר את זה. והשלישית, הבוכנות. הפרש המשקל בין הבוכנות המורכבות לאותו המנוע לא עולה על חצי גרם! כך יוצא שהמנוע עובד חלק, אינו רועד ומחזיק יותר זמן מעמד ממנוע אחר. ועוד לא דיברנו על איכות החומרים. שלשת הדוגמאות עולות כסף. הרבה כסף ולא בטוח שלקוחות סובארו למשל, יהיו מוכנים לשלם את המחיר של הדוגמאות הללו ברכב שלהם. מצד שני, כשהייתי ילד, בשנות החמישים והשישים, מנוע שהתקרב למאה אלף קילומטר, היה קרוב לסוף חייו. גם החלפת שמן כל 2500 קילומטר, פילטר שמן כל 5000 ופלגים פלטינות כל 10000, לא קיימים היום. ההבדל האמיתי ברכבים הוא בכלל בנהג. פעם הייתה יותר סבלנות וסובלנות כלפי תקלות ומהירות נסיעה. לא דרשו מהרכב יותר מידי וכשרכב הפך להיות נחלת הכלל והמרחק בין העבודה למגורים גדל, גם הדרישה מהרכב עלתה והעומס עליו גדל... מכך נובע הקושי של היצרנים לייצר רכב אמין, איכותי ובמחיר תחרותי לאורך זמן. את המחיר, אנחנו משלמים בכסף ובתקלות אבל מרויחים בגדול בבטיחות ובנוחות.

יופי של רכב לשיפוץ, עם טעם חזק של נוסטלגיה. בהצלחה.

שני המפגשים מתקיימים, כרגיל. מי שרוצה, מגיע, לא תמיד עם רכב אספנות. בשפלה, אנחנו נפגשים ויושבים בתוך בית הקפה. הסחלב, מומלץ.... אני אוטוטו יוצא...

דני וישה, שמעתי "מריבות" והנה אני כאן.... לא, איני חבר ועד ולא הגשתי מועמדות לשום תפקיד מהסיבה היחידה שאין לי את הזמן/יכולת להקדיש לתפקיד את מה שמצופה או את מה שהייתי רוצה לעשות. זה לא מונע ממני לתרום למועדון בפעילות אישית, או "שועלית", דבר שאני עושה ברצון ובהנאה רבה. לענין הבחירות, ניסיתי. הסתובבתי עם כיסים פתוחים ומבט מופנה הצידה.....שידלתי מועמדים לשלש לכיסי מעטפות נוסח טלנסקי... אפילו ביקשתי בקול רם וכלום. נאדה. לא מעות ולא שטרות. אפילו צ'ק דחוי הייתי מוכן לקבל. אין קליקות, אין דילים... אין תחמנות... מה שכן היה, זה כיבוד מתאים, אוירה נהדרת של חגיגה והמון חיוכים. כל זה לפני התחלת האספה וההצעה להעלות את מספר חברי הוועד ל9. כשעלתה ההצעה לדיון, אפילו התנגדתי. עדים כ60 איש ששמעו אותי מתנגד ושמעו את טיעוני הברורים. היה קל מאד לשכנע אותי. מהכרות אישית של רוב חברי הועד המיועד, ידעתי שהתפקידים השונים יתבצעו נאמנה. כל אחד על פי כישוריו ויכולתו, מה שמביא אותי לנושא של השתתפות של "רק" 10 אחוז מהחברים באספה הכללית. העובדות מאד ברורות. חלק נכבד מחברי המועדון, משלמי המסים, בעצם רובם ולמען הצדק רובם המכריע, לא משתתף באספה הכללית. בעצם, גם לא באירועים שמחים אחרים כגון סוף הקיץ בפארק הלאומי, ארועי גלאי ועוזדור, המפגש השנתי בפסח ביער חדרה, בתי המלון בעכו ונצרת ושלא יחשבו אפילו להגיע לארוחת הבוקר שמארגן סניף השפלה בגדרה, בשבת 24/3/12. גם ככה יש תור גדול לשקשוקה של ניצה ולג'חנון של מצא... ת'יודע מה, רובם גם לא מגיע לאירועים/מפגשים איזוריים. כל אחד לפי רצונו וסיבתו. מענין אם רן וחבריו הירושלמים, יריעו לשועל כשיגיע לירושלים בראלי המתוכנן מיפו. מצד שני, זוהי הבעת אמון אדירה, של כ 750 אנשים ששלמו מיסים למועדון וסומכים לחלוטין על 15 החברים, שבחרו לתרום מזמנם וכישוריהם לטובת כלל החברים.... ולא הגיעו לאסיפה. כך גם אני רואה את זה! אישית, אני מבכר לפגוש את האנשים שאני רוצה שינהיגו את המועדון. אבל אם אני חושב על כלל החברים, מסתבר שישנם חברים שנושא האספנות קים אצלם ולא רק ברכב. יש לי אח כזה. אין לו מחשב ומכאן שאין לו גם מייל. גם sms הוא לא מקבל ויש במועדון עוד כמה וכמה כאלה. חברים ותיקים. בשביל זה המועדון "מבזבז" את כספי החברים על הדפסת ה"קלאסיקון" שמגיע בדואר הישן וה"טוב", זה שכולנו אוהבים לשנוא בנושא יבוא החלפים... רון, דובר המועדון, איש יקר. שקט, רהוט, כפי שמתאים לעיתונאי מקצועי שמשלמים לו על כך. לא, לא המועדון שלנו. אצלינו הוא "סתם" מתנדב... ובאשר לאליטה, את זה בני לוי יסביר לך יותר טוב בשפתו הציורית.

אכן כן. מוסך הנכון בראשון לציון. חיים גם הכין את הג'יפ לקראת היציאה לראלי בקפריסין ויש לו חלק נכבד בזכיה. זה לא פשוט לקחת אחריות על רכב ישן שכזה, לבדוק היטב, לחזק ברגים וחיבורים ולאפשר לי לסמוך על הג'יפ ולהתרכז במירוץ. תודה רבה לכל המפרגנים ולהתראות באירועים...

התמונה הראשונה של ה"פצייינט" על הליפט במוסך, אחרי התיקון ולפני השטיפה מהאבק שנשאר עליו מאדמת הנגב והתמונה השניה, בתצוגה של מועדון ה5 באוטומוטור.

אחרי שיצא מהניתוח, בריא, נשאר רק לעשות לו חיסון שנתי בקומפיוטסט ואז נחזור לפעילות רגילה.

ועוד כמה תמונות...

כידוע, לחמשת קוראי (שנים מהם הם הבנים שלי.. ), לשועל הקשיש נשברה ציריה אחורית בטיול האחרון לנגב. זה לא מנע ממנו להמשיך בטיול, עם עזרה מידי פעם של צעיר הדורות במשפחת ג'יפ. יאמר לזכותו של השועל הותיק שלא חשב לרגע להשאיר אותנו בשטח וכך חזרנו הביתה, ממצפה רמון על הנעה קדמית בלבד. מאחר ואת תודתי לחברים שעזרו וליוו כל הדרך הביתה, כבר הבעתי, נשאר לי רק להודות לשועל. לאחר פירוק ואבחון של התקלה ומהות החלקים שיש צורך להחליף, הזמנתי שני לגרים מקוריים מתוצרת טימקין, ציריה מתוצרת ארצות הברית, שימסים לכוונון ואטמים. הצעות לקנית הלגרים בארץ הניבו מחיר כמעט פי 3 מהיבוא ומאחר ורציתי את המקוריים, אלו שעבדו שם כבר 70 שנה, הזמנתי מחו"ל. גם סיפור הציריה הניב הצעות מחיר בארץ, לציריות משומשות, כאילו מחירן מזהב... והזמנתי גם אותה מחו"ל. מתוצרת ארצות הברית, מעט עבה יותר מהמקורית אך עם שיניים ופלנצ" מתאימים. לפני שבוע החלקים הגיעו ושלשום לקחתי את השועל למוסך, שאיפשר לי לעשות את העבודה בעצמי, עם פיקוח כמובן. הייתם צריכים לראות את העיניים של המכונאים ושאר הלקוחות למראה מסדר המפקד של החלקים.... לשאלתם, עניתי שצריך תיעוד. אחרת בפורום של המועדון לא יאמינו לי... אז אחרי ניקיון יסודי של בית הדיפרנציאל וחיבורי הציריות לגלגלים, רחצתי ידיים וצילמתי. מבחוץ, מבפנים ואפילו מצד לצד... שימו לב לברגים המקוריים מתוצרת פורד, עם האות f על הראש הבורג. תוך כדי חיפוש חלקים, הסתבר לי שהסרן עצמו, גם הוא מתוצרת פורד ואפילו מסדרת הפרוטוטייפ GP שבאה לפני GPW הסטנדרטית. באמת זקן, השועל. כמובן שגם בסוף העבודה, לפני ואחרי הצביעה, נערך צילום נוסף והרי התוצאות:

חברה, תרגיעו... אתם חכמים גדולים כשאתם יודעים שהשועל עם "רגל" שבורה.... אבל היום אני נוסע למוסך בתקווה שהוא יחלים במהרה ואל תעשו שטויות עד שיהיה לכם גיבוי "אמיתי" על הגדה שממול...

צודק ב100 אחוז! הכי קל, בשם ה"חופש" לעשות כל מה שרוצים, מבלי "לעשות חשבון" למי שיצטרך להוציא אותו מהבוץ, אם וכאשר.

קראתי ונהניתי. תודה לעוסקים במלאכה.

המון מזל טוב, עדי וטוב שיש לכם את שלמה שמתעד בתמונות מעוררות תאבון...