דורון סגל

חייב סיפור... 1982, איטליה, דלפק אוויס בשדה התעופה ברומא.... מציג את עצמי ומבקש לקבל את הרכב שהזמנתי לשבוע. פיאט 127 חדשה, 32 קילומטר באודומטר, נילונים על הכסאות נעצרת בפתח המשרד והמפתחות עוברים לידיי. רכב חדש, חלומו של כל צעיר בן 30. כמה? אני שואל.... לא. לא דולרים, אלא מהירות.... 130 מחוץ לעיר ו50 בעיר. כמהההההה????????? אני בטוח ששמעתי לא טוב.. אז קיבלתי הסבר. לכל רכב חדש, בגודל הזה, מותר לנסוע מקסימום 130 קמ"ש, בדרכים המהירות, אבל רק בשנה הראשונה לחייו. מהשנה השניה, מדביקים מדבקה עם המספר 90 על החלק האחורי של הרכב ואז נרגעים, לפחות על פי החוק... מה עם הרצה? אני שואל כמו כל חובב רכב שמבין משהו... לא צריך אמרה האיטלקיה ואת שאר המשפט כבר לא הבנתי... עם דלק סופר, שהיה כנראה 98 אוקטן היא הגיעה בקלות ל130...

און, כמי שחובב נוסטלגיה בכלל וישראלית בפרט, אני משוכנע שלשיפוץ המעולה והמיוחד של הרכב שלך, יש יותר מיד בדבר.... השיפוץ שלך מוכיח שלא תמיד האורך קובע.... ולא מעריכים רכב אספנות רק על פי משקלו בברזל או שוויו בדולרים. שיפוץ של כל רכב "ישראלי", אם מיצור מקומי או יבוא ושעבר את כל חייו כאן, נחשב בעיני לאספנות שונה מאשר יבוא.

מקסים לראות את ההתיחסות לאוטובוס, שבשביל רובינו סתם כלי תחבורה ובשבילך זו היסטוריה אישית.

מר ארנון היקר, תודה על הביקור המרענן והצילומים המרהיבים. אפילו השועל יצא מחוייך מהמפגש הצבעוני. ולנועם חצרוני, ברכות חמות ליום הולדתך.

רן, יפה, אהבתי.

אבי, מזל טוב והמון הצלחה במקצוע החדש... התואר, כמו גם הזקנקן המעוצב, הולמים אותך. אגב, נס ציונה, עדיין באותו מקום בארץ. לא זזה מילימטר...

קובי, תודה על התמונות היפות. "הנהלת הקניון טרטרה אותה בכל מני בקשות ודרישות" הקניון עבר לאחרונה שדרוג והוספת אגף. כחלק מהתאמת אריחי הקרמיקה בין החלקים, הוחלפו חלקם לדגם החדש והנהלת הקניון החליטה שהמכוניות יסעו על........ לוחות לבידים, שיונחו לפני הגלגלים תוך כדי תנועה. השועל, שמכיר את ההתנהלות הזאת בחולות טובעניים, הרגיש בבית... כל זה היה בכניסה. ביציאה, החליטו אנשי האחזקה של הקניון שהנחת הלוחות לוקחת יותר מידי זמן ופרסו גליל נייר עטיפה...

הרכבים של עופר ושלי בקניון רחובות. מאחור פיאט 124 סטיישן של קובי קליין ומוסטנג אדומה של אסף דויטש. הנסיעה על האריחים החדשים היתה בדיוק כמו בחולות טובענים. לוחות עץ מתחת לגלגלים והעברתם קדימה תוך כדי נסיעה...

המרוץ הגדול. http://www.youtube.com/watch?v=UHv9aw9CN4g אם יש סרט על מכוניות עתיקות, זה הסרט.

יופי של תמונות ויופי של טיול ליופי של מוזיאון. אוסף של 40 אופנועי אספנות, לא בא בקלות. שאפו גדול לבועז ושאר העוסקים באירגון.

בני, מרצדס שמספר הרישוי שלה 100-100 היתה בבעלות סוכן ביטוח מראשון לציון, שהביא אותה ביבוא אישי. היתה מפוארת, גדולה וירקרקה. זה היה בהתחלת התקופה שאושר ליבוא אישי של מכוניות. בלי קשר לרכב הספציפי הזה, ידוע לי על כמה מרצדסים חדשים שהובאו כמוניות, לא שולמו עבורן מיסים ונהגיהן לא הובילו אפילו נוסע אחד בתשלום...

מאחר ואיני בעל תפקיד במועדון, אלא חבר מן המנין, המתנדב ומנדב את רכבי ככל יכולתי, ארשה לעצמי לאמר לך זאת: בני הספל היקר, מצטער על התגובה בגוף הודעתו של בני זוהר. תגובתי מובלטת ועם קו מתחתיה.

אם יש לך את הנשק המתאים... טטרה, תודה רבה על השיתוף. רעיון מקסים להעביר את הכלים השונים על ה"מכשול" מול הקהל.

אריה, השועל ואני מאחוריך. תרצה להשמיט רתק, רק תגיד... לדעתי הדיון הפך לעקר מאחר ואין צורך להסביר את הרושם על הצבאות שהותירו בזמנם ואחריהם פטון, דיין ומונטגומרי, למרות מעלליהם האישיים. ישנם הרבה גנרלים שבמחשבה לאחר מעשה, ספגו הרבה ביקורת על התנהלותם אך במעשיהם גרמו למפנה במלחמה. תמשיך בשיפוץ הנהדר, לפי הבנתך.

חזרנו זה עתה מאשקלון. האירוע היה מתוקתק, האירוח במלון היה מסביר פנים וטעים. תודה למארגנים מהמשרד ועד השטח. את תמונות הרכבים, אשאיר לצלמים המעולים... רק אוסיף את תרומתו למלון של חלק מצוות הווי השפלה... באחת המיקוד על הזמרת ובשניה על הנגן.

שששש... קרוב לדמשק... בסביבות נטור.

רציתי לשתף אתכם במחשבותיו של השועל. מה הוא חושב לעצמו, השועל ממלמל לעצמו בברזלית מדוברת, שהוא יכול לשבת עלי, עם ילדיו, עם כל הציוד הכבד הזה, האוכל המגוון והטעים, המיצים המתקתקים והאוהל/שקי שינה/מזרונים לנוחיותו ולנוחיות ילדיו, לנסוע מראשון לציון לרמת הגולן ובחזרה ומה איתי??? רק בנזין הוא נותן לי. טוב, גם מעט תבלין אשלגן וזהו. יוק. כלום. לא שמן, לא מים... אפילו בעליות הקשות והאיטיות להחריד, כשחם לי ומשאבת הדלק מייצרת סודה, כל מה שהוא עושה זה לעטוף אותה בסמרטוט רטוב... בעצם, על מה אני מתלונן. הרי הוא מטפל בי בכפפות משי כל השנה... ובמחשבה שנייה, תראו לי עוד רכבי אספנות שנדרשים ליכולות כאלה בזקנתם... תמונות? כאן http://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151003465951111.484851.530901110&type=3 ובאתר רנגלר.

לרגע הזה חיכיתי! עכשיו, שאתה מיומן, תוכל להחליף לג'יפ את צינורות הגומי של הבלמים?? וואלה, כל הכבוד בני. אפילו למכונאי מוכשר ומיומן כמוך, זה היה אתגר קשה ואמיתי.

בנות יפות, אחת אחת, למשפחה מיוחסת... שלא לדבר על יתר ה"שכנים" לבית המשותף... אכן, בעל הבית השתגע.

כמי שעוקב בדבקות אחרי השיפוצים של הרובר והמרצדס, אנצל את הבמה ואודה לשניכם על השיתוף המעניין. אני מוסיף את תרומתי הצנועה, חלק מקובץ PDF של שיפוץ סרן אחורי בג'יפ, שם אפשר לראות בברור את השיטה לכוון היחס בין הקורונה והפיניון.

אריה, דווקא אתה??? זהו SEEP, מתוצרת פורד דגם GPA. מעטים כאלה הגיעו לחיל הים הישראלי.

אירוע מעולה! החל ביורם שיזם, סמדר שפרסמה ו"נדנדה" להירשם בזמן, קובי שדאג להזכיר לחברים להירשם, מצא שדאג לשלוח את טור הג'יפים והקומנדקאר בטור עורפי, בהובלתו של בכר רכוב על אופנועו ואת חברי המועדון בשיירות מדודות עם מרווח נכון, השילוט המעולה שהדריך את הבאים, נחום, מתניה, צביקה ועוד חברים שכוונו לחניות המסודרות והמתוכננות להפליא, חברי הסניף הירושלמי שטרחו על הארגון המקומי והנהלת המוזיאון שקיבל אותנו בשעריו בסבר פנים מאירות. ועל הכל, ניצח זמי, אחראי האירועים של המועדון. ואם שכחתי מישהו חלילה, זה רק בגלל שאני מתרגש... שאפו גדול לכולכם. אני גאה להיות חבר במועדון הזה.

תודה על הפרגון. ללא ספק היה להם קל יותר להתחבר ליחידות מהצבא האדום. הקדשתי לזה מחשבה והגעתי למסקנה שאיני רוצה שמישהו "יאלץ" להחזיק סמל יחידה לא "שלו" וכמובן שלא יכולתי לדעת לאיזה יחידות היה שייך כל מי שיעלה לאחד הרכבים. המסקנה שהגעתי אליה שאכין סמלים הקרובים לרכבים עצמם ולבריגדה וכולם בקשר כלשהו לאזורינו. ביקשתי מהחברים להסביר לוטרנים על הסמלים וכולם היו מרוצים...

ירון, אם כל מה שהיה לך לומר על המחווה שעשינו, זו ביקורת, הזמנת התקפה. לא אישית חלילה, במחשבה שנייה, לחלוטין אישית! אישית, בדיוק כמו כל אחד מחברינו, לכל אחד רכב עם טסט וביטוח, טרח ועזב את עיסוקו/עבודתו, לקח את הרכב שלו, ניקה, חלקם אף הבריק, מילא דלק על חשבונו והגיע לכבד את האנשים המופלאים האלה, שבזכותם אנחנו יכולים לברבר כאן כאוות נפשינו. להזכירך, הנאצים הגיעו לפאתי מצרים ואם מונטגומרי וחייליו לא היו עוצרים אותם שם, אולי לא היינו כאן. אישית, מאחר וטרחתי להכין סמלים, כרזות, מדבקות, לקנות מקלות של מטאטא ולחבר, לחלק לכל חברי למצעד, רק בשביל לראות את החיוך של זוג הקשישים שישבו בג'יפ שלי. בשבילי זה היה משחק. בשבילם מציאות נוראה. הלוואי שעוד חברי מועדון, בעלי ג'יפים ישנים, תקופתיים יותר או פחות, היו יכולים להגיע. כל כסא פנוי היה מתמלא מיד בחייל ותיק, גאה, שמצדיע לקהל שמריע לאורך הדרך... אישית, כהמשך לשרשור שפורסם כאן על "התערבות" בינך לבין חבר אחר על הכנת ג'יפ לטיול וכל מה שיצא מזה זה טוסטוס... מאחר ואני מחזיק ממך כמי שמבין בג'יפים ישנים, אני לא מזלזל חלילה. אני פשוט מאוכזב וכועס! התמונות מאתר הפייסבוק של מועדון האופנועים.

רק חבל, שמי שיש לו ביקורת, אין לו ג'יפ אחד נוסע....