סאפיר

שלום, אנחנו בדרך. הימ"מ.

1. ברור שאתה בתחום ה"לא תקין" של הספקטרום. על זה כל הדיון - על האם זה נכון לאפשר למישהו אחר (אני מדבר כרגע מנקודת המבט שלי כהולך רגל, לא מייצג רוכבי אופניים) להיות בצד הלא תקין של הספקטרום כדי שהם יוכלו להפיק מזה תועלת רבה ככל האפשר, תוך פגיעה קטנה ככל האפשר באחרים. האופטימום מבחינתי הוא תמיד להיות סביב ה-0.5 באותו ספקטרום, אבל בגדול - כל מקרה לגופו. 2. לא, כי: א' הסיכוי שזה יתרום לי משהו (היא תסתובב ותישבה בקסמיי) הרבה יותר קטן מהסיכוי שזה יגרום לה נזק (היא תעלב/תיפגע). ב' יש סיכוי הרבה יותר טוב שזה יתרום לי יותר ויפגע בה פחות אם אני אנקוט בטקטיקה אחרת. נגיד אגש אליה ואפנה אליה בנימוס. ג' חוזר להודעה הראשונה שלי בשרשור - איך הייתי מרגיש אם מישהו אחר היה עושה לי את זה - חרא.

זה כי כשיש לך רכב ספורטיבי אין לך כסף לתחזק סטוצים. מאידך - בעלי מכוניות ספורט אולי יותר נוטים לחיפוש ריגושים, לכן הם אמורים לבגוד יותר אבל המכונית מספקת חלק ואז הם בוגדים בדיוק אותו דבר.

ראפטור. נקודה.

אין סתירה אם אתה מבין שזה לא 0 או 1 אלא ספקטרום מאוד רחב. אז אני חושב ש-0 (הצמדות עיוורת לכללים) היא לא תמיד טובה, כי הכללים (גם, זה לא כללי חברה במקרה הזה אלא חוקי מדינה) לא רק שלא תמיד לוקחים בחשבון את כל המצבים, אלא לפעמים מחוקקים כדי לסתום לקבוצה אחת את הפה על חשבון קבוצה אחרת. מאידך, אני חושב שגם 1 (שימת ז' על כל מי שלא חלק מקבוצת האינטרסים שלך) היא לא בסדר. יש מקרים בהם 0 הוא נכון (נגיד לא לרצוח אנשים), יש מעט מאוד מקרים בהם 1 הוא נכון (נגיד במקרה של מלחמה), אבל בהרבה מאוד מקרים, צריך לנוע איפשהו בין 0.3 ל-0.7. מבטיח לך שאין שום קשר. אני אשכרה באמת מאמין במה שאני כותב.

לא זרום אח שלו, אלא ניסיון כנה להסתדר ביחד ולעשות מאמצים ולהתגמש עבור האחר, גם אם זה לא בדיוק לשון החוק. אתה חושב אחרת, אין בעיה. נסכים שלא להסכים. אני אמשיך לזוז מהדרך מרוכבים אדיבים, ואמשיך לעודד את אשתי לרכוב על המדרכה תוך הבנה מוחלטת שהולכי הרגל הם "בעלי הבית" שם ותוך התחשבות מוחלטת בהם ויצירת אפס הפרעה.

פתחתי חשבון ספוטיפיי בתשלום לפני איזה חצי שנה, הצלחתי לשרוד איתו בערך שבוע לפני שביטלתי אותו. עברתי ל-deezer ומאז אני מבסוט. אותו מחיר, יותר שירים, ממשק הרבה יותר נוח, ופונקציה של flow שפשוט מזרימה אינסוף שירים לפי הטעם שלך ולא מגבילה אותך למיקס יומי של 50 שירים. אם בהתחלה הוא הרגיש קצת מוגבל בגלל אלגוריתם קצת טיפש וחוסר יכולת להתממשק לווייז, לאחרונה הם פתרו את שתי הנקודות האלה -שיפרו משמעותית את האלגוריתם, התחילו לשלב הרבה יותר מוזיקה בעברית, וסידרו את האינטגרציה עם ווייז.

הבעיה שלך, שלא מאפשרת דיון נורמלי, הוא שהנחת המוצא שלך קיצונית ואתה לא מוכן או לא מסוגל לראות את הדברים בצורה קצת פחות דיכוטומית משחור/לבן. אי אפשר לדבר על "יצירת חברה בריאה יותר" כשמתחילים משפט/הודעה ב"חד משמעית לא". במסגרת קורס מ"כים בצבא, הייתי פעם באיזו הרצאה של קצין בכיר כלשהו (לא זוכר). אין לי מושג על מה הייתה ההרצאה אבל דבר אחד ממנה נדבק איתי עד היום - הוא אמר שבאחת ההרצאות הקודמות שלו מישהו שאלה איזו שאלה, והוא ענה, ואז השואל אמר לו "לא, אבל...", מפה לשם, הוא אמר שהדרך היחידה לבנות שיח בריא היא לא להתחיל ב"לא, אבל" אלא ב"אני מסכים עם א,ב,ג, ולא מסכים עם ד,ה,ו וזה למה". זה משהו שאני מנסה ליישם בחיים שלי. וכשמישהו מתחיל ב"חד משמעית לא", זה פשוט לא מתאפשר. ההוא על הקורקינט? היית צריך גם לדפוק לו את הקורקינט לראש, שילמד. אם 99% מרוכבי הקורקינטים והאופניים הם אותו דבר - גם להם אני מייחל טיפול דומה. אני לא מדבר עליהם. אני מדבר מהניסיון שלי ששונה וכולל הרבה יותר רוכבים אדיבים שההפרעה שלהם להולכי רגל הייתה מינימלית. יכול להיות שאנחנו חיים על פלנטות שונות, לא יודע. רק על עצמי להעיד ידעתי. יש לי תחושה חזקה של דז'ה וו.

אתה שוב מושך לכיוונים קיצוניים של רוכבים שדורסים אנשים, שברים, סוף החיים ועוד נבואות אפוקליפטיות. היו לי קרובי משפחה פנסיונרים, האחרונים שבהם נפטרו בחמש השנים האחרונות, אבל אני לא מבין איך זה קשור. פעוט בעגלה נמצא בדיוק באותה רמת סיכון כמו פנסיונר, ובשני המקרים רוכב האופניים צריך להתחשב בסביבה שלו ולמנוע (לא למזער - למנוע) סיכון מאנשים אחרים. בהינתן - ורק בהינתן - מצב כזה, הייתי מעדיף רוכבי אופניים על המדרכה. ואני גם בכלל לא יודע איך הגענו לנתח את חוקים ומקת"גים לרכיבה נכונה ומודעת, כשהנקודה העיקרית והראשונה שלי הייתה לגבי מישהי שקראה למישהו חצוף, מישהו שקרא למישהי בת זונה, ולא רק שזה הוצג בתור משהו סבבה, זה גרר 5 עמודים של וויכוח אגרסיבי אודות מי צודק, כשנקודת המוצא הייתה התחשבות ואמפתיה של שני הצדדים. כן, ואני כבר עושה את זה. אני עוקף מימין לפחות 5-6 פעמים ביום. בלי דרמה, בלי צעקות, בלי לקרוא לאף אחד בן זונה (טוב, אולי רק לפעמים, ובשקט). האם זה אופטימלי? ברור שלא. אבל זה בדיוק שורש העניין, אני מתגמש ויוצא טיפה מאיזור הנוחות שלי כדי לא להכביד על מישהו אחר. כמובן שמהצד השני הייתי רוצה ושואף שאותם חסרי בטחון יעשו את כל מה שהם יכולים כדי להקטין את ההפרעה לאנשים אחרים. בין אם זה ע"י נסיעה חלקה ככל האפשר ובלי זגזוגים, ובין אם זה ע"י מעשים שיעלו להם את הבטחון ויעזרו להם בסופו של דבר לא להיות צריכים לנהוג באיזה נתיב שמתחשק להם. ולשאלה הבאה שלך - אם אני אקבל דו"ח על עקיפה מימין אני אנסה להסביר לשוטר את הסיטואציה למיטב יכולתי. אם אני אצליח, אחלה. אם לא, אני אשתוק ואשלם כי זה סיכון שלקחתי על עצמי תוך שאני מודע להשלכות האפשריות שלו.

ואני שואל אותך כזה דבר - האם אתה בתור הולך רגל לא מעדיף לקחת על עצמך מעט יותר סיכון (שוב, בהינתן שרוכבים בזהירות ומתינות ולא כמו דלביובים) ולמנוע ממישהו אחר הרבה סיכון? נקודת המוצא שלי היא כזאת - מצד אחד, החיכוך שברכיבה על המדרכה גורם לאי נוחות ואי נעימות לכל הנוגעים בדבר. מצד שני, רכיבה על הכביש גוררת סיכון ממשי לחיים של הרוכבים וסיכון ממשי להרס טוטאלי של חיים של נהגים. אני (ואשתי לא פונקציה פה בכלל), גם כהולך רגל, מעדיף לקחת על עצמי את הסיכון הקטן יחסית, מאשר להפיל על מישהו סיכון גדול יותר. לכן אגב, גם אני בפעמים שיצא לי לרכב, גם בתור ילד וגם בתור מבוגר, הייתי שואף לעשות את זה על כביש בין היתר מטעמי נוחות. גם הייתי רוכב מהר ולא היה לי כוח לחמוק מהולכי רגל, וגם לא רציתי לסכן את הולכי הרגל אז לקחתי את הסיכון על עצמי. אבל במקרים של אנשים אחרים - לא. לא מוכן לפגוע בהם כדי שלי יהיה טיפה יותר נוח.

כמו שאמרו, בתקציבים שלך תתקשה למצוא מפצלנות. על 100K ק"מ בכלל אין מה לדבר. כמו שאמרו2, בתקציב קצת יותר גבוה האופציה הכי הגיונית תהיה מיטו. או פונטו כמו שלי (135), אבל בהצלחה למצוא כזו... מנוע ה-135, 1.4 מולטיאייר טורבו, הוא בעצם פחות או יותר אותו מנוע שקיים היום בפחות או יותר כל אוטו של קונצרן FCA עד הגודל של ג'ולייטה/קומפאס פחות או יותר. בגרסאות שאנחנו מדברים עליהן, הוא מאוד אמין וזול לתחזוקה - אבל מערכת המולטיאייר רגישה וקפריזית ודורשת תחזוקה קפדנית. אז איך בדיוק המנוע אמין וזול והמולטיאייר בגדול הוא גוש של פחדים וחששות? כי התחזוקה של המנוע עצמו - מערכת קירור, טיימינג, פלאגים, פילטרים, כמות שמן - יחסית זולה. טיימינג למנוע הזה, למשל, הוא הכי זול מכל הקונצרן. אז למה המולטיאייר זבל? כי היא רגישה מאוד לפיח ודורשת שמן איכותי מאוד והחלפות תכופות (במצב אופטימלי - כל 10KKM, כל דבר פחות מזה כל 7 ואפילו 5). במידה וזה מבוצע כמו שצריך, אין בעיה. לראייה - הרכב שלי (שבטח לא יניע עכשיו אחרי שכתבתי את זה כי איטלקיות טפי!) חצה לפני שבועיים את רף ה-150K ק"מ עם המולטיאייר המקורי (ה"דעה הרווחת" היא שאורך החיים שלהם הוא 80 אלף ק"מ) ואין שום סימן לשום בעיות. מעבר לזה, בגלל החדירה המאסיבית של מנועי מולטיאייר, גם המחירים של המנגנון הזה ירדו די בחדות בשנים האחרונות. אז גם היה והוא מת, לא ביג דיל. לא זול כמו לתקן פנצ'ר, אבל לא משהו שיהרוג אותך. בכלל, כל רכב עם מנוע טורבו מהשנתונים האלה (סוף העשור הקודם, תחילת הנוכחי) פלוס מינוס יש לו פונטציאל גבוה להיות שק חסר תחתית של תקלות. ה-TSIים המוקדמים החליפו מותחנים בכל תדלוק פחות או יותר, ה-TSIים כפולי המגדשים בכלל היו צערת. ה-DS3 סבלו מפיוח ועוד שלל מחלות לא סימפטיות. האקובוסט של פורד שפכו מנועים בגלל איזה מחבר אידיוטי. על המולטיאייר הרחבתי למעלה.

כי כדי לקבל תגובה חיובית, אותו אחד צריך להתחיל את האינטראקציה באופן חיובי. ומהבחינה הזו אין הבדל בין נהג לא מאותת לבין רוכב אופניים שטס על המדרכה, ובין נהג אדיב שמבקש להשתלב, לבין רוכב אדיב שמבקש לעבור. אני באמת לא מצליח להבין איך אתה מבין משהו אחר ממה שאני אומר... בדיוק. זה בדיוק מה שאני אומר. לא יותר ולא פחות. וואלה... מה ממה שכתבתי מראה איכשהו שאני כן רוצה? וזאת כבר בכלל חתיכת קפיצה עשית פה. אני ממש לא בסדר עם אף אחד מהדברים האלה. לגבי שכנים מרעישים ספציפית - אף פעם לא הפריע לי יותר מדי, סוגר את החלון ונרדם. אז אני לא בר סמכא להעיד בנושא הזה. למה אתה חושב שזה מה שאני טוען? להיפך, אני רוצה לרחם על רחמנים וממש בסדר עם להתאכזר לרשעים. אני פשוט לא חושב שאנחנו צריכים ללכת בעיניים עצומות אחרי כל חוק. 99% מהם כן, לא כולם. לפעמים יותר חשובים (לי) ערכים של בין אדם לחברו. ושכל אחד יעשה את המקסימום האפשרי כדי לא להפריע לאחרים וכדי להפוך את החיים של האחר לנעימים ככל האפשר. בגדול, מה שאוריו אמר. ושוב, אני באמת מתחיל לחשוד שאתם מטרילים אותי. כי אלוהים יודע איך הגענו מזה שאני אומר: לזה שאני תומך באנשים שמחרבנים ברחוב ולא משלמים מיסים. אתה בנאדם מעייף... אני מקווה שאת אשתך אתה לא מעייף ככה.

הבעיה היא לא המצאותם או היעדרם של assholes, אלא הרצון (או החוסר המוחלט שלו) של הרשויות לעבוד כדי לשפר את חיי כלל האזרחים. אתה חושב שמישהו לא יודע איך לצייר שבילי אופניים? בחייאת... הם פשוט פתרו את הסוגיה ב"רכבו על הכביש ושלא יבואו אלינו בטענות. אם מישהו ימות, תאשימו את הנהג". וזהו. לא צריך לצייר אפילו מטר של פס. לא יותר פשוט? אף אחד פה לא מעוניין בפתרונות, הדבר היחיד שמעניין זה לגלגל את האשמה ו/או האחריות הלאה. אני מאוד מסכים עם מה החלק המתורגם, ואני אפילו אוסיף לו - בכל מקום בו יש מפגש בין שני גופים - הגדול/חזק צריך להתחשב בקטן/חלש. אבל הקטן/חלש לא צריך לנצל את זה כדי להתעמר בגדול/חזק - קח מה שאתה צריך ולא יותר מזה. יוצא דופן אחד הוא תחב"צ, שצריך לקבל עדיפות מוחלטת (חוקית לפחות) על פני כל רכב אחר בכביש. למשל - בכביש, נהג של פרייבט צריך להתחשב ברוכב קטנוע או אופניים, ורוכב אופניים שרוכב על המדרכה, צריך להתחשב בהולכי רגל. מאידך, רוכב קטנוע בכביש או הולך רגל על המדרכה לא יכולים לנצל את המצב ועליהם לעשות מה שהם יכולים (במידת הניתן) כדי להוות מינימום הפרעה.

לא. זה! בדיוק זה. ואם עד עכשיו לא הבנת שהאנשים שצריך להפגין כלפיהם אמפתיה הם בדיוק האנשים האלה, אז אני כנראה עושה חרא עבודה בלהסביר את עצמי. לפי מה שהבנתי מהסיפור של כמגיא, זה בדיוק מה שקרה (הסקתי את זה כי בסיפור שלו היה להם מספיק זמן להחליף עלבונות). וזה הקונטקסט בו אתה צריך לקרוא את מה שכתבתי. האנשים האלה, מצד שני - ולא משנה מה הסיבה שהם נדחפים או נכנסים בך - יכולים ללכת למות פעמיים מבחינתי. כל הרעיון שלי הוא כמו שכתבתי בתגובה הקודמת (וואו שאני מפציץ פה בדאבל פוסטים... שיעזור לי אללה) - מציאת עמק השווה בין הרצונות והצרכים של שני הצדדים. לא "אני צודק אז זדיינו" ומאידך "אני רוצה אז זדיינו".

וואלה לא, לא בא לי בכלל, אבל אז אני נזכר שמוח ורציונל זה מה שמפריד בינינו לבין חיות, חושב חצי שניה ומבין שלזוז יעלה לי הרבה פחות ממה שזה יתן לאותו רוכב אופניים, וזז. ואתה יודע מה, אחרי זה אני גם מרגיש טוב עם עצמי על זה שניצחתי את ה"לא בא לי" ועשיתי משהו טוב למישהו אחר. ברור שזה גם מצב שיוצר חארות שמנצלים את זה והופכים אותך ל"פראייר", מה שמתנגש עם התיקון השלישי של חוקת מדינת ישראל (אחרי "סטטוס קוו" ו"גוים הם נחותים") - לא לצאת פראייר. ואז כבר מתחילה להתנהל מלחמה פנימית במהלכה צד אחד שלך מנסה להבין "למה הוא צריך שאני אזוז" והצד השני מאשים אותו שהוא בבון, ואז אלימות. הקטע המצחיק הוא שאם כולם יתחילו להיות פראיירים, כולם במקביל יפסיקו להיות פראיירים, כי ההבדל היחיד בין בן אדם טוב לבין פראייר, הוא בן האדם שעומד מולו. ובוא, זה לא שאני גר על מאדים, היו לי כבר כמה מפגשים עם רוכבי אופניים. אני פשוט רואה אותם באותה צורה כמו שאני רואה נהגים שמהירים ממני בכביש: רואה - זז. בלי שום מחשבה בכלל. לא פוגע לי באגו ולא מוריד לי מהכבוד העצמי. שוב - כמובן שבמידה והצד השני לא מייצר אנטגוניזם. אם אותו רוכב אופניים נכנס לתוך גוש אנשים ומצלצל בפעמון כאילו הוא עומד ללדת ולאנשים אין באמת לאן לזוז, שיזדיין בסבלנות. ההבדל בין "סליחה, אפשר לעבור?" לבין "סע, סע לי מהדרך!!!"

מצטער, לא הצלחתי להתאפק.

טוב ששאלת, כי זה בדיוק מה שרציתי לענות ליבגני. הגבול עובר - כמו שכתבתי בהודעה הראשונה או השניה שלי בשרשור הזה - בשיוויון בין כמה הפעולה שלי עוזרת למישהו אחר לבין כמה היא עולה לי (או למישהו אחר). אם אני צריך לעשות משהו קטן כדי שמישהו אחר יהנה ממנו מאוד, אני אעשה אותו בלי לחשוב. אם אני צריך לעשות משהו גדול כדי שמישהו יהנה ממנו מאוד, אני אחשוב על זה ואחליט בכל מקרה לגופו. אם אני צריך לעשות משהו מאוד גדול שיפגע בי או במישהו אחר, כדי שמישהו שלישי יהנה ממנו קצת, אני לא אעשה אותו. המפתח פה הוא גם שיח בין אנשים והבנה של הצד השני (אמפתיה). אם יבוא אליך מישהו כשאתה עומד בתור לסופר (נניח לבד, בלי אנשים לפניך או אחריך) ויבקש בנעימות שתתן לו לעקוף אותך כי הוא לא שם לב לשעה והוא ממש ממהר לקחת את הבן שלו מהגן, לא תתן לו לעקוף אותך? גם הבנאדם הכי חרא (שאני מכיר) ייתן לו בלי לחשוב אפילו. מאידך, אם מישהו ינסה להידחף לפני בפקק בלי אפילו לאותת או לפתוח את החלון ולבקש, וזה אומר שמישהו מאחורי יפספס את הרמזור בגללו, כן - שימות מצידי. ולגבי החוקים וההשוואה למס הכנסה של אמריקה, אתה מתבלבל פה בין שני דברים. אני לא מדבר על אינטרקציות בין אזרחים לבין מוסדות ציבוריים או כל מוסד אחר. הפקיד במס הכנסה לא נהנה יותר או פחות אם אתה משלם או לא. הוא עושה את העבודה שלו, על פי הנהלים שהוכתבו לו. הוא לא מרוויח ולא מפסיד שום דבר משום תוצאה של האינטראקציה. אני מדבר על מצבים של בין אדם לאדם, בהם אמנם - נכון - יש חוקים, אבל לפעמים (לדעתי) הם או מוחלטים מדי (אסור לרכוב על המדרכה) או לא קיימים בכלל (תור בסופר). כאן נכנסים ערכים, אמפתיה, ומציאת עמק השווה בהתחשבות באחר. לא מזמן אשתי שלחה אותי לסופר לקנות איזה שלושה דברים, לא זוכר מה הם היו. הלכתי, לקחתי, ניגשתי לתור. השעה הייתה 9 בערב והסופר היה מפוצץ עד אפס מקום. ניגשתי לסוף התור של אחת הקופות ונעמדתי, שני בתור, מחכה לתורי. הגברת שהייתה לפני הסתובבה אחורה, שאלה אותי "זהו? זה כל מה שיש לך?" אמרתי לה שכן, היא שאלה אם אין להם פה איזו קופה מהירה או משהו, אמרתי שלא. אז היא אמרה לי שאני אעקוף אותה. לה זה עלה בעוד דקה של המתנה, לי זה חסך 7-8 דקות של המתנה. והמחווה הקטנה הזאת עשתה לי את שאר היום. ועל זה בדיוק אני מדבר. על מידתיות.

ברור שצריך לציית לחוקי המדינה, וזה לא עניין של נרטיב, אלא של הפעלה של מעט מחשבה ביקורתית. כן, לפעמים גם על חוקי המדינה. אחרת כולנו נהייה גם עדר של או פה לומפות אוכלי שניצלים. המרחק בין זה לבין אנרכיה ובזיזה ברחובות מספיק גדול. ויש כלפיך אמפתיה. רכיבה איטית שלא מסכנת אותך היא בדיוק אותה "מעט אמפתיה". אפס אמתיה הייתה דהירה משוללת רסן ומשחק באולינג אנושי. אתה דורש 100% אמפתיה, ולא מוכן לתת לצד השני שום אמפתיה, על זה בדיוק אני מדבר. ורמיזות? בחיאת, אני כבר מזמן לא בן 14. אין לי מה לעשות חוץ מלאיים על אנשים באינטרנט? כל האמירות האלה הן - תאמין או לא - אשכרה מתוך דאגה שמא תיפול על מישהו שהוא לא יאפית תל אביבית וחלילה תבלה את הלילה במיון.

קטע, עשיתי פעם משהו מאוד דומה לחבר מינוס הקורס וה"כולן צורחות" (יופי במבי, מאוד בוגר...) סיימנו על אי תנועה על הצד, במרחק מילימטרים בודדים מעמוד תאורה. אח... אלה היו ימים

זה נקרא אנלוגיה או דוגמה, עושים את זה כדי להעביר נקודה. אני מכיר את אשתי מספיק כדי לסמוך על המילה שלה. תנוח דעתך, היא רוכבת כמו שהיא נוהגת וכמו שהיא מתנהגת עם אנשים - באדיבות. מה שאי אפשר להגיד עליך לצערי. ואם אתה רוצה לנהל שיחה מכובדת ומכבדת - תפאדל. אם אתה רוצה לקרוא לאנשים קשקני מקלדת בשקל תשעים, בריונים או בבונים, אני מזמין אותך להצטרף לפורום אחר. בפעם הבאה שתשתמש בשפה כזו אל מי מחברי הפורום, אחראי או לא, מערכת היחסים שלנו תסתיים לצמיתות. תודה. מצחיק אותי שאחרי שאני מגנה את מי שמזלזל בבטיחות של אנשים אחרים, דורש מכל העולם להתאים את עצמו אליו וקורא לאנשים "בת זונה"; אחרי שאני מנסה להסביר שאולי במקום לקרוא ברחוב לאנשים שאנחנו מכירים 0.3 שניות "בת זונה", אולי כדאי לעצור שניה ולשים את עצמנו בנעליים שלהם ולגלות מעט אמפתיה (אני לא רוכב על אופניים, כן הולך ברגל, וזזתי כמה פעמים קצת הצידה כדי שרוכב אופניים יוכל לעבור) כדי שהמדינה שלנו תהיה יותר נעימה לכולם. אחרי כ-ל זה, אני בריון המקלדת, הבבון הארצישראלי, וכל העולם צריך להתאיםאת עצמו אליי. אתה קורא למישהי ברחוב בת זונה ואני בבון. לא, אני מת פה באמת, בנאדם? אירוניה, מכיר? יבגני, לא שכחתי אותך. אני אענה לך עוד מעט. מתנצל.

וזאת ^, פות"ש, התשובה לשאלה שלך. מקווה שעזרתי.

לא, אני באמת לא מבין, זהו? יש שני סוגי אנשים? אלה שמוכנים להסתובב בין מכוניות בחצי מהמהירות שלהן כש-100% מהנהגים מסמסים תוך כדי נהיגה ודושבאגס שהחליטו שלעזאזל עם הבטיחות של הולכי רגל? אתה לא חושב שיש אפילו קצת, טיפה, שבריר של באמצע? בתגובה לעריכה שלך: ה"תירוצים" האלה ש"נתתי" היו בסך הכל נסיון (עקר, בינתיים) להראות לך שאולי אתה לא מבין כל מצב לאשורו ואולי יש משהו אחר שאתה לא מבין או לא מודע אליו, ושאולי לקפוץ למסקנות זה לא הדבר הכי נכון לעשות תמיד. למען הסר ספק - אשתי לא עוזרת לשום דבר והיא לחלוטין מסוגלת לנהוג, אין לנו ילדים ואני לא עובד כזה קשה. היא מעדיפה אופניים כי זה יותר מהיר וזול, והיא נוסעת על שבילים איפה שיש או במהירות הליכה על מדרכה ומעולם בחמש שנים שהיא עושה את זה לא נתקלה בשום חיכוך עם אף הולך רגל.

כי יורד גשם והפשרת האדים לא עובדת, אז לא רואים החוצה. אגב את התיזה של במבי אפשר להסביר ע"י סיבה אחרת - פחדנות. כולם גברים גדולים כדי לצעוק ולקלל ולריב על הכביש או באינטרנט, אבל כשעומד מולך בנאדם שאתה לא יודע מה הוא עלול לעשות, אתה מתחיל לחשב סיכויי הישרדות ומבין שעדיף לשתוק. על זה אמר לואי סי.קיי שליט"א:

א, ברור שהפתרון האופטימלי הוא בתשתיות. אבל בהינתן מצב שהתשתיות לא טובות? ב, אני לא מנסה להפוך שום דבר ולהכפיף שום דבר, אני שואל שאלה פשוטה שאתה מסרב לענות עליה. ג, נכון שגם אשתי וגם המשוגעים שטסים על מדרכות עבריינים. באותה מידה גם מי שנוסע 81 באיזור של 80 ומי שדרס ילד למוות וברח גם הם עבריינים באותה מידה. ואחרי זה אתה בא ומדבר איתי על דמגוגיה? ד, ההבדל בין מדינת חוק לבין אנרכיה מוחלטת הוא הרבה יותר גדול מאשר כמה אנשים שרוכבים על המדרכה כי הם לא רוצים למות, ובמקביל עושים כל מה שהם יכולים כדי לא להרוג אף אחד (ומצליחים בזה). ה ואחרון, אני ממש לא מחפש למה העולם לא בסדר. אני אומר שיש מקרים בו אנחנו כחיות אינטליגנטיות יחסית, יכולים להתגמש עבור הסובבים אותנו. כן, גם אם הם עוברים על החוק במידה מסוימת שלא פוגעת באף אחד. המחוקק החליט את זה כי במקרה של רוכב אופניים שנדרס מי שיושב על דוכן הנאשמים הוא איזה נהג רנדומלי שלא הספיק לבלום בזמן שילד טמבל חתך אותו בלילה בלי אורות, ובמקרה של ילד שנדרס על המדרכה כי דרס אותו הילד הטמבל מהמשפט הקודם מי שנשפט זו הממשלה ש"מאפשרת את המחדל הזה". החוק הזה לא נועד כדי להגן על אף אחד חוץ מהרשויות עצמן, כי הפתרון - כמו שיבגני אמר - הוא לא בחוק הזה, אלא בתשתיות נורמליות. ואני לא מבין למה אתה ממשיך לדחוף את העליונות המוסרית הזאת. אני לא מנסה להציג שום עליונות כלשהי על אף אחד. אני לא מנסה להצדיק את כל מי שרוכב על המדרכה, כמו שאני לא אומר שכל מי שיוצא על מי שרוכב על המדרכה הוא לא בסדר. אני כן אומר שבפועל, רוב המצבים הרבה יותר אפורים מהדרך שהצגת את המקרה עם רוכבת האופניים, ושבהרבה מקרים קצת אמפתיה והתגמשות של שני הצדדים תיצור סביבה שתהיה הרבה יותר נוחה לכל המעורבים.

אתה בטוח במה שאתה אומר? כי שניים מתוך שלושת החתולים שלנו ממש סבבה עם זה. כנ"ל החתולה של ההורים שלי ושתי החתולות ז"ל של ההורים של אשתי. אני יודע שמדובר בעניין של העדפה/הרגל לריח מסוים. אגב, אני לגמרי איתך בקטע של ההשוואה לדריכה על לגו. השיט הזה פאקינג כואב. אבל זה כשדורכים על אחד עם משקל של בן אדם, לא מלא מלא כאלה עם משקל של חתול (אותה אנלוגיה של מיטת מסמרים למשל).