Night Driver

ססאמק השרשור הזה. הלילה חלמתי ששוב הלך לפיקנטו המנוע, התעוררתי בבהלה ונזכרתי שהיא עדיין לא יצאה מהמוסך (להחלפת מנוע). והיא אפילו לא צרפתיה.

ואז אתה נזכר שבעצם האוטו בכלל במוסך.

גם בשביל 2500 יחידות לא שווה להשקיע את כל מה שצריך כדי לקבל רשיון יבואן. יש לך מושג כמה עולה בשנה אולם תצוגה, בונדד, מוסכים, הכשרות ומחסן חלפים?

ואם לא יהיה יבואן חדש? אתה רואה יבואן קטן שמקים מערך שלם בשביל 2.5 kgm או jac שנמכרים פה?

מכיר את הצקצוע שלך ממשפחה קרובה (גניקולוג בכיר, קרדיולוג בכיר והבן של הגניקולוג גם גניקולוג). כמו בכל מקצוע, כשאתה הולך לשפיץ אתה משלם בשעות עבודה אינסופיות. ולגבי הכסף, לרוב אין קורלציה.

החיים לא פשוטים. ההבדל הוא שהתמחות נגמרת אחרי 3-4 שנים ואצלי זו דרך חיים. גם בגיל 57 אני עדיין עובד אותו הדבר אבל אני נהנה ואוהב את מה שאני עושה אז לא מרגיש חנוק. בכל השנים האלה לא הרגשתי אף פעם שאני זקוק לחופש או שלא בא לי ללכת לעבודה. אם זה לא היה ככה מזמן הייתי פורש.

זה ממש לא עובד ככה. אני יכול לקחת רק עד התקרה שהעסק מרויח.

גם כעצמאי תמיד יש תקרת הכנסה. החוכמה היא לחיות מפחות ממה שאתה מכניס ולחסוך לאורך זמן. אני גם עובד הרבה שעות אבל אני זוכר את הילדות שלי שלא ראינו כמעט את אבא שלי. היה יוצא לעבודה כשאנחנו עוד ישנים וחוזק לפעמים אחרי שהלכנו לישון ולפעמים קצת לפני. גם שבתות הוא עבד אבל חצאי ימים אז ראינו אותו קצת. לי היה ברור שאין דבר כזה שלא אראה את הבנות שלי. גם כשנשארתי לעבוד עד השעות הקטנות של הלילה תמיד דאגתי לקפוץ הביתה ולשבת איתן לפחות לארוחת ערב וקצת משחק לפני שנאי חוזר לעבודה. זו שאלה של החלטה וניהול זמן.

קודם כל מייבאים פחחים סיניים, תאילנדים והודים. שנית, קח את האוטו בסרטון ונסה לבדוק כמה יעלו בארץ רק החלקים שהוא החליף וכמה שווה כל האוטו לפני ירידת הערך. ואחרי כל זה קח את הפן הבטיחותי.

אם היה עובד אותן שעות כמורה היה מרויח יותר.

בסיס ההצלחה זה להיות טוב במה שאתה עושה ולבחור מקצוע שמתאים לארגז הכלים שלך. אם אתה עם בגרות של 30 י"ל בממוצע מטורף לך ללימודים אקדמאיים במה שמעניין אותך אבל אם סיימת בקושי כיתה י' אבל יש לך ידיים טובות לך תהיה קבלן שיפוצים/צבעי/מקצוע אחר שדורש ידיים. באותה המידה אם אתה מאוד מוכשר בציור ובקושי סיימת 3 יחידות מתימטיקה ואנגלית (יחד. לא 3 כל אחד) ותר על התואר בהנדסה ולך להיות מקעקע. לגבי שעות עבודה, ככל שתתקדם בדרגות ובתפקידים לא תקבל רק שכר יותר גבוה אלא גם תעבוד יותר ותהיה זמין לעבודה יותר שעות. מעבר לזה אם לא הגעת למקצוע עם משכורות גבוהות כשכיר ובמקצוע שלך ניתן להיות עצמאי בלי השקעות גדולות מידי (לא תפתח מפעל בגלל שלמדת הנדסת מכונות למשל אבל כן תהיה עצמאי אם אתה צבעי או חשמלאי) תשקיע בלימודים שישלימו את הידע המקצועי שלך. לך ללמוד שיווק, ניהול, יזמות ודברים כאלה כדי שתוכל להיות עצמאי ולנהל את עצמך בצורה המיטבית.

דווקא הפוך. כשאני בתוך המפעל דרייפיט זה לא אופציה (כל שבב או גיץ זה חור) ואני מחליף בקיץ 2 חולצות ביום עבודה כדי לחזור הביתה מסריח. מצד שני כשאני בשטח רק דרייפיט ואז הרבה פחות מסריח. כמובן ששמים דיאורורנט בבוקר.

תעבור לדרייפיט. לא מתכווץ וכמעט לא דוהה. ו @ברווז תבדוק עם סריגי ירושלים.

מדובר על דברים שצילקו ילדים.

הקשר הוא שאתה מעדיף לנרמל תופעות שליליות במקום להיאבק בהן. עד לפני פחות מ 100 שנים ילדים בני 8 הלכו לעבוד, יכולת להעסיק אנשים 7 ימים בשבוע ולא היה שכר מינימום. אתה בעד להחזיר את הדברים האלה כי אז הם היו חלק מהחיים? או שאולי אתה בעד למנוע אפשרות להתחסן נגד פוליו כי זה היה חלק מהחיים.

בוא גם נעודד אלימות כי זה חלק מהחיים. אפשר גם מורים פדופלים כי גם זה חלק מהחיים. לא כל דבר שלא הוגן או חלק מהחיים אנחנו צריכים להכניס בכוח או לא לנסות למנוע אותו.

אתה מדבר בעיניים של אדם בודר ולא של ילד בן 5 או 6 שרואה את כל החברים שלו הולכים למסיבה והוא מת להיות איתם אבל מארגן המסיבה מונע את זה ממנו.

אתה גם חושב שגם לא להסכים שישבו ליד מישהו בכיתה זה לא חרם? שים את עצמך במקום אותו ילד שיודע שכולם הלכו למסיבת יום הולדת שגם הוא רצה ללכת אבל אומרים לו אותך אנחנו לא רוצים. חשבת איך הוא מרגיש?

אז תגיד שאתה אשכנזי. ברור שלא מתחברים לכולם אבל יש הורים מהגן של הבנות שגם אחרי 20 שנה אנחנו בקשר מצויין של טיולים משותפים ומפגשים (גם בלי הילדים).

החרם פה הוא מצד ההורים.

גם אצלנו היו משלוחים נוספים אחר הצהריים אבל תמיד דאגו גם לפחות מקובלים. גם כשנפגשו קבוצות אחר הצהריים (בגיל תיכון כשאין לבית הספר כבר השפעה) תמיד דאגו לצרף את חסרי החברים כדי שלא יישארו לבד. רנחנו צריכים לזכור שאנחנו מחנכים את הילדים שלנו ושהם לא יראו לבד את השקופים אם לא נלמד אותם לראות אותם. זה מתחיל בילד שלא מזמינים ליום ההולדת, ממשיך לזה שבתיכון לא יצא אף פעם עם קבוצת חברים ונגמר באנשים שנשארים בשולי החברה.

אצלנו ילדים לא בחרו למי הולך המשלוח אלא בוצעה הגרלה. בנוסף תמיד דאגנו לכמה ספייר שאם מישהו לא יביא

אני עם אלה שאומרים לא לבוא. אם יש 2-3 ילדים שלא רוצים להזמין זה לגיטימי אבל אי אפשר לא להזמין רק אותם ואז עוברים או לחגיגה בגן ששם הגננת אחראית או שמזמינים רק קומץ. לדעתי במיוחד בגילאים הצעירים אם מזמינים יותר מ 50% מהכיתה אז את כולם. זה בסדר ליצור קבוצה קטנה של "מקובלים/מיוחסים" אבל לא בסדר ליצור קבוצה קטנה של מנודים.

המצלמה מעניינת מאוד. כנראה שהשבוע או שבוע הבא אני בחיפה אז אצור קשר אם יהיה אקטואלי עדיין.

לא תמייד אתה בכביש עירוני.