חן פרחי

הקורסה GT היתה הגירסה הספורטיבית של הקורסה,הסופר מיני של אופל.המנוע שלה היה בעל גל זיזים עליון יחיד ומאייד כפול.הביצועים היו טובים למדי,12 שניות מ 0-100 ומהירות מירבית של 165 קמ"ש.לעומת זאת,השילדה שלה היתה מצויינת,אחיזת הכביש היתה טובה וההיגוי היה מעולה.לארץ הן הגיעו ביבוא סדיר,ועיקר המכירות היו בשנים 84 עד 86.סה"כ הקורסה שרדה יפה את השנים,בעיקר עקב איכות פח וחמרים מצויינת,כך שנגע החלודה פסח עליהן.האמינות של המיכלולים המכניים מצויינת,ומנועה בטיפול נכון יכול להאריך ימים.גם האיבזור היה חביב,חישוקי מגנזיום,לוח מחוונים מפורט,מושבים ספורטיביים ועוד.אם האוטו במצב טוב-קנייה נחמדה.

רק שהיתכוונתי לסליקה בעלת ההנעה האחורית,שעליה ניפתח השירשור...רוב המכירות של הסליקה החדשה יותר היו בשנת 92-93,ורובן אכן חולקו במיסגרת הגרלת המינויים של מפעל הפייס,כמו האלפא ספיידר בשנת 88,שהיה להן לוח מחוונים שונה(מודרני ומכוער)וכונו ספיידר מפעל הפייס.

הסליקה שהוצגה בשנת 70 בתערוכת טוקיו(ברור לא?)לא היתה גירסת קופה של הקורולה או הקרינה,אלה מכונית עצמאית,שהשתמשה במכללים שונים שהיו מיועדים רק לה.בדור הראשון היא הוצגה עם מנועי 1.6 בעלי גל זיזים עליון ומאייד כפול שפיתחו 87-97 כ"ס,ובדור השני ההספקים עלו עד 117 כ"ס!מכובד גם במונחים של ימינו.עיצוב הפנים של המכונית היה במיטב המסורת של היפניות של תחילת שנות ה 70,כלומר בעל אופי "אמריקאי" מצועצע וכלל דיפוני פורמייקה וניקל,ושלל מגירות ומדפים.הגיר היה בעל 5 הילוכים,ובשל המשקל הקל הביצועים היו מצויינים,ובגירסאות החזקות היא זינקה מ 0-100 ב 8 שניות!התנהגות הכביש היתה פחות טובה,כצפוי,בשל השימוש במיתלה אחורי פרימיטיבי יחסית,אבל למרות זאת,ובניגוד לדגמי הסובארו"פשע",היא נחשבה למכונית מהנה לנהיגה(לפי העיתונות של השנים ההם)והיא בין היפניות הבודדות שהן בעלות ערך אספני(ביחד עם הדאטסון Z-240).לארץ הן לא הגיעו בגלל החרם הערבי,אך לארץ הגיעו כמה סליקות בודדות ממודלים מתקדמים יותר.

ל 404 עד 68 היה מנוע מדגם XC 6 שאכן סיפק 62 כ"ס,אבל משנת 68 צויידה ה 404 במנוע מדגם XC7 שסיפק 72 כ"ס,בשל יחס דחיסה גבוה יותר.ההספק הגבוה יותר נידרש על מנת לאפשר את הצגתה של ה 404 האוטומטית,שהיתה יחד עם ה 504,האוטומטיות הראשונות של פיג'ו(הגיר היה מתוצרת בורג-וורנר).היתה גם גירסה מוזרקת שסיפקה 96 כ"ס,ומנועה היה המנוע המוזרק הקטן ביותר בשנים אלו.

עד שנת 94(שבה נחתמו הסכמי פריז-ניספח כלכלי להסכמי אוסלו)היתה לישראל שליטה(פחות או יותר..)על צי הרכב של תושבי השטחים דרך המינהל האזרחי,שהיקצה מיספרים,שכללו אות בתחילת המספר שציינה את העיר שבה היתגורר בעל הרכב.משנת 94 ניתקה מדינת ישראל קשר עם מצבת כלי הרכב של תושבי הרשות הפלסטינית,והשאירה את האחריות על כך על משרד התחבורה הפלסטינאי,שדאג לניפוק רישיונות רכב וחלוקת מיספרים מחדש(מיספרים לבנים).גל הגניבות הגדול החל דווקא אחרי 94,כשלמדינת ישראל לא היה מושג מה מתרחש בשטחים שבשליטת הרשות,ולא היתה שום בעייה ל"הוליד" מכוניות מחדש.נכון להיום,אין למשרד התחבורה שום מושג לגבי צי הרכב של תושבי הרשות,וכל רכב ישראלי שנימכר לתושב הרשות ניגרע למעשה ממצבת כלי הרכב הישראלי,ושקול להשבתה.

הפיג'ו 404 סטיישן צויידה במנוע 1618 סמ"ק בעל גל זיזים תחתון ו 72 כ"ס וגיר בעל 4 הילוכים.ב 68 קיבלה ה 404 תיבת הילוכים עם סינכרון מלא לכל ההילוכים וסידור הילוכים שונה,וכמו כן בילמי דיסק מלפנים.המיתלים היו מק'-פרסון מלפנים וסרן חי ניתמך ע"י קפיצי סליל מאחור.ה 404 סטיישן היתה שונה מה 404 הרגילה במערכת המיתלים שלה,שהיתה מחוזקת ויועדה לעומס גבוה יותר.כל מיכלול המילה הקדמי נילקח מהטנדר,ואילו הסרן האחורי צוייד בקפיצי סליל גדולים יותר.הסטיישן צויידה בספסל אחורי שלישי שאיפשר הסעת 7 נוסעים בנוחות יחסית.בשנות ה 70 היא היתה מאד פופולארית כאן כמונית,בייחוד עם מנוע הדיזל,שהיה אמנם חלש להחריד,אבל הציע אמינות מצויינת.ברבות השנים נימכרו כולן לבני דודינו מהשטחים,שאהבו מאד את האפשרות להסיע 7 נוסעים,עד שבשלב מסויים נאסרה כניסת מכוניות פרטיות משטחי הרשות,ואז גם משטחי הרשות הן התחילו להעלם,והמעטות ששרדו נוסעות עדיין בחברון וברצועת עזה.

לא צריך להילחץ...בגירים האוטומטיים במכוניות החדשות,המהנדסים חשבו על כל סוגי החוליגנים האפשריים.לדוגמא-מעל מהירות מסויימת ניתן להוריד את ידית ההילוכים ל 1 או 2,אבל האוטו ייסע בדרייב רגיל,ורק שהמהירות תרד ישתלבו ההילוכים הנמוכים.הפין שנועל את המכלול הפנימי בגיר הוא "גמיש" יחסית,והסיכוי לשבור אותו אפסי,כך שרוב הסיכויים שלא קרה כלום.

באירופה ובארה"ב מיתייחסים למכונית כאל כלי תחבורה שנקנה,משרת את בעליו 7-8 שנים,ואז נימכר בפרוטות או נישלח לגריטה.רק בארץ מצפים שמכונית שניקנתה לפני 10 שנים תהייה שווה בערך 90% ממה שעלתה כחדשה...השוק מיתנהל לפי ביקוש והיצע,ודוגמאות יש מכאן ומכאן(106 ראלי,קאייה שומה).מה שכן,אם ייגנב לך האוטו או חלילה יעלה בלהבות,תכיר את מכמניו של לוי יצחק...

ה 205 האוטומטית,למרות היותה בת למשפחת פיג'ו,שונה לחלוטין מה 106 האוטומטית.מנועה הוא ה XU ששימש גם את ה BX,405,309 ועוד.הוא שונה לחלוטין ממנוע ה TU של ה 106.הגיר האוטומטי שלה הוא מתוצרת ZF הגרמנית בעל 4 הילוכים(ל 106 יש רק 3 הילוכים).סימן ההכר החיצוני הוא מכסה מנוע שונה,בעל תפיחה במרכזו.ה 205 האוטומטית צויידה גם במזגן מקורי מעולה,שכושר הקירור שלו עולה על זה שבאלכס שהורכב בארץ ברוב ה 1.4 מהשנים המאוחרות.לקראת סוף המכירות של הדגם הוא הוצע גם עם הגה כוח.סה"כ הביצועים שלה טובים למדי,ומבחינת התנהגות ונוחות היא נמצאת בליגה אחרת משל היפניות.בדוק בקפידה את בלוק המנוע,נקודת תורפה ידועה במנועים אלו,ואת פמצבו של הגיר האוטומטי שנוטה לשבוק ללא התרעה מוקדמת.

אין כמעט שום הבדל בין אוקטן 95 ל 96,ומנוע הדייהטסו שלך בהחלט בנוי לשימוש בדלק נטול עופרת,רק שמבחינת זיהום האוויר,באין ממיר קטליטי,אין בכך שום תועלת.הצורך בעופרת(שהיא מעלה אוקטן)לשימון השסתומים היה אופייני למכוניות ישנות יותר,מסוף שנות ה 70 ומטה.

חפש יונדאי גטס מציי רכב,היא תיכנס לתקציבך,די בטיחותית(בין הקטנות הבודדות שיש לה התקן איזו-פיקס ומשענת ראש מלאה במרכז המושב האחורי)תא המטען שלה די גדול,יחסית,ואין שום בעייה להכניס בו עגלת תינוק.

הספק המנוע של הוולבו 122 בעלת שני קרבורטורים הוא 90 כ"ס ב 5700 סל"ד.

אם הסובארו שלך אוטומטית,זהו הלחצן של הקיק-דאון...גם בילעדיו הגיר יוריד הילןך,רק לא בצורה מאולצת.

אם לא מותקן ממיר קטליטי במכונית,אין כמעט שום תועלת במעבר לדלק "ירוק"(95).

מישהו ניסה פעם להרים את ראש המנוע הזה...זהו אחד המנועים הכבדים ביותר שניתקלתי בהם בחיי,הוא הצליח להוריד את המיתלים של טנדר איסוזו בצורה מכובדת.למוריס אוקספורד יש מנוע 1.5,והרבה שנים אוסטין ומוריס לא עושים שימוש במנוע הזה.

ה 128 חזרה לארץ בגירסה מעודכנת ומחודשת בסוף שנות ה 80 בשם פיאט דונה.בניגוד למה שנהוג לחשוב,הדונה לא היתה אונו עם תא מטען נפרד,אלה התבססה על מיכלליה של ה 128,לרבות המיתלה האחורי בעל קפיץ העלים הרוחבי.הדונה יוצרה עם מנועי ה 1116 סמ"ק ו 1301 סמ"ק,הורכבה בברזיל ויובאה בין השנים 88-89,גם בגירסת סטיישן וטנדרון שנקרא פיורינו,שהיה פופולארי מאד בתחילת שנות ה 90.

ראשית תיקון לדברי צביקה-ישנם עוד מספר מכוניות שהגיעו עם מאייד וממיר קטליטי,מזדה B-2000,איסוזו איפון בנזין ומרוטי.סביר להניח שתושבת הקרבורטור נקרעה,והא מושך אוויר דרך הקרע.החלף תושבת,ואם זה לא יעזור,טפל במאייד.עיקר הבעיות במאייד הזה מקורם במצוף,שידוע כבעייתי.

יש הבדל בין ה 1.6 ל 1.8,בייחוד בזמינות הכוח.ל 1.8 יש הרבה יותר "בשר",ובעליות או במעמס ההבדל יורגש בהחלט.לא כל מכונית שנמצאת בטרייד-אין היא בהכרח דפוקה וגמורה,ישנם הרבה אנשים שמבצעים החלפות,ולא לכל אחד יש זמן וסבלנות לפרסם מודעות ולרוץ ימים שלמים לבדיקות,ולעיתים מעדיפים לוותר על כמה אלפי שקלים בתמורה לוויתור על הרבה כאבי ראש.לגבי המכונית עצמה,בדוק שהמזגן פועל היטב,ובדוק מתי ואם הוחלפו רצועות תיזמון(טיימינג),מדובר בעבודה יקרה ודי מסובכת לביצוע.

ידנית,אוטומטית,SWING,JOY,פרט והסבר,תקבל תשובה.

אגב,ברישיון הרכב הופיע "פיאט איטלייה"...רבים מרוכשי המכונית,שהיתה זולה להפליא ב 82,לא ידעו כלל כי יוצרה ביוגוסלבייה.היא היתה זולה בהרבה מסובארו 1300 וטובה ומהנה לנהיגה לעין שיעור מהסובארו.

ההספקים האחידים בשנים עברו במכוניות גרמניות(45 כ"ס,60 כ"ס,75 כ"ס,90 כ"ס,115 כ"ס)נבעו מתעריפי הביטוח הנהוגים בגרמנייה,שניגזרים מהספק המנוע של המכונית.בשנים האחרונות ירדו הגרמנים מהשיטה המעוותת הזו,וגם הספקי המנוע הפכו להיות הגיוניים יותר...

מה שהפך את ה 128 למכונית כה חשובה,היתה העובדה שהמנוע הוצב לצד הגיר ולא מתחתיו,במבנה רוחבי כמובן,והיתה חלוצת מכוניות ההנעה הקדמית המודרניות.הקדימה אותה במבנה הזה רק האוטוביאנקי פרימולה,למעשה.המנועים היו מודרניים,בעלי גל זיזים עליון וראש אלומיניום,וגם בית תיבת ההילוכים היה עשוי אלומיניום.מערכת המיתלים כללה תמוכות מק'-פרסון מלפנים וקפיץ עלים רוחבי+בולמי זעזועים מאחור.אכן,גם ה 127 השתמשה במבנה המיתלה האחורי הזה,שרק בשניהן תיפקד בצורה נאותה.משם הוא נדד לריתמו(משיקולי חיסכון פרופר)לרגאטה ואפילו לרונדה, איביזה ומלגה של סיאט.לתקופתה היא נחשבה למכונית מצויינת,והריתמו שהחליפה אותה לא התקרבה אפילו לרמת התנהגות הכביש ונוחות הנסיעה של ה 128.מכלול ההגיוי והמיתלים הקדמיים היו כו מוצלחים,שפיאט לא היססה להשתמש בהם ל X 1/9.היא נחשבה למכונית טובה בהרבה מה 124,אבל בארץ הקודש,בייחוד בתחילת שנות ה 70,לא היה לה "שוק"(משה,שכן של אברהם בן דוד של גיסי אמר-חרא אוטו לא לגעת!)שלא בצדק.לי היתה בתחילת שנות ה 90 128 שנת 82 ששירתה את חברת "טבע",נסעתי עליה שנה,ונהנתי ממנה מאד,בלי אף תקלה!

גם לא מדוייק.ה E 30 נימכרה עם מנוע 1.6 75 כ"ס בשנים 87-88 כ 316,ורק בשנת 89 קיבלה את מנוע ה M 40 המודרני שהופיע שנה קודם לכן ב 318 I.

הווספה 400 יובאה לארץ בסוף שנות ה 50 ותחילת ה 60(לא זכור לי על ידי מי-אין מה לעשות,הגיל עושה את שלו...)ולאחר שהופסק ייצורה,ניתקעו בעלי מכוניות רבים ללא חלפים.קם יהודי נחמד בשם יצחק(איזי)כספית מחולון,והחליט להקים מעין מועדון לא פורמלי,שידאג לכל צרכי המכוניות הללו.הוא עבר בין בעלי מיקצוע רבים,ייצר תבניות רבות,ומעשה ייצר כמעט כל מה שהיה נחוץ למכוניות האלו.בזכות היוזמה הברוכה הזו הימשיכו המכוניות החביבות הללו לנוע עוד שנים רבות.גם אני הייתי בין היצרנים שעבדו עם כספית,ובמשך שנים רבות ייצרנו לו מוצרי גומי.

הפיאט 127 יובאה בשנת 80 מספרד,בגירסת 4 דלתות בלבד,ורמת הגימור נקראה CL.היה לה הגה בעל מגע רך,דיפונים מאריג,חישוקי גלגלים מסוגננים ו..אופצייה לשעון טורים.בשנת 83 יובאה ה 127 מאיטלייה.עקב המוניטין הירוד של סיאט בשנים האלה,יבואני פיאט די התאמצו להסתיר את העובדה שיובאה מספרד.גם ה 124 יובאה בשנת 79-80 מספרד.