חן פרחי

הטויוטה יאריס מכונית מצויינת,אבל תא המטען,או יותר נכון העדרו,פוסל אותה מלשמש תחליף למכונית משפחתית,והיא יכולה להתאים או לאנשים צעירים(ללא משפחה)או לזוג מבוגרים.אין שום סיכוי להכניס בה עגלת תינוק,ואפילו לא טיולון.חבל גם שטויוטה קילקלו את ההיגוי,עם המעבר להגה כוח חשמלי ב 2003.ההגה שלה הוא דוגמא להגה חשמלי גרוע,ברוב המצבים הוא קל מידי וחסר רגש,ווהתנגדות שלו מלאכותית.בנסיעת מבחן שערכתי בה לא ממש הצלחתי להבין את ההתלהבות ממנה.להונדה ג'אז יש תא נוסעים מרווח ותא מטען גדול,רק חבל שהיא יקרה מידי.

המשאית בתמונה העליונה היא ריו 2.5,שמשרתים את צה"ל עד היום.הם הגיעו עם 3 סוגי מנועים-דיזל מתוצרת קמינס,בנזין 6 צילינדר ומנוע רב דילקי,שיכל לפעול הן על סולר והן על מזוט.ההנעה היתה 6X6 קבועה,עם מצב קצר או ארוך בתיבת ההעברה.ההגה לא היה מוגבר כוח,וזוהי בהחלט חוויה לסובב אותו.רובם של הריו האלו נמצאים כיום בימ"חים וממותקנים לצרכים ייעודיים.

איזה שבע קרבות...מישהו ראה לאחרונה איך נראים הג'פ"סים היום?מצבם נע בין קטסטרופאלי לסופני בהחלט,ודי בקרוב הם ייצאו משירות.ואם מישהו מחברי הפורום היקרים ממש מישתוקק לנהוג ביצירת המופת הזו,אני ייקח אותו איתי לבא"ליש ביום ראשון לארבע ימי כיף+פנסיון מלא+לינה בשטח+מופע פירוטכני מרהיב!

שכחתם את הפרינץ 1200 שהיו לה 65 כ"ס ויוצרה מ 1969 עד 74(שנה בה בוצע "ניקוי אורוות" כללי בקונצרן פולקסווגן).הפרונט שלה היה ארוך יותר,היו לה פנסים מלבניים מקדימה ורחבים יותר מאחור,לוח מחוונים שונה ורמת גימור מעט גבוהה יותר.

לרוב הדודג' דארטים שיובאו לארץ היו מנועי 6 צילינדרים טורי בנפח 3687 סמ"ק,שנקרא סליינט סיקס,והספקו היה 112 כ"ס ב 4000 סל"ד.המנוע הזה שירת רבים מדגמי קרייזלר משנות ה 60 ועד אמצע שנות ה 80(בדודג' לה-בארון)בשינויים קלים בלבד(קרבורטור כפול באספן),וכמובן שהוא כיכב גם בצה"ל,ב D-500 הבלתי נשכחת ובנ"נ המיתולוגי..האמינות של המנוע הזה פשוט מדהימה,ועם כל המשקל הכבד שהוא משך ב D-500,הוא היה מחזיק 200,000 ק"מ!גם הגיר האוטומטי היה מצויין ואמין מאד,ובגלל ההספק הנמוך יחסית,הוא שרד מצויין.חשוב לבדוק את תקינות המזגן ומערכת האיוורור,כי היא פועלת על וואקומים ויקרה לתיקון.צפה לביצועים חלשים וצריכת דלק גבוהה(6 ק"מ לליטר,אם הקרבורטור נקי)ושיוט רועש למדי.

ל M-151 יש זוויות גלגלים כמו של מכונית פרטית,כך שאת כיוון זוויות ההיגוי מבצעים על "צלחות" מיוחדות,בעזרת שימסים והרבה סבלנות..בניגוד ל נ"נ למשל,שהכיוון היחיד שלו היה כיוון שפור(הבדיקה מתבצעת על ידי מוט עם שני שרשראות שאמורות לגעת יחד ברצפה כשמגלגלים את הרכב).אחיזת הכביש שלו בעייתית בשל בסיס גלגלים קצר מאד ומרכז כובד גבוה.אחת המטרות של המתכננים בוויתור על השילדה הנפרדת היתה להשיג צללית נמוכה ככל האפשר,וביחד עם זאת לאפשר לו יכולת צליחה טובה ככל האפשר,וזוהי הסיבה שהמפלג שלו בנוי בצורה כזו(אמור להיות אטום למיים).ל M-151 אין הילוך כוח,ובדיונות זהו חיסרון רציני,והסיבה היא שהוא תוכנן בעיצומה של מלחמת וויטנאם,ורוב הפרמטרים שלו תאמו את דרישותיה המיוחדות של המלחמה הארורה ההיא...

לאונו 70 SXIE יש 72 כ"ס,בדיוק כמו לדגם בעל המאייד,רק שהגמישות שלו עדיפה במקצת.השינוי המכני העיקרי הוא מוט מייצב קדמי שישנו רק בדגם המוזרק.בנוסף למד סל"ד,יש גם פנסי ערפל קדמיים,דיפון שונה בדלתות ובד ריפוד מקטיפה.היו דגמים שיוצרו(לא בטוח שהגיעו לארץ)עם לוח בקרה למערכות שונות ומערכת איוורור עם בקרת טמפרטורה.

מחר איה"ש אני יוכל לדווח לכם ממושב הנהג על ביצועיו המופלאים,אחיזת הכביש המוחלטת והנדסת האנוש הנפלאה של הג'פ"ס הנפלא הזה...

טעות שלי-במודלים הישנים יותר המונה המתאפס כל רק 5 ספרות.ולתמיר .א-ילד הייתי 20 שנה לפני שנולדת...ובגולף הזו נהגתי כשעוד הייתה חדשה.

מה אגדי?ראה את העיצוב שלה,שגם אחרי 30 שנה(בדיוק)וגם בעוד 30 שנה ייראה מודרני ועדכני,בסיס הגלגלים העצום שלה(2.84!),אחיזת הכביש המוחלטת שלה,עיצוב הפנים העתידני שלה,יכולת השיוט המדהימה שלה ועוד.בהחלט יורשת ראוייה ל DS,שרק חבל שמנועייה לא תאמו את הרמה הכללית שלהן,פשוט לסיטרואן לא היה תקציב לפיתוח בוקסר ראוי,ומנועיה הנושנים של ה DS הורכבו בלית ברירה בהטייה של 45 מעלות.

הסימאטיק היה גיר חצי אוטומטי ששימש גם את ה CX האגדית.זה היה שילוב של גיר ידני עם ממיר מומנט,שדאג לתנועה רציפה,ומנגנון וואקום שביצע את מלאכתו של המצמד(כמו בחיפושית או RO80)שהופעל על ידי נגיעה בידית ההילוכים.הבעייה היתה שהיו לה רק 3 הילוכים,מה שפגם מאד בביצועים.לסיטרואן GSA היה מנוע בוקסר מקורר אוויר,שהיה בעיקרון מנוע של דה-שוו X2...מבחינה מיבנית היא דמתה מאד לאלפא-סוד,שנולדה באותה שנה,אגב.הדיסקים הקדמיים היו צמודים לגיר,בלם היד פעל באותה שיטה ועוד.רוב הדגמים שיובאו לארץ היו בני 4 הילוכים או סימאטיק,כי גיר 5 הילוכים נחשב לאופצייה יקרה יחסית.בתחילת שנות ה 80 זכתה ה GSA להצלחה,בין היתר בשל שיטת המיסוי(מיסוי ארידור)שהפלתה לטובה מכוניות בעלות נפח מנוע קטן מ 1300.כמובן שכמו כל סיטרואן אמיתית,גם בה היו מוזרויות לרוב,כמו מיקום הרדיו(בין המושבים),מיקום מפתח ההצתה(בין הרגליים..),מיקום בלם היד,מערכת המתגים(נוח להפליא!)החימום הריחני(א-לה חיפושית),לוח המחוונים המשונה(עם התופים המיסתובבים ועוד.

לגולף משנת 1.6 בשנים אלו היה מנוע בעל 75 כ"ס,שקלה 860 ק"ג,האיצה מ 0-100 תוך 15.2 שניות והגיעה ל 162 קמ"ש.תיבת ההילוכים האוטומטית בת 3 הילוכים ובקרה מכנית פשוטה.המנועים ותיבות ההילוכים שירתו את דגמי פולקסווגן עוד מאמצע שנות ה 70,ובטיפול נכון הם מגלים אמינות מופלגת.מונה הקילומטרים המצטבר בגולף מתאפס כל 100,000 ק"מ,כך שלא בטוח שזה מה שהאוטו עשה.בכל מקרה,בדוק חלודות מתחת לגומיות השמשות,תקינות המזגן(סביר להניח של אלכס,אך ייתכן שמקורי),רעשים מהפרונט שעלולים להעיד על תושבות מיתלים קרועות,מצב המאייד(מסובך ויקר לשיפוץ)והעברה חלקה של ההילוכים.סה"כ מכונית טובה ואמינה,אבל איטית למדי ודי "יבשה".

לא מחייב.בשנת 85 שווקה כאן הרנו 9 GTS,שהחליפה את הTSE,שהיה לה אותו גלגל הגה וידית הילוכים בדיוק.גם ל 9 TSE היו דגמים שהגיעו עם גלגל הגה כזה,אך רק בצירוף גלגלי אלומיניום.

שניים בטוח היו-אחת שחורה ואחת כסופה,שהשתתפה במבחן דרכים במגזין "טורבו" בשנת 85.השחורה עמדה באולפ התצוגה ברחוב ריב"ל,והיו לה ריפודי עור.

חנזיר יקר,המכוניות האלו הם 190 SL,שדי דמו ל 300 SL.אגב,מה עם החתול,נכנס לדיאטה?הוא נראה ממש פפוקה...

אתה טועה,קוביסו.היה גם היה דגם של מוסטנג עם מנוע V6 2.8.מנוע ה V הראשון של פורד אכן הופיע ב 62 והוצג בנפח 1.2, שימש את הטאונוס 12 M והיה לו 40 כ"ס.

אגב,הקבינה הגבוהה של משאיות הוולבו נקראת GLOBTROTER.

המנוע הזה הוצא סופית לגימלאות בשנת 98,השנה שבה הופסק ייצורה של הסקורפיו סימן 2,ששלא ספק היתה מכוערת ללא תקנה,וגם מסחרית היא לא היתה הצלחה מסחררת,בלשון המעטה...משנה זו עברו פורד להשתמש במנועי "דוראטק" מודרניים עם גל זיזים עליון כפול(בדגמי V6).

נכון,בקפרי הוא הורכב ראשון,ובגרנדה רק בדור השני שהוצג ב 77.בקפרי המנוע הזה נשאר בסוך דרכה (86-87)כאופצייה יחידה,והיתה לו הזרקת דלק.

אמנם המנוע היה גרמני,אבל הוא לא הורכב לא בטאונוס ולא בגרנדה ,עד שנת 77.עד שנה מנועי ששת הצילינדרים של פורד היו בנפח 2000,2300,2600 ו3000.מנוע ה 2.8 הורכב רק בדור השני של הגרנדה שהוצג ב 77 ובקפרי החדשות יותר.פורד האמריקאית השתמשה במנוע הזה גם בברונקו,רכב השטח שלהם.

משנת 88 כל ה 740 שהגיעו לארץ,הן ה 2.0 והן ה 2.3,היו מוזרקות וצויידו גם בגג שמש.הבעייה היחידה שלהן היא שאיכות הגימור לא היתה ברמה של הוולבו הישנות יותר,והפנים שלהן נטה להתפרק.בשנת 91-92 הן נימכרו במקביל ל 940.

להגיד "רכבים קוראניים" ולהכליל את כולם בנשימה אחת,זה כמו להשוות בין יגואר לאוסטין מונטגו,רק בגלל ששניהן הגיעו מאנגלייה...האיכות של היונדאי החדשות היא ברמה טובה בהחלט,בייחוד של הגטס,ולפי מה שהבנתי מכמה גורמים בציי רכב,האמינות שלהן מוחלטת.גם איכות הייצור והגימור בכל היפניות לא אחידה,וברור שאין להשוות דייהטסו סיריון ללקסוס,לדוגמא.

בחברות ההשכרה והליסינג היו מרוצים מאד מהלאנוסים האלו,שברור שהיא לא יצירת פאר מוטורית,אבל היא מכונית אמינה.יצא לי לראות אצל משפץ מנועים מנוע חדש של טויוטה קורולה,שהיה פגום מלכתכילה,אז כדאי גם להתרחק מטויוטה?

אני עוד זוכר(חרף גילי המתקדם...)שאחרי השיחרור מהצבא חיפשתי משהו קטן וספורטיבי,וההיצע כלל ..פיאט 127 ספורט או אוטוביאנקי אבארט,וזהו.מאחר ואונו טורבו או 205 GTI היו רחוקות מהישג ידי,זה מה שהיה,וגם אז המחירון היה מגוכך(לשני האיטלקיות),רוב ההיצע היה שחוט ואקזמפלרים שמורים נימכרו בהרבה מעל המחירון.אחד המגיבים כינה את ה 106 פחנוע או משהו כזה,רק שהוא שכח שזוהי הקטנה המהנה ביותר לנהיגה שיוצרה אי פעם,ובתקציב הזה אי אפשר למצוא חבילה מהנה יותר.

בניגוד לסוויפט האצ'בק,לסאדן יש מושבים נורמלים,הן מלפנים והן מאחור,מזגן מעולה,ביצועים טובים וכל השאר ממוצע ומטה.די קשה למצוא מכונית במצב נורמלי בתקציב שלך,ואם מצבה המכני טוב,זהו עסק לא רע.