חן פרחי

ה 144 שלי משיגה תוצאה מעורבת של 7.5 ק"מ לליטר, כשבנסיעה בין עירונית רגועה אין בעיה להגיע ל 10 ק"מ לליטר. אמנם הספק מנוע ה 1.8 של ה 240 זהה כמעט לזה של ה 144 2.0, ההבדל במומנט גדול, ובצירוף סרן אחורי בעל יחס העברה קצר ב 10%, המכונית לא מרגישה עצלה, יחסית, ואת העליות בשער הגיא היא מבצעת במהירות תלת סיפרתית די בקלות. ה 240 קיבלה בשנת 85' את מנועי ה K שיועדו ל 740 החדשה, ההספק עלה ל 103 כ"ס, המומנט עלה ותיבת ההילוכים האוטומטית קיבלה הילוך נוסף, מה שהוביל לשיוט שקט ולצריכת דלק של 11 ק"מ לליטר.

ברכות לאריק היקר שהשיק מכונית יוצאת דופן, הן בנדירותה והן ברמת השיפוץ מעוררת הערכה. שמחתי לראות בין המישתתפים חברי מועדון ותיקים שלא נראו זמן רב. תודה גדולה, כרגיל, לקובי הגדול שהחכים אותנו והרביץ בנו תורה. נוכחות מרשימה במיחוד נצפתה במגרש החנייה, שהיה גדוש במכוניות מכל הסוגים והצבעים, חגיגה לעיניים ! שרק ירבו ימים כאלו. שבוע טוב לכולם.

לא פיקפקתי לרגע באמיתות דבריו, טענתי רק שאם המחוג אינו מראה מלא, חובה על השוכר לדאוג לסמן זאת בטופס הצ'ק אאוט בבירור. לא דאג לסמן - ישלם, עם כל הצער שבדבר. אין שום סיכוי שהאלטו צרכה כמעט רבע מיכל בנסועה הזו.

היית צריך לוודא שבטופס המסירה יסומן קו אחד פחות מהמלא. אם לא עשית זאת, אין לך למי לבוא בטענות, אלא אם אתה לא יודע לקרוא מד דלק.. את תרגיל של למלא בדיוק עד הקו העליון מכירים רבים, ולמעשה אף אחד לא ממש מפסיד כאן.

המכונית המצולמת לא היתה כלל פיאט 500 אלא פיאט 600 מולטיפלה. לזמנה, היא נחשב למכונית גאונית, שבאורכה הצנוע הצליחה להסיע 6 נוסעים בנוחות יחסית, והיתה למיקרו וואן הראשון בעולם.

המותג GTI נולד מהשילוב GT שאיפיין מכוניות ספורטיביות רבות עוד הרבה לפניה, ומהאות I שציינה הזרקת דלק. היו לפניה לא מעט גירסאות ספורטיביות של מכוניות בינוניות - החל מהמיני קופר, דרך האסקורט RS וכלה בווקסהול ויוה פירנצה, אבל אף אחת מהן לא היתה שימושית כמו הגולף, ששילבה ביצועים מצויינים והתנהגות כביש מעולה ומהנה. השם GTI הפך להיות מזוהה יותר מכל עם הגולף, עד שפיג'ו החליטו, במהלך מבריק, להשתמש בו בגירסה החמה של ה 205 בסוף 83'. בפרקים הבאים אדון בהרחבה בשחיקת המותג ע"י פולקסווגן עצמם.

ולא רק באלפא סוד, אלא גם בסיטרואן GS. רק שלהן חסרה דלת אחורית נפתחת במלואה, מה שפגם בשימושיות שלהן, וכשקיבלו אותה, הסיטרואן בשנת 80' והאלפא סוד ב 83', הגולף הספיקה למכור 5 מיליון מכוניות.. כפי שציינתי, הגולף לא היתה חלוצה במאום, ואפילו ה GTI לא היתה המצאה של פולקסווגן, פשוט היא עשתה הכל נכון ובזמן, ובנוסף נהנתה מאופוזיציה דלילה להפליא בגרמניה.

סע גל נמכרה ב 2011 כמדומני להרץ. מתח הרווחים בענף נמוך מאד, ולא קל לחברות מקומיות להתמודד עם החברות הבין לאומיות.

המסגרת בצבע ירוק-לבן נקראה "לוחית ריקו" וכל רכב ששימש להשכרה היה חייב בהתקנתה. בשנת 90' בוטלה התקנה. בניגוד לימינו, בהן ציי רכב מקבלים הנחות מפליגות, ובדרך זו אחרת זה "מתגלגל" לצרכן, חברות השכרה היו מחזיקות במכוניות 3-4 שנים, ומפזרות אותן בין סוחרים, מאחר ולא היו להן כלל מרכזי מכירות עצמאיים. אלדן היתה החברה הראשונה שהבינה, בסוף שנות ה 80', שאין טעם להחזיק מכונית פרק זמן כה ארוך, ןהציעו למכירה מכוניות בנות שנה עד שנה וחצי, והיא היתה החברה הראשונה שהיה לה מרכז מכירות ארצי. חברות השכרה רבות שגשגו ופרחו באילת, בזמן שסיני היתה עדיין בשליטת ישראל, ורבים היו שוכרים בה מכונית ונוסעים עימה לשארם א שייח. חברות רבות נעלמו או התמזגו עם השנים - סע נע, זוהר, סע גל ועוד. המכוניות הנפוצות ביותר להשכרה היו האוטוביאנקי A112, פורד אסקורט, דייהטסו שרייד וסוזוקי סוויפט. מכונית הפאר האולטימטיבית היתה כמובן הוולבו 240.

לא רק שהכיתוב יופיע תמיד, הוא ימשיך הלאה גם אם המכונית תהפוך לרכב אספנות, וזה כמובן כבר לא יהיה רלוונטי בעליל. משעשע לעיתים לראות רישיונות של מכוניות בנות 40+ ולדעת שבצעירותן שימשו כרכבי השכרה.

יותר מזה, הגולף שמרה על העיצוב הבסיסי בכל הדורות שבאו אחריה, וגם הגולף MK7 לא מותירה ספק במקוריות העיצוב. קורת C הרחבה מאחור הפכה ברבות השנים לסימן ההיכר הבולט של כל סדרת דגמי הגולף, עד עצם היום הזה. שבוע הבא - סקירת הגולף MK2.

בדיוק. בשבדיה נפוצים עד היום מרוצי מכוניות בנסיעה לאחור, בערך כמו מרוץ מלגזות.. ואם בסינכרונים עסקינן, אזי לאודי 80 של 87' היה סינכרון גם להילוך האחורי, הואי היתה שקטה בנסיעה לאחור בדיוק כמו בנסיעה לפנים.

בוולבו 340 - 150 קמ"ש, בדיוק כמו בנסיעה קדימה.

הפאסאט, ברובה, לא פותחה כלל ע"י פולקסווגן אלא ע"י אודי, מאחר ולא היתה אלא גירסת פאסבק של האודי 80 שהוצגה מעט לפניה. הפאסאט יועדה להחליף את ה 411\412 ומאוחר יותר את ה K70, שהיתה אז המכונית הגדולה ביותר בהיצע פולקסווגן.

גם האיסוזו איפון 3.1 קיבלה תוספת של 2 כ״ס כשהגיע לארץ המאזדה b2500 הגירסה המודגשת שלו, 109 כ״ס, והאיסוזו יישר עימו קו, שיווקית כמובן.

http://www.carsforum.co.il/cars/מגזין-רכב/1215/%d7%90%d7%a1%d7%a4%d7%a0%d7%95%d7%aa/%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%a7%d7%a1%d7%95%d7%95%d7%92%d7%9f-%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%a3-%e2%80%93-%d7%9b%d7%9a-%d7%94%d7%9b%d7%9c-%d7%94%d7%aa%d7%97%d7%99%d7%9c-%e2%80%93-%d7%a1%d7%a7%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%a1%d7%98%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%aa קריאה מהנה !

מנוע ה m10 של הב.מוו 316 סיפק 90 כ״ס בגירסת המאייד, ואילו הגירסה המוזרקת שלו סיפקה 105 כ״ס וביצועים עדיפים בהרבה. הזרקת הדלק אינה קשורה למערכת ההצתה, כך שההסבה אינה מסובכת, יחסית.

למרות שקיימות לא מעט מכוניות בעלות מאייד שמותקן בהן ממיר קטליטי (סקודה פייבוריט, מאזדה B2000, איסוזו איפון בנזין ועוד), הממיר הקטליטי מיועד למכוניות בעלות הזרקת דלק שיחס התערובת בהן קבוע, ללא העשרה כמו במאייד. בכל מקרה, חובה להתקין חיישן למבדה, וזה החלק המורכב ביותר בכל הסיפור.

למיטב זכרוני, שרי הממשלה נסעו בדגם הנ"ל. המנוע הוא VR6.

רכב האלמ"ים לא היה פיאט 131 אלא 132, וגם זאת רק לתקופה קצרה יחסית.

וכי לפולנים היתה ברירה ? לעומת הסירנה וורשבסקה היא נראתה כמכונית חלומות.. ה P125 היתה פיאט 125 לכל דבר, פרט למנוע, שנלקח מהפיאט 1300\1500. אפילו לארץ הגיעה אחד מגילגולי יצירת המופת הזו, בדמות טנדר FSO פולונז, ששווק כאן תקופה קצרה בשנת 94'. כידוע, פיאטים ישנים אף פעם לא מתים, הם פשוט קמים לתחייה במדינות עולם שלישי, היכן שכוח העבודה זול והשוק המקומי גדול דיו. בזכות שיטה זאת, הפכו ה 1100, ה 124 וה 131 לרבות מכר, וייצורן נמשך שנים רבות לאחר שבפיאט איטליה שכחו מהן.

3 שנים חלפו ?! וואו, הזמן טס שנהנים.. מעבר לשרשור השיפוץ, שהוא ללא ספק מהמרתקים והמעניינים שהיו כאן, "הצלחת" להחיות את שארית הפליטה של תעשיית הרכב הישראלית, וסחפת אחריך רבים וטובים, ועל כך מגיע לך מלוא הקרדיט וההערכה. מאחל לך הנאה רבה מטינה, שלא רק נראית נפלא, אלא נוסעת טוב בהרבה מהמקור, בעת שעזב את שערי המפעל לפני 33 שנה.

הכוונה כמובן היתה בשוק העולמי. ה 131, בניגוד לרגאטה, טמפרה ומריאה, היתה מכונית עצמאית ולא קומפקטית שנוסף לה תא מטען, מה שהעיד שכנראה פלח השוק הספציפי הנ"ל לא ממש עיניין את פיאט. בכל מקרה, כל מכונית של פיאט נמכרה בשעתו טוב באיטליה, בעיקר בשל העובדה שהיא שמשה את משרדי הממשלה, צבא ומשטרה.

גם בארץ נחלה ה 131 הצלחה, ולמיטב זכרוני, שנת הדגם הראשונה היתה 76'. בשנת 81' יובאה הסופר מירפיורי 1.3, בצבע כחול כהה, ונמכרה היטב בזכות הטבות המס שהיו מקובלות כאן. ספורטינג אחת אני הכרתי, היתה שייכת לשכן שלי שעלה איתה מאיטליה בתחילת שנות ה 80', רק חבל שהמכונית היתה רקובה לחלוטין, ונעלמה די מהר. רובן עברו בשלב זה או אחר לרשות הפלסטינאית, ועד היום אפשר עוד לראותן.

ה 125 היתה ניסיון של פיאט לפנות לפלח שוק גבוה יותר מזה של ה 124, ע"י מרכב גדול יותר ומנוע 1.6 חדש, בעל זוג גלי זיזים עליונים. ה 125 הוחלפה ב 72' ע"י ה 132, וסה"כ לא תזכר כהצלחה גדולה של פיאט. מנוע ה TC שהוצג לראשונה ב 125 שימש את מכוניות פיאט ולנצ'יה כמעט 30 שנה, ובשיאו הגיע להספק של 215 כ"ס בלנצ'יה דלתא אינטגרלה, אות ועדות לתיכנון בסיסי נכון.