504L

לאיש חולשה רצינית למנועי וונקל. למרות הכיתוב בגרמנית, שאינו מובן לכולם, גלריית התמונות מרתקת. http://www.motor-klassik.de/oldtimer/walter-freys-wankelmotor-sammlung-1376116.html?item=26

לצערי נבצר ממני להגיע. נראה לי שהפסדתי אירוע חביב. ברכות לאריה על התינוקת הגרמנו-איטלקית היפהפיה. שתהנה ממנה.

ואילו הטופאש הזה מבוסס על פיאט 124, שיוצרה בתורכיה שנים רבות אחרי שתם יצורה באיטליה. אפרופו טופאש, סיפור משעשע על "מומחה" רכב ישראלי מאותה נסיעה לאיסטנבול. סמלה של טופאש הוא אות T גדולה במרכזו של הגריל. בארוחת הבוקר במלון, אומר ה"מומחה" לחברו במבטא בולגרי כבד: תראה איזה טמבלים התורכים האלה. האוטו הכי פופולרי פה זה טלבוט, שבארץ הפסיקו להביא אותו בגלל שהוא היה כזה חרא של אוטו... לא יודע מה אתכם. אני יצאתי באותו בוקר מהמלון עם חיוך.

שתי "פנינים קלאסיות" בולטות מהשאר: הגרסאות המקומיות והמחרידות של רנו 12 ופיאט 131(טופאש). לפני כ-11 שנה נסעתי באיסטנבול במונית כזו, צהובה כמובן, עם ריפוד מנומר, חלונות כהים ותאורה פנימית של בורדל. איברהים טטליסס או משופם אחר ייבב ברדיו טייפ שהקסטה בו חרקה והנהג לא הפסיק לתופף על ההגה, תוך שהוא מדלג בקלילות על רמזורים אדומים. ללא ספק, חויה אנתרופולוגית שונה.

עכשיו, דמיינו לעצמכם את המהארי הכתומה כאן בארץ, חונה כך באמצע הרחוב. תוך שבוע לא ישאר ממנה זכר.

שני הסיטרואנים הם אמי 6, לא 8. לאמי 8 עיצוב פאסטבק מאחור וגריל שונה. אמי 6 הביזארית היא אחת המכוניות האהובות עלי - ויום אחד תצטרף גם היא למשפחה

בסרטון של ראובן, למשל, נקודת המוצא היא אחיזת כפות ידים ב-3 ו-9, ניצול ה-LEVERAGE משם די במקסימום - ולאחר מכן דווקא הצלבת ידים(יד רודפת יד). מן הסתם, השיטה הזו לא נלמדת בשום מקום, אך אם ראובן מרגיש נוח איתה ונהיגתו זורמת ומהירה, זה העיקר. אצל ארי ואטאנן, נקודת המוצא זהה לשל ראובן(והנכונה ביותר שבנמצא. על כך יש תמימות דעים), אך כאשר הוא צופה סיבוב הדוק יותר הוא יוריד את היד הדוחפת לכוון השעה 4 או 5(בפניה שמאלה) או 8,9 בפניה ימינה, בעוד היד המושכת תשמור על נקודת המוצא גם בתוך הסיבוב. כך הוא משיג יותר LEVERAGE של ההגה ועדין יש לו מושג לגבי מיקומו של מרכז ההגה בהסתמך על היד המושכת, שנותרה במיקומה הקבוע. ולפותח השרשור, יש לי הרגשה שאתה חונק את האיסטינקטים הטבעיים שלך בנסיון ללמוד את הדבר ה"נכון". אתה צריך לחוש מה נכון עבורך ולפתח אותו לדרגת שליטה מלאה ובטוחה.

אני כאן וכל שנותר לי לומר הוא תתחדש ותהנה מהיפהפיה.

I30 היא מכונית מצוינת - ואירופאית למדי במנהגי הכביש שלה. נתקלתי לפני כחודש בסטיישן כזו כסופה - ולטעמי היא נראית גם יותר טוב מההצ'באק. עיצובה עדין מאד ושימושי כאחת. אילו הייתי בוחר רכב מקבוצה 2, הייתי מתלבט בין 308 ליונדאי הנ"ל.

שיטת ה"דשדוש", אם לצטט אותך, משמשת בארץ בעיקר אנשים זקנים מאחר והיא מצריכה פחות כח לסיבוב ההגה. עם זאת היא אפקטיבית ברגע שהרגלת את עצמך להשתמש בה. היתרון: הידיים תמיד נעות במקביל ותמיד קרובות לשעות 3 ו-9, גם במרכז הסיבוב. במירוצי מסלול לא משתמשים בשיטה זו, מהטעם הפשוט שבמסלולי מירוצים גם פניית היירפין - החדה ביותר בה תתקל - לא מחייבת את הזזת הידיים מתנוחתן הקבועה בשעות 3 ו-9 ורבע עד שליש סיבוב הגה יעשה את העבודה. במירוצי ראלי, לעומת זאת, תוכל לראות שיטות שונות, החל מהשיטה שלמדת באלטרנטיבי ועד לשילוב בין שתי שיטות. לעתים אפילו תראה הצלבת ידיים... המסקנה, עקוב אחר האינסטינקטים שלך ונסה למצוא את השיטה הטבעית לך ביותר, בה תטלטל את הרכב כמה שפחות וביצוע הפניה יהיה המשך הזרימה מהישורת. העיקר, שמור תמיד את שתי ידיך על ההגה. זה גם יותר נוח בנסיעות ארוכות ומונע כאבי גב כתוצאה מפיתול עמוד השדרה. אגב, פאנג'יו, מוס ורבים וטובים אחרים מעולם לא הלכו לבית ספר לנהיגת מירוצים. במקרה הטוב הם קראו את ספרו של טארופי ופשוט למדו בשיטת ניסוי וטעיה, תוך שהם סומכים על האינסטינקטים הבריאים שלהם. דשדוש נעים.

נו שוין. מצאת איזה ציטוט מבלוג כלשהו של מישהו שאינך מכיר. ביג דיל. לבימר שלי 142,000 ק"מ, ספר טיפולים מלא המעיד על טיפולים במועדם ואמינות גבוהה. גם בקילומטראז' הזה כל מתג נע או נלחץ בתחושה כאילו היו לרכב 42,000 ק"מ, אין קרקושים מהפלסטיקים והמכונית מרגישה יצוקה וסולידית. בעברי הלא רחוק עבדתי במערב אפריקה - ודווקא שם, בתנאי אקלים מעיקים, תשתית גרועה ודלקים מהולים נתקלתי בבימרים רבים מדגמי E36(סדרה 3) ו-E34(סדרה 5) שיוצרו בשנות התשעים. למכוניות קילומטראז'ים מטורפים והן נוסעות ונוסעות ונוסעות - וגם אינן נראות SCRUFFY כמו פולקסווגן מאותה תקופה, למשל. נו טוב, גם אני שמעתי את הבדיחה, מארה"ב במקור, על Black Man Wheels

נא לא לצטט הודעה קודמת. הבנתי כבר ממספר מקורות שהאיכות בדגמים הנוכחיים בעייתית משהו ושיש גם בעיות עם מנועים חשמליים לכוון מושבים וכו' - אך מה שאתה מתאר חמור מכך. חמור מאד, אפילו. לאיזה דגמים ומנועים אתה מתייחס? האם רוב הבעיות שייכות למנועי ה-4, 6 או 8 צילינדרים? אגב, חסרונו של מד חום מנוע הופך כיום לעניין אקוטי. יותר ויותר יצרנים מוותרים עליו משום מה - ולאחרונה גם סובארו הצטרפה לטרנד המטופש הזה. חבל.

אכן, אלפא GTV6 בורחת לב.מ.וו 518 או 520I(לפי צלחות הגלגלים) בכל מצב. אין על כך ויכוח. וכן, היא גם יפה יותר. יפה מאד, אפילו. למיטב הבנתי, לא מדובר בסרט, קל וחומר בג'ימס בונד קליל, אלא במשימה מוקדמת של צות טופ גיר שנועדה להשוות בין דה-דיון לזרועות חצי עוקבות... אבל העיקר...הכנסנו לבימרים. איזה יופי. אגדה אורבנית מספרת שאלפיסטי אדוקים צופים באוקטופוסי ביום קבוע מדי שנה בשנתה, מגיעים לזקפה בעת המרדף הזה ומעודדים את רוג'ר מור באלפא, תוך השמעת קריאות בוז לבימרים המסתחררים. בשנים האחרונות נוסף לטקס מימד אייטיזי נוסף, בדמות "עתונאי רכב" המקריא לנוכחים קטעים מכתבות שנתפרסמו ב"טורבו", כאשר ברקע מתנגנים שיריהם של "מודרן טוקינג" מה לעשות חברים, שעיקר תהילתה של אלפא מאחוריה, תודות לפיאט. 8C היא אכן מרהיבה, גם אם היא מבוססת על מאזרטי - ואין לה דבר וחצי דבר עם אלפא למעט העיצוב והשם המיתולוגי. ולעניין שלדת ה-116, בל נשכח שרוב שימושיה היו במכוניות צנועות עם מנועי 4 צילינדרים, בהן לא קיבלתם התנהגות אקסטרווגנטית כמו של GTV6 אלא תת-היגוי מרגיז. מרגיז כמעט כמו איכות החלפת ההילוכים הגרועה, שלעולם לא תתקלו בה במכוניות מסדרת 105 למשל. אז בואו ונשים את הדברים בפרופורציה. רוב המכוניות של אלפא רומיאו עד תחילת/אמצע שנות השבעים היו נהדרות. לאחר מכן, התוצאות היו מעורבות לכאן ולשם. באמצע העשור הקודם נתקלנו ברנסנס, אך הוא התמסמס מעט בשנים האחרונות עקב אי החלפתם של דגמים טובים שהזדקנו. ולא, ממש לא בא לי להכנס שוב לעניין ה"אלפא" מיטו. כן בא לי לציין, שוב, שלנקודת האור הנוכחית של אלפא רומיאו קוראים 159 - ושהיא יותר מוצלחת מכל אלפטא או 75 שמרגשת אתכם במפגשים. רוב המכוניות של ב.מ.וו מאמצע שנות הששים(הצגת ה-1500) היו נהדרות - והן עדיין כאלה, מאחר ומסורת הנדסית, עיצובית וספורטיבית לא זורקים לפח.

מה בדיוק אחלה בו? אחת המכוניות הרועשות, הפחות נוחות והפחות מהנות לנהיגה שעברו תחת ידיי בשנים האחרונות. סיריון היא פשוט טויוטה יאריס סוג ב', זה הכל. ובענין "רכב מתאים לבחורה", אם הכוונה היא למכונית מיני/סופרמיני אוטומטית, ה"בחורה" זכאית להנות מרכב טוב ונוח לא פחות מה"בחור", דוגמת 206, מיקרה, קליאו, פולו וכו' וכו'. ה"בחור", מן הסתם, לא יקנה לעצמו סיריון. תחשבו על זה.

ואותי משעשע לחשוב מה היה קורה אילו היו מפיקים תוכנית כזו בארץ, עם סוחר מדרכה טיפוסי, חברו ה"מכונאי" החאפער, המכוניות עם השאסי הדפוק מההשכרה שנרשמו בקומבינה כפרטיות, הסיפורים האינסופיים על הזקן שרק נסע באוטו לשוק ביום שישי, או על הבת דודה הנכה של אחותו הצולעת של המוכר... ותמיד, אבל תמיד יימצא הטמבל שיקנה מהם את המכונית. בשנות השבעים ואולי גם קודם, פעלה במגרש עפר צפונית לתל-אביב "עיר המכוניות". כל מי שלא הצליח להיפטר מהגרוטאה שלו הגיע לשם - וכמו שאומרים, לכל סיר יש את המכסה שלו. סוחרים הפילו הדיוטות בפח ולהיפך. למנועים מעשנים הוסיפו תוספים לשמן, חלודות קשות כוסו בחומר מרק(קיט) ולאחר מכן נצבעו, לבקאקסים שורקים הכניסו חתיכות מקליפות של בננות...בקיצור, היה שמח. כולם הסתובבו במעגלים, כולם בדקו את הסחורה של כולם, חלק החליפו סימקה גמורה בחיפושית אחרי תאונה... שמחים וטובי לב, נסעו המאושרים המותשים מעמל היום להתפרק לא רחוק משם, במגרש עפר אחר בסביבה, בו גם מסתובבים במעגלים ובודקים את הסחורה - ואם לא נזהרים, אפשר ליפול חזק

הייתי מתרגם זאת כמידרך צד. במדרגות(סולמות) צד מטפסים לקבינה של משאית. אוסטין 10 היתה משפחתית קטנה ולא מרשימה במיוחד.

הצבע הזה נמכר גם בארץ - ואתה יכול לראות אותו במלוא הדרו בסוכנות המרכזית מול קניון איילון. המכונית היא 1.4 ידנית, עומדת שם כבר מספר חודשים - ומישהו בסוף יקח אותה במחיר משתלם במיוחד.

אתמול חלפו על פני מספר אלפות חדשות, אף לא אחת היתה אדומה. הבררה היתה שחורה, אחת ה-159 היתה לבנה והאחרת שחורה - ולסיום, נתקלתי במיטו שחורה. בכנות, חשתי מעט מרה שחורה, עד שבדרכי נתקלתי היום באימפרזה 2007 אדומה ובוהקת - שלא לדבר על ערכה הבטיחותי המוסף לנהגים אחרים. נזכרתי באירוע הנהיגה של אימפרזה STI הנוכחית, שם ריקדו להן על המסלול שתי STI. האחת אדומה והאחרת כחולה. אז נכון שכחול הוא הצבע הרשמי של סובארו, בלה בלה בלה - אבל האדומה עשתה לי את זה יותר. כמעט וקניתי אחת. הצבע האדום אינו מתאים לכל מכונית, אך יש מכוניות שהוא מאד מחמיא להן. מאזדה 2, למשל. ישנן מכוניות בעלות אופי צעיר שאדום יכול היה להתאים להן. ב.מ.וו סדרה 1,למשל. טרם ראיתי. רק אפור גרפיט, לבן, שחור, כסוף ושוב אפור גרפיט. הלבן לעומתו זוכה לפריחה מחודשת. כל שירוקו שניה שאני רואה, לבנה. אדומה? נתקלתי עד היום רק באחת. אז נכון, תספרו לי שהאדום דוהה(אך בטיפול נכון זה לא קורה) ושקשה אחר כך למכור אותו. אבל איפה האינדיבידואליות, איפה קצת שמחת חיים בבחירת צבע הרכב? אשמח לקרוא את תגובותיכם בענין.

מנועי ה-1.6 המיושנים של קונצרן VAG, כולל גם ה-16V המותקן בסיאט וסקודה, אינם המילה האחרונה בכח, חסכון, עידון ו...פליטת מזהמים נמוכה. לכשיותקן ה-1.2TSI במקומם, יורגש שיפור בכל הנ"ל. מאידך, הסוכן המקומי ער לכוחות השוק ולביקוש החזק לגולף 6, אז הוא מנסה. ואם אתה מעוניין ברכב הזה, קנה נכון והתמקח. כן מחירון, לא מחירון, בעקבות המשבר הכלכלי האחרון כללי המשחק השתנו מעט והלקוחות כבר לא חייבים לקבל כתורה מסיני את המחיר. מעבר לאמור, אני משער שתרבות העדר תמשיך לשלוט לפחות באולמות התצוגה של מאזדה, שם ישלמו הקונים את מה שידרש מהם, על אף שממשיכים לעשות עליהם קופה (העובדה שמאזדה 2 לא הוזלה בעקבות המיסוי הירוק והין החלש היא שערוריתית - והוזלה של 1000 ש"ח בדגם היקר היא פשוט בדיחה). מאזדה 2, מכונית מצוינת ונאה לכל הדיעות, צריכה להיות מתומחרת החל מ-95 אלף ש"ח.

הוא עוד ישוב, הוא עוד ישוב זה ג'וק קטן וזה עובר ולא חשוב הוא עוד ישוב, הוא עוד ישוב זה ג'וק קטן וזה עובר ולא חשוב הוא, הוא עוד ישוב. האגדה מספרת שיורגוס קקמאיקס הוא בן דודו צד ג' של טריפונאס, אך בניגוד לבן דודו שעשה את זה(רק בישראל ואצל הישראלים בארה"ב), הוא נשאר בקפריסין, נלכד ע"י הכוחות התורכיים במלחמת האזרחים וישב בקלבוש בפמגוסטה. לאחר שחרורו נע ונד האיש בקפריסין היוונית, אחדים ראו אותו מכין צזיקי בלרנקה, אחרים שמעו אותו שר בבית זונות בלימסול... לאחר קריירה מפוארת קקמאיקס הוריד הילוך והתיישב בכפר זיגי, שם נתן לו בעל הטברנה המקומית את המחסן האחורי לגור בו, בתמורה לשירותי שטיפת כלים ושירה בליווי בוזוקי בסופי שבוע. בעודו בזיגי, תוך שהוא ממרק עמוד של גירוס(שווארמה), גילה קקמאיקס שתי דמויות חשודות באחד הבתים, אשר נחשדו באכילת כמויות לא אנושיות של טונה מקופסאות שימורים כדי לחסוך בהוצאות אש"ל. לימים גורשו השניים מקפריסין לאחר שהוגדרו "סוכני מוסד"... רגשות החרטה של קקמאיקס כרסמו בו, עד שהחליט לקשור את גורלו בשלנו. הוא עלה על מעבורת, ירד בחיפה, סיפר שהוא בן דודו צד ג' של טריפונאס - וכל השאר, הסטוריה.

Bella machina ולמרות העיצוב האלגנטי, קשה שלא להבחין בדמיון בין 130 קופה ללנצ'יה גאמא קופה ,לפרארי 400 ואפילו לפיז'ו 504 קופה. מה הפלא, כולן עוצבו ע"י פינינפארינה, שלעתים חטא בשבלוניות מה (ראו פיז'ו 405/605/אלפא 164 ולהבדיל, פיז'ו 404 קופה/קבריולט ופיאט 1500/1600 קופה/קבריולט).

היה מפגש פנטסטי - וזה עוד לפני השקת ה-XK140 המדהימה. אגב, הצבע האדום מתאים לה להפליא. היילייטס נוספים היו מספר היגוארים באירוע(אם כי בלטו בחסרונן E-טייפ קופה, היפות בעיני מהפתוחות), היגואר סימן 7M המדהימה שהותירה לא מעט פעורי פה(מנוע זהה ל-XK140, בנפח 3.4 ליטר ו-190 כ"ס), הסיטרואן SM של ידידנו מהפורום אריוס, המרצדס 190SL בעלת הגג הקשיח, המרצדס 300C השחורה והדה-סוטו 56' הירוקה של אחת הדמויות מעוררות המחלוקת בסצנה המקומית . לשם הבהרה, ציינתי מכוניות אלו כהיילייטס מאחר ואני פוגש בהן לראשונה - והן גם עושות לי משהו, להבדיל מהקשישות הוטרניות של שנות העשרים, יפות ככל שיהיו. וחוץ מזה, תמיד נחמד לפגוש את רב הפורום בערב שבת ולקשקש קצת על המתלה האחורי של פיאט 130, על חויות הנהיגה ביגואר E טייפ - ולהבדיל, ב.מ.וו סדרה 7 החדשה ותערוכת פרנקפורט הקרובה. שבת שלום.

סלחו לי רגע, בדיוק תקף אותי פיהוק חזק במיוחד לאחר שעברתי בעיון על תמונותיה של המשפחתית הגדולה הראשונה של סוזוקי. איפה הקונספטים הנועזים ואיפה התוצאה הסופית, השבלונית כל כך. בתפריט מתלה אחורי רב-חיבורי חדש, גיר רציף עם אפשרות שליטה ידנית ומנוע 2.4 שכנראה נלקח מהגרנד-ויטרה. http://www.autocar.co.uk/News/NewsGallery.aspx?AR=242002&EL=-1&IM=261758

מאחר והשרשור הזה נוסטלגי והזוי משהו , הוא מוצא חן בעיני (למרות שאין לי כל סנטימנטים לכרומה, שהיתה מכונית די מיותרת מלכתחילה. בשנות השמונים פיאט - כהרגלה - הבריקה עם הקטנות שלה, אך פישלה בגדול עם הגדולות, רגאטה, ארג'נטה וכרומה. רק בשנות התשעים היא חזרה להציע קו מוצרים אטרקטיבי לכל אורכו). מישהו זוכר את הארג'נטה? הארג'נטה היתה שעור באנטי-עיצוב. לוקחים את ה-132 הנאה, משנים את יחידות התאורה שלה לרבועות וגסות, עוטפים אותה מסביב בחלקי פלסטיק זול שדוהים בשמש כחצי שנה לאחר שהרכב יצא מהסוכנות ו....הופה. יש לנו מכונית מנהלים מחודשת לאייטיז. מי ראה ארג'נטה לאחרונה? וכאן אני מזכיר מכונית יוצאת מהכלל, שראיתי פעם אחת לפני כ-15 שנה ליד תיאטרון ירושלים, במצב די רע. זו היתה פיאט 130 ברלינה, שהיתה אמנם פחות אלגנטית מגרסת הקופה, אך היתה לה את היחודיות שלה. חישבו על פיאט 125 שצמחה לאורך ולרוחב, עם 4 פנסים עגולים מקדימה וקיבלתם מושג. פיאט 130 היתה מכונית נהדרת ומתקדמת עם מנועי V6, שקיבלה אינסוף תשבוחות לזמנה - וכמובן סבלה מחלודה אופיינית לפיאטים של הסבנטיז. 130 גם נכנסה להסטוריה כמכונית בה ביצע ראש ממשלת איטליה אלדו מורו את נסיעתו האחרונה בתפקיד - וממנה נחטף. האם נותרו 130 בארץ? אגב פיאטים קלאסיים, אני מחכה לראות מי יהיה אנין הטעם הראשון שיביא דינו לארץ

הרכב שייך לחבר שנוסע ללימודים בחו"ל - והצעתי לו לפרסם עבורו בקארספורום. שנת יצור 2007 יד ראשונה, 60,000 ק"מ מנוע 2 ליטר טורבו, 200 כ"ס תיבת הילוכים DSG תוספות: -צבע שחור מטאלי -גג זכוכית פנורמי -בקרת שיוט יוני, 0545-600550