504L

מעניין איפה היא היום. יש לך מושג אם היא שרדה? ובכלל, למעט הפאקארד 1947 החיפאי(בצבע בורדו), האם נותרו פאקארדים בארץ?

תוך כדי שיטוטים באוטו-טריידר קלסיק, נברתי גם בדור הספציפי של הפאקארד הנ"ל שמעניין אותי. זו הפאקארד האחרונה עם מנוע 8 טורי - והאחרונה שיוצרה בסטנדרטים האיכותיים של החברה היוקרתית הזו. פאקארד התמזגה לסטודיבייקר - ולדגמי 1955 כבר היו מנוע V-8 חדש ואיכות בניה נמוכה יותר. הפאקארדים האחרונים, שכונו בלעג פאקארדבייקר, היו לא יותר מסטודיבייקר קומנדר ברמת גימור ואיבזור יוקרתיים יותר. למרבה השמחה, מחירי הפאקארדים משנת 1948 והלאה די זולים. במחיר המבוקש - ואם המצב הוא אכן כמתואר, זו נראית לי עסקה מאד מעניינת. http://www.autotraderclassics.com/find/vehicle/vehicleDetail.xhtml?adId=202680&actionMethod=find%2Fvehicle%2FvehicleSearchResults.xhtml%3AuShipController.init&conversationId=75808

לפי הכתבה, זה עשוי, אם בכלל, לקרות ב-2011. השאלה היא רק כמה ממשלות יתחלפו עד אז... אותי הרבה יותר מדאיגות תכנית 300 המצלמות השטנית והשטויות של עמותת אור ירוק. אם השר כץ היה גונז את התכנית הזו, הייתי מתנדב לסייע לו חינם אין כסף לקראת הבחירות הבאות.

מילון אוקספורד מפרש את המילה defeat כ"תבוסה; הפסד". יודעים מה, אני אתכם. תבוסה היא הפסד מוחץ. אם מכונית אחת עדיפה על האחרת באספקטים פרקטיים/עיצוביים/תדמיתיים, אינה איטית יותר ואף מהנה יותר לנהיגה - והכל במחיר זול יותר, הרי שזהו נצחון מוחץ, לא נצחון בנקודות בודדות. ולעניין המבחן ההשוואתי, מישהו דיבר על מבחן דרך ממצה וארוך? העובדה ששתי המכוניות ננהגות על אותה דרך, באותו זמן ותנאי מזג אויר, היא מבחן ממצה למדי. מן הסתם, גם דניG, שהשתתף בלא מעט מבחנים קבוצתיים בארץ, מודע לנקודה זו. ולעניין הוידאו. שטחי? אולי. גם מבחנים של טופ גיר, מהנים ככל שיהיו, הם שטחיים. לא מנומק? אני דווקא הבנתי - ולאחר קריאת כל הכתבות הרשמתי שהמדובר במכונית בעלת עומק יכולות רציני - והרבה יותר ממוקדת משירוקו רגילה. יש לך חיבה מיוחדת לפוקוס RS?

צפה שוב בסרטון שבאתר אוטוקאר - ובסיכומו, שם סטיב סאטקליף בוחר בשירוקו. המונח תבוסה מתיחס לכל סיטואציה השוואתית/תחרותית בה יש מנצח ומובס - ובמקרה דנן, מבחן השואתי.

עכשיו חישבו על ההשואה המתבקשת בין מגאן RS250 לשירוקו R, לאחר שהשתיים תנחתנה בארץ. הביצועים זהים, שתיהן מוחמאות מאד על יכולתן הדינמית, בעוד פער המחירים יהיה משמעותי. מה שבטוח, 2010 הולכת להיות שנה מעניינת...

התרגלנו שה-ROC מבקר את מסך הטלויזיה שלנו מדי דצמבר? אז התרגלנו תוך זיפזופ ליורוספורט נתקלתי באירוע של השנה, שמתקיים הפעם בבייג'ינג, בתוואי שמזכיר מאד את וומבלי. השידור החוזר מחר, יום ה', בין 11:00-13:15. ביורוספורט, כמובן. צפיה מהנה.

http://www.autocar.co.uk/CarReviews/FirstDrives/Volkswagen-Scirocco-2.0-TSI-265-R/244610/ וכתבה נוספת מקאר: http://www.carmagazine.co.uk/Drives/Search-Results/First-drives/VW-Scirocco-R-2009-CAR-review/ ומאוטו-אקספרס: http://www.autoexpress.co.uk/carreviews/firstdrives/244303/volkswagen_scirocco_r.html עושה רושם שהמכונית הזו היא משהו מיוחד. בהחלט יש למה לחכות

הייתי אומר שקצת נסחפת בסופרלטיבים לרנו 9 - ואולי זו הנוסטלגיה לחברה שלאבא שלה היו cinco(5) velocidades...מישהו זוכר את המדבקות הזולות האלו(גם טייפ 2 היתה מדבקה) שתמיד הודבקו על רנו? המכוניות האלו היו לימונים מאחר ולמעט פס יצור חדשני ברנו ועיצוב אוירודינמי בפורד ובאופל, לא היה בהן הרבה. הן היו בינוניות לנהיגה, בנויות באיכות נמוכה ובעלות אמינות מכנית עלובה. אומגה, שהחליפה את רקורד, הציגה גם מתלה אחורי נפרד במקום הסרן החי, אך נפלה ממנה כחבילה. סקורפיו החליפה את הגרנדה המוצלחת בעלת העיצוב האנונימי במעין סיירה הצ'באק מוגדלת, אך זה היה מאוחר מדי, מכיוון שעיצוב הצ'באק מעוגל "עשה את שלו" וקהל הלקוחות הפוטנציאלי העדיף תצורת סדאן, מה גם שמותג פורד כבר לא היה אטרקטיבי יותר בסגמנט זה. ולגבי הבראבה/בראבו, כבר היו מי שהציעו לא להסתכל בקנקן אלא בתוכנו... בחזרה ל-COTY 2010, אין ספק שטויוטה IQ היא המכונית המעניינת ביותר - והיחידה שניתן להגדיר כפריצת דרך כלשהי. C3 פיקאסו אכן מדליקה, אך ניסן עשתה זאת קודם עם הנוט ואופל עם המריבה. סקודה יטי, 3008? כבר היינו גם בסרט הזה. בין אם תיבחר האסטרה, E קלאס או פולו, זו כבר תהיה בדיחה עצובה של ממש.

http://www.performancecarmagazine.co.uk/newsitem.asp?newsID=398 לשם הפרופורציה, מחירה של שירוקו 2 ליטר ידנית עומד שם סביב ה-21,000 פאונד, בעוד גולף GTI שלוש דלתות ידנית מתחילה מ-22,400. בכתבה צוינה עובדה נוספת, שפולקסווגן לא פרסמה בראש חוצות בפרנקפורט, אך הופיעה בפרוספקטים ובשלטים; שירוקו קיבלה את מנוע ה-TSI החדש(210 כ"ס) - וכמובן שהביצועים שופרו מעט והם מקבילים כעת ל-GTI. נקודה נוספת. בניגוד לפרסומים מוקדמים - ואיטיים - יותר, מציגה שירוקו R נתוני ביצועים מרשימים מאד. שירוקו R צפויה להגיע לישראל ומחירה עדיין לא ידוע.

השילוב של מנוע 1.8 עם הגיר האוטומטי, על אף ארבעת הלוכיו, לא היה מבריק. מאידך, ניסית פעם סיירה 1300?:oops: הפלסטיקה בדגמים טרום מתיחת הפנים היתה עלובה. בדגמים מתוחי הפנים חל שיפור באיכות ובמראה. כנראה שממש סבלת מהסיירה, אם אהבת יותר את הברנדה

המותג לה סאל נולד ב-1927 ומת ב-1940. לינקולן זפיר יצאה לשוק ב-1936.

ועוד משהו מעניין, מוקדש לידידנו NMP: http://community.evo.co.uk/users/Ollie-Marriage/blogs/index.cfm/2009/10/29/Megane-R26-vs-Megane-250

ואולי לבעל הרכב יש במקרה מכון בדיקות?

מה יהיה? לאנטולי לא תגיע, את אנטליה מחרימים, איפה זה יגמר? אין איזה מכון טסטים במזרח העיר(שם בין האסקונות והטרנזיטים הישנים אף אחד לא יתרגש ממך)?

ראשית, כל המכוניות של GM מאותו שנתון, ביחוד לפני מלה"ע 2, דומות אחת לשניה(וכך גם אצל פורד וקרייזלר). ההבדל הוא רק שהבידול בין קדילאק לשאר היה גדול יותר. שנית, לה-סאל היתה מותג נפרד, שמוקם בהיררכיה של GM בין קאדילאק לביואיק. הדעיכה במכירותיו למול המכירות הגוברות של ביואיק ואולדסמוביל(בפרט מאז שהוצג ההידרמטיק באולדסמוביל של 1940), גרמה לכך שהמותג לא חזר לאחר המלחמה. המכונית שבמודעה חנתה מחוץ לפארק הלאומי באירוע בסוכות. לא ממש אהבתי את הצבע (וגם לא את המכה המצערת בכנף הקדמית הימנית ) - ולמען האמת, למעט הפרונט המרשים, השאר היה די אנמי לטעמי ולא אלגנטי במיוחד; סדאן אמריקאי טיפוסי של התקופה. לזכותה יאמר שהיא עושה רושם שלם וטוב, בחוץ וגם בפנים. מול הזפיר? לדעתי הלינקולן מיוחדת יותר מהלה-סאל הספציפית, מה גם שיש לי חולשה למכוניות אירודינמיות משנות השלושים, דוגמת הקרייזלר/דה-סוטו איירפלו, פיז'ו סדרה X02, טאטרה 77/87/97, פנהרד דינמיק, אדלר 2500, גראהאם אף-כריש, וויליס 77(1937-9) ועוד כמה צדיקות.

נקודה מעניינת נוספת קשורה לעיצוב. סיירה הוצגה כהצ'באק(3/5 דלתות) וסטיישן, כאשר גרסת סדאן התווספה רק לדגמי 1987, במקביל למתיחת פנים כוללת. באותה תקופה, הסדאן, שהיה נאה לכשעצמו, נראה כתגובה של פורד לכל אותם לקוחות קורטינה שמרניים שלא ממש אהבו את ההצ'באק - ועמד בצילה. כיום, עיצוב הסדאן הזדקן בצורה מכובדת יותר לטעמי - והוא עדיין נאה. ההצ'באק פחות. בכל מקרה, תמיד מצאתי את הסטיישן כסיירה היפה ביותר. אני זוכר את הראשונה שראיתי, בצבע ירקרק מיטלי, בסוף 1982 או תחילת 1983. זה פשוט היה WOW אחד גדול

למעשה, כל הכתבות כאן הן בגדר התרשמות ראשונית, במסגרת השקה בה כל כתב נוהג ברכב מספר שעות, במקרה הטוב. בעבר, הציעו הרבה יותר זמן נהיגה על חשבון PR ותכנים שיווקיים, היום נראה שהבאלאנס קצת השתנה - וחבל. בכל מקרה, יהיה מעניין לקרוא מבחני דרך מלאים כשהמכונית תגיע לבריטניה, בעלת הכבישים המאתגרים מהנדסי שלדות ומומחי כיול... הזווית שאתה מדבר עליה בהחלט מחמיאה למכונית - ובכלל, כשפוגשים אותה במציאות, מהפרופיל, רואים עד כמה הפרופורציות טובות ומיקום בסיס הגלגלים מוצלח ביחס לצללית הכוללת; המכונית אינה סובלת מסרח עודף קדמי מוגזם האופייני למרבית ההנעות הקדמיות של ימינו(שירוקו היא דוגמה קלה, פיז'ו 407 וסיטרואן C5 החדשה דוגמה כואבת). אגב, גם פיז'ו RCZ מטפלת בסוגיה זו יותר טוב מ-308 הצ'באק. לעניין הצבע, הוא אכן מרשים. הלבן, עושה רושם, אנמי משהו - ואין לו את העומק הויזואלי שיש לו בגולף(הבדל בגוון וכן משטחים ישרים מול מעוגלים). נקודה לא משמחת שחזרה על עצמה במגוון תמונות ה-RS החדשה, היא העובדה שגוון הפגושים היה מספיק שונה מגוון הגוף בתנאי אור משתנים. בצהוב הלא מיטלי ובאדום זה מאד בולט.

ועוד אחת, מאוטואקספרס: http://www.autoexpress.co.uk/carreviews/firstdrives/244054/renaultsport_megane_250.html

החזרתם אותי 17 שנה לאחור. לקחתי אז מיבואן פורד הקודם(החברה הישראלית לאוטומובילים) פורד סיירה 2 ליטר אוטומטית לנסיעת מבחן של כמה שעות. זה היה כבר המנוע המוזרק - וברמת הגימור הגבוהה(GLX, אם אני זוכר נכון. GHIA כבר לא יובאו יותר), עם מרכב סדאן. אני זוכר מכונית מאוזנת, מהנה, עם שלדה איכותית המשלבת יפה בין נוחות נסיעה לניהוג דינמי. גם הגה הכח היה טוב. המנוע/גיר? סביר, אך לא הרבה מעבר לזה. כשנתיים מאוחר יותר נהגתי בדור הראשון של המונדאו, כשרק נחתה בארץ. היכולת הדינמית שלה היתה כה מרשימה, עד שגרמה לסיירה להרגיש...זקנה. ובכל זאת, יש לי פינה חמה בלב לסיירות לדורותיהן. לעומת קורטינה סימן 5 המיושנת והקופסתית, סיירה היתה שידרוג מרשים במיוחד.

רק לא עם הסונומה והברנדה...

לאחר שבחנתי את המכונית מקרוב בפרנקפורט, לא נותר לי אלא לחלוק על קביעתך. עיצוב הדשבורד הרבה יותר מעניין מהדור היוצא - ומרגיש איכותי יותר, גם אם לא ברמה של מוצרי VAG. מאידך, קשה לתאר את הדשבורד בגולף החדשה כמשהו מעניין או מקורי למראה, ללא קשר לאיכות. ולעניין הסמל העממי, שככה "על הדרך" פעיל ומצליח בפורמולה 1 ובספורט מוטורי בכלל שנים רבות(ומה לעשות שקרסו לא יודעים למנף זאת שיווקית) - הוא אינו עממי יותר מסיאט, סקודה או מאזדה, למשל. אנשים קונים סיאטים ספורטיביים יקרים או סקודות יקרות, אנשים יקנו גם רנו ספורטיביות שיציעו תמורה מצוינת למחיר. להזכירך, ספורט קליאו הצליחה בעבר בארץ - ומגאן קופה דור ראשון היתה סחורה חמה במחצית השניה של שנות התשעים. אגב, אין לי רנו ומעולם לא היתה לי - אך מעולם לא פסלתי איזשהו רכב בגלל סמלו ה"עממי". שאתרגם לך מילולית את השם פולקסוואגן? ולעניין התמחור, מחירה של מגאן RS250 בגרמניה זהה למחירה של גולף GTI שלוש דלתות ידנית. Enough said.

עם פחות מ-70 שעות לסיום המכירה של היפהפיה הנ"ל, ממליץ להסתכל על התמונות של אחת המכוניות המעניינות של שנות השלושים, עם עיצוב אירודינמי של טום טיארדה ומנוע V-12 בעל ראשים שטוחים. עיצוב הפנים? ארט דקו במיטבו. ועל זה נאמר, הלוואי אצלנו. http://cgi.ebay.com/ebaymotors/1937-lincoln-zephyr_W0QQitemZ300359490282QQcmdZViewItemQQptZUS_Cars_Trucks?hash=item45eed21aea

ועוד כתבה, מ-4CAR: http://www.channel4.com/4car/rt/renault/megane+renaultsport/33301/2 למען הפרופורציה, גרסת קאפ זולה באנגליה מגולף GTI שלוש דלתות ידנית(200,000 ש"ח אצלנו) וגרסת RS מקבילה שם ל-5 דלתות. לאור העיצוב, הביצועים וכנראה גם הניהוג המצוין, המשולבים בתמחור מאד תחרותי, עושה רושם שהמגאן החמה תעורר כאן לא מעט עניין כשתגיע, מתישהו ב-2010.

אליבא דסיאט, העובדה שזה היה הרכב הראשון של סיאט מתכנון עצמאי. בפועל הוא היה השני. הראשון היה סיאט 850, גרסת 4 דלתות לפיאט 850 המוכרת, שיוצרה רק בשתי דלתות.