erez59

אתה יכול לחדד את העצה, אני לא מצליח להבין למה אתה מתכוון שלא שווה לצבוע רכב ישן. אולי התכוונת שלא שווה לצבוע רכב ישן ולהחנות אותו היכן שאתה החנת את שלך?...

חבל, היית צריך ללכת ישר לבית המשפט. למעשה, זה בדיוק מה ש-ישה הציע לך בתשובה הראשונה לשאלתך...

יוני, אבני שפה הצבועות אדום - לבן פירושן: אסורה כל עצירה או חניה של רכב בכביש שליד אבני השפה, אלא אם הדבר דרוש למילוי הוראות כל דין. מילוי הוראות כל דין פירושו למשל, היתר הורדת או העלאת נוסע לפי הוראת תמרור המצורף לתמרור שמעליו. חניית רכב אינה "דבר הדרוש למילוי כל דין". יותר פשוט מזה אי אפשר...

לא מצאתי תיק שיענה על שאלתך אבל אפשר להסיק מדברי השופט המסומנים באדום שיש עילה לתביעה. (פסק דין לטענת התובעת, ביום 12.1.10 היא החנתה את רכבה ברח' הכפיר בירושלים. לטענתה, היא לא הבחינה בכך שרכבה חסם באופן חלקי את הכניסה לחניה פרטית של הנתבעת. התובעת ממשיכה וטוענת כי, כעבור מספר דקות היא חזרה לרכבה ומצאה כי רכב הנתבעת מנסה להיכנס אל תוך החניה, שכאמור הכניסה אליה הייתה חסומה באופן חלקי ע"י רכב התובעת; תוך כדי ניסיון זה הייתה הנתבעת מתמרנת בתנועות חדות ועצבניות ברכבה על מנת שתוכל להיכנס לחניה. לטענת התובעת, היא ניגשה לנתבעת וביקשה ממנה להמתין לרגע על מנת שתוכל להזיז את רכבה ולפנות את הכניסה לחניה. לטענתה, הנתבעת סירבה להישמע לדבריה והמשיכה לנסות להיכנס בכוח אל החניה; בשלב זה היא נעמדה לפני רכבה על מנת להבהיר לנתבעת כי בכוונתה להזיז את רכבה, אולם הנתבעת המשיכה בשלה בניסיון להכניס את רכבה בכוח אל החניה, הפעם תוך שהיא הודפת את התובעת בגופה. התובעת מוסיפה וטוענת כי, היא חוותה הלם וזעזוע מהתנהגותה הדורסנית והאלימה של הנתבעת כלפי רכושה וגופה; היא פרצה בבכי חסר מעצורים; לאחר מכן היא התקשרה למשטרה; שוטרים שהגיעו למקום ניסו להרגיע אותה ורק לאחר התערבות השוטרים היא קבלה את פרטי הנתבעת. לטענת התובעת, בעקבות התנהגותה של הנתבעת נגרמו נזקים לרכבה בסך של 1,653 ₪. בנוסף לכך, היא סבלה מפגיעה נפשית וסבל רב. התובעת מבקשת לפסוק לה פיצויים כנגד הנתבעת בסך של 30,000 ₪. מנגד טוענת הנתבעת כי, במועד שצוין ע"י התובעת, היא חזרה לביתה לאחר שאספה את שתי בנותיה מבית הספר; שם היא מצאה כי שני רכבים חסמו את הכניסה לחניה הפרטית של ביתה; היא המתינה מספר דקות ואף צפרה על מנת למשוך את תשומת לב בעלי הרכבים בכדי שיזיזו את רכביהם מהכניסה לחניה; משראתה שהעניין מתארך, היא התחילה לתמרן בניסיון להיכנס לחניה; כשהייתה לקראת סוף התמרון בכניסה לחניה, הגיעה לפתע התובעת כשהיא צועקת ונעמדה לפני רכבה, תוך שהיא צורחת לעברה להמתין עד שהיא תזיז את רכבה; התנהגות זו נראתה לנתבעת "חוצפה ממדרגה ראשונה", וכיוון שהיא הייתה לקראת הכניסה אל תוך החניה, היא ביקשה מהתובעת לזוז מדרכה ולאפשר לה להיכנס לביתה; התובעת לא שעתה לדבריה, ולכן היא נאלצה אף להרים את קולה בכדי להבהיר לתובעת שהיא מבקשת להיכנס לבית שלה. הנתבעת מוסיפה וטענת כי, היא זו שהזמינה את המשטרה ורק עם הגעת השוטרים, התובעת זזה מדרכה. הנתבעת ממשיכה ומדגישה כי, היא לא פגעה בגופה של התובעת. כמו כן, לאחר שהיא נכנסה לחניה ויצאה מרכבה, היא ראתה שלא נגרם נזק כלשהו לרכבה של התובעת, למעט כיפוף בלוחית הרישוי שלו. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי, תביעה זו הינה בבחינת רצחת וגם ירשת, שכן התובעת היא זו שחטאה שעה שחסמה ברוב חוצפתה את הכניסה לחניה הפרטית שלה. לדעתי, התובעת חטאה כאשר היא החנתה את רכבה מול הכניסה לחניית רכבה הפרטית של הנתבעת וחסמה בכך את החניה שלה, אף אם זה באופן חלקי. גם התובעת מאשרת כי טעתה בענין זה, אולם היא מוסיפה כי מדובר בטעות שמקורה בכך שהיא לא הבחינה שמדובר במקום המיועד לכניסה לחניה פרטית. במצב דברים זה, ניתן במידה מסוימת להבין את כעסה של הנתבעת, שעה שהגיעה לביתה ומצאה כי רכב הנתבעת ורכב נוסף חוסמים את הכניסה לחנית ביתה. עם זאת, אין בחטאה של התובעת כלפי הנתבעת כאמור, כדי להצדיק עשיית דין עצמית של הנתבעת וגרימת עוולה נגדית מצידה כלפי התובעת. במצב אליו נקלעה הנתבעת ניתן לצפות מאדם נורמטיבי שומר חוק, שישתלט על כעסו, במידת הצורך להזמין משטרה ואולי אף להגיש תובענה אזרחית לפיצויים בגין אי הנוחות והנזקים הנוספים שנגרמו לו עקב חסימת חניית ביתו. לא היה מקום שהנתבעת תנסה להכניס את רכבה בכוח אל תוך החניה, תוך שהיא פוגעת ברכב הנתבעת. הדברים מקבלים משנה תוקף מהשלב שבו התובעת הגיעה למקום וביקשה לאפשר לה להזיז את רכבה על מנת לאפשר לנתבעת כניסה בטוחה יותר לחניה ולמנוע פגיעה ברכב התובעת. לנוכח האמור אני מחליט, בנסיבות העניין, לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הנזקים שנגרמו לרכבה בסך 1,653 ₪ וכן שכ"ט השמאי בסך 460 ₪. לא מצאתי מקום לפסוק לטובת התובעת פיצוי בגין נזקי גוף, עגמת נפש וסבל וזאת הן משום שלא הוצגו ראיות על פגיעת גוף אצל התובעת והן לנוכח עוולתה של התובעת כמפורט לעיל. סוף דבר: אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 2,110 ₪. בקשה לרשות ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש בבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 15 יום. ניתן היום, ט' אלול תש"ע, 19 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.(

לדעתי הם פשוט מסננים אותך...

מעלף.

1. שוטר לא נמצא בתפקיד 24 שעות. 2. לא מדוייק, יש מקומות שהירוק מהבהב גם בכבישים עירוניים. 3. דין ירוק מהבהב כדין ירוק וניתן להמשיך בנסיעה. (במידה והצומת פנוי כמובן). 4. מצב הרוח של השופט חשוב, אך חשובה לא פחות, היכולת שלך להציג את הדברים. ביננו, אם לא תפעל לפי הצעותיו של ישה, מילה במילה, שלב אחר שלב, עדיף שתשלם את הדו"ח ותספוג את הנקודות...

תתבע אותו בבית הדין הבינלאומי בהאג.

אין לך הסמכה לנהוג ברכב בעל גיר ידני. חמור מכך, אין לך את היכולת לנהוג ברכב כזה. מבחינת החוק, כאילו נהגת על קטר רכבת. (תוך הנחה שאין לך רישיון מתאים...) שישים שעורים, שישה כישלונות בטסטים ומורה מתחנן אחד ולא חשבת שהבעיה במורה ולא בך?

סימון מדרכה בצבעים זה תמרור לכל דבר והוא מקביל באמירתו לתמרור "רגיל". זה לא מקרה של רמזור לא תקין שאז התמרור קובע. במקרה של "טעות" בהצבת תמרורים כגון חץ המורה על נתיב חד סטרי ותמרורי אין כניסה משני צידי הנתיב, (הזוי לגמרי), התמרורים לא חוקיים בעליל.

אני עדיין לא מצליח להבין מה לא נכון במה שאלעד כתב. התחביר נכון, סימני הפיסוק נכונים, אולי התכוונת שבמילה "מורשית", יש "יוד" מיותרת?...

מצד שני, לא כל נהגי המוניות מכירים את שופטי התעבורה... אני מניח שבפעם הבאה שאותו נהג מונית יהיה מעורב בתאונה שבאשמתו, הוא יחשוב פעמיים לפני שינסה את מזלו...

אני הייתי הולך לשכן לראות האם בכלל יש טעם לפתוח את השרשור הזה.

אני מניח שלרכוש כלי כזה, מהשנתונים שעדיין היה אפשרי, זו חוויה די נחמדה.

טרקטורון לכל דבר עם רישוי טרקטור. אפילו אגרת הרישוי זולה... לדעתי משרד הרישוי סגר את החריץ הזה.

חבל גל, שלא נכנסת אתמול לפורום, היה לי את הפתרון האולטימטיבי עבורך...

לא מדוייק. טרקטורון עם רישוי חקלאי רשאי לנוע על כבישים בדיוק כמו טרקטור.

לא נצליח לשכנע האחד את השני מאחר אין מה לשכנע. כל מה שניסיתי לעשות זה לגרום לאנשים לראות גם את הצד השני ולגלות קצת אמפתיה ואכן נראה לי שהצלחתי, אף אתה מחית דמעה בחשאי. כפי שכתבתי, איני מכיר את את הכללים וההנחיות לגבי משאיות. לעומת זאת, אני מכיר את מערכת הבקרה, הביקורת והאכיפה שחברת אגד מפעילה כדי לשפר את התנהלותה בתוך האגודה ומחוצה לה. אני אף מודע לחוסר הפרגון, בלשון המעטה, ולחצים המורעלים שבדרך כלל אנחנו נאלצים לספוג מכל מיני זבי חוטם שלמדו להקיש כמה צרופי אותיות על מקלדת המחשב ולצרפם לידי משפט "קריא". (מין הסתם אתה מבין שאיני מתכוון אליך, אבל אולי "הם" לא מבינים). אני ממאן להאמין, שנהג האוטובוס, שמודע שעיניהם של מבקרי אגד, פקחי אגד, הבקרה התפעולית, מערכת נצ"ר (ניהול צי רכב) מבוססת הג'י.פי.אס, פקחי הרשות המקומית, שוטרי משטרת ישראל והאזרח צר העין, המחפשים אותו בקללתו, עדיין יחנה את רכבו בצורה המסכנת משתמשים אחרים בדרך, כאומר, "כולם על היורם שלי". אני יותר נוטה להאמין שבחירתו היא מבחינת "הרע במיעוטו". איני יודע מה סיבותיו ומניעיו של פותח השרשור. ראוי היה שיצרף תמונה אחת או שתיים לשרשור כדי לקבל עצות ענייניות שמתבססות על מראה עיניים ולא על מניעים זרים. בכל מקרה, עסקים איתך אני מוכן לעשות...

דברים שרואים משם לא רואים מכאן. כמה אנחנו סובלים מהמוזיקה הרועשת מהמועדון השכונתי כשאנחנו רוצים להקדים לישון, אך כמה אנחנו נהנים כשאנחנו חלק מהמסיבה. כמה מכעיס הרעש שמשאית האשפה עושה בחמש בבוקר, אבל כמה אנחנו רוצים שהאשפה תפונה, כמה אנחנו רוצים שהכל יתקתק כמו שעון שווייצרי אבל לא ליד האוזן שלנו. המעסיק מאפשר לך לקבל החלטה, אתה יכול לקום שעה קודם, להניע את הרכב הפרטי שלך ולהגיע לחניון המסודר והמאובטח ומשם לקחת את האוטובוס לעבודה, או להסתדר עם שכניך, או להתפטר, ?ain't life bitch, איזו החלטה אתה היית מקבל?

8)

שמין הסתם נמצאים ממש מעבר לפינה... לגבי משאיות, אין אני יודע את הכללים וההנחיות. לגבי אוטובוסים, לפחות של חברה גדולה אחת, חל איסור חנייה מחוץ לחניונים המוסדרים, למעט נהגים המבצעים איסופי בוקר או הנמצאים בישובים המוקפים בגדר היקפית. לרכב גדול אין את הפריבילגיה שיש לרכב קטן לבחור היכן לעמוד ולכן ברגע שהוא מוצא מקום מספיק גדול כדי להעמיד את הכלי, שם הוא יעמוד. רכב גדול לא יכול לעשות פרסה, לתמרן בנסיעה לאחור ולעשות שמיניות בגלגלים כמו רכב קטן ולכן, המשתמשים האחרים בכביש, צריכים לנשום עמוק, לפקוח עיניים, לנקוט בזהירות מוגברת, להמשיך הלאה ולא להקשות על מי שממלא עצם היותו נהג רכב גדול, העול שעל כתפיו גדול יותר. כמה קל לתת עצות כשהן לא נוגעות לישבן שלנו. הייתי רוצה לראות את מציעי ההצעות צועדים שניים, שלושה, ארבעה, חמישה קילומטר בשעה שלוש וחצי, בבוקר חורפי גשום לכיוון חניון מוסדר ומאובטח או למגרש מרוחק רק כדי לגלות שהאוטובוס פורק/חובל/נגנב. אני לא מנסה להצדיק הפרה של החוק, אבל גם לא מוכן לקבל צדקנות מתחסדת.

לו היית אתה נהג האוטובוס או נהג המשאית, מה היית עושה?

שלם אותו מחר ועד שיגיע המועד האחרון לתשלום, כבר תשכח ממנו. מה הטעם למשוך את עוגמת הנפש עד יומיים לפני מועד התשלום האחרון? (בקצב שאתה צובר דוחות כבר יהיה לך דו"ח אחר לשלם... )

אחד שלי אחד של ישה: שלי: (בוררות וגישור בוררות – הצדדים רשאים להסמיך את בית המשפט לדון בתביעה כבורר. במקרה כזה הדיון יהא קצר ביותר. גישור – הצדדים רשאים לנסות ולפתור את הסכסוך שביניהם בדרך של גישור, אם מבקשים הם לפתרו בדרך מהירה באמצעות מגשר שליד בית המשפט. ניתן לפנות למגשר באמצעות מזכירות בית המשפט לתביעות קטנות.) http://elyon1.court.gov.il/heb/info/choveret/hesb_ktanot.htm הוספה שלי, מניסיון אישי, מזכירות בית המשפט בשני מקרים שתבעתי חברות שונות, פנו אלי בהצעת גישור. של ישה: (יותר פשוט להביא את הקישור מאשר להתחיל לצטט...) http://www.tviaktana.co.il/site/detail/detail/detailDetail.asp?detail_id=289429

לא מדוייק. גם אם נצא מנקודת הנחה שכולנו צדיקים דוברי אמת, יכול להיות מצב אובייקטיבי שרק לאחר שכולם הלכו הבית, החל הפקח לחוש כאבים ברגל וקפץ לבית חולים רק כדי לבטל אפשרות של נזק. נשאל בבית החולים איך זה קרה, סיפר, ומייד בית החולים דווח למשטרה כמחוייב בחוק. תראה באיזה קלות לבלי כוונת זדון אפשר להסתבך.