אני בדיוק הדוגמא הקלאסית ל"למה צריך מלווה"
הוצאתי רשיון נהיגה לאחר 18 שיעורים בערך וטסט אחד, והרגשתי מלך העולם.
למזלי (הלא כל כך טוב) היתה לי גישה חופשית למדי לאוטו החייתי של אבא - אאודי 80 מודל 1979 עם 1300 סמ"ק אימתניים של כוח מתפרץ...
כשקיבלתי את הרישיון הגעתי עם האוטו לביצפר בשביל ס"ד, כמובן, ובדרך הביתה מילאתי 4 טרמפיסטים, ואחרי שבקושי הצלחתי לשלב לראשון (כל הזמן נכנס לי רוורס...) יצאתי בענן עשן ואבק, לא ממש עצרתי בעצור (לחץ חברתי, לחץ חברתי) , ונהגת מסכנה באוטוביאנקי 112 הורידה לי את כל צד ימין הקדמי, עברה בסבסובים את אי התנועה הבנוי לנתיב הנגדי, המשיכה על המדרכה ועל הדשא עד שנפלה לתעלה.
למרבה המזל אף אחד לא נפגע כלל, היא נהגה ללא רשיון וללא טסט (אבל כמובן שהאשם הוא אני), למרבה הפלא גם הנזקים למכוניות היו לא נוראים, רק שנאלצתי לשלם הכל מכיסי, וזה כאב מאד ... וכל זה ביום הראשון שלי כנהג - אין ספק שאת השיעור שלי למדתי...
חוץ מזה, בערך שנה וחצי אח"כ, אחרי break up עם חברה שלי דאז נסעתי בעצבים לחוף פלמחים, ובסיבוב ימינה 90 מעלות נכנסתי לכזה תת היגוי שפשוט המשכתי ישר לתוך השדה, למזלי לא היו רכבים בסביבה ואיזה טרקטור משך אותי החוצה בלי טמבון קדמי.
מאז - טפו טפו כבר 10 שנים כמעט, רק נכנסים בי מאחורה ברמזורים , ועם הלאנוס סבסבתי כשניסיתי לראות איפה המגבלות שלה, עכשיו אני לא עושה שטויות (טוב , כמעט שלא)