פיני חד

גם אני ממש לא אוהב. אין לי ברירה. אני משלם שנים על ביטוח גרירה, ומרגיש פראייר אם סופסוף כשאני זקוק לשירות לא אשתמש בו, כלומר אשלם עליו מחיר מלא. צינור, אגב, הוא יחליף בחמש דקות. הרעיון עם השמן בקרבורטור נשמע יותר טוב, אבל אני מעדיף משהו שיוכל לקרטע 100 מטר עד למגרש הגריטה.

בנזין. לנסר 90.

תצחק, אני באמת מעדיף לקלקל משהו אבל אני לא יודע איך עושים את זה בצורה פשוטה. אשמח אם מישהו יתן לי איזושהי הנחיה ברורה: כיצד להשבית רכב בלי בלגן.

הבעיה השניה היא הקטנה - באזור התעשיה בק' אריה יש מוסכניק שאני מכיר והוא יקח את הרכב.. אני מוכן ליסוע 100 מטר ללא טסט. השאלה היא מה לומר לפקידה כדי שלא תחשוב אפילו לשלוח טכנאי. רפידות בלם יכול להחליף טכנאי בשטח? אני יכול לטעון שהרכבב לא בולם טוב ואני מפחד ליסוע כך אפילו מטר. יעבוד?

אם הייתי מחכה עוד שבוע הטסט היה נגמר ולא הייתי יכול לבטלו לצורך גריטה. לא היה לי זמן לטפל בזה קודם.

שלום לכם ברשותי רכב ללא טסט שאני מעוניין להעביר לגריטה (הרשיון בוטל לפני שהסתיים הטסט), ואני רוצה לנצל את ביטוח הגרירה שאני עדיין משלם ולגרור את הרכב לפ"ת (מטבריה). איך אני גורם לחברת הגרירה לשלוח גרר ולא טכנאי? יש לרכב בעיות מכניות אבל הוא במצב נסיעה. תודה

קשור ולא קשור: באמת סליחה על ההתערבות, אבל אם אתם לא יודעים ליהנות אחד מהשני וצריכים להתעסק במשהו (סרט/בילוי אחר), לדעתי הקשר שלכם לא רציני. אתם הרי לא מבלים 24/7, אז עד שנפגשים פעם ב, תלמדו ליהנות מעצם השהות יחד.

יש הבדל בסיסי: כל הדוגמאות שהזכרת הם של כאלה שיש להם שליטה כלשהי על חייהם, ותמיד יכולים לחפש עבודה אחרת/נוספת, או לנסות להגדיל הכנסות באיזשהו אופן. חייל נמצא ברשות הצבא. אני חושב שאין משהו אחר לעשות חוץ מלחסוך בהוצאות, וכן, לוותר על כל מיני דברים. מי קבע למשל שבילוי משותף חייב להיות יציאה לסרט? יש אופציות זולות בהרבה ומהנות לא פחות, אולי יותר.

אין בארץ צורך בקר"וו, אבל קר"ו ביחס לשוק האמריקאי היא בערך באותו יחס של ג'טה לישראלי.

רגע, אתה מתכוון להתקין מקדימה או מאחורה? למען האמת, המנוע של הפרייד לא רע בכלל ביחס למשקל הרכב, דיי זריז אפילו. אבל אני משער שיש איזשהם קריטריונים ואשמח לדעת באופן כללי, אם עמית ייכנס לכאן שוב.

זה דבר מקובל מאוד שניידת משטרה תהיה רכב שמעמדו קצת מעל הסטנדרט או לפחות בשכבה העליונה שלו, ואני לא חושב שזה משיקולי מרדפים אלא יותר עניין של מעמד ותדמית. בארה"ב למשל כבר שנים משתמשים בפורד קראון ויקטוריה - רכב שבארץ היה נחשב לפרימיום. גם בארץ זה לא משהו חדש: B4, פסאט, קארינה. הייתי אז קטנצי'יק אבל נראה לי שגם הסיירה הייתה משהו מכובד למדיי. מישהו יודע להמשיך ברוורס? סתם מעניין...

ברמת העיקרון - איכות עדיפה על וותק. ברמת המעשה - משתנה מאוד, במקרה הזה למשל הייתי הולך על הפונטו. הפרש האיכות איננו מצדיק ירידה של 3 שנים. חוצמזה, בקניית רכב משומש חשוב יותר לבדוק את מצב הרכב הספציפי מאשר להחליט לפי סטיגמות על רכב מסויים. (רנו מגאן שמורה, מטופלת ובעלת ק"מ נמוך עדיפה על, נניח, מאזדה 3 מהשכרה עם רשימת רג'קטים)

אני חושב שזה נובע מכך שעד לפני 10 שנים דיזל נחשב למשהו עייף ומעשן. אל תשכח שגם בארץ לא כ"כ מהר התרגלו לדיזל אלא שכאן הפרשי המחירים נתנו דחיפה לנושא יחד עם התקדמות מנועי הדיזל, ובארה"ב עד היום הדיזל יקר יותר. מעניין שאוטובוסים להסעת ילדים (סקולבאס) ואמבולנסים הם בד"כ דיזלים. אף פעם לא הבנתי למה.

אם קראת את דבריי עד סופם ראית שהתייחסתי לשיקולים המשתנים מאדם לאדם. דברי הרבי נכתבו כתשובה לאדם פרטי אבל ברמת העיקרון הדברים רלוונטיים להפליא גם אחרי 60 שנה: כשאתה קונה רכב חדש אתה לא משלם על איכות עדיפה ביחס לרכב בן שנה, אלא על הניילונים והתחושה. אם יש לך כסף בשביל זה - בבקשה. אגב, התפיסה שלך לא כ"כ מוזרה. מבחינה כלכלית נטו אני חושב שכדאי לקנות רכב בן 7-5 שנים. הוא כבר ספג את רוב ירידת הערך ואמור להיות במצב סביר. אלא שכאן הסיפור הופך להיות הרבה יותר מורכב בגלל העבר של הרכב הספציפי.

נדמה לי שכבר כתבתי פעם, אז הנה שוב - ציטוט ממכתב שכתב הרבי מלובביץ': בנוגע הקאר, טוב לקנות חדשה, וכמדומה שחדשה 53 טובה כחדשה 54 וזול שלא בערך. (המכתב נכתב ב-1954) בעברית מדוברת: רכב חדש עדיף על רכב ישן. אבל ההבדל בין רכב מהסוכנות לרכב יד שנייה איננו מצדיק את הפער במחיר. יש כמובן שיקולים נוספים כמו מימון, חסכון בזמן וזה כבר שיקול ספציפי לתנאי הקונה - אם אני עשיר אני מוכן לשלם כסף כדי לחסוך זמן וכאבי ראש ו"לקרוע ניילונים". שיקול נוסף: אם אני מתכוון להחזיק את הרכב זמן קצר, יהיה לי קשה יותר משמעותית למכור אותו (רכב משנת 2009 וכבר יד 2?).

סחיבה היא גם עניין של תחושה. תלוי בסגנון הנהיגה שלך, לנהיגה רגועה הוא אמור לספק (לא מנסיון). למען האמת, משנה גם איזה רכב היה לך קודם.

התמונות, לפחות אלה מאוטובלוג, דחוסות לרוחב, ואני משער שבמציאות זה ייראה טוב יותר. העיצוב אכן סולידי יותר, ויש כאלה שאוהבים את זה. הרעיון של חזית פחות-או-יותר אחידה לכל הרכבים (אני נגד) אינו חדש ויתרונו הוא יצירת "זהות". זה מה שקורה כשנותנים לאנשי שיווק ותדמית עדיפות על אנשי עיצוב.

זה היה מזמן אבל זה בערך הסיפור: מישהו שאינו מתגורר במקום עמד בכניסה לחניה קטנה וצפופה. איכשהו נדחקתי פנימה, ותוך-כדי המראה שלי נגעה בו קלות. בחינה קלה מקרוב הבהירה לי שככל הנראה הוא לא ידע על ה"נזק" עד סוף ימיו, מה גם שזה היה רכב (רנו, נדמה לי) ישן וזו הייתה השריטה ה-147 אם ספרתי טוב. ברור לי שאם לי היה קורה דבר כזה ברכב שהיה לי אז לא הייתי מתייחס, אם בכלל שם לב, והחלטתי ללכת כיוון שלהערכתי הייתי עשוי להפוך קרבן לניצול ללא סיבה. יצאתי אח"כ לראות את הנזק שוב והוא כבר לא היה שם. אני לא בטוח שלא נהגתי נכון. המקרה המדובר הוא בהחלט שונה, כמובן, ואני לא חושב שפותח השרשור מנסה לנצל כאן מישהו, אבל אני מבין את המזיק, הוא רואה את עצתמו אחראי לנזק, לא לאובססיות שלך לרכב חדש שיישאר כזה לנצח. צריכה להיות איזושהי פשרה ביניכם, לדעתי. מאמר חז"ל לסיום: לא חרבה ירושלים אלא מפני שהעמידו דבריהם על דין תורה. מה כ"כ גרוע בזה? - הכוונה היא שלא ידעו לוותר אלא דרשו את המגיע. (טוב, זה לא הארנק שלי...)

יפה, דווקא לא חשבתי ע"ז..

נסה בחוט ומחט, נראה לי עדיף. אם אתה זקוק לעזרה צור קשר.

אפרים אילין מספר...

שאלה ששאל אותנו בכיתה מפקח במתמטיקה: על העץ היו עשר ציפורים. ילד שובב זרק אבן ופגע בשתיים מהן. כמה ציפורים נשארו על העץ? התשובה: אף אחת, כולן עפו... אה, והנה עוד שיטה לשגע אנשים (כל הזכויות שמורות, רק שאינני זוכר למי.)

חתימה טובה: משל לקראת יום כיפור הרב מנחם ברוד לא אחת נשמעת הטענה כי ביום הכיפורים אנחנו בעצם מעמידים פנים. כלומר בני אדם יהודים אשר אוכלים שרצים ומחללים שבת בכל ימות השנה צמים פתאום חובשים כיפה מתעטפים בטלית ובאים לבית הכנסת. האם אין זו צביעות? האם אין הם מבקשים "לשחד" כביכול את הקדוש ברוך הוא ביום אחד של צום ותפילה ותמורת זה לקבל "היתר" לנהוג כל השנה ככל העולה על רוחם? והשאלה נכונה גם באשר ליהודים דתיים ושומרי מצוות - האומנם הם מתכוונים לקיים כל מה שהם מצהירים עליו ביום הכיפורים? כשאנחנו מכים על החזה ואומרים "על חטא שחטאנו לפניך בכחש ובכזב" - האם באמת לא נכחש ונשקר עוד בשנה הבאה? כשאנחנו מתוודים "על חטא שחטאנו לפניך ברכילות" - האומנם לא נרכל עוד ולא נדבר בגנות הזולת? על זה מספרים סיפור יפה. בעיירה חסידית אחת התגורר סוחר שניהל עסקים עם אנשי האצולה בסביבה. מכיוון שלא הרגיש בנוח להתהלך בין עמיתיו הסוחרים בבגדיו החסידיים מצא פתרון: בעירו היה נוהג ללבוש בגדי חסידים אולם בצאתו למסעות העסקים לבש בגדים מודרניים. כך נהג שנים. עד שיום אחד אמר לעצמו שבעצם הוא חי בשקר. אם רוב הזמן הוא לובש בגדים מודרניים למה לו להוליך שולל את בני עירו וללבוש שם בגדים חסידיים? אמר ועשה. כך הופיע בבית הכנסת בעיירה לבוש בגדים של סוחר מודרני. כשהתייצב לפני רבו הרגיש צורך להתנצל על הופעתו החדשה ואמר "רבי החלטתי להפסיק לשקר." חייך הרבי ואמר: "וכי מה חשבת שלא ידעתי איך אתה מתלבש בצאתך למסעות העסקים? ידעתי זאת אבל הנחתי שאתה נאלץ 'לשקר' שם ואילו האמת שלך נמצאת כאן. עכשיו אתה בעצם אומר שהאמת שלך היתה שם ואילו כאן שיקרת." וזאת בעצם השאלה האומנם אנחנו משקרים ביום הכיפורים או שמא השקר הוא בדרך התנהגותנו בכל ימות השנה? לא צריך להיות בוחן כליות ולב כדי לדעת שאנשים צמים ביום הכיפורים והולכים לבית הכנסת לא מתוך צביעות ולא כמס שפתיים. די להביט בפניהם ולראות שהיום הזה מעורר נקודה אמיתית מאוד בנפשם. ביום הכיפורים הם אינם משקרים חלילה לא לעצמם ולא לאלוקיהם. האמת הפנימית שלנו פורצת ומתגלה דווקא ביום הכיפורים ואילו כל השנה זו הצגה אחת גדולה. היא גדולה משום ששחקן בהצגה משחק בדרך כלל למען הקהל ואילו כאן המשחק מושלם כל כך עד שהשחקנים עצמם משתכנעים שהדמות שהם לובשים היא דמותם האמיתית. ובדיוק לשם כך אנו זקוקים ליום הכיפורים כדי להיזכר שבעצם הכל זה משחק ואילו במהותנו האמיתית היננו בני אדם שונים לחלוטין. יום הכיפורים הוא רגע האמת שלנו. ביום הזה אנו חושפים מי אנחנו באמת. היום הזה מביא לידי ביטוי את העובדה שכל השנה אנו מזייפים ונגררים אחר דברים שאינם אמיתיים. כל המריבות המחלוקות והקרעים הם חלק מהזיוף. אנו נסחפים אחר עימותים של רגע ושוכחים את המכנה המשותף העמוק שמחבר אותנו. כשמגיע יום הכיפורים אנו מתעשתים ופתאום ברור לנו שבעצם כולנו עם אחד ומאוחד. גם במישור האישי כך. השגרה של כל ימות השנה מסיחה את דעתנו מהעיקר מירוץ החיים סוחף אותנו ולעיתים אנחנו שוקעים בבעיות של כאן ועכשיו עד שאנו שוכחים מי אנחנו באמת. אבל כשמגיע יום הכיפורים אנו נזכרים שבעצם אנחנו יהודים ומקומנו בבית הכנסת. אנחנו באים בראש מורכן בהרגשה של היטהרות והזדככות פולטים אנחה אמיתית ורוצים בכל ליבנו ונפשנו פשוט להיות יהודים. הלוואי שההרגשה המופלאה הזאת של יום הכיפורים תלווה אותנו כל השנה. חתימה טובה. הכותב הוא דובר תנועת חב"ד בישראל. מאמר דעה בישראל היום, רביעי.

אירופה בכלל היא לא מה שהייתה פעם. בקשר למונית: הסיבה לדעתי דומה לזו שגורמת לאנשים לייבא או לשפץ רכב בן 50, להוציא כסף בקנייה, לחיות חיים קשים, להשבית לחודשיים בגלל איזשהו בורג שצריך לחפש באיביי, וגם להיות מוגבל בשעות הנסיעה. בקיצור, מי כמו יושבי הפורום הזה יודע שהשיקולים בקניית רכב לא חייבים להיות בתחום ההיגיון והשימושיות. חפש בתחומים כמו רגש, איזוטריה...

אני לא ממש מבין את ההשוואה. הסיבה שאני עוצר באדום היא א.למנוע תאונה. ב. אני אזרח שומר חוק בדרך כלל. לא הצעתי שהנכים ימתינו עבורי, אלא שכשאין שימוש בחניה אני אנצל זאת מבלי לפגוע באיש. אם מישהו יגיע, הוא לכל היותר ימתין לי. הצעתי לא תגרום לכלום ואם הייתה דרך ליישם אותה היא אמורה להיות חוקית לפי מה שכתבתי, אם טרחת לקרוא. ציטוט - תומר R פיני חד כתב: אני יושב משועשע מהמהומה שחוללתי ומשלל המחמאות להן זכיתי (חסר תרבות, אגואיסט, ברברי וסליחה אם שכחתי מישהו). אם הייתה טענה עניינית הייתי מתמודד איתה אבל יש פה סתם השמצות שאני לא רואה צורך להגיב עליהן. טענה אחת עניינית כן מצאתי: ובכן, נראה לי שאתה היחיד שקראת את דברי והבנת שאינני מציע לחנות בחניית נכים מתוך מחשבה ש"מה, דקה אני חוזר, מקסימום שיחכו קצת", אלא הצעה פשוטה: לאפשר בחוק חניה של 2 דקות בחנית נכים לתועלת אלה שאכן זקוקים ל-2 דקות. מי שמאחר ישלם קנס, ואולי גבוה כדי למנוע בעיות. כמובן שזכות הקדימה היא לנכה כאשר יגיע. ההצעה באה לסייע לאותם 20 איש שכל אחד מהם נאלץ לבזבז 10 דקות במקום 2, בשעה שבכל אותן 40 דקות עומד מקום פנוי וממתין למישהו שאולי יבוא, במקום לחסוך מ- 20 איש כמה שעות במצטבר. בכל אופן אני לא בטוח שההצעה מעשית בגלל הקושי לאכוף אותה וציינתי זאת. מזל טוב, הבנת שאין שום הגיון בדברים שאתה רושם וחוזר עליהם. כתבתי קודם שההצעה היא תיאורטית ולמרות שהיא צודקת היא קשה ליישום. אלא שאתה לא טרחת לקרוא. פיני חד כתב: אני עדיין חושב שהצורך בחניית נכים הוא ענייני, הקלה על הקושי ממנו הוא סובל, ולא איזשהו פרס. לכן, ברשותכם (או בלעדיה), אני נשאר בעמדתי. טוב, אני מתפתה בכל זאת כן להתייחס לגידופים: היום ב"ה כבר לא, אבל בתי סבלה תקופה ארוכה מבעייה בעצמות שמנעה ממנה ללכת. לא ניסיתי לארגן לעצמי תג נכה למרות שאני משער שהייתי מקבל. הטענות על חוסר הבנה לא במקומן. אגב, כמה זמן קרמבו מכיר אותי כדי לקבוע שאם הייתי רואה זקנה באוטובוס לא היתי קם מפניה? בקשר לתחושתי שזיכתה אותי בדוחות מידי תומר-ר, (אתה שוטר מחשבות?) אני מצטער (בעצם שמח, שיהיו בריאים כולם), אבל רוב השנשים שאני רואה יוצאים מרכב מתוייג פוסעים ברגל ונראים אנשים בריאים לחלוטין. אולי צריך לדאוג שהתג יהיה בתוקף רק כשהנכה ברכב. שבת שלום. יש אנשים בארץ שמנצלים את התו חנייה של אבא/סבא וכו' מבלי שהוא יהיה ברכב. בסדר זה לא, לאכוף את זה כמעט בלתי אפשרי. התו נכה (וזה מצוין בדף שהוא מגיע עליו), לשימוש רק שהנכה נוהג ברכב או מסיעים אותו. דרך אגב, רמז לאנשים שמשתמשים בתו נכה בצורה לא חוקית, הוא התו הישן הגדול (גודל נייר A4) שיצא מתוקף לפני כשנה. התוים החדשים בגודל של כרטיס מגנטי. עוד דבר, החוק קובע שמספר חניות הנכים בחניון הוא 2% מסך כל החניות (לא תמיד זה בפועל ככה). זה הכל. חניון גדול = 500 חניות, זה סה"כ 10 חניות נכים. סופציטוט. - תומר-R מבחינתי הנושא סגור. אני לא רואה סיבה להגיב על דברי מי ששבוי בקונספציה מסויימת ולא מוכן לדבר בהיגיון אלא רק רואה את השורה הראשונה של דברי ומתחיל לנסח השמצות. על טענות ענייניות כתבתי מה שהיה לי לומר ואין טעם לחזור שוב על אותן טענות. שבת שלום!