קצר ולעניין...
עישנתי מגיל 16 (התחלתי בפורים) עד גיל 39.5.
בשנת 1991 עברנו דירה והפסקתי לעשן בבית בגלל הילדים. קיץ יוצא לגינה, חורב יוצא למבואה החיצונית של חדר המדרגות.
בסוף שנת 2000 רכשתי גולף חדשה. החלטתי לא לעשן ברכב. בנסיעות ארוכות היו הפסקות עישון.
שבוע לפני ראש השנה בשנת 2001 (ספטמבר) היינו בסוף שבוע במלון. לפני כניסת השבת עישנתי את הסיגריה האחרונה (לפני שבת), ואמרתי לאישתי "שבוע הבא ראש השנה, אני מפסיק לעשן". אישתי והילדים כמובן הסתירו חיוך.
ערב ראש השנה, לפני כניסת החג, יצאתי לעשן בגינה. סיימתי את הסגריה, הדלקתי איתה עוד אחת, וזהו. נכנסתי הביתה, נתתילאישתי את הקופסה והמצית ואמרתי לה "את יכולה לזרוק אותם, אני לא מעשן יותר". היא אמרה "אני שמה במזנון, כדי שיהיה לך במוצאי החג". אמרתי לה שאין צורך, אני סיימתי.
וכך היה, בערב ראש השנה הקרוב זה 13 שנים שאני לא מעשן.
לא אגיד שהיה קל, אבל גם לא סיוט. אחרי כל כך הרבה שנים שמעשנים קופסה ויותר ליום, ההרגל כל כך טבוע בך, שדרוש המון כח רצון כדי לשנות.
אחרי קפה או אוכל, הייתי לוקח מסטיק, לפעמים בלי סוכר. בהמשך, כוס מים או שתיים במקום המסטיק.
הפסקתי לשתות בבית קפה של בוקר, כדי לשבור את ההרגל של קפה וסיגריה על הבוקר. אחרי בין שלושה שבועות לחודש, כבר לא חשבתי על הצורך הזה יותר.
הבעיה הייתה לפגוש מעשנים, אני אוהב את ריח העשן עד היום, אבל אף פעם לא התפתתי.
עוד שבוע ראש השנה, תחליט, ותתחיל שנה חדשה בלי עישון.
בהצלחה!!