צריך להבחין בין אמינות, לבין פשטות הטיפולים:
הרכבים של פעם - הכל פשוט וקל לתיקון, אבל: סיכה וגריז כל 2500 קמ', לאגרים נשפכים, טלטלים שבורים, אקסים גזורים, מנועים רותחים, ושלל בעיות שהיום כבר לא שומעים עליהם... המנועים אז החזיקו 150,000 קמ', ועם טיפול טוב סחבו גם מעל 200,000. כל מוסכניק ידע לעשות אוברול, בגלל שהיה צריך לדעת לעשות. לפני נסיעה לחיפה היו בודקים היטב את הרכב, ועליה לירושליים היתה אתגר - ירתח או לא? נא לא לצחוק - בשנות השישים, לקוחות במוסך של אבי היו באים לבדיקה קטנה של הרכב לפני נסיעה מת"א לחיפה, מה שבטוח - בטוח...
הרכבים של היום - מלא אלקטרוניקה, אי-אפשר לעשות כלום בלי סקאנר, אוסצילוסקופ, ומונה גייגר (בצחוק...), אבל טיפולים עושים כל 15,000 קמ' (ולפעמים יותר), מנועים מחזיקים מאות אלפי קילומטרים, וברוב המקרים כבר לא עושים אוברול משום שהרכב כבר ישן מידי ולא שווה את זה. קופצים לרכב לנסיעה של 400 קמ' בלי לבדוק כלום, ובלי לחשוש מתקלות, בעיות ורתיחות.
אין מה לעשות - רמת התכנון ההנדסי השתפרה, החומרים מודרניים יותר, העיבוד השבבי מדוייק יותר, ורכיבים אלקטרוניים הם בדרך כלל אמינים יותר ממכאניים.
אני מת על מכוניות ישנות, אבל לא צריך לתת לרומנטיקה לגבור על העובדות...