Talgaz

אני לא חושב שנכון להגיד שכל ברקס יכול להגיע לנעילת גלגלים. זה תלוי מהירות, משקל רוכב ומידת החיכוך עם הקרקע עליה אתה רוכב. עריכה: חוץ מזה, בהמשך למה שאור כתב - אני מניח שככל שהברקס חזק יותר אתה צריך להפעיל פחות כח כדי לקבל את עצמת הבלימה הנחוצה. עוד עריכה: ולעניין השאלה איך לבלום, תמיד לשלב קדמי ואחורי. ולא, לא לנעול אחורי. זה גם מפחית את עצמת הבלימה וגם מוריד את השליטה. אם הבלימה חריפה במיוחד, לקחת את המרכז הכובד אחורה ולמטה כמה שאפשר מבלי לאבד שליטה ואחיזה נוחה.

נו, אבל עכשיו איזו מהן אני אמור להזמין? זה הכל אותו דבר בעיני! יצא לך לנסות כמה מתוכן?

קח בחשבון מבחינת אחריות שאם אתה קונה באילת, אתה צריך לממש באילת (לפחות במקרה שלי עם KSP). שזה מסריח ולא ידעתי את זה. אולי בחנויות אחרות זה לא ככה, אבל אם כן - זה קצת מוציא את הפואנטה של לקנות "בארץ".

למקרה וזה עוד לא מספיק ברור, לא בשנה הראשונה. השנה הראשונה (לפחות בעברית) היא שנה ממיינת ו-40% נושרים במהלכה. הרבה מאלו שנפלו היו כאלה שנאלצו/חשבו שיוכלו לעבוד תוך כדי. וגם מי שלא נושר, בהחלט נפגע. כל זמן פנוי שיש לך צפוי להיות מוקדש להכנת תרגילים וקצת נשימה. אם יש לך ספיירים, תחזור על החומר. שנה שניה זה מומלץ, אבל גבולי. כתלות בקורסים שאתה לוקח, מידת העומס במוסד וההתמודדות שלך איתו. אני ניסיתי, אבל סיימתי על ארבע ועם הלשון בחוץ. בשנה השלישית אין בכלל שאלה. אתה חייב לצבור נסיון מקצועי ורלוונטי, כי אחרת נקודת הפתיחה שלך יחסית לאחרים תהיה נמוכה משמעותית.

הייתי מוודא שבחוזה רשום שבעל הדירה לא יכול לבוא אליך בדרישות על חובות של שוכרים קודמים. הרי אם אתה מעביר אליך את חשבון החשמל, אתה גם לוקח את החוב הקיים, לא? חוץ מזה, כמה דברים חשובים לגבי החוזה, שלא הייתי מתפשר עליהם: 1. אפשרות לעזוב את הדירה בהתראה סבירה ללא צורך במציאת מחליף (התראה סבירה היא 60-90 יום בד"כ). 2. אפשרות לעזיבה מיידית של הדירה כתלות במציאת מחליף המקובל על בעל הדירה. 3. תנאים מוגדרים היטב למימוש של כל ערבות שהיא (צ'ק פתוח, ערבות אישית של הורים וכו), והתניית השימוש בהודעה בכתב בהתראה סבירה. 4. תיקוני בלאי סביר באחריות בעל הדירה. לגבי השאלות שלך: 1. כן, זה הגיוני. אם הוא לא גר שם שנים, יכול להיות שהוא לא מעודכן. אבל יש לו את מספר הנכס, ובעזרתו אפשר לברר דרך העירייה. 2. להתקשר לחברות עצמן, לתת מספר חוזה ולשאול. 3. כן, אתה מעביר את החשבונות על שמך ואז אתה מטפל בהכל באופן ישיר. ובהצלחה!

יש קבוצה מאוד חזקה בפייסבוק - it's all about dogs. יש שם בערך 15 אלף איש, שווה לפרסם גם שם.

ברור לכולנו שזה עניין של מוסכמות. אני ממש סובל מריח של דגים. לא כמו סיגריות, אבל זה בהחלט מטרד. אני פשוט מודע לזה שזה פאק שלי, ולא חושב שכל מי שמבשל חריימה בשבת הוא עבריין, למרות שזה בהחלט "גורם אי נוחות". הכנסתי סיגריות תחת אותה הקטגוריה, אני שמח לגלות שטעיתי.

אנחנו ננסה, אבל בינתיים אני מברר מה האלטרנטיבות.

לבת הזוג שלי הלך הטלפון ( 32GB G3, אחרי שנה וחצי). היא מחפשת חלופה כמה שיותר זולה (נגיד 650 ש"ח), קניה מהארץ. כשהמטרה היא טלפון כמה שיותר טיפש, עם הסתייגות שאפשר לחבר לו מייל כמו שצריך, תומך וואטסאפ, ושיעבוד חלק לפחות שנה. יש לכם רעיונות?

אף אחד לא אמר פה "כל החרדים מחבלים באינטרקום כדי לשמור שבת". בא בנאדם וסיפר על משהו מחפיר. ולא, לא צריך תקשורת כדי להסביר לאנשים לא לשבור רכוש ציבורי, בפרט לא בבניין בו הם גרים, כמו שאף אחד לא צריך להגיד לי לא לזרוק שאריות של ארוחת חזיר ביום כיפור בבית כנסת.

שמע, לא היה לי מושג. הייתי בטוח שזה איטלקי

אפתח ואומר שאני: א. אסטמתי מילדות (או אסמטי, לא הצלחתי להחליט). ב. בעל אף גדול ומפותח וסלידה לא פרופורציונאלית מריח של סיגריות. ולמרות זאת, לא מבין את מי שאומר לבנאדם לא לעשן בבית שלו. קומה מתחתי יש מישהי שהמרפסת שלה נמצאת ממש מתחת לשלושת החלונות הכי גדולים בבית, שתמיד פתוחים. כל הזמן יושבת שם ומעשנת, וכל הזמן הבית שלי מצחין בצורה בלתי נתפסת. אם אני לא סוגר את הדלת של חדר השינה, אני מתעורר ב7 וחצי מעננות הסיגריה הראשונה שלה. ועדיין, לא חושב בכלל להעיר לה. זו המרפסת שלה, ולעשן זו עדיין פעולה חוקית (לצערי). זה מפריע, זה דוחה, זה מסריח, זה מסרטן, זה פוגע בסביבה שלה, בעיניי זה שקול ללחרבן לה לתוך המרפסת מהחלון שלי, אבל זו בעיה שלי. המקרה שאתה מתאר הוא אפילו יותר קיצוני. אתה יושב בתוך הבית שלך וזה מפריע לו. שיתמודד. שימצא פתרונות. שיסגור את החלון. ואתה? תגלגל ג'ויינט. מבטיח לך שאף אחד לא יתלונן על הריח. מקסימום יבוא עם חבילת עוגיות.

אתה השוכר או המשכיר? אם השוכר, אני לא חושב שיש לך מה להתעסק בזה בכלל. פנה לבעל הדירה שלך - שהוא יטפל בזה. אם המשכיר, אז אין לי מושג ונשמע שהעיצות למעלה הגיוניות.

בפתק הבא תכתוב שאם זה קורה שוב אתה מוריד את המזוזה מהכניסה לבניין. לא טוב להם - שישארו בחוץ. הערה - כמובן שזו הלצה וצריך לכבד כל אדם באשר הוא אדם, על אמונותיו יהיו שלא יהיו, והתנהגויותיו דוחות ולא דוחות.

גם לי יש! בכתה ה' טרקו לי דלת של מקלט (במהלך פעולה בצופים, בזכרון שלי הדלת הייתה מאסיבית כמו מיגון של טנק, אבל אי אפשר לדעת) על המפרק של האגודל. מעבר לכאב ההיסטרי, עדיין יש פחיסות קלה של העצם. וכשהייתי בתיכון, הלכתי לי לתומי ובעטתי בבקבוק מים ריק. רק שמסתבר שהוא לא היה ריק, אלא מלא לגמרי, ובעטתי לו בפקק. מפה לשם, הציפורן באצבע שליד הבוהן (הבוהן שליד הבוהן? הבוהן שליד האגודל שברגל? סעמק. לא יודע איך קוראים לזה. מי שרוצה יקבל קוארדינטות מדויקות) נשרה פעמיים, ורק אחרי כמה שנים איבדה את הדפורמציה שהייתה שם. וכמובן יש את הפעם שנפל לי בקבוק של עין גדי על אותה אצבע. כמובן שעם הפקק מטה. הפעם הציפורן נשרה רק פעם אחת. בקיצור סטיויו, הכל טוב נשמה. ציפורן באה ציפורן הולכת. מה שבא בקלות וזה.

אני חושב שאתם יכולים לשמור את הצדקנות לרגעים שבהם היא באמת יכולה לעזור במשהו. הוא לא מלמד אותה לעשות דריפטים. אלא לתפעל קלאץ'. ולא בתוך גן ילדים, אלא במגרש חניה ריק מאדם ומרכב. כולנו עוברים על החוק. לפחות הוא מספיק אחראי כדי: א. להבין שהוא צריך לעשות את זה במקום בטוח. ב. להבין שיכולה להיות לזה השלכה על הרשיון שלו.

זה פשוט כי אתה מבת ים. אין לך ממש ברירה.

איך אפשר להגיד מתי מישהי "בחרה" להכנס לזנות? אנחנו מסתכלים ממקום מאוד privileged על העניין הזה של בחירה. וזה נראה כאילו ההסתכלות הזו היא שיפוטית, מתנשאת ויהירה מאוד. למה כשמישהי בוחרת להכנס לזנות אנחנו ישר קופצים ושואלים האם הבחירה שלה היא "בחירה חופשית"? אולי הבחירה מושפעת ממצבה הנפשי, הערכה עצמית, חוויות שעברה, אילוצים חיצוניים? אני מסכים שכנראה ספורות הנשים השמחות בחלקן שילכו לעבוד בזנות. שזו כנראה עבודה מבזה, דורסנית, שמשאירה את "נותנת השירות" שבר כלי. מעבר לסכנות הקונקרטיות שיש בה. אז באותה מציאות שבה התחום נמצא תחת רגולציה מלאה, איך אפשר לדעת אילו נשים רוצות לצאת? ישיבה שבועית עם פסיכולוג? מתן אלטרנטיבה תעסוקתית? גמילה מסמים? בניית תחושת מסוגלות? הערכה עצמית? כל אלו מרגישים לי כמו תנאים הכרחיים כדי שאני (שוב, מנקודת המבט המתנשאת שלי) אוכל להגיד בלב שלם "היא בסדר עם ההחלטה שלה". אבל זה כמובן לא ריאלי. אז בעיני, בגלל שזנות היא סימפטום ולא שורש הבעיה, הדבר הנכון הוא באמת לפקח עליה כמה אפשר (אני לא מכיר מודלים קיימים או סטטיסטיקות בנושא), ובמקביל לנסות לטפל בגורמים העמוקים יותר שהופכים את העבודה הזו לכל כך בעייתית. חינוך לכבוד ושוויון. אני חושב שהכל מתחיל בזה.

תשמע, אני מניח שזה לשפוך מילים לריק. אבל אני אנסה. אתה באמת מאמין במה שכתבת? אתה באמת חושב שלבוא לעשות קופה זה הסיפור? אולי יש נשים שעושות 50 אלף בחודש מזנות. בטוח שלא הנשים המבוגרות שעומדות בצמתים. העולם הזה לא מורכב רק מיפיפיות על עקבים שהולכות לארוחות ערב אלגנטיות ואז מזדיינות בכיף בשביל אלף דולר ומעלה. אלה מנשים קשות יום, מושפלות, מסוממות, נאנסות, שבאים אליהן בדרישות אינסופיות, ואז גוערים בהן כשהן לא בולעות. אף פעם לא תשמע ילדה אומרת "כשאני אהיה גדולה אני רוצה להיות זונה". נחש למה? כי אף אחת בריאה בנפשה לא עושה את זה מבחירה. (לא עברתי זונה-זונה ובדקתי, יכול להיות שיש כאלו. אני בספק). האימג' שמציירים לנו בראש של ילדה בת 19-20 שרק צריכה לממן לימודי רפואה אז היא הולכת להיות זונה, הוא לא פחות מאשר שקר. וגם מי שכן נכנסה לזה מהסיבות הנאיביות האלו, כנראה ברחה כל עוד נפשה בה. אם היא יכלה. תן לי לצאת פמיניסט מוזר שניה, ולהציע לך (אם בא לך, כן? זה כנראה יבאס אותך) להכנס לקבוצת פייסבוק שנקראת when he pays מעלים לשם ציטוטים מתוך אתרי אינטרנט ופורומים שמטרתם היחידה היא החלפת חוויות ורשמים, ומתן המלצות על זונות כאן בארץ. קל מאוד לעצום עיניים ולהסתכל רק על ההצגה. על הפאן, על הזיון, על הפשטות, על הזמינות. אבל זה קל רק לצד אחד במשוואה.

זה לגמרי חלק מהתרבות המקומית. אנשים זרים יהיו נחמדים ואדיבים עם חיוך אמיתי בעיניים. ובגסטהאוס, אם אתה לא יושב עם המארח שלך על שלושה-ארבעה ליטר יין תוצרת בית (ללא תשלום, כמובן), אתה גס רוח. מעבר לזה, יש להם חיבה ליהודים/לישראל. לגבי הרכבים, דווקא ראיתי שם המון לאדות. חלקן במצב דנדש להתפעל. לגבי החיים נוחים לעסקים, יש שם חנויות/מסעדות שעומדות ריקות במשך כל היום. אבל לגמרי. אין לקוח אחד. והאנשים מבסוטים רצח. כנראה שאו: א. השכירות שם כל כך זולה שלאף אחד לא אכפת ממנה. ב. אלו עסקים בבעלות פרטית, כולל המקום, ואז העלות של אחזקת העסק נמוכה. אין ספק שזה מראה יפה מאוד את חוסר ההגיון במרוץ האינסופי שאנחנו חיים פה. מקום מדהים.

אני שכרתי ג'ימני לפני ארבעה חודשים. אחרי שעברתי כמה סוכניות קטנות, מצאתי ב25 יורו ליום. שווה לחפש. לא אכפת להם משריטות. אתה מצופה להחזיר רכב בלי דלק. רק תוודא שהגג שלך נסגר כמו שצריך (הוו שתופס אותו נקרע לנו באמצע נסיעה של שעתיים וירד גשם :-/).

באמת יפים, אבל גם הם מגיעים עם זכוכית מינרלית. זה באמת כזה ביג דיל, או שזה סתם להתפס לקטנות? בשימוש נורמלי, של בנאדם שלא נוטה להכנס בקירות כל שני וחמישי, כמה באמת יהיה הבדל בין מינרלית לספיר?

הייתי בדיוק במקום שלך (השעון הזה באמת יפה!) ומישהו בשרשור השעונים ביאס לי את התחת. מסתבר שהזכוכית היא קריסטלית ולא ספיר, ומסתבר שזה אומר שהיא נשרטת ממש בקלות. אז בעצם השעון נראה טוב לחודש, ואז נראה כמו גרוטאה. קראתי גם על אנשים שנפלו להם מחוגים תוך שבועות בודדים.

אצלי זה היה קורה, ניתקתי, ניקיתי ויחברתי מחדש את הכבל של הדיסק, והסתדר.

וואלה. אז מי ששונה ממך הוא סוטה רק אם השוני שלו מגיע מהזין (או כל איבר מין אחר). אם הוא מגיע מהראש/לב/עולמות עליונים אז לא. למה אם אדם הוא בודהיסט לא צריך לתקן אותו אבל אם הוא להט"ב אז כן? ואם הבודהיסט מאמין שמותר לאנשים לבחור את בני הזוג שלהם כראות עיניהם, אז הוא כן סוטה? כל הקטע של לוגיקה, הוא להיות מסוגל להגדיר דברים באופן כזה שמאפשר לך לעשות הכללות בהמשך, ולדעת שאתה צועד על קרקע בטוחה. למשל: נגדיר "סוטה" - אדם השונה מהרוב (לצורך העניין, "רוב" = מעל מחצית האוכלוסיה, "שונה" = לא יודע. תבחר). נוסיף כלל "כל סוטה צריך לתקן" ("לתקן" = לדאוג שמה שמפריד אותו מהכלל יעלם) לפי המערכת הלוגית (הרעועה) הזו: נקבל שאתה סוטה. לכן צריך לתקן אותך. כלומר להעלים את היהדות שבך (וכל דבר אחר שמפריד אותך מהכלל). אתה לא יכול לבחור אם להחיל את ההגדרה של "סוטה" או לא. אם מישהו שונה מהרוב אז הוא סוטה. גיי, בודהיסט, יהודי, ואגב גם זכר. בהצלחה עם עולם כזה.