און יעקבסון

נראה כי שלב ״ההרצה״ בשלבי הסיום שלו. הריג׳קטים מתמעטים ומתוקנים במהרה וגם שלל המטלות שהיו על הפרק - מתמעטות. אפשר להגיד בלב שלם שאלו הם שלבי הסיום. אז מה על הפרק? 1. בדיקת איטום קיר אש. אמנם יש גומיות מעבר, אבל נראה שחלק מהן לא אוטמות כראוי. 2. הברגת אומים כפולים על מחברי המתלים התחתונים. אמצעי אבטחה נוסף לאומים הקיימים. 3. החלפה למצתי הצתה אלקטרונית. בעקבות השימוש במפלג הצתה אלקטרונית, ההחלפה מתבקשת. 4. הרכבת סמלים בדלת אחורית. אמנם במקור הטנדר הגיע בלי סמלים, אבל החלטתי שמגיע לו שידרוג... 5. החלפת מחזיר שמן ספידומטר? אחרי החלפת מחזיר השמן האחורי במנוע, שחייב הוצאת תיבת הילוכים, התגלתה נזילה קטנה מהמחזיר. לעת עתה הנזילה פסקה (וכן, יש עדיין שמן בתיבה... אולי כבל הספידומטר לא ״ישב״ כראוי), אז אני עוקב אחר ההתפתחויות. 6. שבכה חדשה. זו הנוכחית היא הישנה וגם נראית כזו. על הפרק: קניית רשת חדשה ושידרוג התשתית הקיימת. 7. רעש מיסב מדחס מזגן? כבר התחלנו לבדוק את הנושא. בטיפול... 8. מדידת שטח תא מטען. על מנת להתאים יריעת PVC או משהו דומה. 9. רפד. מעבר לברור מאליו, יש לקבל בשלב הזה מספר החלטות: א. ריפוד לוח מחוונים או צביעה? ב. צביעת משענות יד בדלתות? ג. צביעת מכסה אחורי בתא נוסעים? ד. כשלוח המחוונים יפורק החוצה, ברצוני להחליף את ה-O רינג למתז. רשימה לא קצרה, אבל לעת עתה - סופית. ומה שחשוב הוא, שלמעט פרק הרפד, הביצוע של המטלות יכול להיעשות בנחת וללא השבתה של האוטו מאונס. אז... קדימה לעבודה!

האמת היא שאחרי ששמתי את הכלים בתא האיכסון וסגרתי את התא והייתי מאוד מרוצה מעצמי, נזכרתי שסגרתי את התא עם מברג הפיליפס בפנים... צחוק בצד - מבין כל הכלים ששמתי בתא, בחרתי להשאיר מתחת לכיסא הנוסע, מברג פיליפס, בדיוק למטרה זו. חשבתי על זה בתחילת הדרך. אלא שאתה יודע, דלת עם ציר ומנעול מזמינה עינים סקרניות... אותו כנ"ל לגבי הברגים המהירים. אכן, סוסיתא היא מכונית אנגלית במוצאה, אבל רום כרמל מצד שני... כן, גם מבוססת ברובה על מכללים אנגלים. אבל לא רק. בכל מקרה, אין המדובר בתא איכסון אותו יהיה עלי לפתוח דחופות ומסיבה זו ומהסיבה המוזכרת למעלה, העדפתי להשתמש בברגים הרגילים. אחרי הכל, כאשר האוטו במוסך - יש לי גישה חופשית לכלים, כמו גם למגבה רגיל. גם בבית יש לי סט כלים, אם וכאשר. והיה ואצטרך לפתוח את התא במקרה של תקלה בדרך? אז אשקיע דקותיים ולהבריג כמה ברגים. לא סיפור.

אחת הבעיות המהותיות בטנדר הפתוח היא ש... אין בו שום תא איכסון! ואני לא מדבר על תא כפפות, או על המגש הקטן בתחתית הקונסולה המרכזית, בו אפשר להניח צרור מפתחות או את הטלפון הנייד (ראו את העתיד ברום כרמל בשנות השבעים... ), אני מדבר על מקום לאכסן את המגבה של האוטו, ערכת כלים, אולי גלון שמן ונוזל קירור - על כל צרה שלא תבוא. בטנדר בגרסתו הסגורה, אפשר היה להניח ארגז קטן מאחור ולקבע אותו למקומו. כאן, כאשר הארגז פתוח וחשוף לכל - אין מצב. נכון, מאחורי צמד המושבים יש גם מספיק מקום לאכסן קצת דברים, אבל בכל זאת - זה לא מצב אידיאלי. כזכור, במסגרת התאמת יחידת המזגן, נאלץ המצבר לעבור דירה לדופן האחורית של הארגז. לשם כך חתכתי את הבטנה המקורית שסוגרת את הדופן והתאמתי מכסה קטן רק עבור התא הקדמי שנוצר עבור המצבר. במהלך העבודה, הבליחה במוחי המחשבה: למה לא לעשות את אותו הדבר בדופן השניה? כך ארוויח שני דברים: אשמור על סימטריה בתצורה של הבטנות בשני הצדדים; ארוויח מקום איכסון יקר ערך, בהתחשב במצב. וכך אכן היה. עכשיו הגיע הזמן לאכסן בתא הזה מספר פריטים. המחשבה המקורית שלי הייתה לקדוח ולהרכיב על רצפת התא מספר אוזניים, על מנת לעגן את הראוי עיגון, אבל לעת עתה זנחתי את הרעיון. הפריטים המאוכסנים שם לא הולכים לשום מקום... והנה, ככה זה נראה: 1. "תא האיכסון" שנוצר מחיתוך הבטנה בדופן השמאלית. אפשר לראות בצד השמאלי של התמונה את הקצה של החלק המקורי של הבטנה. אגב, זווית האלומיניום שמחוברת מצד ימין מטרתה נקודת עיגון לבטנה בחלק הקדמי והיא מחליפה את חתיכת העץ בה השתמשו ברום כרמל במקור... 2. והנה הסידור הנוכחי של הדברים בתא: מגבה, שמן מנוע, נוזל לניקוי שמשות. בנוסף, ישנו עוד די מקום על מנת לאכסן כאן ערכת כלים בסיסיים הנדרשת. 3. מצא את ההבדלים. במקור, קיבעו את הבטנות לדופנות באמצעות ברגים קודחים. הבעיה עם הברגים הללו שכאשר החור מתרחב, צריך להגדיל גם את גודל הבורג ואין לזה סוף. החלטתי לשנות גישה ומלכתחילה הגדלתי את החורים ושתלתי בהם מעין דיבלים. כעת ניתן להשתמש בבורג מגודל מסוים, ואם הדיבל נשחק או מתבלה, פשוט להחליף אותו בחדש. כאן בתמונה: הבורג הראשון בו השתמשתי (השמאלי), שהינו גדל ממדים וגס למראה. ניר התעקש שאחליף את הברגים למשהו עדין יותר והנה ההבדל. החדש מימין. 4. כאן ניתן לראות את ההבדל בין השניים, כאשר הם מורכבים למקומם. 5. והנה המכסה של התא, במלוא הדרו, עם הברגים הנכונים כמובן... יופי! עוד סימן של V לרשימת המטלות המתקצרת להפליא. המשך יבוא...

להלן התשובות: 1. המדחס נתרם מדייהטסו טריוס 2009 שנפחה את נשמתה. יתרונו במימדיו הצנועים. חשוב ביותר במקרה של הרום כי סביבת המנוע שם לא תוכננה להתקנת מדחס. 2. מאחר והמדובר במדחס מסוג חדש, אז גם הגז בו נעשה שימוש הוא מהסוג החדש. אגב, בוולוו בה מותקנת מערכת מהסוג הישן, נעשתה הסבה והתאמת המערכת לגז החדש. 3. עדיין אין לי מגבר סל״ד, אז נפילת הסל״ד מורגשת בעת הפעלת המדחס. ובעת נסיעה ״ממוזגת״, נפילת הכוח גם היא מורגשת. בשנים עברו היו מתקינים מפסק עומס, שהיה מנתק את הפעלת המדחס בעת ההאצה חזקה. בתיאוריה אפשר להתקין מפסק כזה גם ברום, אבל לא נראה לי שאעשה כן. למה? כמה פעמים מזנקים במכונית אספנות שכזו במצערת מלאה? במספר הפעמים בהם הרגשתי צורך במספר הסוסים שנגזלו מהמנוע בגלל המזגן, פשוט לחצתי על כפתור המיזוג וניתקתי אותו לכמה שניות. לא סיפור מסובך במיוחד. אגב, למרות ״החסרונות״, יתרונותיו של המזגן עולים בהרבה והשימוש באוטו היה פוחת מהותית בהיעדרו.

כשנה פלוס עברה מאז הושלמה התקנת מערכת המיזוג, והיא מולאה בגז ונבדקה. כמעט שלושה חודשים מאז החלו הנסיעות הרשמיות עם הטנדר ולקראת הקיץ, החלטתי לבצע בדיקת תקינות למערכת המיזוג. אני חושד שמשהו לא תקין. אחרי נהיגה ארוכה, נראה כאילו מיסב המזגן מעט מרעיש וגם יש סימני רטיבות של שמן/גז סביב הפולי. ינון, החשמלאי/איש המיזוג של דרך השטח, לא היה מרוצה למשמע ההבחנה וסימני הנזילות והחליט לבצע בדיקה. כרגיל, נלווה את הבדיקה עם תמונות: 1. רעש המזוהה כמיסב מדחס המזגן נשמע רק אחרי נהיגה ארוכה. 2. בנוסף, נראים סימני רטיבות באזור הפולי של המדחס. לא סימנים מעודדים... 3. ינון מתחיל בחיבור המכשיר, על מנת לבדוק לחצים. 4. צינור הלחץ האחד מחובר. 5. וכעת גם השני. 6. עכשיו אפשר להניע את המנוע, לחבר את המזגן ולהתחיל לבחון את הממצאים. הממצאים הם כדלקמן: הלחצים תקינים, המיזוג מקרר מעולה (במצב מניפה המהיר: 10.2 מעלות). גם לא נשמע כל רעש חריג מאזור המדחס. אז החלטנו להמשיך את הבדיקה אחרי נהיגה ארוכה ולהמשיך משם. עוד נבצע אז בדיקת דליפות. בינתיים נמשיך ליהנות מהמזגן המקפיא...

תתחדש, ראובן. הגשמת גם את חלום הילדות שלי ושל רבים מבני דורינו. למרות שחלפו יותר משלושים שנים מאז פרסום הכתבה של אהרונוביץ במגזין טורבו (אם אני לא טועה: גיליון מספר 6...), גם אני זוכר את התיאורים על המכונית עד היום. האלפא שמצאת נראית יפיפיה! בהצלחה.

כבל המצמד אותו הרכבתי הינו אותו כבל אשר ירד מהאוטו בזמן הפירוק. הוא היה נראה תקין, ללא חיכוך גבוה ולפני ההרכבה שימנתי אותו היטב והוא גם פעל היטב. אבל לאחרונה, החלו בעיות. ראשית, נקודת ההפרדה ירדה כלפי מטה ושילוב ההילוכים נהפך לחלק פחות. תחילה חשבתי שמדובר בבעיית מצמד, אבל חיש מהר הבנתי שצריך למתוח את כבל המצמד. אז מתחתי. ולתקופה זה הרגיש בסדר, אבל לא עבר זמן ושוב פעולת המצמד נהייתה כבדה ומעורפלת יותר. כאילו לא מדובר בכבל קשיח, אלא כבל גמיש. בירור קצר במחסן החלקים של פיברקלאב העלה שיש כזה במלאי. אז הטרחתי עצמי לחדרה ולקחתי כבל. משומש, אבל במצב טוב. פירוק הכבל מהאוטו קל מאוד וחיש מהר היו לי שני הכבלים האחד לצד השני. לא צריך להיות גאון גדול בכדי לזהות את הבעיה. הכבל המקורי תקוע בתוך השרוול שלו ומהצד האחד ניתן לראות שחלק מהגידים קרועים. החלפת הכבל וכיוון מחדש של זרוע המצמד פתרו את הבעיה ובכך חשבתי שנפתרה הבעיה. אלא שהכבל חשב אחרת. שילוב ההילוכים החל שוב להיות פחות חלק והפעם החלטתי לשים לזה סוף. מסתבר שכבל המצמד של הרום נלקח בעסקת החבילה עם יחידת הכוח של הילמן אוונג'ר וזה אומר שעדיין ניתן למצוא כאלו כבלים חדשים באי.בי. אז אחד הוזמן, אבל עד שיגיע, צריך פיתרון. החלטתי לפנות ל-"אחים סמי". עסק ותיק בתחום הכבלים ואחד שגם הוכיח את עצמו עבורי בשיפוץ הלוטוס. הזמנתי כבל חדש לפי מידה וכאשר באתי לאסוף אותו אחרי מספר ימים, העובד המבוגר שעושה את הכבלים במיומנות שכנראה תעבור מהעולם אומר לי: "זה כבל של רום 1301". יפה! עניתי. סחטיין על הזיהוי. "קח", הוא אומר לי ומושיט לי כבל שנראה ישן, אבל הוא חדש לגמרי. "ראיתי את הכבל הזה ונזכרתי שיש לי עדיין סטוק של כבלים כאלו, מהימים ההם". המחיר היה הוגן, אפילו מול האופציה של אי.בי. בינתיים לקחתי אחד, אבל אם איכות הכבל טובה, נעשה איתו עסקת חבילה עבור שאר בעלי 1301. והנה כמה תמונות של התהליך: 1. ישן מול חדש. הכבל החלופי הוא העתק של המקורי. 2. הכבל התחתון, הוא המקורי. ניתן לראות את העיוות של השרוול החיצוני. 3. כאן ניתן לראות את הגידים הקרועים. 4. עבור הכבל החדש, הישראלי, צריך להעביר מהכבל הישן את הפין שמעגן את הכבל לדוושה. כאמור, ההרכבה פשוטה ומהירה, כמו גם הכיוון מחדש וחיש מהר היה הטנדר מוכן לנסיעת מבחן. ההבדל תהומי. ראשית, הלחיצה על דוושת המצמד רכה ונעימה. שנית, נקודת ההפרדה ברורה וקבועה וכמובן שגם החלפת ההילוכים קלה ונוחה. נראה שהבעיה נפתרה ואפשר להמשיך הלאה. אני מסתכל על הרשימה והיא הולכת ומצטמצמת. כמה דברים מהותיים, אבל הרוב הם דברים הנוגעים להשלמת ההרכבות ואותם עושים "בתנועה". המשך יבוא...

עשיתי "סדר" בתמונות אשר בטלפון וגיליתי עוד כמה תמונות מיום הצילומים ההוא. יום, שכאמור הייתה לו מטרה מסויימת. מטרה שתחשף בכתבה שתשודר ב"טסט ראשון" בעוד כמה תוכניות. בינתיים - לצילומים.

רום כרמל לא הייתה מעולם מכונית שהיא סמל לעידון, בידוד רעשים ורעידות בתא הנוסעים. "כולה" רכב עבודה הכי פשוט ובסיסי, ללא כל מחשבה או התעמקות בנושאים "השוליים" האלו. לפיכך, אין על הרצפה, או בכל מקום אחר חומר בידוד כלשהו. תגידו תודה שיש שטיח גומי פשוט ובסיסי שמכסה את רצפת הפיברגלס... בשלבים די מוקדמים של השיפוץ, החלטתי שאני רוצה לשפר כמה נקודות במכונית, על מנת להפוך את השימוש בה למשהו סביל יותר ושכיח יותר. שהרי, אם המדובר במכונית שהיא רועשת, פולטת חום, לא נעימה לנהיגה - מה יהיה גורלה? לנהוג בה פעם בשבוע למפגש? וגם זה רק בין החודשים מרץ-יוני (כי אחרי זה נהיה חם) ואוקטובר (כי אחרי זה נהיה קר. וגשם...). לא. אם כבר, ננסה לשפר את הנקודה הזו. נשפר את בידוד הרעשים וחדירת חום, שכמובן הולכים טוב עם הוספת המזגן... בשלב הראשון, כוסה תא הנוסעים ביריעות "סקנד-סקין". בשלב השני, הקפדתי שכל אותם מעברים בקיר האש יהיו אטומים כהלכה. השלב הבא (שעוד לא קרה) הוא כיסוי הרצפה בספוג ייעודי שמטרתו גם לבודד ואז יגיע השלב האחרון: ריפודים. מאחר ויש עוד ריג'קטים שצריך לתקן, אני דוחה את שלב הריפודים ומרוויח גם את האפשרות לאתר ולתקן את הדרוש תיקון, מבלי כאב הלב של פגיעה בריפודים החדשים, אם וכאשר. האמת היא שמה שסיקרן אותי יותר מכל, היה ההפחתה ברמת הרעש שתהיה בזכות יריעות הבידוד שכבר הונחו. וכגודל הציפיות - כך גם גודל האכזבה. תא הנוסעים הקטן של הטנדר התגלה כרועש. רועש ברמה שצריך להגביר את עוצמת הרדיו בנהיגה מחוץ לעיר ולהחליש אותה ברמזורים, כי היא חזקה מדי. מה כאן הבעיה? לא היה צריך הרבה בכדי לזהות את החשוד העיקרי: המשקוף של קורת A בדלת הנהג, אשר עליו מולבש גומי האטימה בין הקורה לדלת - נראה מעוות. כל כך מעוות עד כי ניתן להכניס אצבע ברווח שבין הדלת לגומיה שעל המשקוף. ואני מתכוון רווח שנמצא שם כאשר הדלת סגורה, כן? במוחי כבר רצו דרכי פעולה אפשריות, בהן חיתוך של המשקוף המעוות ובניה מחודשת שלו (פיברגלס, אחרי הכל...). כאשר שיתפתי את שעיה הפחח ברעיון שלי, הוא דחה אותו לסוף הרשימה. "יש עוד כמה דברים שניתן לעשות. תביא את האוטו ונראה. אז הבאתי. ובואו נראה: 1. המשקוף המעוות. מסומן בעיגול. חדי העין יבחינו ברווח בין הגומיה שעל המשקוף, לדלת. 2. האפשרות הראשונה: להחליף את הגומיה שעל המשקוף. הגומיה הזו היא הגומיה המקורית והזמנית שהותקנה, אז יעבור שלב הריפודים. 3. שעיה המליץ לנסות גומיה בעלת "פטריה" שמנה יותר. למזלי, לאיציק, חבר פיברקלאב הייתה גומיה כזו באורך הנדרש, כך שיכולתי לבצע את הניסוי. 4. כאן ניתן לראות את ההבדל בעובי בין הגומיה המקורית לחדשה/תחלופית. 5. הגומיה הותקנה, הדלת נסגרה ו... עדיין היה רווח בין הדלת לגומיה שעל המשקוף. 6. כאן נכנס שעיה לתמונה ובעזרת פאן תעשייתי וכלי משחית אחרים, הוא ריכך את האזור ויישר קצת את הפיבר הסורר. 7. המרווח בין המשקוף לדלת הצטמצם באופן משמעותי. עדיין קיים בקטנה, ואולי צריך לעשות מקצה שיפורים, אבל קודם צריך לעשות נסיעת מבחן. 8. מאחר ששמים גומיה חדשה, אפשר גם לחתוך אותה במידה הנכונה, כמו שצריך. נו? איך? ובכן, נהיגת מבחן גילתה שיפור מהותי מאוד וירידה ניכרת ברמת הרעש. זו עדיין מכונית רועשת, אבל לא באופן חריג לאחיותיה לפיבר. אבל אני עדיין לא שלם עם התוצאה ובקרוב אנסה לבצע מקצה שיפורים. מבטיח לעדכן.

די מהר, בנסיעות הראשונות, הבנתי שמד המהירות בטנדר אופטימי. היום קל לזהות זיוף. יש GPS... שתי סיבות אפשריות לזיוף הזה: יחס העברה נמוך יותר בסרן האחורי וכן צמיגים בקוטר שונה. בנוסף, החיווי של נורות האיתות ובמיוחד האור הגבוה היו כמעט בלתי נראות. זאת ועוד: מד החום הראה במצב נורמלי חיווי כמעט עד סוף הסקלה. באשר לחום המנוע עצמו - ידעתי שהוא תקין, כי יש טרמוסטט וכן כי הנקודה האמורה הייתה קבועה בכל נסיעה. מאחר וכך, החלטתי לסור לא.וו ספידומטרים, על מנת לכייל את שני המדים ולבדוק את סוגית נורות הבקרה. סיגל קיבלה אותי בסבר פנים, וחיש מהר ניגשנו לעבודה, שכרגיל, נלווה אותה עם תמונות: 1. לוח המחוונים של הרום. 2. פירוק מד המהירות קל ומהיר, וצ'יק צ'ק סיגל מתפנה לפרק אותו, על מנת לבדוק את הבעיות. 3. כאן ניתן לראות מתי הבאתי את המד הזה, לראשונה, לתיקון. לפני כשנתיים וחצי... 4. בעיית נראות נורות הביקורות מתגלה כפלסטיק שהתפורר ואטם את מעבר האור בתעלות לכיוון הפלסטיקים הצבעוניים. תיקון קליל ואפשר להמשיך. 5. המכשיר העתיק והישן הזה - הפיל לי את הלסת. משה, העובד של סיגל, שאל אותי מה הזיוף שקיים במד. חיבר את המד למכשיר והתאים את המהירות לזיוף הקיים ואז, באמצעות השראה מגנטית, כייל את המד לערך הנכון. כמה פשוט - ככה עובד! אז נכון שמונה הקילומטרים עדיין יזייף קצת, אבל זה פחות חשוב ואני יודע לעשות את החישוב. 6. עכשיו מחברים את המד בחזרה ובודקים ניראות החיווי של האיתות והאור הגבוה. עובד! 7. ממשיכים למד הטמפרטורה. סיגל הימרה שהבעיה היא ביוניט עצמו. הכי פשוט וקל להחליף אותו. בדיקה מהירה מגלה שאכן היוניט הקיים לא תקין. 8. חיבור מחודש של היוניט ושל החוט המוביל ובדיקת מד חום מגלה שהבעיה הסתדרה. עכשיו מצב תקין הוא באמצע המד ולא בסופו. איזה יופי. נהיגת מבחן ובדיקת מד המהירות כנגד נתוני GPS אישרה שכיול המד הצליח וכעת נתון המהירות מדויק. תודה, סיגל, על השירות והמקצועיות! אפשר להמשיך הלאה.

שאפו על ההסברים המפורטים, המקצועיות והירידה לפרטים. אני משוכנע שאתה נותן חומר למחשבה וכיווני פעולה לאחרים שמתמודדים עם בעיות כאלו ואחרות. תודה על השיתוף.

זכרונך מצוין, עדי. לכתבה הזו התכוונתי. ולא שאני שופט אף אחד, אבל אותו מועד לכתבה נקבע על ידי העיתון ולא היה מועד אחר. יתרה מזאת: ניתן לנו תנאי שיהיו שם לפחות חמישה או שישה בעלי מכוניות. היות ומדובר על מכוניות ישנות ולא צפויות, הזמנו עשרה אנשים. ערב האירוע, הבריזו ארבעה. כל אחד מסיבותיו-הוא ואין באמור כל כוונה לשפוט אף אחד. אני מדבר על העובדות. אחרי פרסום הכתבה הוזמנו בעלי המכוניות שהופיעו להשתתף באייטם בערוץ 10 (וגם שם לפי תנאים שלהם). אגב, אייטם נוסף שיועד ליומן שישי עם דני קושמרו נפל כי התנאים שהציבו אנשי מחלקת החדשות היו בלתי ישימים. גם קורה. בשורה התחתונה אחזור ואומר: כל המטרה היא להעלות מודעות ולשתף כמה שיותר בעלי מכוניות. אותו אייטם ״מעורר המחלוקת״ היה אמור להיות על טינה בלבד. התעקשתי מול עורך התוכנית והתסריטאי שישותפו בו עוד בעלי מכוניות - וכך היה. אגב, מאותה סיבה נפל האייטם אצל קושמרו. הרעיון שלהם היה כתבה על השיפוץ של טינה. אני הצעתי כתבה רחבה יותר שתשתף כמה בעלי מכוניות. העורכת כל כך התלהבה מהרעיון, עד שהרעיון המקורי כבר לא קסם לה. ולמה זה לא קרה? כי בארבע אחר הצהריים הם הודיעו לי שהם רוצים לצלם את האייטם למחרת היום, בשעות עבודה, ולא ניתן היה לגייס את האנשים. אם הייתי דואג רק לעצמי, כמו אולי מה שאחרים שאנו מכירים היו עושים - הייתה כתבה על הטנדר שלי באולפן שישי. כבר אמרו לי יותר מפעם אחת שאני פראייר...

לא ממש הבנתי: מכסה הדלק הנ״ל מתאים בוודאות לפורד, או שאתה חושב שהוא אמור מתאים? בכל מקרה, אל תרגיש מחויב. חשבתי שהשניים שברשותך הם חלופיים ולא ידעתי שיש להם ייעוד. בהצלחה בשיפוץ. מאחל לך שתזדקק למכסים הללו מהר ככל שאפשר...

שם הנסיכה 750? כלומר, יבוא יום בו ״כרמלה״, ״טינה״ ושאר הבנות יגיעו למפגש והן יפגשו שם את ״750״?

בנוסף למה שכתב לאון-מן: לעדי ושאר המאוכזבים שלא הוזמנו לצילומים. בתור מי שאירגן את האייטם לתוכנית ״טסט ראשון״, הרשו לי להסיר דאגה מליבכם. לא נשכחתם. יש סיבה מסוימת לכתבה ולפיכך הוזמנו בעלי המכוניות שהתאימו לכתבה האמורה. האייטם לא נגע כלל לבעלי סוסיתא, או אפילו רום 1300 (וכן, יש סיבה לכך שיש רום 1300 סטיישן אחת וטנדר סוסיתא אחד וארבעה רום 1301. בין הפותרים נכונה יוגרלו תקליט וחולצה...). אף אחד לא יכול להאשים אותנו באפליה. להזכירך עדי, אני באופן אישי הזמנתי אותך, את אבי ואחרים בפעם האחרונה שהייתה כתבה על פיברקלאב. כל אחד מכם מסיבותיו-הוא לא היה יכול להגיע אז. קורה. אז הזמנו אחרים. לשמחתנו, יש לא מעט חברים שמשתפים פעולה. פיברקלאב, שאני בין מקימיו, שם לעצמו מטרה לסייע לכלל בעלי סוסיתא ורום ואכן לרבים סייענו וגם נמשיך לעשות זאת בעתיד. הן בחלקים, הן ביעוץ והן באירועים וכתבות שמקדמות את המטרות שלנו. כל מי שעושה במלאכה, עושה זאת בהתנדבות וללא תמורה. מי שמקבל, תורם באהבה לגדולים מהחיים ובהכרת תודה. אף אחד, משני הצדדים לא ראוי שיעמוד ויגיד: ״מגיע לי״ ובואו ונשאיר את זה ככה.

כמו זה שמורכב אצלי כעת? אם כן, מוכר אחד מהשניים שאצלך?

אופיר, לאיזה מכסים אתה מתכוון? ״פטריה״ או ״פנקיק״? כך או כך, לא מתפלא בנוגע לאפשרות שהמדובר באותו המכסה. אחרי הכל, זו לא תהיה הפעם הראשונה בה חלקו יצרניות הרכב המקומיות חלקים מאותם ספקים.

בשלבי ההרכבה הסופיים של האוטו, התחלתי לחפש אחר מכסה פיית תדלוק. פעם היה ניתן למצוא כאלו בשפע. היום לכל מכונית יש מכסה ייעודי, או שסוג המכסים השתנה כי פיית התדלוק מוסתרת מאחורי דלת ולכן התקשתי למצוא אחד שכזה. מאחר ופיית התדלוק שהייתה בטינה לא הייתה שמישה, ניגשתי לתורמת החלקים ושם מצאתי מכסה מתאים. או ככה לפחות חשבתי. כאשר רבנו ניסים העיף מבט לעבר מכסה הדלק, או מיד אמר: "זה לא המכסה המתאים. המכסה שיש לך הוא של סוסיתא". מה עושים? לרבנו ניסים יש כרמל. בכרמל שלו היה מורכב מכסה של רום. "בוא נעשה החלפה", הוא הציע. רעיון מצוין! את ההבדל רואים מיד בעין... 1. מכסה הדלק שנלקח מהתורמת. 2. בתמונה זו ניתן לראות כמה מכסה הדלק הזה בולט ביחס קו הגוף. כבר חשבתי בהמשך הדרך לתכנן פיית דלק חדשה ושטוחה יותר, שתתאים יותר לקווי המתאר של האוטו, אבל ההחלפה עם ניסים שינתה את ההחלטה. 3. הנה המכסה המקורי של רום. נמוך ומתאים יותר לפרופיל של האוטו. לא שינוי גדול, אבל כזה שעושה הבדל גדול...

היום הזזתי את הרום סדאן שתיכף תיכנס לשיפוץ ושם ההגה קל בהרבה מאשר אצלי. שם, בהשוואה יש צמיגי 155/80 ישנים וגם גלגל הגה גדול יותר ומסרק הגה מהאלף הקודם. אני מתחיל לחשוד גם במסרק ההגה שמורכב אצלי. בהזדמנות הראשונה ארים את הגלגלים הקדמיים באוויר ואנסה לבדוק שוב התנגדות של המסרק. במידת הצורך, יש אחד משופץ על המדף. נתחיל מהסוף: לפי היצרן, הקסטר צריך להיות 3.5 מעלות, חיובי. קמבר: +3 מעלות. ובאשר למוט המייצב האחורי: כמובן שאתה צודק לגמרי. התקנת מוט שכזה מפחיתה תת-היגוי. אבל יש לי יסוד סביר להניח כי הסיבה להתקנת מוט המייצב הייתה לרסן תנודות לצדדים של הבודי, בדומה לפעולת מוט כזה שמורכב על משאיות. אחרי הכל, יכולת העמסה של הטנדר הזה הייתה 650 ק"ג, כולל הארגז. יתכן שעם העמסה של משקל המרבי (שגם ממוקם גבוה למדי), בנהיגה במהירות גבוהה, בולמי הזעזועים לא הצליחו למנוע את תנודות הגוף לצדדים שהיו גדולות מדי ואולי אפילו מסוכנות. הרחבת הסרן ומוט מייצב עשויים לרסן תנודות שכאלו. אולי זכרוני מטעה אותי והכתבה דיברה על חוסר יציבות שכזה ואני פירשתי זאת אחרת. זכורני מצב דומה עם טנדר סובארו עמוס. ממש לא כיף גדול כשהוא מתחיל להתנדנד כך לצדדים.

הפוך, גוטה. המרצדס הזו ברחה ממוסד חולי נפש. מופרעת אמיתית...

מה, כאילו, שאוכל להסתדר אם יקרה לי משהו כזה? ברום כרמל טנדר?! לא נראה לי...

אורן, לגבי הצמיגים: צמיגים רחבים יותר = הגה כבד יותר; תוספת המשקל קיימת, אבל אני מניח שאתה צודק והיא לא מהותית. ואתה צודק לגמרי הנחה שלך בנוגע להפחתת לחץ האוויר מאחור. היא עשויה לגרום להיגוי יתר. ומה רע בזה? צחוק בצד. לפני זמן, ביקרתי בארכיון של יוחאי שנער ונתקלתי בכתבה ישנה בנוגע לרום כרמל טנדר. שם נכתב כי משרד התחבורה ביקש מהמפעל לעשות שינויים בכיול הרכב, בגלל נטיה שלו להיגוי יתר. כמה שינויים שנעשו בטנדר, ביחס לקודמו: 1. התקנה של סרן אחורי רחב יותר. 2. התקנה של מוט מייצב אחורי. 3. וזו הנחה שלי, כי זהו הנתון: קמבר חיובי. מאוד חיובי. כמדומני שלוש מעלות וחצי. את החיזוק לנתונים הללו קיבלתי את ביצעתי נהיגת "מבחן" בשלושת הגרסאות של ה-1301. שלושתן לא בדיוק מקשקשות בזנב. בשתיים מהן (כרמלה וטינה) גם עליתי על המסלול בכוכב יאיר. רציתי להבין את התנהגות המכונית בתנאים קצת יותר קיצוניים, תנאים שלא ישוחזרו בנהיגה על כביש ציבורי. אז נכון שמדובר במכונית הנעה אחורית, בעלת שלדה פרימיטיבית, אבל מה שברור הוא שמאפייני ההתנהגות של המכונית מכוונים באופן ברור לתת-היגוי, מצד אחד. מהצד האחר, אין למנוע מספיק כוח בכדי לגרום להעברת משקל מספיק חדה בעת הרפיה מדוושת הגז, שתכניס את המכונית להיגוי יתר; ולסתום את הגולל, אין למנוע מספיק כוח בכדי לגרום להיגוי יתר תחת כוח. אגב, גם אם היה לו יותר כוח זה לא היה עוזר, כי בפניה עובר כל הכוח לגלגל הפנימי שמפרפר בחוסר אונים. בקיצור, התנהגות מהנה - אין. אבל היא גם לא מסוכנת. ומאחר וכיול המכונית נוטה באופן ברור לתת-היגוי, השינויים הקלים שאני מבצע רק מאזנים את ההתנהגות ולבטח לא ירעו אותה.

כבר אחרי החלפת הקפיצים, אפשר היה לראות שמשהו השתנה. ולא, אני לא מדבר על הגובה. אני מדבר על כיוון הגלגלים. שניהם פשוט "פזלו" לכיוון החיצוני. מדוע? כי כאשר מוטות ההיגוי "התיישרו", הם דחפו את הגלגלים כלפי חוץ. אז ברור שהיה צריך לעשות כיוון מחודש וכך אכן היה. מיד לאחר חיבור מכשיר הבדיקה וקבלת התוצאות הראשונות, ניתן היה לראות את ההבדל. הקמבר השתנה, כמו גם הקסטר, שלא לדבר על ה-Toe עצמו. מאחר שהבאתי מבעוד מועד שימסים חדשים לצורך כיווני הזוויות, כל העניין לא לקח זמן רב וחיש מהר מצאתי את עצמי שוב בדרכים, עם מערכת מתלים מכוונת לפי הספר (למעט קמבר שהעדפתי להשאיר אותו על הגבול האפס-שלילי ולא חיובי כפי שקבע היצרן). ויש הבדל? בהחלט! ראשית, העצבנות שליוותה את הנהיגה בקו ישר - נעלמה. ההגה עדיין חד מאוד (רק שלושה סיבובים בין נעילות), אבל כבר לא מעורפל כמקודם. אותו שינוי כיוון עצמאי שהיה נגרם אחרי הפניית ההגה ואחרי שהאוטו כבר היה מתייצב כביכול על קו הסיבוב הנבחר - נפסק אף הוא. ההגה עדיין כבד יחסית, במיוחד בפניות חדות ובחניה (התקלקלנו עם הגאי הכוח של המכוניות המודרניות...), אבל מרגיש הרבה יותר "טבעי" מאשר לפני השינוי, וכן, גם הבאמפ-סטיר פחת באופן קיצוני. בשורה התחתונה, ניתן לנהוג במהירות בין-עירונית עם תחושת יציבות כיוונית טובה וגם בפניות תחושת הביטחון גבוהה יותר ואפילו התנהגות המכונית נייטרלית יותר. מצד שני, בהחלט יתכן שבהקשר ההתנהגות, המדובר רק בתחושה בלבד, כי לפני כן היה קשה יותר להרגיש מה באמת קורה. זהו! עוד משוכה גבוהה מאחורינו. בהקשר זה נותר עוד להחליט על לחץ האוויר הרצוי, כי אני לא סגור שהמלצות היצרן מתאימות, כי: 1. סוג, איכות ומבנה הצמיגים השתנה בשלושים השנים האחרונות. 2. המידות המקוריות לטנדר היו 165/80 והיום מורכבים על הטנדר 185/80. 3. המדובר, כאמור, על רכב עבודה ולחצי האוויר המומלצים ניתנו בהתאם לזאת. ככל הנראה הכיוון הוא הפחתה קלה בלחץ האוויר המומלץ מאחור (על מנת לרכך את קופצנות קפיצי העלים) ובהתחשב בכך שאין שום משקל מאחור והעלאה קלה של הלחץ מלפנים על מנת להקל במידה על משקל ההגה וגם, אולי, לפצות על תוספת המשקל מלפנים (תוספת יחידת מזגן, בידודים וכדומה).

אין לי שמץ של מושג על מה אתה מדבר. תקרא שוב את מה שכתבתי. מעולם לא הבענו תרעומת על סך התרומה שנתן מישהו. יתרה מזאת, רבות נכתב שכל אחד שלוקח חלק, ירים תרומה כראות עיניו ואם התמורה מתקבלת במעטפה סגורה ומועברת ליעדה מבלי שנפתחה, למה אתה חושב שאני או מישהו התלונן על גובה התרומה? איפה בדיוק ראית את זה? זאת ועוד: אותו חבר שהביע דאגה על שמנצלים אותנו - הוא בא ממקום טוב, נעזר בפיברקלאב וגם מסייע במתן חלקים. ואלו שמנסים לרמות ולקבל חלקים ללא תמורה? על אלו צריכים להגן? שיגיד תודה אותו אחד שעושה את זה שלמרות המעשה הבזוי שלו, הפרטיות שלו נשמרת. לא שומרים לו טינה. שרק יידע שאנחנו יודעים ושתהיה לו ההזדמנות להטיב את דרכיו.

לפני כמה ימים פגשתי חבר פורום יקר ואחד שמתוקף מקצועו מסייע לאספנים רבים לשפץ את מכוניותיהם. ״אתם פראיירים״ הוא אמר לי. למה? שאלתי. ״כי אנשים מנצלים אתכם בשביל חלקים ומשלמים עליהם סכום נמוך מערכם הריאלי״. התשובה שלי הייתה שגם אם זה המצב - לא איכפת לנו. כי המציאות היא שלא מעט אנשים נעזרו במאגרי החלקים שאספנו בכדי לשפץ את המכוניות שלהם וזה סייע להם להחזיר אותן לכביש. ובתמורה לחלקים ניתנה תרומה לגדולים מהחיים, שמסייעת לילדים חולי סרטן, שזו מטרה קדושה שלעצמה. אז יש אחד או שניים ממי שקוראים לעצמם חובבים (וחברים...) שחושבים שהם דופקים אותנו, ומנסים להשיג חלקים מבלי לתת עליהם תמורה. ראשית, אנחנו יודעים מי הם; שנית, את מי הם דופקים? ילדים חולי סרטן? אם הם מסוגלים לישון בלילה עם ההרגשה הזו - שיבושם להם. בשורה האחרונה, כולנו באותו הצד וכבוד על היוזמה להרים את האירוע הזה. כן ירבו. חברי פיברקלאב ימשיכו לתמוך וייתייצבו לכל אירוע שיאורגן ומטרתו קידום התחביב של כולנו ובל לנו לשכוח שההתארגנות של פיברקלאב מטרתה לסייע לחברים אחרים ולהחזיר כמה שיותר מכוניות לכביש וכל זאת ללא כל מטרת רווח אישי. אם הצלחנו - אנו גאים להיות פראיירים.