alfa_draco

לסיכום, זה אופן הטיפול במצבים נפשיים קשים... עגמומיות קלה - סיבוב על 147 עצב מתקדם - סיבוב על 156 (בהפניה מפסיכולוג/יועץ בלבד) דכאון כבד - סיבוב על 166 (דרוש מרשם של פסיכיאטר !!!) אבל אתה, תומר, יא מניאק... יש לך את המפתח לארון התרופות !!!

חשבתם שתראו מגאן 5 דלתות על כבישי ישראל, עם העיצוב המקורי והייחודי... תחשבו שוב, כי מה שנראה על הכביש, ב- 99%, זה הדבר הזה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2579055,00.html זה גורם לפוקוס 4 דלתות להראות אטרקטיבית להפליא פתאום... המגאן הזו מתברגת בהצלחה לצמרת טבלת "המכוניות שעברו את ההתכערות הקיצונית ביותר עקב ניתוח השתלת בגאז' " קרוב מאוד לקליאו הטורקית ... ולא שהמגאן סדאן הישנה היתה קוטלת קנים. נראה לי שרנו קרובה לקחת את אליפות היצרנים בקטגוריה הזאת. והכינוי "ספורט סאלון" גם משעשע, במיוחד לאור זאת שהמכונית מיועדת כנראה למי שעושים ספורט בעיקר בסאלון (באמצעות ישיבה על כורסת מסאז' מול הטלביזיה וצפיה במשחקי כדורגל תוך פיצוח גרעינים).

אולי תעשה לאוטו הנמכה, ואז הוא יהפוך ל- GT ???

זה מגיע כבר לרמות שאי אפשר לסבול... אני נוסע בכביש - לא משנה אם זה בנמיר או באיילון או בדרום או בצפון בעיר או בכפר בעמק או בהר - הם בכל מקום !!! זה נראה כאילו אין כבר אף אחד שנוסע כמו שצריך !!! אף אחד יותר ויותר בימים האחרונים אני מוצא את עצמי כמעט בוכה ("כמעט בוכה" = "מדבר אל עצמי בקול עצבני") אף אחד כבר לא מאותת, אלא אם זה איתות שלאחר מעשה (שנשאר עוד שעה), אנשים אפילו כבר לא צופרים (בחיי) - גם לזה כבר אין להם כוח (והצופר לפעמים על המנוף של האיתות, הם פוחדים שתוך צפירה יצא להם בטעות איתות?), ג'יפים, עמוסים במשפחות וילדים קטנים וסלים של פיקניק (ומנגל) מזגזגים בין מכוניות בכביש המהיר במרווח שלא מספיק אפילו לחנייה (אלא אם אתה ג'יפ, עם קצת כוח תחנה בכל מקום), האופנועים והקטנוענים כבר ויתרו כנראה והם מוכנים להתאבד בכל רגע שייקראו לכך על ידי מנהיגם הרוחני (שהוא האופנוע עצמו) ... כמות השטויות והטמטום שאני רואה היום בכביש ב-5 דקות הייתי רואה פעם ביום שלם. וזה לא שאני נהיה רגיש יותר. אם כבר הייתי צריך כבר להתרגל. לא, אני בטוח שזה לא אני, זה באמת נהיה גרוע יותר. כאילו שעמישראל הגיע לאיזו מסה קריטית של אדישות, מין ערבוב קטלני של ייאוש כלכלי, עייפות מדינית, עמימות בטחונית וזלזול תחבורתי שלא משאיר לאף אחד כוח, או עניין, או רצון לחשוב על אחרים או אפילו על עצמו. זה כמובן לא רק בכביש. אני גר ליד פארק הירקון כבר כמה שנים, וכמות הלכלוך שעפה שם בימים האחרונים עולה על כל היקף טינופת שהיה שם בעבר. ברדיו כבר אין כלום חוץ מתכניות "המראיין צועק על המרואיין שיורד על המאזינים שמתקרצצים על המראיין (או להיפך)", דודו טופז כבר נשך כל דבר שאפשר לנשוך ואני חושד שהוא הוא נושך הישבנים בפרסומת של לי קופר (והשוטרת הערפדית שם היא רק להסוואה, ביומיום היא במתנ"א) וארצות הברית הופכת לאופציה יותר ויותר אטרקטיבית מיום ליום (אבל עדיין לא לגמרי. באיזה שנה יתחילו למכור שם אלפא רומאו?) וזה עוד לפני שהקיץ התחיל !!! אלוהים יודע מה הולך להיות פה ביולי-אוגוסט.

"שערוריה", זו התוכנית המשעשעת (לפעמים) שהיא פרודיה (או סאטירה?) על תכנית תחקירים, ומפעם לפעם משדרים ברצף בערוץ 23. בשבת תפסתי שם במקרה פרק ובו, כביכול, תחקיר על המלחמה בתאונות הדרכים. בתכנית, המשטרה מפעילה משרד פרסום המייעץ להם לה בדבר אופנים למלחמה בתאונות. התחקירן שואל את נציג משרד הפרסום כיצד הם מייעצים בתחום כזה שאינם מומחים בו. הפרסומאי אומר משהו כמו "אם היו מבקשים מאיתנו לייעץ על מלחמה בסמים או בזיהום אויר לא היו מסכימים, אבל תאונות דרכים זה משהו שקרוב לכולנו!" וממשיך - "אז עשינו במשרד סיעור מוחות של חצי שעה, אפילו המנקה השתתפה, ויצאנו עם פצצה של תוכנית"... ואז הם ממציאים תוכנית שנקראת בערך "נסעת לא כהלכה - קיבלת אותה בהפוכה" במסגרתה שוטרים שוברים פנסים למי שלא אותת, שוברים מגב למי שלא רוצה שישאירו לו דוח מתחת למגב, וכו'... (ואחר כך זה ממשיך, והאלימות מתמשכת, האזרחים מאמצים את שיטות המשטרה ומתחילים לירות אחד על השני ועוד ועוד) בקיצור, תוך כדי צפיה התחלתי לחשוב שאולי זה בכלל לא סאטירה, אולי זה תחקיר אמיתי על משרד התחבורה

אחד העובדים שלי נחלץ שלשום במזל גדול מתאונה קשה! הוא עמד בסוף טור המכוניות ברמזור שלפני הלולאה, במחלף מורשה, בפניה לכיוון גלילות. מאחוריו הגיחה סיוויק עם כמה חבר'ה צעירים ולא הכי חכמים. הנהג שאולי לא ידע שיש רמזור לפני הלולאה ואולי סתם היה אידיוט הסתכל אחורה ודיבר עם החברים שלו, ונכנס בפול ספיד במגאן של העובד שלי, שהוטחה במכונית שלפניה. התוצאה: סיוויק טוטאל לוס, כל הנוסעים פצועים, 2 מהם פצועים קשה. מגאן טוטאל לוס, העובד שלי לא נפגע כלל. ציוני הבטיחות הגבוהים של המגאן הוכיחו את עצמם. עוד מכונית מעוכה ללא נפגעים. במקרה הזה יצאנו במזל: רק האשמים נפגעו באמת. את המגאן ממילא עמדנו למכור. זה לא פעם ראשונה שאני נתקל בזה. כשהייתי צעיר, היו לי חברים שצחקו עלי שכשהם איתי ברכב אני מסתכל קדימה כשאני מדבר איתם, ולא מסתכל עליהם. היום כמובן זה כבר מובן מאליו. רק צעירים שעוד לא יודעים מהחיים שלהם עוד חושבים שזה הגיוני להסתכל אחורה בזמן נהיגה. מה לעזאזל עובר בראש של הבנאדם שמסתכל אחורה?

מידע סודי שהגיע לידי מצביע כי ראש הממשלה אף הוא אינו מרוצה מתפקודו של ליברמן, ולפיכך הוחלט להציע את תפקיד שר התחבורה למי אם לא מוחמד סעיד סחאף - אשר פורש בימים אלה מתפקיד שר ההסברה העיראקי. סחאף נהנה מפופולריות חסרת תקדים ואופטימיות חסרת גבולות אשר תסלול את דרכו לתפקיד החדש. (נכון, נכון, גם אני קראתי בעיתון את השמועה שסחאף התאבד. ובכן, במסיבת עיתונאים מיוחדת וסודית הכחיש סחאף את השמועה וטען שלא החבל כרוך על צווארו, אלא הוא - סחאף - מקיף את החבל ועומד להכניע אותו. כך שאין צורך לדאוג בעניין זה.) סחאף אף הספיק להוציא התייחסות ראשונה לעיתונות בדבר גל התאונות האחרון: "תאונות? איזה תאונות? זו שמועה שמקורה במזימה אימפריאליסטית!!! האמת היא, ששוטרינו האמיצים נלחמים בכל העבריינים והם הצליחו להוריד לאפס את היקף התאונות בכבישי ארצנו!!! ברגעים אלה ממש מתבצעת פעולת מלקחיים מהפכנית, כאשר אנשי מע'צ העשויים ללא חת עומדים בתוך שעות להפוך את כל הכבישים הבינעירוניים לאוטובאנים חלקים כמו ישבן של עגל-חלב, ובאותו זמן מהנדסינו הגיבורים משלימים את בנייתם של עשרות קוי רכבת ומטרו ברחבי הארץ!!!"

אני אגיד לכם מה הבעיה הגדולה שלי - ברמה העקרונית - עם השוטרים. ברוב התחומים, שוטר יכול לעצור בנאדם אם יש חשש סביר לסכנה או תכנון לביצוע פשע. שוטר יכול לעצור אותך על החזקת נשק לא חוקי גם אם עוד לא השתמשת בו. אפשר גם לטפל בחברה שלא נותנת לעובדיה את הבטיחות הנדרשת בחוק, גם אם טרם קרתה תאונה. אפשר למנוע ממפעל אישור עבודה אם לא התקין פילטר על הארובה שלו. לא צריך לחכות שהוא יתחיל לזהם אויר. בתחום התחבורה, לעומת זאת, מה יכול שוטר לעשות? כל החוקים מתיחסים לדברים שכבר קורים. אני ורוב הקוראים כאן יכולים בטח לזהות מקילומטר נהג אפוף, שמתחיל לזגזג בין נתיבים, שלא זורם עם התנועה, שרואים עליו שעה מראש שהוא הולך לפספס את היציאה מאיילון ולחתוך בשניה האחרונה, או לפנות בלי לאותת. אני ת-מ-י-ד יודע מראש מי יאותת לפני פניה ומי "ישכח". אבל שוטר לא יכול לעשות כלום עם המידע הזה. כל מה שיש לו זה רק - לחקור תאונות שכבר קרו; או לתת קנסות שהמחוקק קבע ובכך רמז לו למעשה, על סוג הפעילות שמצפים ממנו לעשות. אז ברמה הבסיסית כבר נמנעת מהשוטר הפעילות החשובה. אז מה נשאר? מוטיבציה ויוזמה אישית? אבל אם מראש המערכת מכוונת את השוטר למצב שאין לו כמעט יכולת פעולה, כמה כבר שוטרים בעלי יוזמה חיובית נשארים במערכת? מעטים. יש כאלה - אבל מעטים. אם שוטר יוכל להוריד מהכביש נהג אפוף - שלא יודע איפה הוא, שמנסה לנווט בכביש מהיר בלי מידע ומועד לפורענות, שלא יודע איפה הווינקר שלו, שקורא עיתון, ומתגלח (אפילו אם הוא ב"פקק") - הכביש יראה טוב יותר. הפעם הייתי קיצוני קצת, טוב נו - קצת פרובוקציה לא מזיקה אף פעם

הוצאת לי את המילים מהפה. בואו נעשה ספירת "מלאי": שני הולכי רגל שהלכו באמצע כביש חשוך הולך רגל שחצה את כביש החוף הולך רגל שהתפרץ לכביש נהג שמסיבה לא ברורה סטה לשוליים בכביש ישר נהג שנסע בניגוד לכיוון התנועה והנה ברונפמן יצא בחיים, אבל מה שמפליא זה שהוא לא שם לב שיחד איתו עוד מישהו "טס" ולא חשב שזה מוזר מספיק כדי להאט. אם אני עובר על ה"מלאי", צר לי להגיד, אז המכנה המשותף לרוב התאונות (להוציא אולי הנהג שסטה לשוליים) זה טמטום. לא נעים להגיד שבנאדם מת כי הוא היה מטומטם, זה אפילו אכזרי, אבל ככה זה. לפעמים זה טמטום מהסוג "אני? לשים מחזיר-אור כשאני הולך בחושך? למה מי מת?" ולפעמים זה טמטום של עולה חדש שמצליח איכשהוא להכנס לכביש החוף מהכיוון של היציאה. לפעמים זה טמטום שממש מצריך עונש, ולפעמים זה טמטום שבעיקר מעורר רחמים. בכל מקרה ברור שזה לא קשור למהירות. מה שכן, המשטרה תוכל בקלות לתפוס נהגים מטומטמים אם יהיה מודד IQ שעובד כמו הואסקאר. שם השוטר צריך להתאים את המהירות שלו למהירות של ה"עבריין", וכאן, השוטר צריך להתאים את הטמטום שלו לזה של הנהג המטומטם... אני חושב שיש למשטרה את הכישורים הדרושים

מישהו עוד יחשוב שאני עושה יחסי ציבור לכחולי המדים, חס-וחלילה... אבל לפעמים, רק לפעמים, כחול קטן במקום ובזמן הנכון יכול לעשות משהו טוב. אתמול בצהריים אני נוסע לי במהירות עירונית רגועה בדרך פ"ת ונעצר לפני רמזור כתום. זה לא איזה צומת נידחת שמישהו עשוי לחשוב על לעבור בכתום - זו צומת רחבה (רח' הרכבת למי שמכיר) 2 מטר מהמשטרה. מאחורי קופצת פתאום איזו פיאסטה ענתיקה, חותכת שמאלה בלי לראות שהיא כמעט מעיפה אופנוען מסכן (שלשם שינוי דווקא נהג נכון, באמצע הנתיב ולא בין הנתיבים) וחוצה את הצומת באדום מלא. אני והאופנוען מחליפים מבטים די המומים (עד כמה שאפשר להיות המום אם אתה חי בארץ יותר מיומיים), ואני מתפלל ממש בקול רם - "הלוואי שראה אותו שוטר". כעבור דקה האור מתחלף לירוק, ואני ממשיך לנסוע ולפתע - האח-הידד!!! - אני רואה את הפיאסטה ענתיקה בצד הכביש, ושוטרת עצבנית בעליל עומדת לידו עם הקטנוע שלה עם מבט שאין לטעות בו - "אכלת אותה, בנאדם". כהרגלי במקרים כאלה אני מנפנף לנהג בידי בחדווה עצומה (שום תנועות גסות, אנחנו אנשים תרבותים). מיד לאחר מכן אני עולה על גשר מעריב - והעליה משתלבת בתחושת האושר באופן מושלם. אני כל כך אוהב את הרגעים האלה!!!

או, כמה טוב שעושים "מתיחת פנים" לשרשור הישן והטוב. והנה סיפור שאותו אני כמובן אכחיש מכל וכל אם ישאלו אותי. לפני שנים די רבות קיבלתי שלילה, אחרי שצברתי כמה שטויות (מהירות וכאלה). בקיצור, בשבוע הראשון לא נגעתי באוטו, כמו ילד טוב. נסעתי בטקסי לעבודה וחזרה, ובערב החבר'ה אספו אותי. בשבוע השני המוניות כבר התחילו להכביד על הכיס, אז נסעתי באוטובוס. לא יכולתי לבקש טרמפ ממישהו לעבודה -כי מהפדיחה לא סיפרתי לאף אחד שקיבלתי שלילה. בשבוע השלישי נשבר לי מהאוטובוסים הצפופים והרועשים. באותם ימים רחוקים, הדרדסים לא היו מראה כה נפוץ כמו היום, אז רק ילדים טובים היו רואים אותם ביער. אז אמרתי לעצמי, מה יקרה אם אני אסע בעיר באוטו? אף אחד לא יראה. בשבוע הרביעי (מתוך חודשיים) כבר נהגתי חופשי, והרגשתי הרבה יותר טוב. בשבוע החמישי החלקתי על שלולית שמן בפניה עיוורת (דווקא נסעתי לאט) ונתקעתי מעט באחוריו של איזשהו רכב גרמני לבנבן. יצאתי מהאוטו והלב דופק בפראות - דווקא עכשיו? פעם ראשונה בחיים שאני עושה תאונה, דווקא עכשיו? הייתי בטוח שאוטוטו מגיע שוטר ולוקח אותי למעצר. המזל הוא שזה היה רכב גרמני, לא קרה לו כלום, וגם לי לא. נפרדנו לשלום וכל אחד המשיך לדרכו... קיוויתי שמעכשיו יהיה לי מזל טוב יותר. וכך עברו עוד ימים שקטים. ואז: יומיים (!!) לפני סוף השלילה, הייתי צריך לנסוע מטעם העבודה לקריית-גת, למפעל "אינטל", ביחד עם עוד בחורה שעבדה איתי. היתה לי הרגשה גרועה, אבל לא העזתי לבקש ממנה לנהוג, בגלל הפדיחה, ובגלל שהאוטו של העבודה היתה טנדר מגעיל וישן עם קלאץ' גוסס והיא היתה נחמדה מדי בשביל עונש כזה. אז אני נוסע לי לקריית-גת, ומכיוון שבחיים לא הייתי שם אין לי מושג אם יש בדרך שוטרים, או אין, ואני מתפלל שהנסיעה תהיה שקטה. ואז, ממש בכניסה לקריית-גת - שני שוטרי תנועה. הכל קורה בסלואו מושן: אני נוהג הכי רגוע, נורמלי ובטוח בעצמי שאני יכול. גם הם רגועים, נורמליים, ומסמנים לי לעצור בצד. הבחורה שאיתי מסננת "מניאקים" והיא לא יודעת כ-מ-ה היא צודקת. המזל הוא שאני מתפקד מצויין במצבי לחץ. האדרנלין בדם. הראש שלי מעלה הילוך. כחול-המדים מתקרב, ואני פותח את החלון ומישיר אליו מבט רגוע, כך אני מקווה. "בדיקה שגרתית" הוא אומר, "רשיונות בבקשה." אני מנסה לבלבל אותו מעט ושואל אותו איך מגיעים למפעל אינטל. הוא עונה. בינתיים הבחורה שאיתי מוציאה את הניירות של הרכב מתא הכפפות ומגישה לו. "הביטוח לא בתוקף" הוא מודיע לנו. קיבינימט. אני מזיע מבפנים, לא יכול להיות שהוא לא רואה את זה. "זה לא יכול להיות" אני אומר "זה רכב של המשרד, הכל מסודר". הבזק מעומעם של זכרון מכוון אותי לחטט מאחורי הצילון, ואכן שם מסתתר טופס הביטוח החדש. אני נאנח ברווחה ומגיש לשוטר את הנייר. הוא מהנהן בשביעות רצון ומציע לנו לזרוק את הנייר הישן. אני מסכים, ומתחיל לסגור את החלון. "רק רגע" הוא אומר "רשיון נהיגה בבקשה." הלב דופק - בום בום בום - ואני מחטט בתיק שלי, בידיעה שאני לא אמצא שם רשיון, כי הרשיון שלי מונח לבטח בתחנת המשטרה ביפו, ושאם אני לא אמצא השוטר הזה יצטרך לבדוק בתחנה שלו, וסביר שיגלה שאני בשלילה... הברקה. המוח עובד תחת לחץ. אני שולח יד לחריצים בתחתית התיק, ומודה לאלוהים שאני לא זורק שום דבר לפח. מתוך החריץ אני שולף את הרשיון הזמני, זה שמגיע בדואר לפני הרשיון עם התמונה. הרשיון תקף לשלושה חודשים, שפגים בדיוק בתוך שבוע. "לא קיבלתי את הרשיון הסופי עדיין" אני מצטדק, "צלצלתי כבר למשרד הרישוי שישלחו לי שוב, אולי היתה תקלה בדואר." השוטר מבקש תעודת זהות, כי הוא צריך תעודה עם תמונה. עוד מזל. בדרך כלל אני משאיר את התעודה בבית, מתוך הרגל שהרשיון שלי הוא תעודה מזהה. באותו יום היא היתה איתי בתיק. השוטר מהנהן, ואנחנו משוחררים.

אני הרבה פעמים מוצא את עצמי מת לצלם, אבל לא יכול (בגלל שאני באמת לא רוצה לעזוב את ההגה ולהתחיל להתעסק בצילום) ... אני בדרך כלל מתעצבן בשקט ולא מתייחס יותר מדי כשזה סתם מישהו שלא פוגע בי אישית (מקסימום מאחל לו שוטר סמוי), אבל כשזה מישהו שיכול היה לפגוע בי - תקראו לי שטינקר, אני אעשה את המעט שאני יכול כדי שייתפסו אותו. דוגמא: בשבת, בכביש 1, לפני אני רואה נהגים בולמים בלימת חרום, וגם אני מאט כמעט עד עצירה ומקווה שכולם מאחורי ערניים. מה היה? במסלול הימני אני רואה נהג, שכנראה פספס את היציאה לקיבוץ גלויות, נוסע רברס - לא על השוליים אלא על הנתיב הימני!!! - ונהגים אחרים עוקפים אותו בקושי. וזה בדיוק במקום שהכביש מצטופף ומלא קוים כתומים שגם ככה מבלבלים את כולם. תאמינו לי אם הייתי יכול להעלות אותו (כולל המספר רישוי ואורות רברס הדולקים שלו) על פילם ולשלוח למשטרה אקספרס הייתי עושה את זה בלי לחשוב פעמיים.

משהו אחר שעדיף... (ולא אודי TT, אימפרזה STI, בוקסטר או S2000)... כן, ב.מ.וו. 520 !!! תקרא את הביקורות, כולן משוות את הקדילאק לב.מ.וו (בגלל, כנראה, שיח"צני קדילאק דרשו את זה) וכולן מסיקות ש-CTS היא צעד משמעותי קדימה אבל עדיין רחוקה מלהיות ב.מ.וו, רחוקה מאוד.

תשמע, היתה לי סיטרואן BX שנת 88, היא היתה שלי בין 91' ל- 93'. אני יכול לספר לך כמה דברים מהניסיון שלי - כמובן שזה לא כמו להחזיק מכונית כזו היום, כשהיא כבר "זקנה". קודם כל הניסיון שלי - מכונית נהדרת, באמת. סיטרואן אמיתית, אמנם לא כמו הדגמים האוואנגרדיים שלהם בשנות השישים-שבעים, אבל אמיתית. כיפית, קלילה, נוחה ומפנקת. התיחסתי אליה כמו לכל המכוניות שלי - טיפולים מסורים מחד, אבל דרישות מקסימליות מאידך, מה שבמקרה BX כולל - כשצריך - להגביה את הרכב ולדהור בשבילי ג'יפים "עוקפי פקקים" בלי רחמים, מה שלא מומלץ אגב אבל ככה בא לי. מכל מה שעשיתי אני יכול להסיק ש: - ההידראוליקה של BX, שכולם כל כך מפחדים ממנה, היא אמינה ושורדת מאוד אם תטפל בה כמו שצריך. כל ה- BXים שהיו מסתובבים כשהאוטו תלוי בשיפוע כמו של משגר סקאדים לפני ביצוע, כנראה לא טופלו כמו שצריך. - המנוע, גיר וכו': כנ"ל. - חשמל : אמינות לא מושלמת. היו תקלות - תאורה, חלונות חשמל וכו'. אלה התקלות שבסופו של דבר שכנעו אותי להחליף מכונית. אני צריך לציין שהיה לי דגם עם רמת גימור גבוהה יחסית לאז, כך שהיה בו הרבה אבזור. סביר שבדגם פחות מאובזר גם יהיה פחות מה שיתקלקל. אז שוב, זה רק ניסיון של בן אדם אחד, אבל - אם הרכב תוחזק וטופל והוא במצב כמו שאתה מתאר, אז לך על זה. תתחזק את האוטו בדיוק כמו שהקרוב שלך טיפל בו ובאותם מוסכים, ואין שום סיבה שהוא יאכזב אותך.

מכונית יפה. ישבתי בתוכה ובדקתי אותה מכל הכיוונים באולם התצוגה. אני חייב לומר שבפנים היא לא הרשימה אותי במיוחד, עיצוב אמריקאי מסורתי למדי, אם כי באיכות גימור טובה - בערך ברמה של הסאאב שהיתה מונחת לא רחוק משם. בחוץ היא באמת יפה. בוא נאמר שזה לא סוג מכונית שהייתי קונה, זה בהחלט עיצוב די מבוגר וכבד, אבל בתור שכזה הוא בסה"כ ייחודי ומה שהכי חשוב - הרמוני, זאת אומרת שהוא לא נראה כאלו שהחברה אספה אלמנטים מכל מיני דגמים וקימבנה אותם ביחד. מעניין שזה כבר לא רק קטע אמריקאי, זה סוג של חללית שדי מזכיר את הרנו וול-סאטיס בקווים, וגם לאופל יש כמה דגמים בכיוון הזה. מעניין אם זה ילך ויתפתח לעוד יצרנים...

תשמע, הבחור מצידו מתאר את המצב באופן שנראה לי די מדוייק ונכון. הבעיה היא שליבואני הרכב בארץ אין אינטרס כלכלי אמיתי בעניין הזה. תבין: באירופה, דגמים ספורטיביים נמכרים בזכות עצמם, והמרוצים למיניהם משמשים להם כמקדמי מכירות. בארץ, הדגמים הספורטיביים (אם כבר מישהו טורח לייבא אותם) בקושי נמכרים, והם בעצמם משמשים רק מקדמי מכירות לדגמים הרגילים. לכן זה לא סביר לצפות מהם להשקיע במשהו שיקדם מכירות של מוצר שהוא בעצמו רק מקדם מכירות למוצר אחר... אבל אם כבר, הייתי מנסה לזרוק את הרעיון ליבואן סובארו, היחידים היום (ככה נראה לי) שמוכרים יפה את דגמי הטורבו שלהם, וליבואן מיצובישי, שככל שהבנתי אמור להתחיל למכור בארץ דגמי איבו.

אה, אתה בא בקטע חינוכי... קודם כל, לנהוג תוך אמונה בנמוך שיושב לצידך - מה לעשות, זאת העבודה. גם במטוס אתה סומך על הנווט שלך, גם בטנק אתה סומך על המפקד שלך, וכו' כו'. האמון בין חברי הצוות קריטי, אבל הנושא הוא מיומנות נהיגה, לא מיומנות ניווט או אמון הדדי. גם נהג פורמולה, אגב, נותן אמון במהנדסים שבנו את המכונית, בטכנאים שעשו את הסט-אפ, ומאמין לבחור שמסמן לו GO בפיט שבאמת כל הפועלים שסביבו סיימו את העבודה והוא לא הולך לעלות למישהו על הרגל. ולגבי הפניה, נו זה לא ממש מדוייק, נכון שאם אתה נכנס ראשון כי בלמת מאוחר ואתה עכשיו יוצא מהפניה בקשת רחבה אז זה שנכנס אחריך בקו הנכון יאיץ ויעקוף אותך מבפנים, אבל זה רק מקרה אחד. אם שניכם מנסים להצמד לקו הנכון ואתה תהיה מהיר יותר ותחסום את השני לפני הפניה, גם אחרי הפניה הוא לא יוכל לעקוף אותך. לא חסרות אפשרויות, אני לא נהג פורמולה, גם בקארט בקושי נסעתי פעמיים בחיי וייתכן שאתה מכיר את הנושא הרבה יותר טוב ממני. וזו לא הנקודה, הנקודה היא שפה זה אדם נגד אדם, לא אדם נגד השעון. ואסור לזלזל בכוחות ג'י. אני לא יודע מה מקסימום ג'י שיצא לך לחוות, אני עשיתי סיבוב בדאון שעשה לי ספירלות "על הכנף" במשך 10 דקות ומרח אותי אל החלון כמו שצריך, ומה אני אגיד לך - ככל שפועלים עליך כוחות חזקים יותר, היכולת לשלוט בתנועות הקלות הופכת ליותר ויותר קשה, ותחת כוחות כאלה היכולת לעשות אפילו פעולות נהיגה פשוטות היא כבר לא טריביאלית. חוץ מזה - מה, אתה מגיב כאילו פגעתי בציפור נפשך! אני מאוד מעריך את נהגי הראלי, אין ספק שבצמרת העולמית מדובר בנהגי-על בעלי מיומנות אדירה, ואני מלא הערצה לגרונהולם שהצליח לעבור חצי טורקיה בלי הגה כוח, לא צריך לריב.

זה ממש שונה. קודם כל, תזכור שנהג ראלי מתמודד מול תנאי שטח, בסך הכל - בהנחה שעשו SETUP טוב למכונית - הניסיון מאפשר לו לדעת איך לנהוג. ברור שכדי לעשות את זה טוב צריך מיומנות אדירה, וגם לא מעט אומץ ובטחון עצמי, אבל עצם העובדה שיש תנאי שטח שונים היא לא זו שהופכת אותו לנהג טוב יותר. נהג F1, מעבר לזה שהוא עומד בכוחות אדירים במשך שעה וחצי ברציפות בתוך כלוב שבקושי יש בו מקום להזיז מרפק, מתמודד מול גורם קשה באמת - וזה נהגים אחרים. פה, לדעתי, נמצאת המיומנות האמיתית. לתקוף פניה כשאתה לבד - בראלי או במסלול F1 - זה עניין של מיומנות וניסיון בסיסיים (אשר יש להביא אותם לשלמות, מן הסתם, כדי להיות תחרותי בליגות האלה). לעשות את זה כשבמקביל אליך נמצא עוד נהג שגם הוא כמוך על גבול מעטפת הביצועים שלו ושל המכונית שלו, ושניכם מתמודדים מי יצא מהפניה ראשון לישורת - פה נכנסים לתמונה עוד הרבה כישורים נוספים - פסיכולוגיה, קבלת החלטות סופר-מהירה (לא רק מהירות תגובה) ועוד. בתכל'ס, כמו בכל ספורט, כדי להיות בטופ העולמי אתה צריך להיות בעל יכולות פיזיות ונפשיות עילאיות, זה לא משנה אם אתה אלוף ראלי, אלוף F1 או אלוף העולם בפינג-פונג.

זה עוד לא הכל. אמרתם לעצמכם שלפחות הגרמנים יעניקו ללמבורגיני את האמינות המפורסמת שלהם, אז הנה: הבוס של למבו, ג'וזפה גרקו, תכנן טקס הגלילה מרשים של הגלרדו בג'נבה, עם שתי דוגמאות חיות שהיו צריכות להתגלגל להם אל מול עיני הצלמים. למרבה השעשוע אחת הגלרדו (גלרדואים? גלרדות? גלרדו'ס?) לא התניעה, לאחר מאמצים הנהג התניע אותה אבל היא השתנקה וכבתה 3 פעמים מול עיני העיתונאים. לפי מה שקראתי, הפרצוף של גרקו הזכיר במשהו את הפרצוף של ביל גייטס באותו ערב ידוע שבו הוא הציג את הגרסה החדשה של windows לפני אולם מלא כתבים וצלמים מכל העולם, וזו נתקעה עם מסך כחול.

תשמע, אם אני מבין נכון את התיאור, אז הוא פונה בניגוד לסימון הנתיבים שזה לא חוקי. קיבלתי פעם קנס+נקודות על קטע כזה (זה שהנתיב הנכון היה חסום ע"י מונית שעמדה עם דלת פתוחה לא עניין את הדרדס על הקטנוע). אני לא יודע, אני אוהב טריקים שהם חוקיים, זה נותן לי יותר סיפוק. למשל, היה ביוקנעם פעם (כשהייתי בצבא) פקק קבוע וארוך לכיוון צפון-מזרח. הייתי נהנה לעקוף אותו בקביעות מימין, לפנות ימינה (בלי רמזור), פרסה חוקית אחרי 20 מטר ואז שוב ימינה (בלי רמזור), וככה להמשיך ישר בכיף, בלי לעצבן אף אחד. בעניין עקיפות של פקקים, אני גם זוכר שהיתה פסיקה של שופט נגד נהג שעקף טור מכוניות וחתך סמוך לרמזור לנתיב שהוא רצה, הנהג אמנם היה זהיר ולא קיבל הרשעה על נהיגה מסוכנת, אבל השופט מצא איזה סעיף שקשור לנהיגה לא הוגנת, או לא סוציאלית או whatever, אני כבר לא זוכר את הניסוח.

אבל לפני תיאור מדוייק של האושר הקטן של הבוקר, הקדמה קצרה. אני מחלק את הנהגים ל- 3 סוגים: א. בסדר (בתוך אלה יש גם את ה"ממש בסדר", אבל זו קבוצה זניחה בגודלה) ב. מניאק ג. מנ-מניאק איך מבדילים? הבדיקה נעשית בעליה מאיילון דרום ללה-גארדיה, בפניה ימינה לתל-אביב, בבוקר: א. נהגים בסדר עומדים בתור לפניה ימינה, בין 4 ל- 8 רמזורים בממוצע (כלומר עד 10 דקות ביום סביר, שזה לא נורא). ב. נהגים מניאקים ממשיכים ישר (יעני פונים שמאלה) וברגע האחרון מנסים לחתוך ימינה. מניאקים, אבל אפשר להתמודד איתם בכלים קונבנציונליים - נהיגה אסרטיבית, לצמצם רווחים, זה אפילו נהיה מעניין. ג. נהגים מנ-מניאקים ממשיכים ישר עד הסוף, נכנסים לצומת ואז חותכים ימינה ב- 90 מעלות, עניין לא קונבציונלי לגמרי, לא הוגן וגם לגמרי מסוכן למי שפונה ימינה בנתיב שלו. הבוקר, איך שאני פונה ימינה, עובר מנ-מניאק כזה. אני רושם לי בראש סימנים מזהים, להכניס לו איזה קטנה בהתמזגות המסלולים שאחרי הצומת, ורואה שזה רכב של הביטוח הלאומי. לא מספיק הכסף שאני משלם להם? אני חושב בעצבים, ומאחל לו ייסורים. והנה לפתע (כאן הקטע של האושר) נכנס לעניין נהג סוג ד', מנ-מנ-מניאק, הלא הוא הבחור בפאסאט הלבנה שבנונשלנטיות שולף צ'קלקה כחולה, מניח על הגגון, נותן צפירה קטנה למר ביטוח לאומי ומסמן לו לעמוד בצד. טוב, גם אני קצת מניאק, אני פותח את החלון כשאני עובר לידם ומסמן למר ביטוח גדול כזה, עם חיוך רחב של אושר. רק שהיום ימשיך ככה.

ביצירות אמנות יש דבר כזה, שאוסף הפריטים יוצר רוח. כשאתה מסתכל בתמונת נוף של טרנר (הצייר האנגלי, לא ההוא ממוזיאון חיל האוויר) אתה רואה נוף, לא אוסף של צבעים, אתה מרגיש שאתה בתוך התמונה. כשאתה (לפחות אני) מקשיב לאדג'יו מתוך "ספרטקוס", מה שהמבוגרים מכירים בתוך המוזיקה של הסדרה "קו אונידין", אתה מרגיש שאתה על סיפון של אוניה בלב ים... אז כן, בהחלט ייתכן שאמנות ברמה של אלפא-רומיאו (לא רק העיצוב, כאמור, אמנות זה גם צליל, וכל תחושה אחרת שהמוח יכול לקלוט) מעבירה לך יותר מסתם תחושת נהיגה. ככה זה באמנות. זה לא דת, או פולחן, אני חושב שזה מקביל לתחושה שלך כשאתה שומע יצירה מוזיקלית אמיתית. התפלספתי ונשארתי בחיים!

בידר - תודה על ההמלצה, אוסטריה בהחלט בא בחשבון (אני "ממלמל" קצת גרמנית), אם החבר שלי יסכים אני אצור איתך קשר בה"פ לפרטים נוספים. רן56- תודה על הלינק, לא הכרתי את הפורום הזה... אני אראה מה אפשר ללמוד מהם...

מניסיון אני יכול להגיד לך שהטווין ספארק לא כזה נורא וחוץ מזה, תן לבעלי ה- 156 להנות קצת מהיתרון, בכל זאת הם משלמים כמה עשרות אלפים טובים יותר מבעלי ה- 147...

TI החדשה זה קיט קוסמטי - הרעיון הוא להלביש 147 רגילה (במקרה זה, ככל הנראה, 150 כ"ס, אבל יכול להיות שאפשר יהיה לקנות קיט כזה או דומה לכל דגם) בחצאיות, ג'נטים, ספוילר אחורי וכו' דמויי GTA. יכול להיות שתהיה גם הנמכה ועוד שינויים ברמת ה-tuning, אבל זה עדיין לא GTA - שם יש מתלים מיוחדים, בלמים גדולים יותר, וכמובן מנוע ה- 3.2 V6, עם 250 כ"ס שידביקו אותך לכיסא. מצד שני, 150 כ"ס ידני עם קיט TI יעלו בארץ בסביבות 190 אלף ש"ח, GTA אמיתית תעלה 250 אלף, אז תעשה את החשבון...