alfa_draco

אני מניח שמדובר באוטומטי? תבדקו מיטו TCT, הוצעה ב-140 בימי המכירות האחרונים ואולי אפשר ללחוץ לכיוון גם כעת. רכב עונה לכל הדרישות. בפרמטר נוחות, ספציפית, יש מכוניות נוחות יותר אבל עדיין הנוחות מספקת. חוץ מזה - קטנה, נאה, חסכונית (רכב קל עם מנוע קטן), זריזה מאוד (קצת מעל 8 שניות למיטב זכרוני 0-100).

מבחינת ירידת ערך - אתה רק מרוויח. אתה תקבל בראבו חדשה יותר מאשר יפנית "מבוקשת" באותו מחיר. מה שתפסיד במכירה קטן יותר ממה שאתה מרוויח בקנייה מכיוון שהירידה החזקה יותר בשנתיים הראשונות. ככה שכלכלית זו בחירה טובה. מבחינת נהיגה, באמת שאין בכלל מה להשוות בין בראבו ללנסר שנזכרה, בלי קשר לכוח סוס על הנייר התחושה היא כאילו שהבראבו זריזה ומלאת חיים פי 3 בערך מהלנסר. הסיוויק, איפשהו באמצע. אבל באמת שאין שום סיבה להסתכל לכיוון הזה. הפיאט אמינה ואיכותית, הגיר הידני כמובן מומלץ למי שלא חייב אוטומטי אבל הרובוטי בסה"כ לא רע בכלל.

לא הבנתי: אחד כתב לך שהרכב נכשל שיווקית וזה טוב לך (כלומר: רכב טוב, היבואן לא מכר אותו כמו שצריך, התוצאה - תוכל לקנות בזול) וציין שצריכת דלק גבוהה יותר (ברור, כי הרכב גדול יותר, ובעל מנוע חזק יותר מהגרנדה הסטנדרטיות) - שני אמנם לא היה מרוצה מהגיר (אבל גם ככה אמרת שאתה מעדיף ידני. יש גם בראבו ידניות בשוק) - שלישי המליץ מניסיונו. אז איך הגעת ל- 3 מתוך 3? אני ספרתי 1 ...

קודם כל, הדגשתי שלגבי הגיר ההתרשמות היא שטחית ותלויה במידה רבה בציפיות. נהגתי על ה-DSG קודם כל במצב אוטומטי, כמו שאני בד"כ על רכב חדש שאני קודם מתמקד בהתנהגות שלו ולא רוצה להתעסק בתפעול של גיר "שונה", ציפיתי במיוחד ב-GTI לגיר שיהיה "שקוף" עבורי, כלומר מגיב בצורה הכי נכונה בכל סיטואציה ולא הופך לגורם שצריך לחשוב עליו, ולא היה ככה - העברה אמנם חלקה יחסית אבל עדיין מורגשת, ולא תמיד מתבצעת בנקודת הזמן האידיאלית. אח"כ עברתי לתפעול ידני - ופה, זה די פשוט, לא ה-DSG ולא שום גיר אחר עדיין לא גרם לי לרצות לוותר על הדוושה השלישית. אז בקיצור מכיוון שהאוטומט לא היה מספיק טוב כדי שיהיה אפשר להתעלם מעניין העברת הילוכים לחלוטין, והידני לא היה מספיק טוב כדי להחליף העברה ידנית עם קלאצ' - אז בסה"כ לא ראיתי את היתרון של המוצר הזה. אני מניח שכאלטרנטיבה ביצועיסטית לגיר אוטומטי, זו אופציה טובה.

אני מקווה שאתה לא מתכוון לשותפים לעסקים? לא עושים עסקים עם משפחה. עדיף לאבד "חבר" מאשר קרוב משפחה.

ניסינו גם מכשירים וגם תכשירים ... ולדעתי, תכשירים למריחה הרבה יותר אפקטיביים. היום הילדה לא מוכנה ללכת לישון בלי שנעביר עליה כמה גלגולים של סנומט רול-און, והוא בהחלט עוזר והבקבוק מחזיק המון זמן.

עשיתי 2000 ק"מ כמעט על גולף 1.4TSI שכורה באירופה לפני כחודשיים, אז אני יכול להשוות לבראבו שלי בכל הקשור למנוע והתנהגות. לגבי גיר, שתיהן ידניות, אבל עשיתי נסיעות מבחן קצרות הן על בראבו רובוטית והן על גולף GTI DSG, אני אתייחס לזה. מנוע - מנוע הגולף מאוד "דיזלי". דוחף יפה מסל"ד אפסי, נגמר מהר יחסית, אין טעם למשוך לסל"ד גבוה וב-4,000 הוא מרגיש שגמר את ההילוך. מנוע הבראבו יותר "איטלקי", לא עושה יותר מדי מתחת ל-1,750 (שם נכנס הטורבו) אבל אפשר למשוך לסל"ד גבוה יחסית והאופי שלו קצת יותר אטמוספרי ומתוך כך גם מרגיש יותר מתאים לנהיגה ספורטיבית. צריכת דלק - אכן התרשמתי שצריכת הדלק בגולף היתה אף היא "דיזלית" והרכב חסכוני יותר מהבראבו. אבל זה מאוד קשור לאופי המנוע ולאופי הנהיגה שהוא מעודד - מנוע הבראבו כפי שתארתי אכן מעודד נהיגה פחות חסכונית. לסיכום הפרק הזה - לנהיגה ספורטיבית, המנוע של הבראבו יותר מתאים ונותן הרבה יותר כיף, לנהיגה סולידית ורגועה - הגולף תתאים יותר ותעניק צריכת דלק טובה יותר. שילדה והתנהגות - אין מה לומר, כל הסופרלטיבים של כתבי הרכב, סטריאוטיפיים ככל שיהיו, התבררו כנכונים. הגולף אכן מרגישה מאוד בטוחה, אוחזת, נעימה ו... משעממת. היא לא גרועה ולא תהרוס נהיגה בכביש טכני טוב - אבל גם לא תוסיף על החוויה. הבראבו לעומתה מרגישה הרבה יותר חיה, נותנת יותר משוב - לא דווקא מההגה אלא מה"תחת", ובפירוש מצדיקה את תדמיתה הספורטיבית גם בהשוואה הישירה לגולף. מצד שני היא מעט יותר קופצנית ומגיבה להעברות משקל בתנודות מורגשות יותר, כך שלאוהבי הנסיעה השקטה והחלקה, הגולף תהיה נעימה יותר. לסיכום - שוב - לנהיגה ספורטיבית, בראבו. לנהיגה נינוחה - גולף. גיר - כאמור, ההשוואה פחות מעמיקה. גם קצת לא הוגנת, כי ציפיתי להרבה מהגיר DSG והתאכזבתי (הוא לא היה חלק כמובטח ולא גרם לי להעדיף אותו בכל אופן שהוא על גיר ידני) - וציפיתי למעט מהגיר הרובוטי והופתעתי לחיוב (לפחות במובן זה שהוא ממש לא קילקל את הרושם החיובי של הבראבו בנסיעת המבחן ולכמה שניות אפילו שקלתי לרכוש אותו. אבל רק לכמה שניות...). לגבי אמינות - לא יכול להתייחס ישירות אבל אשתי כבר כ- 6 שנים על קרובת המשפחה פנדה רובוטית, היא לא עושה הרבה קילומטרים אבל מתעללת ומזניחה ככל שנהג רק יכול להתעלל ולהזניח (אני הרמתי ידיים...) והפנדה בשלה - ממשיכה לנסוע, גיר והכל. על כל אלה אפשר להוסיף את העיצוב של הבראבו, שהוא לדעתי מהמוצלחים על הכביש היום, ואיכות הרכבה הגבוהה ביותר שקיימת בפיאט כלשהי, ומוניטין אמינות בסה"כ טוב מאוד. אם אתה יכול לרכוש בראבו 2010 ברמת הגימור הגבוהה במחיר של גולף 2009 - לדעתי זו הבחירה הנכונה.

שמתי לב שמבוגרים אוהבים פיאט פונטו לדורותיה, למה? לא יודע, אני מניח בגלל שזה רכב מרווח יחסית, די נוח, נעים לתפעול (למשל הקלאצ' ממש לא דורש שרירי רגליים) אמין וזול לתחזוקה. תבדוק את האפשרות לפונטו אבו נחמדה. לחילופין ו/או העדפה לאוטומט ו/או "לא רוצה אירופאית", אחת היונדאי הקטנות או הקאיה המקבילות, לא "סקסיות" אבל עושות גם הן את העבודה ביעילות ואמינות רבה.

יש דברים כלליים, שנכונים לכל תחום, נותני השרות שלך יעזרו לך: רואה החשבון יסביר לך לגבי ניהול החשבונות (בעיקר כל מיני ניירות שצריך לשמור בנוסף לחשבוניות, כמו רשימון ייבוא ומיני דוקומנטים) הבנק יסביר לך לגבי העברות כספים לחו"ל (אבל כדאי להשוות ולהתמקח, יש הרבה עמלות ברכישת מט"ח לצורך ייבוא והעברות לחשבונות חו"ל שאפשר ורצוי להתווכח עליהן). סוכן מכס אין לך כרגע אבל תצטרך לעבודה מסודרת, הוא יסביר לך מה הוא צריך, ואם הוא מכיר את התחום שלך גם יעזור לך מניסיונו לגבי תקנים וניירות צריך לצורך שחרור ממכס (אם יש כאלה בתחום שלך). תקנים ואישורים, לכל תחום זה שונה, למשל אם הציוד שאתה מייבא כולל ספקי כוח, צריך עבורם אישור מכון תקנים, אם אתה בתחום של טיהור מים תבדוק אם יש אישורי משרד הבריאות (למשל) שצריך וכו'... סביר שאתה כבר מכיר את זה מהמוצרים המקומיים, אני מניח שכל יבואן שאתה עובד איתו היום מצהיר על עמידתו בתקנים. אגב יצרנים רציניים בחו"ל, גם אם לא עבדו עם ישראל בעבר, בד"כ ידעו לכוון אותך מניסיונם במדינות אחרות לגבי סוג התקנים שאתה עשוי להדרש לעמוד בהם. לגבי העבודה עם הספק עצמו, נו, כל ספק זה עולם אחר, אם הוא גדול ואתה קטן אין יותר מדי מה לדעת - הוא יכתיב לך את תנאי התשלום, נוהלי עבודה, שרות, וכו'. לפעמים ספקים בחו"ל שוכחים כמה ישראל קטנה, רוצים הזמנות מינימום מוגזמות בגודלן וכו', אל תתבייש להזכיר להם כמה תושבים אנחנו ושגודל הזמנה מינימלי למדינה אירופאית הוא פי 10 לפחות ממה שאפשר למכור בארץ. בעניינים אחרים, לעומת זאת, עדיף לא לבקש יותר מדי טובות, ישראלים אוהבים ללחוץ בכיוון אחד ולאלץ את הספק לדפוק אותם מכיוון אחר. תראה לספק שלך שאתה לא מבקש טובות, בד"כ אם זו חברה טובה - הם יהפכו לשותפים הרבה יותר טובים שלך, ויעזרו כשבאמת תצטרך.

אין מחוייבות חוקית. אנושיות זה כבר עניין אחר.

תודה לך dany

מוכר, גם שעונים. עסק קטן של המשפחה. חלק נכבד מהלקוחות שפונים אלי, בפרט לגבי מוצרים יקרים יחסית, הם יוצאי רוסיה (ואפילו רוסים ממש שמבקרים בארץ ועושים פה שופינג) שמגיעים דרך פרסומים כלליים, בעברית או פרסומות גוגל ברוסית, או שהיצרן מפנה אותם אלי. בעבר גם פרסמתי בערוצים דוברי רוסית מהסוג שפונה ל"אוליגרכים" (יעני... בעיקר wannabes) אך לדעתי אלה לא הצדיקו את מחירם הגבוה. לכן חשבתי, שיכול להיות שיש פה איזה ערוץ מדיה שאני מפספס, אולי כי הוא "שקוף" לי, שפונה ללקוחות דוברי רוסית בארץ. יש גם מיתאם מסויים בין חובבי רכב ושעונים (משהו שקשור לשילוב של מכאניקה, עיצוב וביצועים, אני מניח) ...

HD3 דפוס, מן הסתם במקומות מתאימים כמו מוספי גלובס וכד'.

שתי מילים, או במקרה זה שתי אותיות ומספר. לגבי הצדקה כלכלית או לא, זה כבר תלוי במפרסמים... אם היה משהו כזה בעברית, אני מניח שזה היה משרת גם את הישראלים דוברי הרוסית, מכיוון שאין כמעט בעברית - חשבתי שמא חובבי הלייף סטייל דוברי רוסית מצאו לעצמם אלטרנטיבה ראויה. אני מניח שבסוף כולם קוראים באנגלית את אחד מ-100 האתרים שמצטטים את אריאל אדמס... נראה שנתמקד בדפוס - כפי ששערתי מלכתחילה.

נראה לי שיש פה כמה כאלה... האם ישנם אתרי אינטרנט ישראלים דוברי רוסית (או גם אתרים רוסיים שפופולאריים במיוחד בארץ) שעשויים להתאים לפרסום שעוני יוקרה? ניסיתי וחיפשתי וכל אתר שהגעתי אליו, ראיתי באנרים יבשושיים לתכשיטים מפלסטיק או ספא ב-100 שקל... אבל אני בטוח שיש אתרים ברמה גבוהה. אולי כאלה שמתמקדים ביוקרה, אולי בגדג'טים, אולי ספציפית שעונים. דרך אגב, לא שבעברית יש יותר מדי, אבל לפחות אני יודע איפה לא לחפש...

למה אתה חושב שהמותג זה שיקול מרכזי? אני פשוט אוהב מכאניקה. אני למשל נהנה ללכת עם הסקלטון של קנת קול שאמנם עולה 1/30 מחלק מהשעונים היותר יקרים שלי, ועובד על מנגנון סיני אבל יש לו עיצוב COOL לגמרי והילדים (3 ו-6) נורא אוהבים שאני מראה להם דרך הזכוכית איך הוא עובד ומה כל חלק עושה. אני מניח שזה בא מאותו מקום שגורם לי לחפש הנאה פשוטה כמו גיר ידני, וגורם לי "להסתפק" בפיאט בראבו (במקום לקנות "מותג" בשם ג'ולייטה).

יכול להיות RW במחיר הזה - קוורץ. אם כי אני חייב לציין שחבר קנה לפני כמה זמן אינויקטה אוטומטי סקלטון מאוד נחמד בפחות מ-200 $, האמת שאם הייתי צריך לבחור בין קוורץ של מותג מהשורה השניה לאוטומט של מותג מהשורה השלישית באותו מחיר - הייתי מעדיף את האוטומטי.

אני בספק. בלאקברי חזקים בתוכנה ובשירותים הנלווים (למטרות עסקיות כמובן, לכל מטרה אחרת הם הרבה מאחור). בהנחה שמיקרוסופט דבקים בחלונות, הערך שיישאר ל-BB הוא רק בחומרה - לא ממש החלק האטרקטיבי. אני מניח שלמרות הכל, לנוקיה יש ערך גבוה יותר בחומרה, ואני גם מנחש שיש להם לא מעט פטנטים בעלי ערך.

אז זהו, שנוקיה כבר עשו את זה בעבר... אני מכיר אנשים שעדיין נשבעים בשם ה-8800 הענתיקה שלהם, שהיה מרשים להפליא בזמנו. אגב, כל היצרניות עברו ניסיונות פרימיום כאלה ואחרים, אלה שבעוד רובן נדרשו לשמות מעצבים כדי לתת ערך למוצר (סמסונג עם ארמני, LG עם פראדה, מוטורולה עם דולצ'ה וגבנה) נוקיה עשו את זה עם השם שלהם בלבד. בכל מקרה, כל אלה תיאוריות, בפועל נראה כאילו כל מה שנוקיה עושים כיום זה למקסם את סיכויים להרכש יום אחד ע"י מיקרוסופט. עריכה: הטלפון של טאג הוא לא נוקיה, אלא מיוצר ע"י מודלאבז, חברה צרפתית שמתמחה בייצור מכשירי "יוקרה" (לא הכי מרשימים בד"כ) למותגי אופנה. וזה באמת מכשיר יקר שלא יכול להמכר בכמויות, במחירי ורטו, אני בהחלט לא התכוונתי לכזה אלא למכשירי פרימיום שיעלו קצת יותר מהטופ שיש כרגע. בוא נגיד, אם הטאג הוא פורשה, אני מתכוון לאאודי, בזמן שרוב הסמארטפונים הם איפשהו באזור סיאט - פולקסוואגן.

147 2002 במצב טוב זו מציאה, הרבה אוטו במחיר נמוך. מכונית מאוד מהנה לנהיגה שלא שותה את הכיס. 1.6 יותר חסכונית וידידותית לכיס, אם כי לא מאוד חזקה. 2 ליטר יותר חזקה אך יש מעט מאוד ידניות. זו מכונית שבנויה היטב ובבסיסה אמינה למדי, אך לא מגיבה טוב להזנחה ולטיפולים מחופפים. דרוש היסטורית טיפולים וחפש כזו שטופלה במוסך המרכזי או אצל אותה קבוצה מצומצמת של בעלי מוסכים שאוהבים ומבינים אלפא. ב-147 בת 10 בהחלט אתה עשוי לשמוע מיני חריקות ורעשי פלסטיק בנסיעת מבחן, לא בהכרח מצביע על בעיה, הן כאלה. תתמקד יותר בלהרגיש את המנוע - שצריך לעבוד חלק ועגול - ושהתנהגות הרכב באופן כללי טובה, בולם היטב, היגוי מרגיש טוב. ההגה ב-147 מעולה ואתה תרגיש דרכו מצוין אם הג'נטים חטפו מכות רציניות וכו'.

במילה אחת (אפילו אות): "X" בשתי מילים "חבר לשעבר" בכל מקרה כדי לנקות את עצמך מול כל מי שנפגע מהנושא (בוסים וקולגות) אתה בהחלט יכול לחלוק איתם את תחושת העלבון והבגידה, להגיד להם שאתה ממש מצטער על הנזק שנגרם ושלא היה לך מושג שהבנאדם הוא כזה. הם יבינו, כל אחד היה פעם במצב שגילה לפתע שמישהו שחשב שהוא מכיר, הוא בכלל טיפוס אחר.

רוב מפעילות הסלולר מאוד פסימיות לגבי סיכויי נוקיה. לגרום להשקה להראות מוצלחת זה קל (יוצרים חוסר בהצע והופס - יש ביקוש יתר). להצליח לאורך זמן זה קשה. נוקיה צריכים לחזור לבדל את עצמם ברמת החומרה כי בתוכנה הם לא יכולים, ודאי לא עם WP. איך אפשר ? למשל, לחזור ל-DNA שלהם. פעם היה ידוע שטלפון נוקיה שורד כל מכה, אנשים היו מתגאים שהטלפון שלהם נפל מקומה שניה וממשיך לעבוד. שיעשו את זה היום - לעומת האייפונים ושות' ששוברים מסך מכל מכה קטנה. שיעשו טלפון שמחזיק נפילות לא בעזרת מיגון מסורבל אלא מבנה חכם (כמו ה-HTC LEGEND הישן שלי, שהוא הסמארטפון הכי עמיד שאני מכיר). התחייבתם למיקרוסופט? אז בואו תעשו משהו יצירתי ותיצרו מכשיר דואלי, כמו אחת החברות שאני עובד איתן שעומדת להוציא לשוק מכשיר שעובר בין חלונות לאנדרואיד בלחיצת כפתור. עוד דבר, יש בשוק פער סגמנטים משמעותי בין סמארטפונים בכירים שמגיעים לאזור ה-1,000 $ לבין מכשירי "יוקרה" (ורטו ושות') שמתחילים ב-5,000 $. אני מאמין שאפשר לתמחר מכשירים באזור ה- 1,000 - 1,500 $ שיהיו קצת יותר יוקרתיים מהמכשירים הרגילים (למשל, מסכי ספיר בלתי נשרטים, גוף מתכתי יותר) אבל בלי הזהב והנצנוצים של המכשירים היוקרתיים. מכשירים כאלה ייתפסו כמכשירי מנהלים ולא גדג'ט לאוליגרכים, ישאירו שולי רווח גדולים ליצרן, יתרחקו מהתחרות הסינית, ויתנו יתרון למותגים ותיקים בעלי מוניטין אצל ה"מבוגרים". כמו נוקיה. נוקיה אמנם מצליחים בפיצ'רפונים (כלומר מה שלא סמארטפון) אבל מזה לא עושים היום כסף, פיצ'רפון נמכרים בכמויות שמדינות שבהם צריך להתחרות במחיר מול סינים וכו' ובכלל, סמארטפון לא רעים מתחילם להמכר במחירים שפעם נמכר פיצ'רפון רגיל, ובמצב כזה - תאגיד ענק כמו נוקיה לא יכול להתקיים מהרווח הקטן שעושים על טלפון פשוט וזול.

יש הרבה תגובות של "בית ספר" ותאוריה. להגיד שאין קשר בין שכר מנופח לניהול שגוי זה מצחיק. מה זה חברה טובה? יכול להיות שהמוצר מצוין אבל ניהול גרוע יפיל את החברה. יכול להיות מוצר בינוני אבל ניהול טוב ידאג להביא את החברה רחוק. ההכרות שלי עם הנושא לא תאורטית. לראיונות אצלי מגיעים לא מעט "ניצולים" של חברות שלא עברו את המשבר שהתחיל ב 2008 (וזה שידור חוזר של המשברים הקודמים). וגם אנחנו היינו פעם "סטארט-אפ". כמובן שאם בנאדם לחוץ, אפשר פשוט ללכת למקום שמשלם הכי הרבה ואח"כ לדאוג מה יהיה מחר. גם זה לגיטימי.

ריבוע זה נדוש. הדבר הבא זה תמונות משולשות, ופיצ'ר שמאפשר לך להוריד מהקודקוד חוצה זוית או אנך, לבחירתך.

כל החוכמה ב"סטארטאפ סלולרי" שלא צריך יותר מדי כסף, לפחות בהתחלה. לכתוב דמו, אפילו להעלות משחק למארקט, לא עולה הרבה (בהשוואה לעסקים אחרים). בד"כ גם לא צריך כשרון תכנות עילאי, אלא אם הרעיון כל כך מקורי גראפית שאתה צריך לפתח לעצמך את המנוע ברמה הכי בסיסית. צריך מעצב נורמלי, ורצוי גם יצירתיות ברמת הגימיק (לא ברמת הטכנולוגיה, יותר ברמה של "למה לזרוק אבנים מרוגטקה כשהרבה יותר מגניב לזרוק ציפורים"). רק צריך לזכור שעל כל רוביו אחת, יש 100 חברות קשות יום, ועל כל חברה קשת יום יש 1,000 מתכנתים שמעלים משחקים כאלה מהבית, כתחביב, בד"כ להורדה בחינם בשביל להרוויח קצת דמי כיס מהפרסומות, ומעטים מהם מצליחים להפוך את זה לפרנסה עיקרית. כחלום זה נחמד, עדיף על לגרד חיש-גד, אבל אסור לאבד קשר עם המציאות. מה שכן, אין כמו PR בריא כדי להעלות את הסיכויים ללא קשר לאיכות המוצר או החברה. אלא שכאן קצה הפירמידה צר: יש מעט מקום לכתבות על סטארט-אפים בעתונות הציבורית (וקצת יותר, אבל לא הרבה יותר, ב"צינור לילה"...). הרבה מנסים להדחף. אפשר ללמוד למשל ממובלי, שנראה שדקה לאחר מכירת אינסטגראם אי אפשר היה לפתוח ערוץ טלביזיה בלי לראות שם כתבה על, או אזכור של, או סלבריטי שהשקיע ב, מובלי. עוד דבר, שמישהו חכם אמר לפני כמה זמן והייתי חייב להסכים: לא צריך לפחד להגיד לאנשים מה אתה מתכוון לעשות, בשביל לקבל פידבקים ואולי גם הכוונה וסיוע. אם הרעיון שלך הוא כזה שמישהו יכול לשמוע אותו ולמחרת להעתיק את הרעיון - אז כנראה הרעיון לא משהו. ממילא כולם מעתיקים, כולם משכפלים "ומוסיפים עוד פיצ'ר שאין להוא" ולמרות שבשיווק הכל זה טיימינג בתחום הזה זה אפילו יותר מזל מטיימינג. וגם קצת מקוריות וטיפונת כשרון (ממש לא חיוני אגב. בחינה לא מעמיקה במיוחד של טוויטר לדוגמא מגלה עד כמה המוצר הזה כתוב גרוע, אפילו בהשוואה לפייסבוק שגם היא לא חפה משטויות, אבל לפחות שם הקף הבאגים באמת נמוך ביחס למורכבות היישום).