הגעתי למסקנה שאני מכור. אני אובססיבי כלפיה. ואני לא מצליח לראות את העתיד בצורה ורודה כלל.
אני אתמול עשיתי טעות שכרגע אני חושב עליה כעל גורלית. פשוט עקבתי אחריה, מסיבות שאני לא מצליח להעלות. בעצם כן, הסיבה היא שאני אובססיבי. אני לא מצליח לשחרר אותה למרות שאני מוכרח.
יותר מזה - כשעקבתי אחריה ואחרי חבר שלה, נוכחתי לגלות שהם שוכבים. הייתי עד לזה. שמעתי את האקט.
מיד חזרו לי המחשבות האובדניות. באותו רגע אמרתי שזהו זה, אני עשיתי טעות ועכשיו אני אשלם עליה בחיי.
למזלי היא מנעה ממני מלעשות כן.
אז כן, שוב ניתקתי איתה קשר. שוב היא חזרה כבר לבסיס.
אך המחשבות עליה לא פוסקות. אני מעלה את הסיטואציה שלהם שוכבים כל פעם בראשי.
מדמיין אותה, אפילו ויזואלית.
הן לא מרפות לשנייה, לא משנה במה אני מתעסק ומה אני עושה.
אני נואש לעזרה, ולא יודע מה עוד אני יכול לעשות כדי להקל על הכאב האדיר הזה שהבאתי על עצמי באיזה שהוא מובן.
חשבתי על כדורים פסיכיאטריים - הבנתי שזה עלול לדפוק לי את הדרך לעתודה.
אך אם זו הדרך היחידה להקל על המצב, אני לא אתנגד יותר. אני מרגיש שאני רק מתדרדר, אע"פ שאני במעקב של פסיכולוגית.
ההגיון לא מנגן לי שום תפקיד. אני מבין שעליי להחזיק את עצמי בידיים ולהתחיל להשלים עם עצמי. אבל איך ?! אני לא מוצא דרך להקל על הכאב הבלתי נשלט הזה!
עצות !