יוסי, ראשית סיאט הוא (היום) רכב גרמני.
אנחנו לא צריכים לחיות בפחד, אבל אנחנו כן צריכים שתמיד זה ישב לנו במקום כלשהוא בתודעה. תחשוב על חשמלאי שעובד עם זרם, או על אדם עם סולם. הם לא מפחדים, אבל הם מודעים לסכנה.
כן , ככל הנראה לפחות בעשרות שנים הקרובות נצטרך להמשיך לחיות כך, להמשיך לעשות מילואים ולהתכונן, כי מה לעשות, עדיין רוצים לא מעט בעולם להשמיד אותנו.
לבני הדור הרביעי לשואה צריכה להיות המון זהירות כשמדברים על הנושא. למה? כי הם לא ספגו את השואה או את חוויותיה.
לכן, כל עוד יש אנשים שמפריע להם לנסוע ברכב גרמני, אתה צריך לקבל זאת בהבנה, וכשיש אנשים שמפריע להם לראות בגוש קטיף לובשי מדים בשחור - צריך הבנה, וכן הלאה.
לשאלתך, כמה זמן?
לדעתי ודאי שכל עוד יש בינינו ניצולי שואה, דהיינו כ 30 שנה .
אח"כ - תלוי בבני הדור השני, עד כמה הם ספגו את הרגישויות הנ"ל.
אבל בינינו - מה לחוץ לך? מה מפריע לך להיות רגיש עוד כמה דורות?