אגב, אני ובת זוגי שחיים יחד כבר כ-7 שנים.
לו היה לנו חשבון משותף, היינו מתווכחים עד אין קץ, שכן היא טוענת שאני בזבזן כרוני. אני אכן קצת בזבזן, אבל במסגרת התקציב. ברגע שהכל בחשבון משותף, קשה להפריד את המוץ מהתבן.
כמובן, זה לא אומר שמשלמים חצי חצי, בכלל לא. כל זוג צריך למצוא את המנגנון המתאים.
למשל, אצלנו זה עובד כך:
אני משלם את כל ההוצאות השוטפות. כלומר: שכירות, ארנונה, חשמל, הוצאות רכב, אוכל, ביטוחים, קופת חולים וכדומה. כולל שלה כמובן. מה שנשאר לי מעבר להוצאות (כבר ממש לא הרבה), אני יכול לנצל כראות עיני. לחסוך, לקנות משהו וכדומה.
כל ההכנסה שלה מיועדת לחסכון. כאשר יש הוצאות שאינן שוטפות, הן יוצאות מהחשבון שלה. כלומר, מתנות, מסעדות, חופשות, והחלפה של משהו שהתקלקל כמו רהיט או מכשיר חשמלי. מעבר לכך, היא רשאית לרכוש לעצמה מה שחשקה נפשה.
אצלנו זה עובד מצויין למרות פערי ההכנסות. כיוון שאני עם יד קצת קלה יותר על ההדק, אני יכול לנהל את התחביבים/שגעונות שלי במסגרת מה שנשאר. היד שלה קצת יותר קפוצה, אז למרות שאצלה יש בסופו של דבר יותר כסף, הרוב פשוט מצטבר.
אותו הדבר עם כספים פנויים להשקעה. היא מנהלת את הדירה שאנו משכירים, וחסכונות שוטפים הלכו לסלק את המשכנתא עליה, ואילו אני מנהל את חשבון ההשקעות בבורסה, וכספים שאני חוסך (שוטף / קרן השתלמות) מנותבים לשם.
כאשר הכל ביחד, קשה לראות ולדעת בדיוק מי עשה מה ומי.