לא תמיד אשמה הדרך.
נסיעה לחופי אגם קומו באיטליה תמחיש את דבריי. אגם צר וארוך עם כבישים צרים ומתפתלים לחופיו. הכביש נטול שוליים ומדרכות והבתים בעשרות העיירות שלאורכו נושקים לשפת הכביש.
התנועה כבדה במרבית שעות היום וכוללת מלבד רכב פרטי, אוטובוסים, משאיות, כליי רכב דו גלגליים מכל הסוגים ובני אדם. הנסיעה שם הינה בפרוש במהירות גבוהה, בלא כל קשר להגבלת המהירות בתמרורים.
אם כן תשאלו ודאי כיצד במשך למעלה משבועיים של נסיעה בכבישים האמורים, לא ראיתי ולו מכונית אחת משופשפת, שלא לדבר על תאונה כלשהיא, לרבות תאונת נזק.
זאת ועוד משיחות עם מכר החי באזור הוברר לי שכשמדובר בתאונות דרכים הרי זו חיה נדירה מאוד.
לדעתי יש לכך תשובה והיא פשוטה להפליא. התכונה המדהימה יותר מכל אצל הנהגים שם היא הסבלנות. יכולה שיירה ארוכה להשתרך מאחורי זוג אופניים במשך 35 דקות, אף אחד לא יעיז לנסות ולעקוף, אם אין בטחון מלא בהעדר התנועה ממול. כל הנהגים בשיירה יודעים זאת, רוכב האופניים יודע זאת וגם כל הנהגים ממול. היכולת לדעת בבטחון כל העת כי חבריך לדרך הם בעלי התנהגות כביש צפויה ובעלת כללי התנהגות ברורים, היא המעניקה לך ולהם את היכולת לשמר את הסבלנות והרוגע שהם כה חשובים, במיוחד בתנאי דרך כה קשים.
לכן במקומות כאלו אינך רואה כמעט משטרה, היא פשוט אינה נחוצה.
הלוואי עלינו.