רק לתת נקודת מבט שזה לא שווה בכל מחיר.
קרובת משפחה שלי קיבלה לפני כ15 שנים הצעה לפינטי בינוי. היא לא רצתה כ"כ לעשות את זה כי היא מבוגרת (אז היתה סביב 70. היום בת 85). אבל בסוף מהמשפחה שיכנעו אותה שכדאי.
לקח כ5 עד שממש ממש הרסו את הבית. כאבי ראש של ריצות. לחץ בלאגן וכו'
לאחר 5 שנים באמת הרסו את הבית ונתנו חודש בחודשו שכירות לפי שיווי הבית.
הבעיה, שהיה לה בית שהיא שמרה עליו, אומנם היה ישן, אבל טוב בהרבה ממה שיכלה למצוא במחיר השכירות שקיבלה (שהיו יחסית הוגנים, אבל כאמור, לא שיקפו במדויק) מה שגרם לה לגור בתקופת הבניה בבית שהוא פחות מהרמה של הבית שהיה לה.
הבניה התארכה, לקח להם כמעט פי 2 זמן ממה שתיכננו (אני לא יודע למה)
וגם שהיא קיבלה את הדירה זה היה לה כמו הלם פתאום לגור בקומה 9 עם 3 מעליות ו6 דירות בקומה. ועלויות אחזקה מטורפות..
לכן היא החליטה להשכיר את הבית שלה ולהמשיך לשכור.
כרגע היא אומנם עושה כאלפיים ש"ח חודשי רווח, אבל היא הפכה להיות ממשקיעת דיור.
היא אומרת שהכסף לא שווה את זה, גם ככה היא בסוף החיים וכל מה שמעניין אותה זה שקט ואין לה כוח לריצות ובלאגן.
היא אומרת שהיא היתה שמחה להמשיך עם המצב כמו שהוא היה וכל השנים האלה היא היתה יודעת שיש לה מקום בטוח וזהו.
הציעו לה למכור את הדירה, היא מסרבת בכל תוקף, כי היא טוענת שלדירה יש ערך סמנטלי. (לא שאני מבין איך בדיוק)
היורשים שלה אכן יהנו מהמהלך,
היא, לדבריה, רק סבלה ממנו.