בסופו של דבר נסעתי גם בהלוך וגם בחזור דרך כביש הבקעה.
לפני היציאה מהבית בדקתי בוויז ויצא שההפרש בין הכבישים הוא 10 דקות לטובת כביש 6. העדפתי את הנוחות והכיף.
הלוך, יום חמישי, יציאה בשעה 20:30 מירושלים, כביש הבקעה לכל אורכו (80 ק"מ) ביצעתי רק עקיפה אחת. מהירות ממוצעת למעלה מ-100 קמ"ש. כמעט כל הדרך לבד על הכביש (גם בצד ממול לא היו מכוניות).
חזור, מוצ"ש, יציאה מאיזור צפת בשעה 22:10, באיזור טורעאן הכביש מתחיל להתרוקן - כולם פונים ימינה לכיוון כביש 6. ככל שאני מדרים אני מוצא את עצמי בודד יותר ויותר. קצת אחרי העליה לכביש הבקעה מצאתי אוטובוס פרטי על הכביש ש"פותח לי ציר", הנהג נוסע במהירות ממוצעת של 120 קמ"ש (אין להם הגבלת מהירות?), לאורך הדרך יוצא לנו לעקוף אולי פעמיים. בעוקף יריחו אני לראשונה נעקף ע"י 2 מכוניות שנסעו לדעתי במהירות של לפחות 150. הגעה לירושלים בשעה 00:38.
פותח בבית את החדשות ושומע שבעליות לירושלים מכיוון כביש 1 נשרף רכב והכביש סגור כבר לפחות שעה....
גם בהלוך וגם בחזור לא נתקלתי בכלל ב"צעירים". גם הכפר שעוברים דרכו היה הפעם מואר מאוד ושומם. פעם ראשונה שלא קופצים לי שם מתאבדים לכביש. כנראה שהם חוגגים בתוך הבית.
לסיכום, מבחינתי, רק כביש הבקעה. מאתגר ולכן מעורר. אתה יכול להתרכז בעיקר בכביש ולא ב"משוגעים" שסביבך ואין משטרות \ מצלמות.