בשתי המכוניות הילדים וגם אנחנו מכרסמים ושותים כשמתחשק.
בנסיעות קצרות/ בינוניות לא תמיד, אבל בנסיעות ארוכות, כמו פעמיים בחודש לספ"ש אצל המשפחה בערד, או ספש טיול ארוך, חד משמעית כן.
בספש האחרון היינו בקמפינג בעין גדי. מן הסתם, כשנכנסים לאוטו, הרגליים מאובקות , ולא תמיד מקפידים לטפס בזהירות. אם מתחשק לכרסם איזה חטיף, בכיף, אבל בזהירות.
בתום סופשבוע כזה, חלק מפריקת האוטו היא "החזרה לכושר אפס" הכוללת ניקיון פנימי של האבק והפירורים, אם יש.
הילדים (8 ו-5) מקפידים להיזהר ואנחנו מקפידים להעיר להם.
כמו שנאמר כאן לא מעט "האוטו נועד לשרת אותנו וזה תפקידו". המשלים של המשפט הזה הוא "אני משרת אותו כדי שהוא יוכל לשרת אותי". וחלק מזה כולל לנקות את מה שנשאר בתום נסיעה כזאת.
אני לא רואה סיבה לא לאפשר לנוסעי האוטו (באופן כללי, כמעט בכל קשת הגילאים) לכרסם איזה במבה או חרמנא לצלן, לאכול אפילו ארטיק, כל עוד זה נעשה בזהירות.