כולנו סובלים מזכרון קצר...
"שנתניהו פגש את המלך חוסיין בירושלים, בקדנציה הראשונה שלו בשנות ה־90, הלך מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אביגדור ליברמן, להסתפר. שאלתי אותו אז למה לא נשאר במשרד לעשות כבוד למלך הפופולרי. מלכים ערבים לא באו לו טוב בעיניים. כשנתניהו הלך לוואי פלנטיישן, חתם על העברת 13% מיו"ש לפלסטינים, התחבק עם ערפאת והחזיר את חברון, ליברמן היה נגד. כשנתניהו התנצל בפני הטורקים ושילם להם פיצויים, ליברמן היה נגד. כשנתניהו השתפן מול חמאס פעם, ועוד פעם, ושוב, ליברמן אחז בדעה הפוכה. כשנתניהו שחרר מאות רוצחים תמורת גלעד שליט, ליברמן היה נגד. כשנתניהו הצביע בעד ההתנתקות, ליברמן היה נגד. כשנתניהו לא פינה את חאן אל־אחמר, ליברמן דרש לפנות. וכו' וכו'. בכל צומת שבו צריך היה לבחור בין דרך ימין לדרך פחות ימין (או שמאל), נתניהו בחר בשמאל, ליברמן בימין. אז איך מעז נתניהו להפוך את ליברמן לשמאל? התשובה פשוטה: יש מספיק פתאים שיאמינו לו. לכן הוא מעז."
https://www.maariv.co.il/journalists/Article-701668
ליברמן התפטר מהתפקידים שהיה בהם בטענה שלא נותנים לו לבצע את מה שהבטיח לבוחר.