עדיין קיים. טווחים כדי לסמן וי בפנקס קליעה ולקבל שקט תעשייתי לחצי השנה הבאה.
שני סיפורים משירות הקבע שלי, שימחישו את הבעיה.
א. נשלחתי לאבט"ש. בפועל מדובר בשבוע חופש והוללות במסווה של משימת הגנה על יישובים, אבל לפחות יש מראית עין של רצינות.
עד שמבצעים מטווח איפוס לפני היציאה ואעפס, הנשק שקיבלתי לא מאופס. הפתרון? 'כוון למעלה וימינה כשאתה יורה', ע"פ המ"כית.
ב. יציאה לסיור, אני ונגדת נוספת נושאים נשק.
כשאני שואל אותה איפה המחסניות שלה, אני מגלה שאחת מהן נשארה באוטובוס, השניה במעמקי תיק היד שלה. לשאלה מה תעשה במקרה הלא סביר שתצטרך לתפעל אירוע, ענתה שהיא אפילו לא זוכרת איך משתמשים בנשק.