השתתפתי בעשרות מכרזי רכב, ורכשתי 4 רכבים דרכם.
התחום לוקה בחוסר אחריות קיצונית למקסום הרווחים על המכירה.
דוגמאות:
- אין חובה להציג רשיון רכב (ללא שם הבעלים כמובן) מה שמונע מידע קריטי למי שאינו מקושר למאגר.
- אין כל שיתוף של החייב בהליך המכירה. אם היו נותנים הזדמנות לחייב להציג, לדוגמא, על גבי הרכב הסטוריית טיפולים ואפילו טלפון שלו אם הוא מעוניין לשם בירורים או לשם "מכירת" המפתח לאחר זכייה במכרז הרי שערך הרכב היה עולה.
- יש לחייב בדיקת מכון והצגתו על הרכב ובאינטרנט, כמו במכרזי הממשלה.
- יש לחייב הצגת הרכב ומספר מינימלי של תמונות ברורות בפנים/בחוץ באתר המציע.
- יש לנקות את הרכב בצורה יסודית מבפנים ומבחוץ טרם המכרז, ונקיון חיצוני עם מטלית לפני כל מכרז.
- יש לאפשר גישה סבירה לרכב, גם למתקשים ונכים, ואופציות חיפוש הרכב סבירות במגרש (מס' משבצת וכד').
- שעות פתיחה סבירות: לפחות 6 שעות בכל יום ולפחות 8 שעות פעמיים בשבוע.
- חובת תחבורה ציבורית במרחק קטן מהמגרש.
- בחינה מחדש של מדיניות הסתרת מחירי מינימום למכרז.
העלויות של הנ"ל הם נמוכות ויעלו את ערך הרכב בצורה משמעותית. כי ככל שהמידע יהיה נגיש יותר כך ישתתפו מציעים רבים יותר.
יש כאן הרבה בשר למבקר המדינה, לכלבוטק ואפילו לתביעה ייצוגית כנגד הוצל"פ.