אמנם פרידה זה הצעד המתבקש והברור (עד מאוד. לכל צופה מהצד שלא מצד האשה) אבל זה צעד קשה מאוד לבן אדם.
אני לא שופט את פות"ש על כך שהוא לא שש לעשות זאת ומנסה לבדוק כל דרך אפשרית על מנת להימנע מכך.
אני כן חושב שאם הוא חפץ בחיים טובים לו ולמשפחתו העתידית הוא יהיה חייב לעשות זאת (את הפרידה והניתוק המוחלט ממנה), אך מאמין שהוא יאלץ לבזבז עוד תקופה מסויימת איתה לפני שיבין שזו הדרך היחידה.
אז פות"ש, בזבז חופשי את זמנך ומצה את כל הפתרונות שאתה חושב שצריך לנסות. בינתיים- בלי ילדים ובלי שום רכוש משותף נוסף (או כל דבר אחר שעלול לקשור ביניכם). ככה לעולם לא תוכל להתגנב לראשך המחשבה השגויה "אולי ויתרתי מוקדם מידי".
אני מקווה שתגיע למסקנה הברורה (שכולם צועקים אותה פה אחד על פני 12 עמודים עד כה) כמה שיותר מהר.
גם כולי תקווה שצעד זה יעיר אותה חזרה למציאות וידחוף אותה לטפל בעצמה כדי שיום אחד היא תוכל לזכות לחיים מאושרים ומספקים. בינתיים- דאג לעצמך. לך מצא קצת אושר