הסמקתי טיפה
לנושא. הדעה הפוליטית והחברתית שלי עברה תהליך מסויים בשנים האחרונות. זה קשור בעיקר לתהליך התבגרות נפשית. צורת ההתבטאות של אנשים קיצוניים מכל רחבי הקשת הפוליטית מזכירה לעתים התבטאות דמגוגיות ואפילו קצת סטנד-אפיסטיות על מנת לזכות בתמיכתם של אנשים. לצערנו יש מספיק אנשים שנמשכים להבטחות ושקרים שמתבססים על פתרונות מיידיים למצבים מסובכים- רבים מהם הם אותם בני נוער שזוכים להשמיע ברבים את עמדותיהם הגזעניות והקיצוניות. זה קשור בד בבד בתרבות הצריכה המיידית (סמארטפונים, טאבלטים, מחשבים, טלויזיות, רשתות חברתיות) שגורמת לחוסר סבלנותם ולשיפוט מהיר של מצב מסובך, תוך כדי חוסר הבנה של התוצאה הרת האסון שלה הם גורמים בכך שהם לא מתעמקים בנושא ומחליטים מיד. הם לא חוקרים את אותו מצב, ומבחינתם הם רואים מתנחלת מסכנה שזרקו לה אבן על הרכב, ומנגד תקשורת "שמאלנית" שלא דאגה לסקר את האירוע (ושוב, האירוע הוא מפברואר!) ובו זמנית מחליטים שהמתנחלת (כלומר המתנחלים בכללותם) היא אשה טובה שנקלעה לאלימות, והערבי שזרק עליה את האבן (כלומר הערבים בכללותם) הם האויבים שקמו עלינו לכלותינו. הם לוחצים "share" ובהינד עפעף חושפים את הסיפור הויראלי שמציג מצג שווא, ובכך מפיצים שנאה. לאחר מכן, קם דמגוג שמבטיח להם פתרון מהיר (משהו בסגנון "פוף ואין ערבים"), וכך הדעות שלהם נהיות קיצוניות יותר ויותר. מי שחושב אחרת מהם, הוא כמובן עוכר ישראל ומקומו בארצות ערב- הם לא מבינים שיש אנשים שחושבים אחרת ושיש להם סיבות מוצדקות, ומבחינתם הם סתם שונאי ישראל שמחפשים להרוס את המדינה. למה? ככה. אותו הדבר הפוך לגבי תושבי עזה שרואים במדינה הציונית אוייבת (לא אפרט, אתם מודעים למצב), חלק מערביי ישראל וחלק גדול מהעולם שרואה במדינת ישראל פושעת מלחמה ורוצחת ילדים, רק בגלל אימפולסיביות בשיפוט המצב הקיים, ובשמיעת צד אחד של המתרס.
הדרך להתגבר על קיצוניות (ושוב, מכל צד של המפה הפוליטית) היא חינוך, חינוך וחינוך. חינוך לדמוקרטיה ולערכים, מהבית קודם כל ומבית הספר כמקום שני. אני למשל, את דעתי הפוליטית גיבשתי אך ורק בזכות התעניינות אישית שלי במערכת הפוליטית מאז שהייתי קטן. לא הסבירו לי פוליטיקה, לא במסגרת המשפחה ולא במסגרת בית הספר. נחשפתי לעניין במקרה, והתעניינתי בו עוד יותר במקרה. אני סבור ששיעורים בבתי הספר שעוסקים בפוליטיקה ובאקטואליה יכולים לשפר את המצב. העובדה היא שכרגע אותם פלגים קיצוניים בגילאים שלי שאני נתקל בהם הם אותם אנשים שפוליטיקה לא עניינה אותם וגם לא תעניין אותם מעבר לבחירות הקרובות, הם כמובן גם אותם אנשים שהחליטו נחרצות שיש פתרון אחד ושיש צד אחד צודק. חינוך למען מעורבות חברתית ופוליטית יכול למתן את אותם האנשים הקיצוניים עוד לפני שהם גיבשו את הדעה הנחרצת שלהם ובכך להקדים תרופה למכה.