אמור להיות חיבור לתחנת השלום משאול המלך, דרך המשך קניון עזריאלי ובניין הספירלה שבונים. אבל זה לא יהיה חיבור מהיר.
לא מבין למה לא תכננו חיבור מהיר בין הרכבת הקלה לתחנת ארלוזרוב.
זה לא אמור להיות אוטומטי? הרי זה כל העניין בדלתות הגנה ברציף…
למה 364? לאיפה נעלם עוד יום? כמו שאני אמרתי, כשגרנו במרכז העיר הסתדרנו במשך כמה שנים טובות בלי רכב. רק עכשיו בפרבר נאלצנו לקנות רכב, אבל עדיין את רוב היוממות עושים בתח״צ. הרכב לבילויים, קניות וטיולים.
זה יקח זמן. הרכבת לא נוסעת הכי מהר שהיא יכולה, הרמזורים במיוחד בחלק של בת ים עדיין לא מסונכרנים. זה תהליך. ובכלל, למה לסוע מהקוממיות לבורסה בקו האדום? יש רכבת. הרבה יותר מהיר.
הם לא נרצחו רק כי הם יהודים. הם נרצחו כי הערבים והיהודים מנהלים מלחמה יותר יותר מ-100 שנה על איזור ארץ ישראל, ו-2 היהודים החליטו לשטוף את הרכב בשטח של האויב.
ובכלל, עם הערבים ישראל ידעה איך להתמודד. ולהצליח. מה שקורה עכשיו זה שקם אגף פאשיסטי-משיחי בקרב חלק מהיהודים - וזאת בעיה הרבה יותר חמורה וקריטית למדינת ישראל.
בגדול יש עם זה בעיה כי ייתכן ושרפת סוללה בחניון תיצור נזק מבני לבניין. זה משהו שלא יקרה כנראה ברכב בנזין רגיל. אז אפילו אם מכוניות חשמליות נשרפות פחות, הנזק מכל שריפה כזאת יכול להיות כדול. שלא נדבר על כך שכרגע מדובר ברכבים חדשים לרוב. מה יהיה עוד 15-20 שנה, כשכל הסוללות האלה יהיו ישנות ומתוחזקות הרבה פחות טוב?
גם חלקים יקרים מאוד. גם רכב שמוגדר ״בעייתי״ בגלל ההיסטוריה של חברות הביטוח ספציפית עם הרכב הזה. אז אתה מתפלא על העלות שקיבלת? נשמע לי לגיטימי וממש לא חאפרי. ומה הקשר בין זה למדינה? או שאתה חושב שהמדינה צריכה לסבסד ביטוח של רכבי ספורט ״בעיתיים״?
איפב שאני חי כעת התחושה בתוך האוטובוס הרבה יותר נעימה מבישראל. הנהגים נוהגיח הרבה יותר רגוע. אפילו כשיש עומס - גם באוטובוס וגם על הכביש - אין את ההרגשה של להזרק ממקום למקום וג׳רקינס כזה שמעיף אותך.
אחד הדברים שעושים כאן הוא שברגע שאוטובוס מאותת לצאת מתחנה, עוצרים ונותנים לו לצאת. וזה לא משנה כמה עמוסה התנועה. הזמן של האוטובוס ועשרות הנוסעים עליו יותר חשוב מכל אדם אינדיבידואלי ברכב. אז בגלל שהנהג יודע שהוא יכול להשתלב באופן רגוע בתנועה, הנהגים צריכים להלחם פחות בתנועה.
ראיתי מקרה דומה. אוטובוס מלא לחלוטין. בתחנה ישב נוסע בכסא גלגלים. כשהאוטובוס התקרב לתחנה ונפתחה הדלת, הנהג כמובן יצא מהאוטובוס לפתוח את הרמפה. אבל בגלל שהאוטובוס היה מפוצץ פשוט לא היה מקום בכלל. אז כמה נוסעים ירדו מהאוטובוס, ופינו מקום לנכה על הכסא. הם המתינו אחר כך לאוטובוס הבא באותו הקו (הקו שרציתי היה פחות תדיר, אז הספקתי לראות את הכל).
בתור אחד שנלחם במשקל שלו כל החיים (כרגע יותר בהצלחה, היו תקופות שפחות), זה בהחלט היה מעליב אם ״חבר״ היה צוחק על המשקל שלי. הוא גם היה מפסיק להיות חבר.
מצד שני, אם חבר היה בא ואומר בדאגה ״תשמע, די עלית במשקל בזמן האחרון. קרה משהו?״ זה היה מתקבל בצורה אחרת לגמרי.
מישהו שעובד בשבילי עכשיו בתהליך שינוי. ביקש ממני שאקרא לו בשם הנשי שהוא בחר לעצמו. וזה עוד בפולין, לא בידיוק מדינה מכילה...
חייב לציין שבגלל שההתנהלות באנגלית זה פשוט יותר, כי השפה עצמה היא נייטרלית מבחינת הטייה. לא יצא לנו לדבר לעומק, אבל זה משהו שהתבשל הרבה שנים. זה לא שהוא קם יום אחד והחליט שמעכשיו הוא מרגריטה במקום פבל. בכל מקרה, מבחינתי הדליברי שלה לא נפגע, אז שיהיה לה בהצלחה.