זה הסיכום שלי למשבר הזה עד כאן: *ההחלטה על סגר מוחלט היתה קיצונית מדיי, מה גם שביבי לא התמודד בהתחלה עם כמה דברים שהיו גורמים לו לבלגן עם השותפים שלו: *בידוד של נוסעים שחזרו מחו״ל ובעיקר אלה מארה״ב- לא רצה לעצבן את האדון טראמפ. *טיפול בדיקות ובידוד במגזר החרדי- לא לעצבן את השותפים החרדים. רק כשאדון ליצמן נדבק הוא זיהה את ההזדמנות והתחיל בדיקות וסגר באיחור ענק. *אי הקפדה וטיפול במגזר הערבי- דוצה למגזר החרדי, רק שכאן זה החשש למהומות. *אנדרלמוסיה מוחלטת בהתחלה שרק בזכות המוסד וכמה פרופ׳ שהתנהלו בחוכמה ועזרו להקטין את הנזק. כרגיל אצל ביבי, הכל התנהל בהיסטריה ובשליפות מהמותן. ברסימנטוב, גרוטו וסדצקי העדיפו להפחיד כדי שלא תהיה עליהם אחריות במקרה של אלפי הרוגים. אצל ביבי זה היה פשוט מצב של win win- יהיו הרבה הרוגים? נהדק את הסגר עד לרמה של צפון קוריאה ונשלוט בנתינים. אין הרבה מתים? ביבי הוא המושיע. היום, אחרי שהאזרחים ראו שהשד ממש לא קטלני כפי שציירו אותו ואיך כל ראשי המדינה מצפצפים על התקנות, יהיה קשה עד בלתי אפשרי להטיל סגר שוב, כי הפעם הציבור לא יסכים לכך. בנוסף, עלות הטיפול בנגיף הזה לחלק בכמות החולים הקשים (זה נשמע קר ורע מאוד) לא היה שווה כלכלית למדינה, לכן אם תהיה התפרצות שניה, משרד האוצר יעמוד על הרגליים האחוריות שלו ולא יסכים בשום מצב לסגר נוסף. אני אופטימי מטבעי ומקווה שעד אמצע יולי המשק יעבוד ב-100% תפוקה והמצב יהיה טוב יותר. אין ספק שבכזה משבר כולנו באותה סירה והמדינה חייבת לדאוג גם לעצמאיים. כולנו קיבלנו אגרוף לפנים ועיני לא צרה כלפי אף אחד, וככה צריכים להתנהג כולם כאן.