ABS אינו חדש. במכוניות DEUSENBERG אמריקאיות מסוף שנות ה20 הותקן ווסת כוח בלימה שאיפשר לבלום בחוזקה ללא נעילת גלגלים, אבל זה היה פרימיטיבי. מערכת אמיתית למניעת נעילת גלגלים היתה בשימוש לראשונה במטוסים בשנות ה40, מכיוון שנעילת גלגלים בזמן נחיתה מסוכנת מאוד. זה נקרא אז ANTI-SKID. המערכות הראשונות היו הידראוליות-מכאניות ופשוט ידעו לשחרר לחץ שנוצר כאשר גלגל נעצר, ע"י שסתום וויסות שהותקן על כל גלגל.
הABS המודרני התחיל בסוף שנות השישים. מרצדס אז עשתה ניסויים עם משאבת בלם בעלת סולנואיד חשמלי לכל גלגל ומוח אלקטרוני. חברת BENDIX האמריקאית פיתחה מערכת דומה שנכנסה בתור אופציה ברכבים של GM משנת 1972, המפוארים בלבד כמו לינקולן, קאדילק, ביואיק. המערכת לא היתה מאוד מוצלחת. היא יכלה לתת רק 4 פולסים בשניה, המוח האלקטרוני היה מגושם ואוחסן בתא המטען. הסולנואידים היו בגודל של קופסת שימורים, מעל כל גלגל קדמי בתא המנוע ואחד באמצע לגלגלים האחוריים. אבל היא היוותה את הבסיס לכל המערכות המודרניות.
ולשאלתך: על כל ציר גלגל ישנו זר משונן, מאחורי הגלגל. קורא אותו חיישן אלקטרו-מגנטי. בגלל שהזר יש לו הרבה חריצים, החיישן יודע לספור את החריצים ככל שהגלגל מסתובב ולהעביר את הנתונים למחשב. ברגע שהמחשב מזהה גלגל שעומד לעצור, הוא שולח אות למשאבת הבלם האלקטרו-הידראולית, וזו משחררת את הלחץ ההידראולי באותו גלגל. המערכות החדשות יודעות לחשב כל גלגל בנפרד, אינרציה של הרכב, כיוון ההגה, מצב מצערת וכך ולזהות החלקה, סיבסוב וכולי, ולתקן אותן (ESP).
תמונה של צירים. השמאלי הוא ציר לABS.