MiKa_P

פספסתי את זה איזה פעמיים-שלוש... פתאום ברח לי הכח מבין האצבעות אני חושבת שעזרה לי העובדה שבלוח סל"ד, השנתה של ה5000 סל"ד היא העליונה ביותר, כך שכשרואים בזוית העין את המחוג מגיע לשם כבר מתכוננים להעביר הילוך. זה הפריע לי בעיקר בהילוך ראשון-שני במצב דיינאמיק, שם הסל"ד מטפס מהר מאוד לתחום הזה וחייבים להיות מאוד עירניים עם העברות הגיר. בנסיעות עם הרבה רמזורים זה קצת מתיש.

בעיקר באיזור המרכז- פ"ת, קרית אונו, ת"א, ונתניה פעם בשבוע. ראיתי מיטו אחת כחולה לפני כמה שנים בפ"ת, ואחת שעמדה לידי ברמזור בנסיעה לדרום, נדמה לי שלבנה. ואולי שכחתי אחת או שתיים מזדמנות... אבל אני תמיד מסתכלת ושמה לב למיוחדים... למי ששאל על סגנון הנהיגה שלי במיטו: החלפתי הילוכים באיזור ה5+ אלף סל"ד, כדי לא לאבד את הטורבו, בעיקר עד הילוך חמישי, שם כבר לא עוזר במיוחד לדחוק. שייטתי מעט בעיקר על חמישי. בהילוך שישי נדמה לי שהייתי במצטבר אולי 2 דקות. וכן, המטרה שלי לא היתה לחסוך בדלק, וגם אני חושבת ש13.5 ק"מ לליטר יחסית לאיך שכן דחקתי במיטו זה לא רע. זה רחוק מאוד מנתוני היצרן, אבל בשביל צריכת דלק טובה יותר צריך להפשיט את המיטו מכל ערך מוסף שהיא מביאה איתה. תודה על התיקונים לגבי המתלים, וגם המערכת, ומתנצלת על ההטעייה. לגבי המזגן- ערערתם את בטחוני. לא עמדתי כנראה מספיק זמן בשביל באמת לבחון את זה (למרות שחשבתי שכן), אבל אני יכולה להגיד ששישי ושבת היו ימים חמים למדיי, המזגן כוון על העוצמה הנמוכה ביותר (1), והיה יעיל ונעים לכל אורך הדרך. תודה שוב על התגובות החמות

היי בר, אגיב לכמה דברים ענייניים שהעלית: אני לא חושבת שיש אפשרות לכתוב איזושהי ביקורת על רכב שתתאים לכולם. ביקורת רכב היא תמיד סובייקטיבית, ובאופן אישי אני לא מעריכה ביקורות שהן חד משמעיות לחיוב או לשלילה. אין רכב שאין בו דברים טובים ואין רכב שאין בו חסרונות. אני לא מבקרת רכב מקצועית, אני קיבלתי רכב כדי לכתוב מה *מיכל* חשבה עליו, והגיוני בעיניי שהרגשות יהיו מעורבים. אני חושבת שהייתי חוטאת מאוד למטרה אם הייתי רק מהללת או רק מכפישה. לגבי קהל היעד- אני לא בטוחה שאתה צודק, וראיתי שבעלי מידע רב ממני גם כן יכולים להעיד. בנוסף, ברור שהגדרה של קהל יעד היא כוללנית. גם לא כל הגברים חובבי הנהיגה יבחרו דוקא במיטו עם הטווין אייר. יש לה גרסאות חזקות יותר. גם לא טענתי לרגע שהמנוע לא מתאים לה. הוא מתאים לה בסדר גמור, רק שאפקט ה"שוויץ" עבור הבעלים שלה לא ממש תופס פה. אנשים יתפלאו מאוד לשמוע 900 סמ"ק משוייך לאלפא. כמו שכתבתי- לפחות עד שמנועים צמוקים ומוגדשים יהפכו לדבר החם הבא. רכב ספורטיבי, בעיניי, לא נמדד בעד כמה הוא מהיר, אלא (גם) בהתנהגות שלו. הגה מתקשר ושילדה ש"סוחבת" אותך בסיבובים הם חלק גדול מזה, וכאן, לעניות דעתי, זה בחסר. שוב- אני לא נהגת ספורטיבית, ומבחן ספורטיבי נטו אולי ראוי שייעשה על גרסה יותר שרירית של המיטו. לדעתי זה לא הייעוד של הגרסא הזו. ולגבי הגרגור- אכן, חמוד כמו הרבה דברים באוטו הזה. אגב, אם מפריע לך שייעדתי את הרכב רק לנשים, אז אספר לך שבמקור כתבתי במקום אחר שגם גברים שאין להם צורך להוכיח שום דבר בעזרת הרכב שלהם, בהחלט יכולים להיות קהל יעד. אח"כ רציתי להזיז את המשפט הזה לסוף, אבל בסופו של דבר הוא פשוט נשמט איכשהו. אז מתנצלת אם זה הסעיר אותך

תראה, מכיוון שגם במצב רגיל וגם במצב ספורט המתלים הרגישו לי קשיחים, לא הייתי בטוחה האם הם מרגישים פחות קשיחים כי כך הם באמת, או שהשינוי פסיכולוגי. לכן בדקתי בספר הרכב, ושם היה מצויין שקיים הפיצ'ר הזה, עם הסתייגות שמדובר ב"דגמים נבחרים". אז ליתר ביטחון שאלתי את הנציג של אלפא לגבי זה ביום ההחזרה של הרכב, והוא אישר שאכן המערכת הזו קיימת ופעילה. מניחה שזה דבר שפשוט לוודא בשיחת טלפון למי שמעוניין... לגבי ההגה- אני לא הצלחתי לכוון אותו לעומק, ובספר הרכב האיור הראה חיצי כיוון דו-מימדיים בלבד (מעלה-מטה, שמאלה-ימינה), שניהם מופעלים באמצעות הידית בה השתמשתי במקור. לא ניסיתי בפועל את עניין הכיוון לצדדים, וגם לא נסיון נוסף לכיוון עומק, כך שיכול להיות שאני טועה ואשמח לתיקון.

תודה לכולכם dorki, הניסוח שלי בנקודה הזו כנראה לא מובן... כתבתי אי שם בהתחלה שמצב הd.n.a משפיע על מומנט, כ"ס והמתלים. אח"כ, כשכתבתי שההילוכים "מתקצרים", הכוונה היתה באמת שהסל"ד עולה מהר יותר, ולכן מחייב החלפת הילוכים מהירה יותר. תודה על ההבהרה

לפני כשבוע קיבלה את פניי הודעה פרטית משמחת מאוד מהנהלת הפורום: סמל"ת בחרה לצ'פר את אחד הכותבים הקבועים במיטו חדשה לסופשבוע, ולאחר בחינה מדוקדקת ("מי רוצה?" -"אני!" -"קיבלת") נבחרתי להניח ידיי על המיטו ואז לרוץ ולספר. המיטו החדשה שקיבלתי לידיי היא יצור כלאיים מעניין. היא מאוד מרווחת, אבל בעלת 3 דלתות בלבד, מציעה תא מטען מכובד מאוד, אבל המושב האחורי מאוד לא מזמין לשהייה על בסיס קבוע, מאובזרת להפליא גם בגרסת הבסיס, אבל בכל זאת חוטאת בתחושה פלסטיקית זולה וקודרת משהו בסביבת הנוסעים שלה, והכי מעניין: היא נראית ונשמעת כמו איטלקיה חמה, אבל מגיעה עם מנוע 900 סמ"ק ו-2 צילינדרים בלבד, אותו המנוע שפיאט 500 קיבלה, רק שבמיטו הוא מצ'ופר ב-20 סוסים נוספים. אבל לפני שנגיע לפרטים הטכניים, בואו נסתכל בקומקום. מחוץ לסוכנות של סמל"ת חיכו כמה וכמה מיטו, בכמה צבעים. הראשונה שתפסה לי את המבט היתה אחת אדומה, "אדום קופידון" הם קוראים לה, ולא לחינם- היא מכוונת ישר ללב. כשהנציג שחיכה לי הוביל אותי בדיוק אליה, כמעט ולא התאפקתי מלקפוץ בריקוד קטן של שמחה. (לחיצה על התמונה תפתח אותה בגרסה מוגדלת, מה שמאוד מומלץ לעשות) בואו באמת נדבר לרגע על המראה החיצוני של המיטו. אני חושבת שעד היום ראיתי אולי 2 כאלה נוסעות על הכביש, מה שהופך אותה מיד לייחודית בנוף. עם זאת, המראה החיצוני שלה עדיין לא "יושב" לי בשום משבצת. מצד אחד יש לה קוים ספורטיביים ופרונט אלפא קלאסי, מצד שני הפנסים העגולים האלה מאחור, והפנסים הקדמיים שנראים קצת כמו כבשה בוהה, הופכים אותה למשהו שכמעט ואפשר לחטוא ולהגיד עליו "חמוד". הג'ולייטה, למשל, מרשימה בהרבה בעיניי. קצת נתונים טכניים: המיטו שבדקתי מצויידת במנוע טורבו בנזין 0.9 TwinAir, גיר ידני בעל 6 הילוכים, מערכת STOP&START שניתנת לביטול, ומערכת נהיגה שבאלפא קוראים לה D.N.A, ראשי תיבות של 3 מצבי נהיגה: "דיינאמיק" (או ספורט), "נורמל" (מצב רגיל) ומצב שלישי לתנאי מזג אוויר קשים כמו גשם ושלג, שבארץ כנראה וכמעט לא יהיה בשימוש. מעבר בין המצבים משפיע על המומנט, כ"ס, הטורבו וגם על מצב המתלים. במצב רגיל, למשל, המיטו תספק 98 כ"ס עם מומנט של 12.2 קג"מ ב1750 סל"ד. במצב "דיינאמיק", כמה סוסונים נוספים מוכנסים לאורווה, והמיטו מציעה 105 כ"ס, עם מומנט של 14.8 קג"מ ב2000 סל"ד. המתלים במצב הזה מתקשחים מאוד, ואל זה עוד אחזור בהמשך. הטורבו נפתח ב1800 סל"ד ונסגר ב5500, ובאופן כללי המיטו חיה רוב הזמן בטווח שבין 3000 ל4000 סל"ד, ולא נשמעת מתאמצת במיוחד. גם לנקודה הזו עוד אחזור. רשמים ראשונים: כשנכנסים למיטו, העולם שבחוץ מצטמצם ומתכווץ. המיטו מצויידת בחלון אחורי צר, 2 חלונות צד אחוריים שהם לא יותר מחרכים קטנים, שאינם נפתחים כלל, וחלון קדמי משופע מאוד ורחוק מאוד מהנהג. תחושת הקלסטרופוביה מופגת אך ורק בזכות חלונות הצד הקדמיים שהם גדולים וארוכים מאוד, הודות למבנה הרכב. מראות הצד גם הן גדולות מאוד ומספקות שדה ראייה רחב שמחפה לחלוטין על שדה הראייה המצומצם מהחלון האחורי. המיטו שקיבלתי הגיעה ברמת הגימור הנמוכה ביותר- Zagato- שההבדלים בינה ובין הגרסה היותר מאובזרת לדגם הזה, Massimo, מסתכמים במשענת יד, גוון מושבים משולב ב-2 צבעים, חישוקי סגסוגת וחלונות אחוריים כהים בגרסה המאובזרת. הבדלים שיכולים להיות זניחים עבור הקונה החסכן, אבל בהחלט אפשר לציין שגוון הריפוד השחור האחיד בגרסה הנמוכה יותר גורם לתא הנוסעים להיראות קודר מאוד. מבחינת איכות חומרים אפשר לציין שהכל מרגיש בנוי היטב וסולידי, אבל מרגיש ספרטני בגימור הדלתות, והדשבורד נראה ומרגיש פלסטיקי חלול ופשוט. המזגן מיכני, עם פידבקים נעימים מכפתורי הסיבוב. יש מגירת איחסון קטנה וסגורה מצידו השמאלי של ההגה, עוד מדף איחסון קטן מתחת למזגן ומאחורי ידית ההילוכים, ותא כפפות שמספיק לאיחסון ספר הרכב והרשיונות ותו לא. מחזיק לכוס יחידה נמצא בין מושב הנהג למושב הנוסע, ולידו גם שקע ה USB וה AUX של המערכת, כך שאם חיברתם את הסלולרי שלכם לשם, תצטרכו להכריע בינו ובין כוס הקפה שהנחתם שם. המערכת היא ה uConnect המוכרת של אלפא, הכוללת גם דיבורית מובנית ויכולה לנגן שירים מתוך הסלולרי שלכם בחיבור בלותות' בלבד (כך שיש מקום לכוס הקפה לשבת בשלווה במקומה...) וגם מציגה את שם איש הקשר בשיחה נכנסת- בתנאי שהוא כתוב באנגלית. ביצעתי שיחה אחת מהמערכת, ואיכות השמע היתה טובה עבור שני הצדדים. בידוד הרעשים בתוך המיטו מצויין, עם מעט רעשי רוח שמתחילים להישמע באיזור ה120 קמ"ש. עם 6 רמקולים מאוד איכותיים, אין בכלל סיבה לשמוע אותם. לוח המחוונים מצוייד במחשב דרך מפורט מאוד, שמציג צריכת דלק ממוצעת- כללית ועבור TRIP נוכחי, ק"מ כלליים ועבור TRIP נוכחי, זמן הנסיעה ברכב, טמפ' בחוץ, וגם מסך שמציין כמה ק"מ עוד נותרו לפני שהדלק ייגמר (חיווי מעניין, אבל לא מדוייק בעליל). בת הזוג, שליוותה אותי במבחן הזה לאורך כל השבת ושימשה כ"שוטר הרע", טענה שהצבע האדום של תאורת המחוונים היא מסיחת דעת בשעות הלילה, לא נעימה לעין ואף מעט מיושנת לטעמה. אני מסכימה עם העובדה שהתאורה מעט מסנוורת מדי בלילה, אבל לא התעסקתי בלמצוא איך (ואם) אפשר להנמיך אותה קצת. אני מאמינה שאפשר. אני אהבתי את השילוב של תאורה אדומה ברכב אדום, וגם כנראה בגלל שהיא מפיגה קצת את השחור-שחור הזה של תא הנוסעים. (שחור זה השחור החדש) (לוח המחוונים המואר בלילה, עם תצוגת הטורבו הגודש) שני המושבים הקדמיים במיטו מצויידים במנגנון קיפול מהיר של המושב לטובת כניסה למושב האחורי. עם זאת, הם מקפלים את הגב בלבד, ולא לוקחים את כל המושב קדימה. נוח מאוד למי שרוצה לזרוק תיק ומעיל למושב האחורי, מאוד לא נוח למי שמתכנן לזרוק לשם אנשים נוספים על בסיס קבוע. מי שכבר יישב במושב האחורי יזכה למרווח רגליים סביר, בתלות בגובה הנהג והנוסע שלידו (במקרה שלי מדובר על 2 בחורות שמתחילות מ180 ס"מ וצפונה), ואף בשקע צידי שמוקדש, איך לא, לכוס הקפה ההכרחית. מה שהוא לא יזכה לו זה אוויר, אור יום או נוף ראוי כלשהו, שכן החלונות האחוריים קטנים, ממוקמים גבוה, ואינם נפתחים כלל. ההגה מתכוונן למעלה-למטה וקדימה-אחורה בלבד. אני התקשיתי למצוא מיקום מתאים עבורו, שכן ברגע שהגבהתי אותו כדי שלא יתנגש לי ברגליים, גיליתי שהוא מסתיר לי חצי מלוח המחוונים. הפשרה היתה למקם אותו קצת יותר נמוך ולהגביה מעט את הכסא. הכסא, אגב, מצוייד בשלל ידיות לכיוון, שמפוזרות עליו בכל מיני מיקומים לא בהכרח טריוויאליים, ואני די בטוחה שלא ניסיתי את כולן, אבל מאוד בטוחה שאם הרכב היה נשאר אצלי עוד קצת, הייתי חייבת להעביר איתו סשן כיוונים נוסף, כי תנוחת הישיבה לא הרגישה לי נכונה עד הסוף. אגב, בין שלל הידיות והמנופים, מסתתרת גלגלת פשוטה שבעזרתה מכוונים את זוית גב המושב. אנכרוניסטי משהו. (ברוכים הבאים לצינוק, מואה אה אה...) יאללה, מתניעים: הדבר הראשון ששמים לב אליו עם ההתנעה של הרכב הוא שהיא מאוד שקטה וללא רעידות מורגשות. עם תחילת הנסיעה, ובמהירות נמוכה מאוד, העובדה שמתחת למכסה המנוע פועלים 2 צילינדרים בלבד מתגלה במערומיה בצורת תקתוקים לא סקסיים בעליל, שהולכים ונעלמים לתוך המיית המנוע ככל שהמהירות גוברת. לא משהו שמפריע מאוד, ומתרגלים לזה במהירות, אבל צריך גם להתרגל להערות של "יש לך רעש מוזר מהמנוע" כשבאים לאסוף אנשים... על מנת לנצל את הרכב במגוון גדול של כבישים וחוויות נהיגה, התייעצתי עם בת הזוג והנוסעת המתמידה לאן כדאי לנסוע. בשישי בערב החלטנו על סרט ב"יס פלאנט" בראשל"צ וארוחת ערב בת"א, כדי להתנסות גם בכביש מהיר וגם בכניסה למרכז ת"א. תחילת הנסיעה התנהלה במצב "נורמל", והדבר הראשון ששמנו לב אליו היה שהרכב די "כבד" ביציאה מרמזורים. ההילוכים קצרים, מה שמחייב "בחישה" די מהירה בהילוכים, אבל המיטו מרגישה כמו סוס עייף שלא מגיב לדירבונים. "אוקיי", אמרתי לה, "בואי נראה מה יש לך לתת במצב ספורט". עם המעבר למצב "דיינאמיק", התצוגה במחשב הדרך מתחלפת למד גדישה של הטורבו. גם מצב הרוח המהורהר מתחלף מהר מאוד בחיוכים מאוזן עד אוזן. המיטו במצב "דיינאמיק" היא ממתק קטן על סטרואידים. ההילוכים הקצרים-ממילא הופכים קצרים עוד יותר, הטורבו מתחיל לגדוש בגרגור ממכר שהוא מוזיקה לאוזניים, ודוושת הגז מספקת כח זמין ברוחב לב. אחרי נסיעה אחת במצב הזה, לא תרצו לנסוע בשום מצב אחר. הפעמים היחידות שבהן חזרתי למצב "נורמל" היו בעמידה בפקקים. עכבר העיר בנסיעה על איילון, הדינאמיות והזריזות המדהימה של המיטו הפכו כל עקיפה לעניין פשוט מאוד, בעיקר עד הילוך רביעי. הגרגור של הטורבו והתגובות של הרכב הדביקו לי חיוך ענק על הפרצוף. הדינאמיות הזו באה לרועץ ביציאה מרמזורים, שם צריך להעביר הילוכים כמו שומאכר כדי לשמור על המומנט של המיטו, אבל בתמורה מקבלים רכב שבשום אופן לא יעכב את התנועה. עם זאת, ההילוך החמישי ובעיקר השישי התגלו כהילוכי שיוט מובהקים ונטולי כל כח כמעט, המיטו נשארת שם באפיסת כוחות. דבר נוסף שבולט במצב "דיינאמיק" הוא הקשיחות של המתלים. קודם כל, ולמען הסדר הטוב, אציין שגם במצב רגיל המתלים של המיטו לא מצטיינים ברכות ובבליעת זעזועים. במצב דיינאמיק הקשיחות הזו עולה דרגה, והנוסעים ברכב מוצאים את עצמם בטלטלות וקפיצות שלפרקים אף כמעט בלתי נסבלות. העזר שכנגדי אף ציינה באיזשהו שלב שהיא לא מצליחה לשלוח SMS בטלפון שלה כי עם כל הקפיצות היא לא מצליחה להקליד כמו שצריך על האותיות. אז כוח יש, אבל צריך לשלם עליו בנוחות. במרכז ת"א המיטו התנהגה למופת. מכבה את עצמה ברמזורים, נדלקת מייד, משתלבת היטב בתנועה וגם ברחובות צרים. כאן המקום לציין שהמיטו שקיבלתי צויידה בחיישני רוורס בהתקנה מקומית, שהצג שלהם הותקן בחלקה העליון של השמשה האחורית, מה שמחייב (וטוב שכך) את הנהג להסתכל אחורה בשעת נסיעה לאחור. עם זאת, החיישן הזה היה מציק מאוד. ההתראה שלו היתה מאוד לא רציפה- לפעמים הוא התריע כבר במטר וחצי, לפעמים ישר ב 60 ס"מ, ובין ההתרעות יש קפיצות שבהן לא ברור מה המרחק. היתה גם תופעה מוזרה, שבמרחק של 50-70 ס"מ מהרכב שמאחור הצג התחיל להתחרפן בצפצופים ובתצוגה שקופצת מ72 ל65 ל-84, פעם מימין, פעם משמאל... ממש קקופוניה שלמה ולא נעימה. לדעתי חיישן רוורס הוא לא הכרחי במיטו, וניתן בהחלט לוותר עליו. הסתדרתי מצויין גם בלי לסמוך עליו, בעיקר בזכות מראות הצד היעילות. חנייה ברוורס, גם מעט צפופה, התגלתה כלא בעייתית כלל, לנהג יש תחושה טובה של גבולות הרכב, שוב- בעיקר בזכות מראות הצד הגדולות. ...ותודה על הדגים בשבת התלבטנו בין נסיעה לירושלים (בשביל העליות) ולמצפה רמון (בשביל הנסיעה הארוכה והפיתולים של מעלה העצמאות). ירושלים ירדה מהפרק בגלל שאני לא אוהבת להיכנס לעיר ולנסוע בתוכה, ובמצפה רמון כבר היינו פעמיים השנה. "אני יודעת!", אורו עיניה של הנוסעת המתמידה, "בואי נלך לאכול דגים ב"דג על הדן"!". אז יצאנו בשבת בבוקר לכיוון קריית שמונה. המיטו במצב "דיינאמיק", וכבר באיזור צומת גהה המצב בלתי נסבל כמעט מבחינת טלטולים וקפיצות. אני מסרבת לוותר על הצליל של הטורבו, ואנחנו חושקות שיניים ולאט לאט מתרגלות למצב (וכן, ניתן בהחלט להתרגל). ניצלנו את ההזדמנות לעבור בנתניה ולהשוויץ קצת בפני המשפחה. אמא שלי, ששמעה כבר יום קודם על המכונית שקיבלתי, חיכתה לנו בקוצר רוח, וקיבלה את פני המיטו בקריאות "וואי וואי ואי... איזו יפה! כזו מכונית אני רוצה!". מצד שני, היא נוטה להגיד על זה על כל מכונית אדומה כמעט... האחים, כל אחד ואחת בשלב הריון וילדים כזה או אחר, התייחסו למיטו כמו לנרות חנוכה- לראותה בלבד. רכב בלי דלת רביעית ומעלה הוא מחוץ לתחום בשבילם לפחות ל-17 שנה הקרובות. כששמעו כמה היא עולה, עברו לתגובות ישראליות טיפוסיות: "מה?! במחיר הזה אפשר לקנות יונדאי וולוסטר!". בשלב הזה חזרתי להרהר באפשרות שאני מאומצת. אחרי סשן צילומים (אמא שלי ליד המיטו, בתוך המיטו, מאחורי המיטו, מעל המיטו...) המשכנו בדרכינו צפונה. כביש החוף מעמת אותנו כמעט מייד עם תאונת דרכים שגורמת לפקק תנועה מכובד. מערכת הסטארט&סטופ נכנסת לפעולה בעצירה הראשונה, אבל אח"כ מזהה שאנחנו בזחילה איטית ומשאירה את המנוע פועל. המזגן, אגב, ממשיך לעבוד גם כשהמנוע כבוי. מצב "דיינאמיק" פחות נוח להתנהלות בפקק, מכיוון שהוא גורם להתקדמות בצורת "קפיצות" מהמקום ופחות ע"י זחילה מדודה, אז חזרנו בינתיים למצב רגיל. אחרי הפקק, השתרעו לפנינו כבישים ארוכים עם אפשרות לבחון את המיטו במהירויות קצת יותר גבוהות. המיטו שקיבלתי צויידה גם באיתוראן עם גלאי מכמונות, שמתריע על מצלמות מהירות ומצלמות רמזור. ההתראה קצרה כאשר נוסעים במהירות המותרת, והולכת והופכת לנודניקית ובלתי נעימה כשנמצאים מעל המהירות המותרת וקרוב למצלמה, ובאופן כללי התגלתה כיעילה ומדוייקת מאוד. ובמיטו אף הכרחית. על אף שהמפרט שלה מעניק לה מהירות מירבית של 184 קמ"ש, לוח המחוונים של המיטו מציג מד מהירות בעל שנתות עד 260 קמ"ש. זה הופך את הלוח לצפוף מאוד, כך שבמהירות של 100 קמ"ש מחט המהירות נמצאת במיקום שברכבים אחרים מתאים ל60 קמ"ש, מה שעלול להטעות מבחינה קונספטואלית את מי שרגיל להעריך את המהירות שלו על פי הצצה במיקום המחט, ולא בערך עליו היא מצביעה. במיטו, בלי לשים לב בכלל, מגיעים ל140 קמ"ש שמרגישים בפועל כמו "לא יותר מסביבות 100 קמ"ש". המנוע לא מגמגם, לא מתאמץ ולא מראה סימנים לתשישות. פשוט לא יאומן שמדובר במנוע שבימים טובים יכול לקשט אופנוע. הנסיעה צפונה, וגם בחזרה, לא נעשתה דרך כביש 6, מסיבות מובנות. כך זכתה המיטו למבחן שמדמה באמת נהיגה מעורבת- כבישים פתוחים, רמזורים, פקקים, פיתולים, עליות וירידות. ההרגשה איתה היתה שהארץ מתקצרת לה מתחת לגלגלים. פשוט הגענו נורא מהר הבלימה במיטו טובה מאוד, אבל ההגה שלה מעט מנותק מדי מהכביש, דבר שפחות שמתי לב אליו בזמן אמת, אבל התחדד לי ברגע שחזרתי ל206 שלי וההגה שלה הרגיש לי פתאום כמו חמאה. המיטו לא מספקת הרבה ביטחון ב"תקיפת" סיבובים, היא לא מרגישה מאוד מהודקת על הסיבוב וזה בפירוש לא היה הכיף שלי איתה. לא איתגרתי אותה ספורטיבית מכך, אני לא נהגת ספורטיבית ולא מיומנת בזה, מה גם שחובב ספורט שזו כוונתו כנראה לא יבחר דוקא במיטו עם המנוע הזה. (בתא המטען, כל מה שסטודנט צריך + מקום לסטודנט עצמו מחזיק באבטיח) לסיכום: מראה חיצוני: אולי בגלל שזו האלפא הראשונה שלי, הנהיגה במיטו גורמת קודם כל להרגיש מאוד מיוחדת. שאר הרכבים על הכביש מתבלטים פתאום באפרוריותם ופשטותם חסרת הייחוד. מצד שני, העיצוב שלה נראה לחלוטין לא מזיק, מה שלא מושך תשומת לב שלילית, אבל בהחלט משאיר מדי פעם פיות פעורים של נהגים שלא הבינו מה בדיוק עקף אותם כרגע. בסעיף העיצוב החיצוני, המיטו קולעת בול לכל מי שרוצה רכב שמצד אחד סוחט התפעלות ומצייר אותו כאנין טעם, אבל מצד שני לא רעשני, בולט ו"ערסי". זאב קטן בעור של כבשה גדולה. אה, והכבשה הזו נראית מעולה באדום מרחב ועיצוב פנים: המיטו מאוד מרווחת מבפנים, ככל שמדובר בלא יותר מ-2 אנשים שנוסעים ברכב באופן קבוע. היא מספקת תא מטען גדול יחסית לקטגוריה, שהוא גם עמוק מאוד, על אף העובדה שמתחתיו מסתתר עוד גלגל רזרבי סטנדרטי. למיטו תאי חפצים שימושיים, אם כי מאוד מצומצמים, מושבים נוחים שניתנים לכיוונון ורסטילי מאוד, למרות שלא היה לי פשוט למצוא תנוחת נהיגה נוחה ב100%, ובחזרה מקרית שמונה הגב התחיל לתת את אותותיו כבר במחצית הדרך. אני מאמינה שכיוונון נוסף היה פותר את זה, אבל למחרת בבוקר כבר החזרתי את הרכב, אז לעולם לא אדע את התשובה. גימור הפנים נראה מוקפד ומהודק אם כי התחושה שלו זולה מעט. הרכב שקט מאוד, עם מערכת סאונד איכותית מאוד וחכמה, עם שליטה בסיסית מההגה. סביבת הנהג דלה בכפתורים וצעצועים מסיחי דעת, כך שהיא ממש לא עמוסה. למיטו נכנסים בשביל לנהוג, לא בשביל לשחק. ברמת הגימור הנמוכה יותר, תא הנוסעים המתקבל שחור משחור וקודר עד מאוד, דבר שיכול להיפתר אולי עם ריפוד בשני גוונים שמציעה רמת הגימור הגבוהה יותר, ולפחות לפי התמונות- חישוקי הסגסוגת ברמת הגימור הגבוהה גם משפרים פלאים את פרופיל הרכב. דבר אחד שהיה מעט משונה בעיניי במיוחד הוא מנגנון ניקוי החלונות, שם יש פעולה אחת להשפרצת מים על השמשה, ופעולה נפרדת להפעלת מגבים, גם בשמשה הקדמית וגם באחורית. בכל רכב שהכרתי עד היום, השפרצת מים על השמשה לוותה אוטומטית בפעולה של המגבים. עד עכשיו לא הצלחתי להבין למה שמישהו ירצה להשפריץ מים על השמשה ולא לנגב אותה. מה גם שנראה לי שזה עלול לייצר סכנה במקרה של הפעלת השפריצרים בטעות ע"י נהג לא מיומן בשעת נסיעה. עד שמגיבים בפעולה של ניגוב השמשה, הרכב למעשה נוסע ללא שדה ראייה קדימה כמעט בכלל. ביצועים: במצב "נורמל", המיטו הזו מספקת חוויה שאינה שונה בהרבה מרוב הסופר מיני הקיימות היום בשוק. הייחוד שלה הוא במצב "דיינאמיק", שמעניק למיטו את הניצוץ שמזכיר מאיזה חלק בעולם היא הגיעה. גם במצב הספורט היא לא הרכב הכי מהיר על הכביש, אבל במהירויות הביניים היא מספקת כח, צליל ותגובה של ממזרה גדולה. כל אלה נגמרים לאיטם עם הכניסה להילוך חמישי, אבל בשיוט נינוח המיטו שומרת על הקצב בכבוד ובשלווה. אני נהניתי ממנה בעיקר בקו ישר, והרבה פחות בסיבובים. המיטו תשרת את בעליה בנאמנות גם בהתנהלות איטית בתוך מרכזים עירוניים ובפקקים, וגם בשעיטה מאושרת על כבישים בינעירוניים, שם מומלץ מאוד לשים לב למד המהירות ולנוכחות מצלמות, פן חוויית הנהיגה שלכם תהיה קצרה מהצפוי. לשלילה יצויין רעש התקתוק של הצילינדרים במהירות נמוכה שדורש הסתגלות, וקשיחות המתלים בכל המצבים- בעיקר במצב "דיינאמיק", אבל בהחלט לא רק- שהופכת את הנסיעה לקופצנית ומטלטלת הרבה יותר מדי. צריכת דלק: את המיטו קיבלתי מהסוכנות עם טנק מלא (עד הסוף, או כמעט עד הסוף) וכ250 ק"מ על השעון. מחשב הדרך מראה שבמהלך הסופ"ש גמענו 511 ק"מ, במהירות ממוצעת של 60 קמ"ש. בחזרה הביתה במוצאי שבת, נדלקה נורת התראת הדלק במרחק של כ20 ק"מ מהבית. מחשב הדרך הראה שאפשר לנסוע עוד 120 ק"מ עד לתדלוק, אז החלטתי שניסע הביתה ללא עצירה ושאתדלק רק למחרת בבוקר. כשהגענו הביתה, המחשב כבר הראה שנותרו לנו רק עוד 50 ק"מ של חסד, מה שאומר שלא מומלץ לסמוך על הערכת המרחק של המחשב. בבוקר ניגשתי לתדלק. מחשב הדרך הראה צריכה ממוצעת של 13.8 ק"מ לליטר. החישוב שלי, לפי התדלוק בפועל, מראה 13 ק"מ לליטר. מכיוון שלא מסתמכים לא על המחשב ולא על תדלוק יחיד, האמת נמצאת כנראה איפשהו באמצע, ובכל מקרה- רחוקה מאוד מנתוני היצרן. אני מאמינה שהנסיעה במצב "דיינאמיק" גבתה את המחיר שלה, אבל מבחינתי זה מחיר ששווה לשלם. זו לא צריכת דלק איומה, בטח לא יחסית למה שהמיטו הזו מצליחה לייצר מהמנוע הצנום שלה, אבל זו נקודה שצריך לקחת בחשבון. (הו רומיאו, זאת היתה פנטזיה נהדרת...) ביום ראשון בבוקר התנהלתי שוב בפקקים בכניסה לת"א, ומסרתי את המיטו בחזרה לסמל"ת, לא בלי צער. עם כל החסרונות שמצאתי בה, המיטו היא פשוט כיפית, בצורה שאי אפשר להסביר בשום דרך רציונלית. היא לא מלאה בפאר ובהדר הפנימי של רכבים בטווח המחיר שלה, הגאדג'טים שלה צנועים ולא מנקרי עיניים, היא לא ספורטיבית באופן מובהק וגם לא חסכונית בדלק באופן מובהק. היא לא שימושית עבור פלח רחב מאוד של האוכלוסיה הישראלית, והעיצוב החיצוני שלה מכוון לחלק מאוד מצומצם מהאוכלוסיה שכבר כן נשארה. בנוסף, מנוע של 900 סמ"ק, גם עם טורבו, נשמע כמו משהו שפיאט 500 יכולה לחיות איתו בשלום, אבל מתאים לאלפא כמו שג'יימס בונד מתאים לגופייה ורודה (לפחות עד ששאר היצרניות יישרו קו, ומנוע קטן ומוגדש יקבל את ההערכה המגיעה לו). ובכל זאת, המיטו עושה חשק לחזור אליה, עושה חשק להשתיק את הרדיו, ללחוץ על הגז ולהתמכר לגרגור, עושה חשק לקחת אותה לסיבוב ולעצור רק כשנגמר ה"בנזינה". למי היא מתאימה? מיטו 0.9 TwinAir יכולה להתאים כמו כפפה ליד דווקא לפלח שעד היום אלפא לא פנתה אליו בכלל: לצעירות עם אבא עשיר, לנשים מבינות עניין שפיאט 500 היא בחירה המונית ונדושה מדי בשבילן, לנשים מבוגרות שרוצות להגשים חלום בלי להיות מואשמות במשבר גיל ה-50. היא מעין יצור כלאיים שמנסה להעניק משני העולמות: גם רכב שימושי להתנהלות יומיומית עירונית, וגם רכב "פאן" שיידע לנצל כל פיסת כביש פנויה. היא לא עושה לא את זה ולא את זה בצורה מושלמת, אבל מי שיתאהב בה יסלח לה על הכל.

עדיין רלוונטי (עדיין לא פורסם ב"יד 2" עקב שבוע עמוס ועצלות גורפת ) 1100 ש"ח.

עדיין רלוונטי. הרובוט טעון, נקי, ומחכה ליום פקודה. עושה אחלה של עבודה, אפשר לאכול מהרצפה אחרי שהוא מסיים. נמכר רק בגלל שהגעתי למסקנה שבדירה הקטנה והצפופה שלי יותר קל ומהיר לטאטא את הבית בסטנדרטים הנמוכים שלי מאשר להפעיל את הרובוט (ולכן גם הופעל מספר קטן של פעמים). הייתי מעבירה אותו בתוך המשפחה, אבל לכולם כבר יש... כרגע לא מפורסם בשום מקום אחר חוץ מכאן, אבל בתחילת השבוע הקרוב אפרסם אותו ב"יד2" באותו מחיר שפירסמתי פה, אז בהנחה קטנה לחברי הפורום המחיר מתעדכן כאן ל 1100 ש"ח. בה"פ או במייל (שפורסם במודעה הראשונה). תשאירו מס' טלפון אם תרצו ואשמח לחזור אליכם.

אז אם ידוע שאפשר באשראי ובתשלומים, והשאלה היא רק אם מותר לשלם בכרטיס שלא של בעל הרשיון- התשובה היא כן.

אני שילמתי אגרת רישוי בדואר במעמד העברת הבעלות על הרכב שלי. הרשיון היה על שם הבעלים הקודם ממנו קניתי את האוטו, ולא היתה שום בעיה לשלם אותו, ובאשראי (ועוד עם הנחת משרת מילואים פעיל שהוא קיבל, הנחת ענק של משהו כמו 12 שקל...). לגבי תשלומים אני לא בטוחה, נדמה לי ששילמתי בתשלום אחד.

stio, חבל שתחכה, המועד לפתיחת קייס באיביי הוא קצוב, ועד שתחכה למועד ההגעה המשוער תמצא את עצמך כבר לא מכוסה, לא באיביי ולא בפייפאל. לא מדובר כאן במשלוח שמתעכב בדרך, אלא בחבילה שמעולם לא יצאה ליעדה. פנה עכשיו למוכר, שישלח לך כבר בימים הקרובים את החבילה כמו שצריך, עם מס' מעקב חדש.

מה שאתה מתאר קרה לי פעם אחת עם מוכר מסין. היה מספר מעקב, אבל הפריט לא נמצא באיתור הדואר הסיני. פניתי אליו, מה שפתח קייס אוטומטית, והוא התנצל ואמר שהטעות היא מהצד שלו כיוון שהוא עשה איזושהי טעות במשלוח והדואר החזיר לו את המוצר. קצת הרגיז אותי שהוא לא פנה אליי מיוזמתו, אבל למחרת הוא כבר סיפק לי מס' מעקב חדש, והמוצר הגיע די מהר אח"כ. טוב שפנית אליו, אין שום סיבה לחכות, החבילה אמורה להיראות בתוצאות הדואר מקסימום יומיים-שלושה אחרי שקיבלת את מס' המעקב.

בשביל להתקבל להנדסאים לא צריך יותר מ-3 יחידות מתמטיקה, אבל אפשר להגיד שמי שבקושי צלח 3 יחידות בתיכון, לא ישרוד לימודי הנדסאי, או ישרוד עם ציונים מאוד מאוד נמוכים. מי שבא עם 3 יחידות מתמטיקה בציון גבוה, ועם בגרות נפשית ומוכנות לעבודה קשה- ישלים את הפער המתמטי הנדרש ללא בעיה. מי שמגיע עם 4 ו-5 יחידות לא ממש יתקשה. להשוות מתמטיקה של הנדסאים למתמטיקה של תואר טכנולוגי כלשהו זה כמו להשוות צלילה בלב ים בלילה אפל, לשחיה בבריכת פעוטות עם מצופים. מי שמתקשה באופן מוחלט עם מתמטיקה (ולא רק בגלל שבתיכון לא היה לו ראש לזה, או שהיה לו רצף של מורים גרועים), עלול למצוא את עצמו מאוד מאוד מתוסכל במרדף הזה להתקבל להנדסה, ועוד יותר מתוסכל מהלימודים למקצוע במידה ויתקבל. אם העולם הטכני בכל זאת קורץ, ובעיקר אם הקריצה היא מהכיוון המעשי של ההתעסקות, לעשות הנדסאי מכונות, בניין או חשמל יכולים להיות פתרון לא רע בכלל. שלא יובן לא נכון- דיפלומת הנדסאי היא לא טיול בפארק, ולא ברירת מחדל, ולא קיצור דרך להגעה למקומות שתואר בהנדסה ייקח אותך. היא מסלול אחר, והיא מכוונת למקומות אחרים. אנשים עם חוש טכני, ורצון לעסוק בעולם הטכני, שאין להם ראש של חוקר ואיש פיתוח, לא צריכים להתפשר על חוסר השכלה. במקרה הכי "גרוע", אם הלימודים להנדסאי מצליחים לפתוח את הראש ולעורר תיאבון, להמשיך אח"כ לתואר מתקדם יהיה יותר קל מבחינת תנאי קבלה וגם קצת מבחינת מוכנות ללימודים (השוק במעבר ללימודים אקדמיים יהיה עדיין גדול, אבל מגיעים קצת יותר מוכנים מאשר עם מנטליות תיכון בלבד).

עדיין מחכה למאסטר חדש

אני רק רוצה להתייחס לעניין גבי גזית, כפי שהוצע כאן. אמא שלי הפכה למעריצה שלו לאחר שנתקלה בבעיות עם ספקית מתקן מים מסוננים לבית. היא פנתה לרשות להגנת הצרכן ולדני שדה, ולא שמעה מהם מילה. אז פנתה לגבי גזית, חזרו אליה תוך יום, פנו לחברה, ואלה התקשרו בבהלה לאמא שלי לבטל איתה עסקה ולתת לה החזרים (בעצם כל מה שביקשה מהם במקור), רק שתודיע לגבי גזית שהעניין נפתר לשביעות רצונה ושלא יפרסמו את השם שלהם ברדיו. ההבדל היה מדהים... אחרי שהיא רדפה שבועות אחרי כל בעלי התפקידים בחברה הזו שנפנפו אותה כמו שמנפנפים זבוב, הם הפכו להיות אלה שמתקשרים אליה פעמיים ביום לוודא שהיא מרוצה ושהכל נעשה לשביעות רצונה. לא מזמן נוצרה לה איזו בעיה מול חברת הביטוח של סבתא שלי, שמאושפזת במוסד סיעודי מזה כשנה. כספים שהיו אמורים להגיע כ"שיפוי" (מתן כסף רק לאחר הצגת קבלה על תשלום שבוצע) באופן חודשי, הגיעו באופן קבוע באיחור של חודשיים-שלושה ובאופן מאוד לא סדיר, דבר שהקשה מאוד על התשלומים למוסד הסיעודי. לאחר שאמא שלי מיצתה את כל האפשרויות וראתה שכלום לא עוזר, היא פנתה שוב לגבי גזית, שמצידם פנו בכתב לחברת הביטוח לבירור הנושא, ולפני שהנושא הוברר- פנו מחברת הביטוח לאמא שלי, סידרו את כל עניין התשלומים ובא לציון גואל. באף אחד מהמקרים לא העלו אותה לשידור. לדעתי גם מול פלאפון לא תצטרכו לעלות לשידור והעניין ייפתר במהירות שאתה לא תאמין בכלל שקיימת. בכל מקרה, אם יש לך את הניירת המתאימה ואת כל הפרטים, אין שום בעיה שבמידת הצורך תעלה אתה לשידור (גם בעילום שם) ולא סבא שלך. שוב- אני מאמינה שלא יהיה בכך צורך. שווה לך מאוד לנסות.

לא מאמינה שתמצא משהו מאלה שם (אולי מנורה שלמה, לא רק פלסטיק). למה לא לחפש בפירוקיות? מהיר יותר, זמין יותר וזול באותה מידה אם לא יותר. בשיל לשים לדים בבית מנורה אתה יכול לגשת לחשמלאי שיסדר לך גם בית מנורה תואם אם המקורי לא מתאים.

שומש לא יותר מפעם בחודש מאז שנקנה, כלומר 5-6 פעמים בלבד. נוקה תמיד באופן יסודי לאחר כל שימוש. אחריות לעוד שנה וחצי. מגיע בקופסה המקורית עם כל הניירת המקורית- חשבונית קנייה, תעודת אחריות, חוברת הוראות בעברית ובאנגלית. כמובן עם עמדת הטעינה והמטען. בנוסף- קופסת "חלפים" רשמית, המכילה סט מברשות נוסף ופילטר נוסף- חדשים לגמרי. שווי כל הערכה- 1670 ש"ח, תימכר ב1150 ש"ח בלבד. יש אפשרות לשלם ב- Paypal. ניתן לפנות בהודעה פרטית, או למייל: michal509 בג'ימייל.קום. נמצאת באיזור קרית אונו, במשך השבוע גם בדרום ת"א בשעות הבוקר/צהריים. התמונות צולמו ברגע זה ממש.

הלדים הם הקטנה בבעיותיך... האורות הכחולים האלה לא יעברו טסט, אלא אם הם ככה במקור (ולפי התמונה הראשונה בשרשור נראה שהם לא).

רמת הגימור LTZ הוצגה רק ב2013. אז אלא אם היו 2 מתיחות פנים השנה, זה לא מסביר דבר.

מתי, איתמר? כי אני יודעת שהדגמים של 2013 זו מתיחת הפנים, ולפני כן היתה כאן רק רמת גימור LS.

זה שקנית ממנו היה יד שניה? חיישני חניה יכול להיות שהיו אופציונליים בהתקנה מקומית והקונה לא רצה אותם, אבל משענת יד, הדיבורית והרמקולים זה קצת משונה. אתה בטוח שאין 6 רמקולים? ושאין כפתור לחימום מראות הצד שהבעלים הקודם פשוט לא מודע לקיומו? LTZ זו רמת גימור הכי גבוהה של הספארק, והיא הוצגה עם מתיחת הפנים של הספארק בתחילת השנה, יהיה מוזר אם יש רכבים עם פרשנות שונה לרמת הגימור הזו. מישהו משברולט צריך לתת לך את המידע הזה, יש לזה בטח איזו סיבה הגיונית.

זה בסדר גמור, זה מי שאתה, זה מה שאתה מביא, לא הרמת ידיים עם הקושי הראשון שהופיע, ולקשר הבא תביא את עצמך אפילו יותר טוב ויותר מודע. זה אחלה של שיעור ללמוד על עצמך, לדעתי. והבחורה- היא אחלה והכל, פשוט באמת לא מתאימה לך, כי לא יכולה להתאים לך מישהי שלא אוהבת אותך ולא מרגישה כלפיך כלום, גם אם היא האדם הכי מקסים ונפלא בעולם. זה לא חומר לזוגיות לחיים. שיהיה רק טוב!

תודה ביגבוס okiman, רציתי להגיד עוד דבר (ממש קמתי הבוקר עם מחשבות על הסיפור שלך): הרבה פעמים, כשצד אחד יוצר את המצב הזה של "פסק זמן" ומתנתק לגמרי, מה שעומד מאחורי זה הוא הרצון שהצד השני יבין לבד את הרמז ויעשה בעצמו את הצעד של הפרידה כדי לא לקחת על זה אחריות. מה שבעצם יקרה עכשיו זה, שאתה תכתוב לה "הבנתי שזה לא מתקדם לשום מקום, ורק רציתי שניפרד כידידים", ורוב הסיכויים שהתגובה שלה תהיה משהו בסגנון "טוב, זו ההחלטה שלך, חבל לי, אבל אני מקבלת אותה" וכך הלאה העברת אחריות מעצמה אליך (כשבפועל סביר שזה פשוט יגרום לה הקלה עצומה). סיכויים טובים גם שזה יגרום לך להרגיש חרא, ובראש אתה תחשוב לעצמך שאולי לא היית מספיק סבלני ולא היית צריך ללחוץ עליה ואז אולי היה עוד סיכוי... והנה אתה אוכל סרטים בזמן שהיא לקחה פופקורן והלכה. ככה זה. יש אנשים שהם פשוט "נמנעים" מטבעם. כאלה שמרחיקים את עצמם מסיטואציות לא נעימות ולא יודעים לסיים יפה. (בשיר "מיכאל" של אתי אנקרי- שהוא בכלל שיר ילדים עם קריצה למבוגרים- יש שורה מאוד יפה שאומרת "ואמא אומרת/ שככה אנשים/ כשקשה להם לגמור, הם מושכים את הסופים"). זו סיטואציה מאוד לא קלה. שוברת לב אפילו. היא לא נפרדה ממך בפועל, אבל מעשית היא בעצם כן, וככה אתה צריך להתייחס לזה. לדעתי? אל תכתוב לה. אני לא חושבת שזה יעשה לך שום דבר טוב, והיא לא צריכה את החסד הזה. אולי האגו שלך חושב שהיא צריכה לדעת שאתה לא מחכה לה (כי אתה לא פראייר, ומה היא חושבת לעצמה, וכיוצא בזה דיבורים של אגו)- אבל אל תקשיב. החלטת עם עצמך שזה נגמר? קח כמה ימים להתאבל ולהרגיש נאחס, ואז תמשיך הלאה. ובראש תחליף את הקלטת- אתה לא במצב של המתנה, אתה במצב של בחור שזרקו אותו אחרי 3 חודשים, ואחרי שתלקק את הפצעים מחכה לך עולם יפה בחוץ ומישהי אחרת שמחכה לקבל אותך בשמחה ובאהבה לחיים שלה. אל תיתן לה לחכות הרבה

וואי, איזה סרטים של בחורות. (מותר לי, אני אחת מהן). חבר יקר, אתה נשמע איש חביב, רומנטיקן וראוי למדיי. קח רגע צעד אחורה ושאל את עצמך האם המקום שאליו הגיע הקשר שלכם מצדיק את ההיסטריה שהבחורה מייצרת (לכאורה). היא מדברת על "להגיע עם דיעה מגובשת", ששניכם "תהיו שלמים עם ההחלטה". לא הבנתי, יצאתם 3 חודשים ואתם צריכים להחליט אם להמשיך או לוותר, או שהיא נכנסה להריון, הצעת לה נישואים והיא צריכה להחליט לאן החיים שלה ממשיכים מכאן? אם נעים ונחמד וכיף ביחד- ממשיכים לצאת ונותנים לדברים להתפתח, בלי דרמה. אם לא כיף לה, חסר לה, מפריע לה משהו מהותי- חותכים, אין סיבה להישאר כשהבסיס לא מתאים בצורה כ"כ בסיסית. אני יכולה לנחש שמאוד נעים לה שאתה משקיע בה ומוצא בה עניין ואפילו התאהבת. זה מחמיא וזה נוח. קשה לפעמים לוותר על קשר חדש כאשר "על הנייר" הוא נראה נהדר, ובפועל הרגש לא מתפתח ומשהו לא עובד. היה לה יותר קל אם היית אלים, קמצן, או בוגדני. ככה לפחות היא היתה יודעת להסביר למה זה לא מתאים. איתך היא לא מצליחה להסביר, והיה מאוד נוח להחזיק אותך בסביבה למעט העובדה שהפער ברגשות שלכם אחד לשניה הלך וגדל עד לשלב שבו כבר הפסיק להיות נוח והתחיל להלחיץ אותה. אני חושבת שזה בסדר שהרגשות בקשר לא מתפתחים באופן ובקצב זהה. זה לא בסדר אם הם לא מתפתחים בכלל. אחרי 3 חודשים זה לגיטימי להגיד שהיא צריכה עוד קצת זמן להכיר אותך, שהיא לא מרגישה בשלה עדיין לצאת בהצהרות כלפיך וכלפי הקשר ביניכם- כשזה במקביל לכך שאתם יוצאים ונהנים ביחד והיא נמצאת שם מכל הלב, ויוזמת וחיובית. לקחת פסק זמן שפירושו נתק מוחלט, כפוי, חד צדדי, שלא מוגבל בזמן, שמעניש אותך, ולכתוב לך בכזה חוסר אכפתיות ואדישות וזלזול, בהודעות טקסט- זה לא מוביל לשום מקום. אתה חושב עליה עכשיו ממקום מאוהב, שמספק עבורה תירוצים מאוד רומנטיים. אבל המצב הזה הוא רעל עבורך, אתה תבין את זה רק בדיעבד. גם אם היא תיצור קשר, תתחנן שתחזרו, תקנא לך, ושאר תסריטים בדיוניים- האמון שלך בה כבר מורעל, אתה פשוט עוד לא יודע את זה. חבר, מגיע לך יותר.