חן ג.

גם עם ABS הגלגלים כן יחליקו. הם לא יינעלו, אבל הם כן יחליקו קצת ולכן הרכב לא יסתחרר ואף ייתכן שהוא יתיישר כתוצאה מהבלימה ובכל מקרה - אין פתרון טוב יותר לנהג לא מיומן. כפי שנאמר כאן נכון - עדיף אפילו לתת לרכב להחליק ולהשלים סחרור ולא לבצע תיקון לא נכון שיעיף אותך לצד השני בכוח רב עוד יותר! לנהג מתורגל שצפה את ההחלקה מראש ניתן לבצע תיקון כשעניין המבט הוא רכיב מכריע בהצלחת התמרון. שיטה אחת שהדריכו אותי בה הייתה למקד את המבט באובייקט בולט בכיוון הנסיעה הרצוי. כמובן שזה לא מחליף תרגול כי מעבר לתפעול ההגה יש צורך גם לעבוד נכון עם דוושת הדלק. בכל מקרה ההחלקה חייבת להיות צפויה; לא קיים התרגול שילמד אותך לשלוט בהיגוי יתר שבא בהפתעה.

כל השחרה פוגעת בשדה הראיה וביכולת להבחין בפרטים. נכון שאם ההשחרה עדינה אז לא מדובר בפגיעה משמעותית ועדיין רואים, אבל למה לא לראות הכי טוב שאפשר? רק בחלונות הצד האחוריים ניתן לבצע השחרה וגם אז לא צריך להגזים כי ייתכן שנזדקק גם להם להשלמת שדה ראיה בעת מעבר נתיב בנסיבות מיוחדות, השתלבות בזוית או נסיעה לאחור.

ישיבה רחוקה מהגה והדוושות - סכנת נפשות, לא פחות ולא יותר! זה מתחיל בזמן תגובה נמוך ונגמר בפציעות אורתופדיות קשות בתאונה בחזית הרכב. זה בהחלט יכול להיות גורם שתרם להתנגשות שחווית. תמיד יש לשבת כך שגם בלחיצה בכל הכוח על כל אחת מהדוושות (כולל הדוושה המתה משמאל) הברכיים נשארות מכופפות בזוית של כ-140 מעלות.את המשענת וההגה יש לכוון כך שניתן יהיה לכופף את פרק כף היד על גבי חלקו העליון של ההגה מבלי להשעין את השכמות קדימה או להתאמץ. גובה המושב ברכב פרטי רגיל צריך להשאיר מרחק של ארבע עד חמש אצבעות בין הראש לתקרה וכשניתן לראות באופן ברור את לוח השעונים. את הטיית בסיס המושב יש לכוון כך שגם בלחיצה בכל הכוח על הבלמים, יהיה אפשר לדחוף את כף היד מתחת לירך, כך שהמושב עצמו לא מפריע לבלום. נסה לאמץ את זה ברכב הבא שלך (אנשאללה) וכנ"ל לגבי שאר הקוראים.

לא נכון. בלימה בכל הכוח גורמת להחלקה בגלגלים הקדמיים ולכן היא יכולה "לאזן" את הרכב, אף על פי שטכנית המשקל עובר קדימה; ובכל מקרה, אם הרכב נעצר, גם ההחלקה נעצרה. אין פתרון טוב יותר לנהג שאינו מתורגל. גם נהג שהוא כן מתורגל יצליח להתמודד רק עם החלקה צפויה, ואפילו נהג שכן מיומן בהחלקות יכול להגיע למצב של החלקה שלא ניתן לתקן אותה וגם אז חוזרים לדוושת הבלמים.

אין בעיה עם זה שאתה נהג חדש וגם שנה על הכביש זה בהחלט ותק מספיק טוב בשביל להתחיל קורס נהיגה מתקדמת. אם החלקה היא אחד מהמצבים שאתה רוצה להתמקד בהם, כדאי לך להתחיל עם קורס מגרש בסיסי באלטרנתיבי. הקורס המלא אורכו 10 שעות ומחירו 840 שקלים. ניתן גם לקחת את הקורס רק עד חצי היום ואז מחירו בערך 500 שקלים. לדעתי ומניסיוני האישי, זה שווה את ההשקעה! אני חוזר ומדגיש שגם קורס כזה לא יאפשר לך לשלוט בהחלקה רצינית שמגיעה בהפתעה אלא רק בהחלקה שצפית מראש כי קראת את הכביש, וזו נקודה שמדריכי אלטרנתיבי מתעכבים עליה הרבה (ע"ע הקישור שצירפתי בהודעות הקודמות).

המדיניות ש-ל-י היא שאסור להשחיר את חלונות הצד הקדמיים ואת השמשה. אסור חוקית ואסור בטיחותית כי זה מסוכן, אפילו כשמדובר בהשחרה עדינה או סתם ברשת הצללה על החלון. נכון שאפשר לראות, אבל רואים פחות טוב וזה לא לעניין. גם בחלון האחורי אסור לגעת. המקום היחיד שבו השחרה היא בגדר הסביר היא בחלונות הצד האחוריים וגם זה רק בהשחרה עדינה יחסית.

קודם כל בוא לא נאשים רק את התנאים - אם היית זהיר יותר, מיומן יותר או מודע יותר - היית יכול לפצות על הבעיה ולהימנע מאסון. אני אומר את זה כדי שלא תתקבע על עניין החול - בסופו של דבר, רכב לעולם לא מחליק מעצמו, הנהג גורם לרכב להחליק, תמיד! אבל, כן, כביש באיכות לא משהו, מכוסה בחול וייתכן גם עם צמיגים סוג ב' שגם עשו את שלהם, לחץ אוויר לא ידוע וייתכן גם בולמי זעזועים עייפים - ואפשר להחליק במהירויות מאוד נמוכות. בני כמה הצמיגים (שנים וקילומטרים) ובני כמה בולמי הזעזועים? האם הקפדת על ניפוח תקין של הצמיגים?

בלם יד גורם להחלקה כי הוא בולם את הגלגלים האחוריים וזה "מכביד" עליהם ויכול לגרום להם להחליק, בלי קשר ל-ABS. מבחינה עקרונית, החלקה שבה הזנב של המכונית "בורח" היא החלקה שמתקנים עם דוושת הגז ויישור או הפנית ההגה לכיוון הנסיעה הרצוי. לא על ידי דוושת הבלם ובטח שלא על ידי בלם היד, או כל מיני שילובים מהסוג של אדון ניר הנכבד. גם תיקון מוגזם (כמו "פול גז, שברתי הגה") הוא מסוכן. כיוון שאינך מיומן, הפתרון עבורך הוא פשוט לבלום, ובלבד שתבלום בכל הכוח ולא תעשה חצי עבודה. אם כן תעבור קורס נהיגה מתקדמת (וכיוון שרובם נערכים בסופי שבוע אולי תוכל לסדר משהו) תוכל כבר לעשות יותר מזה, אבל גם זה רק בהנחה שקראת את הכביש ושגם אם לא יכולת למנוע את ההחלקה - צפית אותה מראש ולא הופתעת.

תעשה בעיקר את מה שאני אמרתי: צריך פשוט מתרכזים בנהיגה, מביטים רחוק קדימה ומחפשים שינוי בגוון האספלט בהמשך הכביש. באופן הזה ניתן להבחין בברק הצבעוני של השמן, בבוהק של קרח, בבוץ, בערמת חצץ או בכל משטח אחר שהוא חלק ברמה שעלולה להיות מסוכנת. ברגע שאתה מבחין בקטע כביש מסוכן כזה, מיד עליך להתחיל להוריד מהירות במתינות. בדוק מראות ואם אין סכנה מאחור - עדיף אפילו לבלום בלימת חירום ולא לעלות על שלולית שמן או בוץ וגם אם יש סכנה מאחור, אפשר לברוח לנתיב מילוט כמו השוליים ולבלום שם. אם אינך יכול לעצור בזמן, הורד מהירות ככל הניתן ונסה לעבור מסביב לקטע החלק. אם אינך יכול לא לעצור לפני הקטע החלק ולא לעבור סביבו - עליך לעבור דרכו במהירות הנמוכה ביותר האפשרית ובקו ישר ועם הגה ישר ולהיות מוכן לכל אפשרות שהרכב יחליק. ככה נוצר מצב שגם במקרה הגרוע ביותר, אתה מוכן להחלקה ולא מגיב למצב של הפתעה ולכן תוכל לפעול נכון יותר וכשכל המשתנים הם לטובתך. איך לפעול בהחלקה עצמה? את זה אתה יכול ללמוד רק בהדרכת נהיגה מתקדמת וגם זה יעזור לך לשלוט רק על החלקה שאתה צופה מראש (כמו כאן) ולא החלקה שמגיעה בהפתעה. במצב של הפתעה, או בכל מצב שבו אינך יכול לשלוט ברכב, אין לך ברירה אלא לבלום בכל הכוח ולעצור את הרכב (ורצוי גם ללחוץ על הקלאץ' וליישר את ההגה). גם המכונית רצוי שתהיה מתוחזקת (צמיגים, לחץ אוויר, בולמי זעזועים, כיוון גלגלים) כדי שהסיכוי להחלקה וחומרתה יקטנו. ולידע כללי, מקדם החיכוך של כביש יבש - 0.8-0.7 כביש רטוב - 0.6-0.5 חול, עפר וחצץ - 0.5-0.4 גשם ראשון - 0.4-0.3 סולר על הכביש - 0.3 שמן, שלג, בוץ - 0.2 קרח - 0.1

אני לא חושב שצריך להאשים את הרכב. ואיזהו הרכב הכי בטוח? זה שנוהג בו הנהג הטוב יותר! אפשר גם לנהוג עם גרוטאה ישנה וחבוטה ועדיין לעבור סיבובים כאלו בשלום; זה עניין של נהיגה נכונה ולא של סוג הרכב! עם זאת, אני חייב לציין שאם הכביש אכן היה מכוסה בחול - ייתכן והבוחן, כמו חלק מהמגיבים, לא לקח בחשבון את מקדם החיכוך של החול ושלא יהיה ספק - חול יבש על הכביש הוא מ א ו ד חלק. אם מקדם חיכוך של כביש יבש הוא 0.8-0.7, הרי שבנסיעה על חול הוא יורד כמו כלום ל-0.4 שזה שווה ערך לנסיעה בגשם הראשון.

מילא לא יעזור, אבל זה גם יכול להחמיר את המצב! כבר עדיף תגובה של נהג ממוצע על פני כל מיני "תרגילים" כאלה.

ברוב המכוניות החדישות מערכת הנשם אינה מורכבת מצינור גומי חיצוני (שנוטה אגב להיסדק עם הזמן) אלא מתעלות פנימיות בבלוק של המנוע. פינוי גזי פליטה, פיח, אדי דלק וטיפות מים על ידי הנשם - חשוב לשמירה על איכות השמן היושב בבית הארכובה ולמניעת בוצה ולכן יש להקפיד על תקינותו ולבדוק אותו בכל טיפול, גם בתור אינדיקציה למצב הבוצה במנוע.

אני בסך הכל מסכים, אבל אני כן חושב שצריך להשים פרופורציות ושגם "כתם" שמן אינו גזירה משמיים. במידה ומדובר על ממש שלולית שנשפכה ממיכלית או משאית (כמו שקרה בתאונה ליד חמדיה ב-2008 ) - בהחלט ניתן להשים לב לכך מראש ואז זה לא עניין של שליטה ברכב אלא של תכנון מוקדם ולכן מקדם החיכוך לא משחק כאן תפקיד כל כך גדול. את המקרה שציינתי, ציינתי כדי להמחיש: למשאית פחות אחיזה מרכב פרטי. בנוסף, המשאית היתה בפניה תוך כדי בלימה ואני גם יכול לערוב לך, לצערי, שמצב הצמיגים ולחץ האוויר לא היה מאה אחוז - ועדיין זה נגמר בלי דרמה. אני כן מכיר מקרים של החלקה רצינית על שמן - אבל לא צריך לצאת מפרופורציות.

רוני, לדעתי ברגע שמישהו מדבר שטויות כאלו צריך לסתור אותו מיידית כדי שזה לא יעודד קוראים אחרים לעשות שטויות. ולגופו של עניין: הרמת בלם יד בהחלט יכולה להיות נחוצה במצבים כלשהם בנהיגה, אבל לא באופן כזה שיגרום להיגוי יתר! הבחור דיבר על היגוי יתר ולא על הרמת בלם-יד. ולגבי השמן: מכוניות נוטפות המון שמן ובערך כל מטר רבוע בכביש עירוני סופג כמה גרמים טובים של שמן בכל יום. זה משפיע על האחיזה (בעיקר כשחם או כשרטוב) אבל לא באופן יותר מדי דרמטי. שלולית גדולה של שמן שנשפכת על הכביש, לעומת זאת, היא אירוע נדיר ונקודתי וגם אז זה לא תמיד סוף העולם: זכור לי מקרה שקטע קצר ברחוב הרא"ה ברמת-גן כוסה בשכבת שמן דקה עקב פריצת מחזיר שמן ברכב ניקוי של העיריה. הייתי נוסע במשאית (!) שפנתה שמאלה מחיבת ציון לתוך הרחוב תוך כדי עליה על השמן ובלימה אחרי המזדה שהיתה ממול. מה קרה? ה-ABS דפק קצת עבודה והרכב עצר בלי שום דרמה. מקדם החיכוך של שמן תלוי בלא מעט משתנים אבל ניתן לומר שהוא נע בין 0.3 ל-0.2. זה לא הרבה יותר חלק מ"גשם ראשון" וזה גם לא יותר חלק, לדוגמה, מבוץ על הכביש ויש נהגים בארצות נכר שצריכים להתמודד גם עם קרח שהוא חלק עוד יותר. עם נהיגה נכונה וקצת מיומנות - מסתדרים. נקודה נוספת: כשכמות השמן היא באמת כה גדולה - בהחלט ניתן להבחין בו מראש וממרחק (עניין של " ") וככה לא להיחלץ ממנו כפועל יוצא של מיומנות שליטה ברכב אלא להימנע ממנו על ידי יכולת צפי ותכנון או לכל היותר להיכנס אליו לאחר הורדת מהירות מאוד משמעותית ובנסיעה ישרה וכשדרוכים לכל החלקה שאולי תבוא - ואז המצב הרבה יותר טוב.

12345

תלוי בצמיג, ברכב ובתנאים: למשל, בקיץ החום גורם לפעפוע מוגבר של אוויר (במיוחד אם הצמיג נוסע הרבה ותחת עומס), וגם בתקופות שונות בחורף, בייחוד בתקופות מעבר, דווקא הפרשי הטמפרטורה בין היום ללילה גורמים לדליפת אוויר גדולה עוד יותר. לכן, יש להקפיד לבדוק את הלחץ בתדירות ככל הניתן - כדי לעקוב מראש אחרי ירידת הלחץ ולא כדי שנדע רק מתי צריך למלא. בכל מקרה, אנו מסכימים שלבחור יש ירידת לחץ לא שגרתית.

עדיף לבדוק פעם בשבוע, מקסימום פעם בשבועיים ולפני כל נסיעה ארוכה עם מדיד אישי אמין כשהצמיג קר (בבוקר לפני נסיעה). ברכבים שנוסעים הרבה או שעובדים קשה - אופנועי ספורט, משאיות כבדות, רכבים שננהגים ספורטיבי או משמשים לגרירת מטענים כבדים - יש לבדוק בתדירות כפולה לפחות (כלומר, לפחות פעם בשבוע). כמו כן יש לבדוק את הצמיג בעין לפחות בבוקר לפני כל נסיעה, ועדיף בכל פעם שנכנסים לרכב. ירידת לחץ נורמלית: 1-2PSI בחודש ואפילו קצת יותר. בכל ירידה שהיא גדולה מכך יש לבדוק את האטימות בחיבור לחישוק (ייתכן עיקום או חוסר הדבקה), תקינות של הונטיל והימצאות של מכסה על הונטיל. כמובן שגם יכול להיות תקר קטן.

משתמשי הפורום, סלחו לי מראש על הדברים הארוכים, אבל בטיפשות צריך להילחם עם התשה מילולית... עוד פעם ה"שמן" הזה? ומי השאיר אותו, מיכלית השמן הקסומה שתמיד שופכת גלון ונעלמת? כל אחד שמחליק את הרכב (ושים לב שדייקתי בלשוני - הנהג גורם למכונית להחליק) תמיד "ממציא" את השמן. דבר ישר: אתה גרמת לרכב להחליק. וה"ידע ונסיון שלך בזריקות" שווה לכפרות גם כי טכניקת התיקון שלך בכלל לא היתה נכונה והאמת שהיא גם לא הצליחה. עובדה: הסתחררת. יש לי את זה גם ביותר בוטה: אני אפילו לא מאמין שבאמת עשית את מה שכתבת בזמן אמת. ויש גם במידת אקסטרה בוטה: אתה משקר. פיתגורס מתהפך בקברו. "המספרים" מבוססים על מספיק מחקר אמפירי ומכל מקום יותר מהימנים מכל מיני סיפורים מפוקפקים. ישנם רק מקרים בודדים שבהם נוסע בלי חגורה יינצל וזה (כמו במקרה של הילדה בתאונה בטבריה) כאשר הוא עף מהרכב לפני ההתנגשות, כמו הילדה שעפה דרך חלון שבמקרה היה פתוח, עוד כשהרכב התנגש בגדר ההפרדה. מספיק אפילו שהיא היתה קצת יותר גדולה והיא לא היתה עפה דרך החלון. ולגבי הדמיית ההתהפכות: גם אני עשיתי את זה, אבל ההבדל הוא שאני עשיתי את זה שלוש פעמים ובין השאר גם תרגלתי חילוץ נכון מהרכב כשהוא הפוך ואני אומר לך שבלי החגורה אתה לא תהיה בחיים כדי להיחלץ מהרכב לאחר שהוא התגלגל; ובמחילה ממך, לא זה הזמן לפרט את טכניקת ההיחלצות. מנוע נכבה - הבלמים עדיין עובדים. הם אולי קצת קשים אבל הם עובדים ואפילו זה לא נורא כל כך כי עדיין יש לחץ בבוסטר. בלמים אבדו - יש בלימת מנוע לפני שיש בלם יד (שוב - אין כזה דבר "אנדברקס") וגם אם משתמשים בבלם היד בכל אחד משני המצבים הללו - עדיין לא אומר שצריך להחליק את הירכתיים אלא להימנע מכך, גם כי זה ייגמר רע וגם כי הרכב יעצור ככה יותר לאט ולא יותר מהר. למה? כי מקדם האחיזה (μ) של חיכוך סטטי גבוה מהמקדם של חיכוך דינמי וגם כי מתרחשת המסת גומי בנקודת האחיזה שמקטינה את מקדם החיכוך עוד יותר, אבל בעצם עזוב...

זה נכון ללא מעט דברים: לכל מנוע יש נקודה על סקלת הסל"ד שבה תזמון הפתיחה של שסתום היניקה ושל שסתום הפליטה, קצב יניקת האוויר בסעפת היניקה ויציאתו דרך סעפת הפליטה והאגזוז, קידום ההצתה, תנועת הבוכנות וכל העסק עובד כמו סימפוניה וכולנו מכירים את הנקודה הזאת: קוראים לה שיא המומנט (הנקודה שבה המנוע מפיק הכי הרבה "כוח"). מתחת לנקודה הזו: השסתומים פתוחים "יותר מדי" זמן ומעליה - קצת מדי. כדי שעקומת המומנט תהיה שטוחה יותר לכל אורכה ולא יתקבלו "נפילות" במומנט (בין אם בסל"ד גבוה או נמוך), יצרני הרכבים יישמו ברכב עקרון הנדסי ותיק ומוכר של תזמון משתנה (Phasing) שמאפשר לשנות לא רק את תזמון הפתיחה של השסתומים אלא גם את "עומק" פתיחת השסתום, קידום ההצתה, קצב יניקת האוויר, את הלחץ החוזר בפליטת הגזים ובחלק מהרכבים גם את יחס הדחיסה (!) ואת זוית הכנפיים במגדש - הכל כדי לאפשר גמישות רבה יותר ולהינות משני העולמות בעת ובעונה אחת. בטכנולוגית התזמון המשתנה יש גם ניואנסים כמו תזמון משתנה שמבוסס על שני מצבים (לסל"ד נמוך ולסל"ד גבוה), על שלושה מצבים ולעתים - על יחס רציף שמשתנה בקצב ישיר ביחס לסל"ד - הכל עניין של אופן פעולת המנגנון (גלג"ש, מערכת הידראולית ועוד) והשקעת היצרן.

שום מקרה ושום נעליים - בזמן התנגשות, נוסע שעף מהרכב - סיכויו למות גדולים פי ארבעים מאשר אילו נשאר רתום ברכב. גם הטענה שהנוסע הלא-רתום יכול להיחלץ בקלות הוא שגוי כיון שנוסע שלא יהיה חגור לא יהיה בחיים או בהכרה כדי להיחלץ מהרכב. המצב היחיד (והמאוד נדיר) שבו אי-חגירה יכולה להציל נוסע היא כשהוא עף מהרכב לפני ההתנגשות (עקב פגיעה במכשול כמו גדר או תלולית) ובשביל זה הוא צריך להיות קטן וגם החלון צריך להיות פתוח וגם אז זה לא תמיד עדיף על להישאר ברכב ולספוג את המכה עם החגורה וכריות האוויר. קודם כל קוראים לזה "בלם יד" או לכל היותר "הנדבריק" והתועלת של זה ללימוד מגבלות הרכב היא מועטת ובכל מקרה לא תורמת הרבה לכמעט שום מצב חירום. מצטער אבל אני לא יכול לחשוב על מצב חירום שבו אתה תרצה להחליק את הרכב, בטח שלא את הירכתיים, כדי להימנע מתאונה.

זה לא נכון. אחיזה חזקה מעייפת, מלחיצה ומפחיתה את הרגישות להיזון חוזר מההגה (האמות "מתאבנות"). בנהיגת כביש, האחיזה צריכה להיות האחיזה הרכה ביותר שבה עדיין ניתן לשלוט כראוי ברכב, גם בסיבובים. כמובן שבמעבר בדרך משובשת או דרך שלולית (או בזמן שיש רוח חזקה) יש לאחוז בהגה חזק יותר, אך גם פה לא צריך להגזים. כמו כן, אסור להכניס את הידיים לתוך ההגה בזמן נסיעה או בסיבובים (גם בנהיגת כביש רגילה), ובנהיגה בדרך משובשת יש להימנע גם מלהכניס את האגודלים או האצבעות לתוך ההגה. גם הפחתת לחץ האוויר אינה במקום, מלבד רכב שטח שננהג באופן קבוע בדיונות חול, וגם אז - רק עד 20% פחות מהלחץ המומלץ ורק בזמן הנסיעה בשטח. נקודה אחרונה: נסיעה בשטח באופן כזה שפוגע ברכב אינה שווה את המחיר גם אם היא מקצרת לכם את הפקק. עדיף לנסוע דרך הפקק ולעשות כל מה שאפשר לעשות כדי להזרים את התנועה, ולא לעקוף אותו בדרכים יצירתיות שגם מרגיזות את הנהגים האחרים.

שמן בצמיגות 5W30 (או 5W40) איכותי מתאים לרכב הזה ובהנחה שמפלס השמן תקין ושהוא מוחלף בזמן - זה סביר. בהנחה ואתה נוסע יותר מ-80% מהזמן בעיר - עליך להקפיד על כך יותר ולהחליף מוקדם יותר. גם התחלת נסיעה בהילוך שני אינה גורמת נזק (אף על פי שאין סיבה לעשות זאת), בטח לא לתיבת הילוכים תקינה שמטופלת גם היא בשמן איכותי שמוחלף בזמן (שוב, יותר חשוב עם עיקר הנסועה היא בעיר). בדוק את תקינות מערכת הקירור: מפלס נוזל, איכותו, תרמוסטט, משאבת מים, צנרת לא סדוקה, נקיון הרדיאטור - למערכת הקירור יש השפעה גדולה מאוד על הספק המנוע.

רק דבר אחד מונע ממך לעשות זאת: הנוחות האישית של ההורה, שרוצה לראות את התינוק. ואז מקבלים את החסרונות הבאים: 1. התינוק פחות בטוח 2. ההורה פחות בטוח פוטנציאלית אם ניתוק הכרית פוגע בכריות אחרות ובמנגנונים אחרים. 3. נוסע שישב במושב הקדמי במקום התינוק בנסיעה כלשהי יהיה פחות בטוחה אלא אם כן בכל פעם תחברו מחדש את הכרית 4. ההתקנה של המושב תהיה קשה יותר ולכן כל הסיכויים הם שהוא לא יהיה מותקן כראוי ולכן יהיה עוד פחות בטוח 5. דעתו של הנהג תהיה מוסחת על ידי התינוק באופן שהוא בפירוש מסוכן בנהיגה (לעומת מיקום התינוק מאחור).

חשיבה בינרית ממש עושה חיים קלים, נכון? אבל מה לעשות ש"לראות" זה לא מונח בינרי - זה לא שכן רואים או שלא רואים - תמיד אפשר לראות עוד יותר טוב. אז למה להגביל את עצמך? למה לא לספק לעצמך את מקסימום הראות והניראות שאתה יכול להרשות לעצמך (הסרת וילונות, נקיון חלונות, הדלקת אורות...). אבל, למקרה שאתם לא מאמינים רק לי, הנה שתי דעות קצת יותר "מוסמכות":

מצטער, מאוד קשה לי לדלג על זה - אם לא בשבילך אז בשביל מי שעתיד לקרוא את זה - ואני אומר את זה בתור מי שהתקין כיסאות ילדים (כמו שצריך, כן?) המון פעמים ובהמון רכבים! ביסודו של דבר, הנטיה להושיב את התינוק במושב הקדמי ליד הנהג אינה קשורה לדבר מלבד לנוחות האישית של ההורה, נקודה! הורים שעושים את זה מתפשרים על הבטיחות הפסיבית של הילד, על הבטיחות הפסיבית שלהם אם מבצעים ניתוק כרית פירטי שיכול לפגוע בכריות נוספות בצד הנהג וגם במותחני החגורות, וגם על הבטיחות האקטיבית עקב הסחת דעת מאוד משמעותית בנסיעה. בנוסף, כיוון שעדיף למקם את התינוק מאחורה - רוב האמצעים שמטרתם לעזור לרתום את המושב (איזופיקס, חגורות בכוונון ידני ועוד) נמצאים מאחור ולא מלפנים ולכן קיים גם סיכוי טוב (בעצם, רע) שגם המושב לא רתום טוב למכונית עצמה. וזו רק ההתחלה, בהמשך גם מתפשרים על ההתקנה הנכונה של המושב כי "זה לא נוח לילד" ו"הוא צריך לשבת זקוף" ומרופפים את הרצועות כי "הן לוחצות לו." למה להסתכן? למה להמציא לעצמכם עוד עבודה? עשו מה שאני תמיד עושה - את הילד שימו מאחור!