אני גם עושה ויתורים.
אני חי את ההווה עם חיוך,בכיף ועושה דברים שאני אוהב תוך כדי שאני חושב על העתיד.
צריך איזון,אני ויתרתי על תאילנד,הטיול הגדול לדרום אמריקה או הודו שרוב חבריי נמצאים בו ממש ברגע זה,כי אני רוצה להשקיע בדברים אחרים שאני אוהב,במקרה הזה בנהיגה ובספורטיבית שתגיע מתישהו בעתיד הקרוב.
מה עם להנות מהחיים?
חן תיאר פה תסריט קצת עצוב של חייל משוחרר שהדבר היחיד שהוא עושה מרגע שחרורו זה לעבוד ולעבוד ולעבוד ולחסוך לבית,כל מטרתו בחיים זה בית,לא מספיק "שכבלו" לי את הרצונות והחלומות ל3 שנים?
אני לא אומר לחיות כמו פארזיט,מסעדות כל ערב,פאבים,מסיבות,חו"ל כל שני וחמישי,אבל ראבאק,מה עם הדברים שאנחנו אוהבים?אני לא אשקיע בהם כי אני רוצה לקנות בית בעוד 10 שנים?
אני מכיר מספיק אנשים שלא עשו חתונת ענק,שלא היו בדרום אמריקה שנה שלמה,שלא יוצאים לבלות כל ערב,נוסעים באוטובוסים כל בוקר ועדיין גרים בשכירות וימשיכו לגור הרבה זמן כי אין להם הורים שיתמכו בהם ואין להם מספיק הון עצמי כדי לקחת משכנתא לבית נורמאלי.
יש לי חברים טובים שהכרתי בשירות שעלו לארץ כדי לשרת בצבא(!),נחש איפה הם גרים היום 8 חודשים אחרי השחרור,מעניין למה..
מספיק עם הבלבולי מוח,זוגות צעירים וגם החסכניים ביותר שיש לא יכולים לקנות פה בית בלי עזרה של ההורים,תגידו מה שתגידו זה המצב פה.