sperial

הבעיה היא שאנשים עושים חישוב של ההוצאה על קנית הרכב ולא מחשבים את ההוצאה המצטברת על פני תקופת ההחזקה שלו. למעשה החישוב הנכון צריך להביא בחשבון את הרכיבים הבאים: 1. ההפרש בין מחיר הרכישה למחיר המכירה. 2. עלויות מימון - אם לוקחים הלוואה או שמותרים על "הנחת מזומן" תמורת רכישה בתשלומים. 3. עלות דלק - רכב חדש וחדיש יותר יצרוך פחות דלק לאותו מרחק. 4. עלות תיקונים - תהיה גבוהה הרבה יותר ברכב ישן. 5. ימי בילוי במוסך - זמן זה כסף, מבחינתי יום עבוד שבוזבז במוסך או הזקקות למוניות גם הם חלק מהוצאות אחזקת הרכב. 6. עיסוק ברכישה ומכירה - הרבה יותר פשוט לרכב חדש, לא צריך בדיקות לפני קניה שעולות סכומים לא קטנים, והוצאות "ישור קו" קטנות עד לא קיימות. סביר שרכב חדש יצריך התעסקות כזו פעם ב-8-12 שנה, רכב משומש וישן יש להחליף לעתים יותר קרובות. אישית אני מוכן לשלם גם תמורת השקט הנפשי כאשר הביטחון שלי שאוכל להניע את הרכב בבוקר בלי לצפות לתקלות. מסיבה זו לדעתי drsubaru צודק, וד"א, זו גם הסיבה שבגללה אני מחליף את המכונית שלי (קורולה 1998) כעת למרות שבינתיים היא מראה אמינות ראויה לציון.

לא מכיר את ה-Space Wagon אם כי אחותי השתמשה בו למשפחה עם 4 ילדים (אבל לא יותר משניים בהתקן ריסון ייעודי). השאלה שלך צריכה להעלות את השלב הבא - כאשר הילדים יעברו מהסל-קל למושב בטיחות שהוא הרבה יותר רחב מהסל-קל.

ויש עניין נוסף - יש חברות המציעות "הנחת מזומן" או חלוקה לתשלומים המוצגים כ"ללא ריבית". יש בכך אחיזת עיניים, שכן למעשה "הנחת המזומן" היא הריבית תמורת החלוקה לתשלומים. על הרוכש לדרוש חישוב של הריבית הגלומה באי קבלת ההנחה, אשר עשויה להיות גבוהה מהריבית של ההלואה הבנקאית או של חברת המימון. בהלואה בנקאית יש יתרון נוסף - אפשר למשכן רכוש שאינו הרכב (כגון ניירות ערך) ואז לא קיימת בעיה של רישום המשכון והסרתו או של רישום הבעלות על הרכב אלא שהרכב הוא של הרוכש ללא מעורבות חיצונית והוא חופשי למוכרו כאשר הדבר יהיה רצוי לו ללא צורך בפעולה נוספת כלשהי. למעשה על הרוכש לעשות תחקיר בכל המקומות בהם הוא עשוי לקבל הלואה (בנק חברת מימון, סוכנות רכב וכו') ולהשוות את התנאים המוצעים לו באופן אישי ורק אז לקבל את ההחלטה לגבי העסקה המתאימה לו אישית.

או באמצעות הבנק, שוה בדיקה, אבל קודם כל לבדוק אם ההכנסה הפנויה מאפשרת החזקת הרכב+החזר הלוואה, ואז לבדוק כמה הצעות מימון.

אתה מבלבל את החובה לשאת תעודה מזהה והזכות של שוטר לבקש מאדם להזדהת (שקיימת כיום, ומקובלת בהרבה מדינות דמוקרטיות) עם החוק החדש שיאפשר במצבים מסויימים ביצוע חיפוש בכליו ועל גופו של אדם גם כאשר אינו חשוד בעבירה כלשהי, שהיא הצעה אשר עדיין נתונה לדיון.

מרבית המדינות שהוזכרו הן מדינות עם תרבות נהיגה מפותחת, וקשה לי להאמין שבמדינות כמו גרמניה או שויצריה חלה התפתחות מהפכנית באחוזי הרכב בעל טכנולוגית בטיחות חדשה תוך תקופה קצרה - החדירה של טכנולוגיה כזו היא עניין הדרגתי, ולכן אני בהחלט מאמין שהשינוי במהירות המותרת השפיע על מספר התאונות ובעיקר מספר הנפגעים. מה שכן מאפיין מדינות כאלה הוא: 1. שמירת החוק בכל תחום שהוא היא עניין שבחינוך ולכן תראה הרבה פחות עבירות תנועה. 2. הקפדה על תקינות הרכב היא חלק מהחינוך לקפדנות, סביר (אם כי איני מכיר מקורות המאששים זאת) שכלי הרכב מתוחזקים יותר טוב, ולמשל תדירות הבדיקה התקופתית של כלי הרכב במרבית מדינות אירוה מתבצעת בתדירות של פעם ב-2-3 שנים ולא מדי שנה. סומכים על הנהג שידאג לתקן תקלות בטיחותיות בלי שהרשיויות יצטרכו להתערב. 3. כבוד כלפי הזולת - אם יש תור ארוך ברמזור אף אחד לא ינסה לעקוף אותו במסלול פנוי המיועד לפניה לכיוון אחר. אם מישהו מבקש להחליף נתיב סמוך לצומת מאפשרים זאת - כיון שברור לכל נהג אחר שמדובר בנהג שתעה בדרכו, לא במישהו שמנסה לעקוף אל התור. 4. אכיפה נוקשה ביותר של חוקי התעבורה, ובמיוחד של עבירות מהירות (הדוגמאות שהבאתי הן משויצריה, אבל מאפיינות את כל אירופה). תחשוב על כך שנהיגה במהירות של 65 קמ"ש בקרבת בית ספר נחשבת לעבירה פלילית חמורה. אצלנו מדובר במהירות שבעטיה ספק אם בכלל יעצרו אותך (גבול האכיפה בנסיעה בשטח בנוי הוא סביב 65-66 קמ"ש). 5. לא טענתי שלא צריך לאכוף באופן נוקשה עבירות אחרות, במיוחד עבירות של חצית צומת לא חוקית, חצית קו הפרדה, עבירות נתיבים וגם עבירות של הולכי רגל, אבל אכיפה קפדנית של מגבלות המהירות, במקביל לקביעת מגבלות מהירות סבירות תהווה צעד ראשון ואולי תטיל על העבריינים התחלת מוראו של החוק. נהג שנתפס פעמיים בעבירת מהירות, במיוחד אם היא בתחום העבירה החמורה, יחשוב הרבה לפני שיבצע עבירות אחרות. כמובן שכאשר מדובר בעבריינים סדרתיים של עבירות חמורות מדובר באנשים שדבר לא ירתיע אותם, חוץ מאשר, אולי, צעדי ענישה קיצוניים (כגון השבתת ואף חילוט כלי רכב). 6. שיהיה ברור לך - אין הרבה דברים שמרתיחים אותי יותר מניידת מתנ"א העוצרת ברמזור אדום ואינה מתייחסת לנהג החוצה את הצומת באדום מהנתיב השכן, וכבר נתקלתי במצבים כאלה, וכך גם לגבי עבירות אחרות.

יש סיבות טובות לכך - ההפרש בפרמיה בין ביטוח צד ג' (שעליו לא כדאי לותר) לביןביטוח מקיף קטן, כך שלרכב בן 10 שאינו מהדגמים שאיבדו לחלוטין את ערכם בהחלט סביר. אני נוהג ברכב בן 12 ששווי השוק שלו הוא 30,000 ש"ח כך שנראה לי שפרמיה של 1000-1500 ש"ח לשנה נראית לי סבירה. כל אחד ותחשיביו.

נדמה לי שדווקא כאן מן הראוי ללמוד מארה"ב ואירופה: האמריקאים (והאירופים) דבקים בחוקים ונוהלים כתובים, מן הסתם בבית משפט אמריקאי שאלת כיול המכשיר כלל לא תעלה לדיון, כיון שכל מכשיר יכוייל לפי הוראות היצרן ולפי הוראות הרשויות הרלוונטיות. מכשיר שלא כוייל לפי התקן עד התאריך האחרון שנקבע לפי ההוראות לא יצא לשטח, ואם בטעות יצא לשטח וירשם דו"ח לפי מדידה שלו הדו"ח יפסל לפני קיום המשפט. אצלנו שלטת תרבות ה"סמוך" וה"חפיף" ולכן כל מדידה נתונה לערעור.

במרבית המדינות בהן הופחתה המהירות המותרת מספר התאנות הקטלניות הצטמצם. שים לב, בטבלה בסוף המאמר, כי צמצום מספר התאונות ליווה גם ירידה במהירות הנסיעה הממוצעת. כנראה שבכל זאת יש משהו בטענת הרשויות בישראל. כיון שאחזקת הכבישים בישראל לקויה מאד בהחלט יש מקום להגביל מהירות ל-90-100 קמ"ש גם במרבית הדרכים הראשיות, כמובן שיש כמה יוצאים מהכלל - כבישים חדשים ומתוחזקים - אבל כיון שאכיפת המהירות רופפת יחסית למדינות אחרות (סף אכיפה של 15-25 קמ"ש מעל המהירות המותרת, לעומת 2-10 קמ"ש ברבות ממדינות המערב המתוקנות) - המהירות המעשית בדרכים אלה קרובה ביותר למהירות הסבירה בעיני הציבור ואולי אף עולה עליה. לדוגמא - המהירות המותרת בדרך מהירה בישראל היא 110 קמ"ש ובשויצריה 120 קמ"ש, אבל אבל האכיפה תתבצע במהירות דומה, נניח כ-125 קמ"ש). כמובן שאת המהירות המותרת צריכים לקבוע מהנדסי תנועה המומחים לעניין, ולא ציבור הנהגים שאינו מבין כהוא זה ביתרונות ובסיכונים הנובעים מהמהירות המותרת בכל קטע דרך, וגם את ופי הנהגים וכלי הרכב במדינה. לגבי ההתייחסות ליעדי האכיפה בארה"ב - כיון שאכיפת המהירות בארה"ב נוקשה מזה שנים רבות כנראה שלא נמצא מקום להגבירה אלא להמתקד בבעיות אחרות, בניגוד לאכיפה הרופפת בישראל.

ניסית לבדוק בספר ההוראות?

בודאי שלכל מכונית מפתח שונה, ומספר המפתח חרוט בד"כ על לוחית מתכת קטנה הצמודה לצרור המפתחות המקורי או חרוט על המפתח עצמו או מסופק בדרך אחרת עם הרכב (על מנת לאפשר הזמנת מפתח תואם מהיצרן במקרה אבדן). כמוכן כאשר יש אימובילייזר הוא ייחודי לכל רכב. לי אישית היה מקרה של תאימות מנעולים - היה ברשותי רנו 14. באחד הימים נכנסתי לרכב ורציתי להניע אותו - אולם המפתח לא הסתובב (בדגם זה מפתחות הדלת וההנעה שונים). התברר כי באופן מקרי מפתח הדלת של הרכב שלי תאם את הדלת של הרנו 14 של השכנים, שהיה באותו צבע וחנה סמוך לרכב שלי, אולם למזלי מפתח ההנעה היה שונה.

בדקתי לאחרונה עלות ביטו לרכב חדש שהזמנתי: חובה לנהגים מעל גיל 50: כ-1300 ש"ח. חובה לנהגים צעירים(עד 21) \חדשים: כ-3300 ש"ח. מקיף לשני נהגים מבוגרים נקובים: כ-2500 ש"ח. מקיף לנהגים צעירים לא חדשים: כ-5000 ש"ח מקיף לנהגים צעירים וחדשים: כ-5800 ש"ח. לפחות לגבי החובה אתה מקבל את סדר הגודל. כמובן שמדובר בדגם מסויים והיסטוריית ביטוח מסויימת, אבל באתר zap תוכל לבצע השוואות מחירי ביטוח לפי הנתונים שלך ודגם הרכב שאתה בודק. אני חייב לציין כי ההצעה שקיבלתי מסוכן הביטוח מעט יותר זולה מההצעות ב-zap.

אני בעל גובה ממוצע (אבל רגיל לנהוג עם המושב רחוק מההגה) ומצאתי כי לסיריון אין מרחב רגליים מספק עבורי. האמת היא שישבתי גם בשאר הדגמים שנית, עבורי המרווח היה סביר אבל כיון שאתה יותר גבוה איני יכול להתיחס לכך. מעבר למרווח יש עניין של תנוחת ישיבה, ואותה יהיה עליך לשפוט בעצמך. עשה סיבוב בסוכנויות הרכב ונסה לשבת בכל אחת מהן. שעה של טיולים עדיפה על 3 שנות כאב גב. אם תוכל לבצע נסיעת מבחן - מה טוב, אבל כנראה שיש צורך להזמין מראש וההמתנה אורכת מספר ימים. שוב - בדוק בסוכנויות הרכב.

אתה סטודנט, אני מניח שהכנסותיך מוגבלות, במיוחד בשנה הראשנה ללימודים. כמוכן - לימודי ההנדסה תובעניים, לא יהיה לך זמן לבלות במוסכים. לכן בחר ברכב בעל האמינות וצפי ההוצאות השוטפות הנוחים ביותר שבתקציבך. לדעתי מראה מיוחד אינו בעל חשיבות רבה, ממילא מדובר במכוניות נפוצות, ומה שיעשה רושם על הבנות יהיה העיניים שלך ולא הפנסים של מכוניתך.

עדיף להזמין חברת חילוץ. שכן שלי עשה טובה למישהו ואפשר לו להניע עם כבלים - והנזק היה צורך בהחלפת מחשב ניהול מנוע (קורולה 1996) של ה"תורם".

מנסיון אישי: 1. לבאלנו יש הרבה בעיות במערכת החשמל, החזקתי באלנו כ-6 שנים והבעיות הכמעט יחידות שסבלתי מהן היו בסטרטר. 2. מנסיוני ומנסיון של עוד כמה מכירים - מוסך שבתי שמר ברח' מרקוני (בצ'קפוסט) - מקצועי והגון.

1. את מפלס המים בודקים על ידי פתיחת פקק הרדיאטור (זהירות - רק כאשר המנוע הספיק להתקרר כיאות). 2. מיכל העיבוי נמצא מימין לרדיאטור (כאשר אתה עומד מול המכונית), נמוך מאד וקשה לראות אותו.

בספר השירות של הרכב יש טבלה מסודרת של תוכנית הטיפולים לפי מרחק\זמן. בדוק בספר השירות שלך, תביא בחשבון שיש טיפולים המבוצעים גם בתדירות של פעם ב-4-5 שנים או 80,000-100,000 ק"מ.

מעשה חכם מאוד, ולא רק בגלל כביש 6 אלא בעיקר כיון שהחיוב היה נשלח לחברת ההשכרה, אשר היתה מעבירה אותו אליך בצירוף חיוב של כמה עשרות שקלים תמורת "שירות" ההעברה.

קראת היום את הכותרת על סקר ה-OECD בעניין מערכת החינוך: זה מתחיל שם, ובעצם עוד קודם, במעון ובגנון, והחשוב ביותר - בבית. העניין הוא שמי שגדל בבית של בבונים ואבא\אמא מסיעים אותו בעמידה בין המושבים הקדמיים בג'יפ הענק שמעיף כל רכב אחר לכל רוח סופגים את האוירה עוד לפני שהם עומדים על דעתם, וגם הדור הבא ינהג באופן דומה. הגרמני שגדל באוירה של ציות לחוק והקפדה על הפרטים יציית גם הוא ויסכן פחות את עצמו ואת שכניו לכביש, וגם לא יחפף את כל הצדדים ההנדסיים בבניית ובמיוחד בתחזוקת האוטובאהן. אני מסופק אם הבעיה היא ברשות המחוקקת, התחושה שלי היא שמדובר יותר ברשות המבצעת שהעקרון היחיד שמנחה אותה הוא "חסכון", ולא העקרון הנכון של "השקע". זה נכון לחינוך, זה נכון לתשתיות הדרכים, זה נכון למו"פ ולכל תחום אחר שבו היעדים מושגים רק לאחר מספר נשים, ולעתים מספר שנים גדול. ההשקעה בחינוך היסודי מתבטאת כלכלית רק כאשר הילד סיים את התואר האוניברסיטאי המתקדם ועבד כמה שנים בתעשיה, כלומר לאחר 30 שנה. ההולנדים מומחים בחשיבה לטווח כזה. אצל הישראלים 30 חודש (פחות או יותר אורך החיים של ממשלה) נראים כטווח ארוך מידי. מסכים אתך לגבי חוסר ההתאמה של החוק לתנאי הכבישים, לפחות החדישים שבהם. הבעיה היא שכבישים בארץ אינם מתוחזקים כראוי, ואפילו דרך מרכזית כגון כביש 2 הורדה מדרגת דרך מהירה כפי שהיתה כאשר נפתחה (בסביבות 1969) לדרגת דרך בין עירונית עם הפרדה פיזית. הדבר מתקשר למה שכתבתי בהערותי הקודמות בהודעה זו. לגבי המונח "רכב ספורטיבי" - אין בעיה ברכב, הבעיה היא בשימוש שנעשה בו. והשימוש שעושה אותו אופנוען מסכן אותי ואותך ולכן יש להשקיע בעצירתו. הזכרתי כבר כמה פעמים את ניסיוני כנהג יחסית רגוע הנוהג ברכב סטנדרטי (ואני מדגיש "יחסית", כי הנהג הישראלי מצליח להביא גם לי את הג'נאנה) בהתקלויות עם אופנוענים פרועים, ואין בכוונתי להרחיב שוב, אלא רק להזכיר שמה שכתבתי היו שתי דוגמאות מיני מאות ואלפים. ואחרון חביב - אני חוזר ומדגיש - אני בעד השיטה השויצרית שבה יש אכיפה נוקשה בכל מקום. נסעת 32 קמ"ש ליד בית ספר - שלם כמה מאת פרנקים והענישה עולה באופן מעריכי עם חומרת העבירה (לא רק מהירות אלא גם עבירות חמורות אחרות).

ג'ימני - עשית את הדבר הנכון, אבל אותו הדבר תעשה גם אם כתובתך תשתנה, נכון? עדכון בעלות על רכב, או כתובת, או מספר כרטיס אשראי שאבד וכו' נעשים אמנם "במקום" במשרד הרלוונטי (רשות הרישוי, משרד הפנים, הבנק וכו') אבל עד שהם מוזרמים הלאה ונקלטים יכולה לעבור תקופת מה, ולעתים המידע לא שלם. למשל - לאשתי נגנבו כרטיסי האשראי. ביטלתי אותן בתוך דקות (אני יודע זאת כיון שנעשה בהם שימוש מספר דקות לפני הכיוס), היא קיבלה כרטיסים חדשים אבל משך שנתיים היו לנו בעיות של הודעות על בעיות בגביה של פרמיות ביטוח. לכן כל שינוי צריך להיות מדווח באופן מיידי ביוזמת המשתמש, ואין להמתין להזרמות בין משרדים שעלולות לארוך זמן.

פשוט מאד: עם מכירת הרכב (ואם אין לך כוונה לנסוע בכביש 6 - גם כמה ימים קודם) אתה מתקשר ומקפיא את המנוי. לאחר קבלת הרכב החדש אתה מתקשר שוב ומחדש אותו עם פרטי הרכב החדש. עשיתי זאת לפני 3 שנים ודפק כמו שעון שויצרי (או, אולי, כמו גאטסו שויצרי )

אתה טועה - המונדיאו ארוכה בכ-10 ס"מ מהלגאסי ומה-6 ובס"מ בודדים מהאקורד, וכן רחבה מכולם. אני מסכים לחלוטין שמדובר ברכב מפנק ביותר, אלא שנראה לי שהוא קצת overkill לצרכים שלכם שיגרור הוצאות מוגזמות וקושי בנהיגה עירונית.

זו לא מכונית, זו אוניה. מדובר ברכב באורך כ-4.85 מ' ורוחב כ-1.85 מ'. נהגתי על כזה בגרמניה לפני שנה, תענוג בנסיעה באוטובאהן, אבל נראה לי גדול מדי כדי לשמש כרכב למשפחה של 4 לנהיגה בעיר. מתוך נסיון בתנאי גרמניה המרווחים יהיה לך קשה להסתדר אתה בתוך העיר, בודאי בהשואה לתנאי הארץ הצפופים, ותמרוני חניה בחניון צפוף הם סיוט. לדעתי, אתה לא לוקח ציוד קמפינג, תוכל להסתפק גם במשפחתומטית 1600 סטדרטית או בגרסת סטיישן (לא 5 דלתות קצרה), ולפי מחירון יד 2 בכסף שתשקיע במונדיאו בת 3 תוכל לקנות מכונית "סטנדרטית" חדשה. נסיוני כאשר היו לי 3 ילדים קטנים היה שירדתי לאילת כולל כל הציוד ועגלת תינוק באקסנט, ואת המונדיאו שכרתי בשנה שעברה כיון שכעת הילדים שלי הם בתקן מבוגרים ונזקקתי למקום למזוודות עם ציוד לשבועיים ללא כביסה (השנה נסעתי בתנאים דומים וקיבלתי פיג'ו 5008 שהיא יותר קצרה, תא המטעם היה קצת יותר צפוף אבל הסתדרתי).

הטלטול המדובר אינו גרוע יותר מזריקת קלאצ' קלה ברכב ידני. הקיטורים מוגזמים ביותר, ואני מסכים עם מי שטען שהיתה בעיה בשיווק כאשר הוצגה כוריאציה על נושא הגיר האוטומטי. הבעיה היא שאם מישהו היה מצחיג את התיבה כתחליף לגיר ידני הוא היה "שורף" את המכירות שכן עם ישראל מפונק ובמהלך שנות ה-90 התרגל לגיר אוטומטי. מעבר לכך - צריך ללמוד לתפעל את הגיר הרובוטי (ואני מניח שגם את הטיפטרוניק, שטרם התנסיתי בו). כפי שאמרתי - זה לא מסובך, אבל צריך מוטיבציה כלשהי. בינינו, כשעברתי מנהיגה על רכב ידני (23 שנה) לאוטומטי "חיפשתי" את הקלאצ' משך מספר שבועות, וזה קורה לי למספר ימים כל אימת שאני חוזר מנסיעה לחו"ל שבה אני נוהג בידני משך שבוע-שבועיים.