אותו פלוני אלמוני שיצר את המוזיקה בין היתר עושה יופי של כסף, והאמת להרבה מהם לא כל כך אכפת שמורידים את השירים שלהם. חלק מהאומנים הגדולים אפילו משחררים לרשת יצירות בחינם, וזה לא מאתמול. אז תשאל מה עם אומנים יותר קטנים? שאין להם כל כך הרבה פרסום? אז זהו, גם להם צריך להיות אינטרס לשחרר יצירות חופשיות לרשת כי זוהי הדרך הטובה ביותר עבורם לשווק את עצמם ולגדול - ללא שום תיווך של חברות תקליטים חמדניות. אחרי שיגדלו ויתפרסמו הם יוכלו למלא אולמות ולעשות כסף מצוין מכאלה שיבואו להופעה שלהם, ישלמו לא מעט כסף וישמחו לדעת שהוא הולך בחלקו הגדול לאומנים.
בסופו של דבר, אם אומן מחליט למכור יצירה שלו בכסף - החלטה שלו וזכותו. אבל הבעיה היא שההחלטות האלה מתקבלות על ידי חברות התקליטים שהם החטא הקדמון שיצר את כל התסבוכת הזאת. בעולם שיש בו אינטרנט בכל בית ואף אחד לא צריך מתווכים כדי לצרוך מוזיקה, לא באמת צריך אותם. בתגובה לעיוות הזה שיש שחקן מיותר על הלוח, נוצר מצב של הפרת זכויות יוצרים כנורמה. ובגלל שאף אחד לא ישלח מיליוני (אולי בעצם מיליארדי...) אנשים בוגרים שכל חטאם הוא הורדת קבצים מהרשת למחנות חינוך מחדש אז כנראה הבעיה היא לא בנו.
מה שנקרא, אם כולם קופצים מהגג כנראה שהבית עולה באש.