סיוויק 08

ההורות נחשבת למטלה הקשה ביותר בחיים.

EW אגב אפשר לטשטש את המספר כבר באייפון לא צריך עבודת מחשב ! זה הרכב הראשון שעולה עם כיסוי מספר בדמות המשקפיים של ההוא ממסע בין כוכבים

מנסיונם של אחרים שאני מכיר שהיו להם רכבים שחורים, כולם היו מעדיפים בסופו של דבר צבע אחר, לכוון בהיר, ואף אחד מהם לא קנה שוב רכב שחור.

בעל הרכב היה איתי, זה היה מעין הדגמה עבורו + נסיעות מנהלתיות שעשינו יחד באותו יום, כמו שיש כאלה שנהנים משלישיה עם אשתם ועוד גבר ? רק ברכב. סוג הסקירה של 'הוזזת אוניות' מדמה מצב בו ג'יימס בונד נאלץ לקחת את הרכב המנהלתי שלו.

צריך להביא לו איזה ניצב

יש כל מיני שיטות ואצרף לינק אבל בלנד קרוזר לדעתי זה טורסן 'ויסקוזי', ובתיאור גס - יש את קופסת הדיפ' והיא מלאה בנוזל צמיגי [- ויסקוזי] מאוד שמגיב להבדלי המהירות באופן כזה שהוא נהיה צמיגי יותר [?] וכך גדל הכח הצנטריפוגלי [?] שהוא - וזה הקטע החשוב - מפעיל מבפנים על מערך של תמסורות עד שבכפוף להבדל המהירות הוא מנתק את הכוון הרצוי לאט לאט מכח. http://en.wikipedia.org/wiki/Limited-slip_differential#Viscous_.28VLSD.29 וזה כנראה למי שממש מתעניין, לא צפיתי

יש בחיים דברים פשוטים של אסור או מותר, דברים שכבר נקבעו עבורנו כמו אדום-לבן וכד', כל אחד בוחר לפעמים לעשות את ה'אסור' וזה נפוץ ויומיומי, למשל לנהוג ב-120 קמ"ש : פשוט חשוב לזכור כשעושים משהו אסור מתוך ידיעה ובחירה לא לבוא אח"כ בתלונות למישהו אחר.

זאת מהות ה-LSD.

משאיות סולר עדיין מגיעות לבתים. משאיות בנזין [!] מגיעות לתחנות תדלוק וממלאות אותן בבנזין. אמבולנסים מגיעים לאתר ונוטלים מהמתנדבים תרומת דם, טנקים של מצוות מסתובבים ומעניקים אינדולגנציות, מובילים מספקים טנקים [של מצוות אחרות] לכל נקודה בארץ ואפילו ניתן להזמין משאית חומרי נפץ לאתרי בנייה למינהם, אז אולי גם רעיון כה מהפכני ופורץ דרך של פאנצ'ר מאכער נייד יצליח להכות שורש.

לא צללתי לעומק הכתבה אבל לא הבנתי גם מה הבעיה, אפשר לכתוב נוהל לפנצ'ריה ניידת שיגלם וישקף את מהותו של הנוהל הקיים לפנצ'רייה נייחת בחמש דקות.

'שולח קומיסר' )) http://www.sratim.co.il/view.php?id=175047 כפי שנאמר שטחים בגולן 'ניתנים\נמכרים' תמורת עלות הפיתוח ובאתר מוא"ז גולן יש פירוט http://www.golan.org.il/421/2619.htm מה שכן, לפני שעושים עסקת רכישה אולי אפשר לבדוק אופציה לגור שנה בשכירות למשל, המצב הגיאופוליטי באזור מבטיח כל מיני שינויים והפתעות ומהגבול הכי שקט שלנו נגרע מעט מהשקט. מי שלא במקור מהצפון הרחוק [ לא חדרה או זכרון, כן ? אפילו לא כרמיאל אלא יותר בכוון דר' לבנון] או הגולן עצמו, חשוב שיבין שזה עולם אחר כאן, בעיני זה רק 'לטוב' אבל זה בעיקר שונה באופן מהותי, הכרנו כבר זוגות לא מעט שהגיעו מלאי תקווה וששון והתרסקו [ אבל יותר הכרנו כאלו שהצליחו ! ]

אחד הספרים המצויינים, מומלץ : http://readingmachine.co.il/home/books/1194256470 זה ספר ותיק וטוב : http://www.booksefer.com/index.php?dir=site&page=catalog&op=item&cs=5611 וגם כל מה שכתב הבחור הזה - http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%91%D7%9F_%D7%92%27%D7%99%D7%99_%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%93 כשאפשר לדלג על 'אין מידה לאדם' לפחות עד שתשלים את כל הקריאה. תהנו, בהצלחה, מזל טוב, אם היא בעניין של ספרות טאואיסטית קאנונית, אשמח להוסיף המלצות

יש לי יחסי אהבה-שנאה מודגשים עם אאודי, נכון יותר לומר יחסי הערצה-כעס או תשוקה-אכזבה, אבל כבר בנהיגה לא יכלתי שלא לחשוב על איזה אאודי הייתי קונה ב-300 ונשאר עם 100+ עודף מהמרצדס הזו, זה גם מחיר שמצוי בסביבת הלקסוס 450 היברידי שלהנחתי עדיף בכל פרמטר [לא נהגתי עדיין ואנהג]. כשכתבתי שזה מעין 'הונדה אקורד מבית מרצדס' התכוונתי בדיוק למה שתיאר פאלו. לגבי סדרה 5, לדעתי קהל היעד שונה מהבחינה השיווקית. המרצדס היא כמו שתואר כאן נכון רכב למבוגרים בוגרים ומיושבים, המבחן שלי לא היה רלוונטי כלפיה ולמרות זאת עמדה בו בכבוד.

אחלה שרשור, תודה על השיתוף !

לא מהכתב כמו מהצורה, מההגשה. אולי, למשל, מחיקות ועיגולים של כוס קפה הן [בעיני אותו איש מבוגר] אינדיקציה. אצלו זה מהתקופה שעבדו רק בכתב יד והוא כמנהל היה צריך אח"כ לפענח.

אמת, זה כמו אמונה באל וכו'. מה שכן, וזה דווקא מעניין, למדתי פעם מאיש מבוגר לבקש תמיד קו"ח בכתב ידו של המועמד, כדי להתרשם בעצמך מסדר, ניקיון ושגיאות כתיב, האם המועמד טרח והגיש דף נקי, שמר על שוליים וכו' או התעצל ומחק בטיפקס וכד'. הוא עצמו היה עושה זאת רק כדי לראות שכתב היד קריא [לפני ימי המחשב].

* אני בטוח שהיית נהנה צויפפר, זה גם מרגיש כמו דיזל [ואני כמובן אומר זאת לטובה, אני מעדיף דיזל תמיד].

בשעה טובה, נשמע אחלה, תתחדשו ותהנו !

MOGO - אני לא יודע לומר, לא נהגתי בב.מ.וו. הזו. LANOSFORCE - " הבאת אותו לקצה - למה? מה המטרה בזה?" - זה סוג מחלת ההגה שסבלתי ממנה מהילדות, להביא רכבים לקצה, לעוף איתם לשוליים ולא להיהרג, בפוקס. בכל הזדמנות שהייתה לי ועל כל כלי רכב שהוא נהניתי לנהוג ולדחוף אותו לפי יכלתו ויכלתי, זה יכל להיות פיאט 124 או אופל אסקונה או פז'ו 405 בימי התיכון, טנדרון C15 או רנו 5 בצבא וכד', לא היה אכפת לי, בוא ננסה להעמיד רנו אקספרס על שני גלגלים וכד'. אחרי הצבא היה לי הסדר עם הנהג שהיה מסיע אותי לעבודה [חברת תעופה] שאני נוהג לו על הרכב [סוואנה 6.5 TD], הייתה לי דודה עם סופר לנסר שהייתי מסיע לאירועים, כאלה, רק לנהוג [וזה כשכבר כמה שנים היה לי רכב משלי ותוך כדי טחנתי גם את של ההורים]. זה התמתן עם השנים, ועברו כבר יותר משלוש תקופות התיישנות על רוב הדברים, ואפילו התחלתי לדלג על הזדמנויות לנהוג [!!!]. כשצצה המרצדס הזו חשבתי שאני עדיין צעיר ונלהב וכהרגלי נהגתי בה כמו במשחק טלוויזיה, פול גז. מצאתי שהרגשתי כמו גניקולוג עייף, וזה לא בעיקר בגלל הרכב, בבסיס הדברים, אלא אשכרה התבגרתי. הבנתי את זה כשתכננתי לעשות איתו את "ה-כביש שלי" וכשהגיע הזמן בערב זה כבר לא עניין אותי וויתרתי. פעם השאלה שלך הייתה מצחיקה אותי והייתי חושב שאתה לא מבין במחלת הגה, היום אני מזדהה איתה, אין לי תשובה אבל רק לאחרונה נהיה קל לי להבין איך צעירים מתים, וזה הגיע שני עשורים אחרי שהייתי בוחן ת"ד, פגשתי גופות בכביש ובחדרי מתים, הצגתי תיקי קטלניות בבימ"ש ובכלל לא הפנמתי שגם לי זה יכול לקרות. פעם, מחשבה על " נסיעת מבחן בביואיק לה קרוס? " הייתה כייפית [לחוזיז אוניות !] היום לעת זיקנה אני חושב, חבל על הצמיגים, חבל על הגיר, זה בטח אוטו נחמד. TZVIPPER ו- DORKI - וכל מי שהביע דעה, למרות שרוב הדעות והטענות שהבעתם מנוגדות, כולכם 'צודקים' לא מעט וקל לי להבין את שתי התפיסות, הבעד והנגד חיים כאן יחד. יש מי שימצאו את מבוקשם ברכב הזה ויש מי שיתאכזבו. איך לומר בלי להשמע מוזר ובכל זאת להשתמש באמירות ריקות, זה לא רכב למי ש"מבין במכוניות", לא רכב למי ש"בא לנהוג", אבל גם המבינים שמחפשים נהיגה יכלו קצת לחיות איתו, מעין הונדה אקורד מבית מרצדס. אם אבא שלי היה עושה בו סיבוב הוא בטח היה אומר אחרי זה לפחות שלוש פעמים בכל שעה "שמע, חביבי ! זה לא צחוק !!!" וגם "אמא שלך השמנה לא הייתה נכנסת בכסא והייתה ממלאת לי את הבגאז' עם השטויות שלה". אחדד שהנתון הרשמי למאה הוא 7.9 שעיגלתי ל-8 למען הנוחות, אבל נא לא להמשיך ולעגל ל-8.5.

ששתי לנהוג רק בגלל ההנעה האחורית, אבל הבטחתי לא לנתק את בקרת היציבות, ובכל זאת ניסיתי... לצאת מהיציבות, זה כמעט ולא הלך, אפשר להתגבר על הבקרה או בהחלקה גסה ומכוונת (ליפול מהר לסיבוב) או בלעזוב ולתת גז + הילוך (השתוללות), הקיצר, הסיכון בלנסות להתגבר על הבקרה ללא ניתוק היה גדול מזה שהייתי פשוט מנתק. אני לא אדם חכם במיוחד.

רצה הגורל ונפלה בחלקי מרצדס E200 2014, בעל הרכב ביקש לא לנתק בקרת יציבות ואני כיבדתי. מבחוץ הרכב יפה לטעמי, מציג מראה מכובד וכוחני בו בזמן. הוא מצוייד בסמל הקלאסי, הבולט מעל מכסה המנוע, משום מה חשבתי שאלו כבר לא קיימים. הקווים יפים, הזוויות, מעין ספוילר בקצה תא המטען, החזית, הצד... יפה למדי. הוא נראה גדול מבחוץ : מבפנים הוא מרגיש קטן וזה הדבר הראשון ששמתי אליו לב, אפילו הופתעתי. אני גבוה ורגיל לדחוף את כסא הנהג לאחור עד המקסימום, וכאן כמו ברכב משפחתי רגיל הגעתי כמעט עד לספסל האחורי : הופתעתי וניגשתי להתיישב 'מאחורי', בספסל האחורי כדי להבין כמה קטן זה : ובכן, הצלחתי להתיישב בנוחות (יחסית), משענת הנהג בנויה עם מעין 'מגרעות' במקום בו מצויות ברכי הנוסע מחד, וזווית הגב של המושב האחורי מאפשרת הישענות מאידך. כך או אחרת, לא 'מרווח' גם לצדדים אבל לא קלאסטרופובי. הוא נאה מבפנים ותו לא. ציפיתי ליותר. בלם היד נדרך ע"י רגל שמאל ומשתחרר ע"י ידית גדולה (בערך כמו למשוך מגירה) העשויה פלסטיק שחור דק וחלול. אני מכיר כבר בלמי-יד חשמליים וכל הקונפיגורציה הזו היתה מוזרה בעיני, יכלו לשים כפתור וזהו. יש שקע יו-אס-בי בתוך משענת היד אבל אם לא טעיתי אין דרך מובנית לסגור את המשענת כשהכבל מחובר. המראה הפנימית יוצאת מהתקרה (ולא דבוקה לחלון), היא מקובעת היטב ואפילו דורשת כח כדי להזיזה. אני בעד. יש תאורת אווירה כתומה ואולי ניתן להחליף את הצבע שלה, יש מסך לד, כל אלו פחות מעניינים אותי ובמסך בחרתי אופציה של שעון אנלוגי - זהה לשעון האנלוגי האמיתי שמתחתיו. אני כבר די זקן. ההגה מצופה עור, אבל מהסוג הדק, כזה שנותן תחושה שאפשר לקרוע אותו עם הציפורן. מוזר, אבל אולי זה העור ה'טוב' ואני הוא זה שרגיל לעורות זולים. המגע שלו לא נעם לי. חוץ מזה הגג נפתח יפה ושומר על שקט בנסיעה, והכל די בסדר - די בסדר גמור אולי אבל לא יותר, המראה הכללי נעים ומוקפד, מהודק ויוקרתי למדי. פרימיום ? אין בעיה להביא מישהו שיגיד שלא ומישהו שיגיד שכן. הישיבה סל-קל. בחיי, כמו לשבת בסל קל של גדולים : הכסא אוחז לך בישבן ונע חשמלית על כל הצירים פרט למסילה קדימה אחורה, שעבורה יש עוד מעין ידית גדולה. בהתחלה הישיבה הרגישה לי מוזרה, אח"כ התרגלתי, לא נהניתי, אבל בשורה התחתונה - מי לא אוהב סל-קל ? ודאי אחרי כ"כ הרבה שנים מחוצה לו. בסוף אפשר להתמקם לא רע ובמישור נוח של העין עם הכביש. לדעתי אנשים עם ישבן רחב משלי (שהוא די ממוצע) יחושו איך צידי תחתית המושב מכוונים אותם לדיאטה. בנוסף, יכלו להקצות עוד ס"מ-שניים לתמיכה בירך. נהיגה הנעה עם מפתח, יש לי נטייה לשים לב למהירות בה הרכב מונע (מוזר ?) והוא מניע מהר. ידית ההילוכים, יחד עם זאת, היא בדיוק כמו ידית המגבים ברכבים אחרים - מימין להגה, מקבילה לידית האורות שמשמאל ובאותו גודל. להכניס ל-D זה כמו להפעיל וישר על מהירות נמוכה, ולהכניס ל- P זה כמו לצפור בסיטרואן - לוחצים על הידית הזו פנימה. אין לי מה לומר על זה, אני משאיר זאת לכם, זה היה מפתיע. ברכב מנוע 2,000 סמק מוגדש, 8 שניות למאה, 184 כ"ס ב-5.5 ו -30.6 קג"מ ב 1.2. נתון המומנט טוב לדעתי והוא גם די מורגש - הרכב מתנתק מהמקום בקלילות וצובר מהירות בזריזות יחסית ל-1,650 ק"ג : קיקים אגרסיביים, יחד עם זאת, דורשים מרווח נשימה ואת הזמן שלהם ולפעמים אתה ממתין לך שירד הילוך, ואז עוד הילוך, והנה יורד לו עוד הילוך והבה נאיץ יחדיו, תאוצה של שרל'ה שרון, כולם יחד בשילוב ידיים. זה כולל אולי טורבו לג, לא צללתי להבין איך עובד הגיר ולא אכפת לי, כשהייתי צריך אותו הוא עיכב אותי וזהו. בעל הרכב הגדיר זאת בתור 'אישיו'. זה לא ממש מגביל בתאוצות ביניים, לא מדדתי, זה רק מוריד לך את הלב עד שזה מתרחש. בעל הרכב אמר שמצב אקו עדיף לפעמים על ספורט בהקשר הזה, נהגתי בשניהם, אולי האקו מוריד הילוך אחד פחות ויחד עם הכח זה מספיק, אולי אני בהמה, כך או אחרת - לא לעניין, אבל לא נורא. דבר מוזר אחר הוא היעדר מוחלט של בלימת מנוע ע"י הגיר - אם אתה מגיע מהר וחושב שפדל היד משמאל יסייע לך בהאטה, אתה מגלה שתפקידו הוא להביא את הטורים לקו האדום וחוץ מזה אין בלימת מנוע. מלא-מלא הילוכים שלא משפיעים : אולי באתי מהר מידי, אבל זה משהו שכן בדקתי יותר מפעם אחת. לפחות הבידוד מרעשים מצויין ככה שהמנוע לא זועק והבלמים מגיבים מאוד חזק (ומאוד מהר, אולי מהר מדי), ככה שהרכב עוצר. לא הגעתי למצב שהם התחממו. המנוע הזה מרגיש כמו מנוע סטנדרטי לנתוניו, לא משהו נדיר בעולמנו כיום גם בעלויות נמוכות בהרבה, חזק יחסית, וגם במשיכת הילוכים אין מי יודע מה רעש. הקיצר, בסדר, מה לומר, נחמדול. התנהגות בשורה התחתונה זה רכב שכנראה מיועד לעורכות-דין ברלינאיות בנות 50+, מאלה שנראות טוב למדי (ועם ישבן בגודל ממוצע, אחרת לא ייכנס במושב) ופעם בכמה זמן מתעצבנות ונתנות קיק. הוא נוח ובולע מהמורות נהדר, לפעמים המרכב נותן חצי נדנוד, מאלו שיורדים-עולים ונשארים למעלה בצורה מלאכותית, קשה לי להסביר, אבל ראוי להערכה, בהכללה. נהגתי כמה שעות והייתי הרבה זמן עם הדוושה עד הרצפה, זה מדבר בעד עצמו, שום דבר לא מסמר שיער. הרכב יציב ומשרה בטחון : כאן נזכיר שהייתי כל הזמן עם בקרת יציבות והיא מהסוג המסרס מאוד, טיפה שובבות והיא חונקת אותך למספיק זמן עד שתירגע. הבטחתי לא לנתקה וכך נהגתי, אבל גרוע לא פחות הוא שניסיתי לעקוף אותה ע"י הישענות על הצד בכניסה לעקומות במהירות שכבר לא דורשת גז והצלחתי פה ושם - פעם אפילו לחצתי גז חילצתי מעין דריפט, הצמיגים אפילו עשו רעש של 'איאיאיאי' ולא 'גרר-גרר-גרר', ניחא, בכל שאר הזמן זה תקע אותי, שיחקתי איתה בלעזוב גז בסיבוב ואז לתת שוב מלוא הרגל ולהוריד הילוך ביד וכו' וגו', בדיעבד היה חכם יותר כבר לנתק בקרה. אדגיש שוב שהרכב יציב ומשרה בטחון גם במהירות גבוהה, בעקומות, בכל מצב. חברתי אמרה שהיא נזכרה בימים בהם היינו צעירים והנהיגות הללו שלי קיצרו לה את החיים ומילאו אותה אימה, הופתעתי מאוד כי לא חשבתי שאחרי ההיסטוריה שלנו יחד היא שמה לב שנהגתי מהר בכלל. הסתבר בדיעבד שכן. נקודה טובה היא צריכת הדלק, חשבתי שאסיים טנק (60 ל') ובקושי סיימתי חצי. זה כנראה רכב ממש חסכוני, ואני מעיד ממקור ראשון על תנאי מבחן קיצוניים. שורה תחתונה חבר יקר אמר לי פעם "אתה אוהב להוזיז אוניות" (במבטא רוסי, לחוזיז). וואלה, עבדתי קשה על האוניה הזו כדי לחוזיז אותה, ברור שזה לא ייעודה, אבל בסוף היא זזה. היא גם לא אונייה, היא מפרשית קטנה עם סל קל בתוכה. היא עלתה כ-420K ובעיני היא מגלמת ערך של 280 במקסימום. אני יודע שזו חוות דעת מוזרה, אבל זה מה שליווה אותי - 420 ?! בכל מצב אחר 420 זה אחלה מספר, אבל 300 היה יכול להיות מעל ומעבר. יש בזה עצור וסע שפועל יפה (פעם אחת, כיביתי מייד), ו...זהו תכל'ס, אני מניח שבמחיר שלו אפשר להשיג יותר רכב אבל פחות פוזה. אני מצטער שאין תמונות, גם לא של הישבן, יש לי תמונת אייפון אחת עם המספר ולך עכשיו תפתח צייר בשביל לטשטש, אבל באתר עשו עבודת צילום יפה, ניתן להם קרדיט, זה אותו הרכב. * אני מביט כעת בצילום שבאתר וזה נראה כמו S קלאס, אל תאמינו http://www.mercedes-benz.co.il/mercedes_models/e_class/e200/

הלוואי וכולם היו כמוך, השיוויון הוא ערך בסיסי ומהותי וממנו נגזר גם השיוויון בחובות. חשוב, בד בבד להכיר בזה שבחורות, לעת עתה, עדיין חשופות פחות לאלימות *על רקע כזה*, שזו בעצם הייתה הנקודה בדבריי ואני מודה לך על שחידדת. פעם ראיתי בחורה חוטפת סטירה איומה מערס מפחיד ברחוב. בנתניה. היו לא מעט עוברי אורח בקרבת הזוג, אני הייתי רחוק, אף אחד לא 'רשם את המספר שלו' וכל אחד ידע שאם הוא יתקרב הוא יחטוף לא פחות. זו החוויה היחידה שחוויתי ושאני יכול להכתיר אותה בתואר המדוייק "מבחילה". הייתי בחיי בנתיחות גופה ואפילו תוכן קיבה\וושט רקוב הוא לא כזה מבחיל. עד היום ממרחק השנים אני זוכר את הבחילה הזו, אבל מבין היטב מדוע איש לא בחר להגן על הגב' הזו. בחיים, לפעמים, כל אחד אוכל את הדני שוקולד שלו, והכוונה היא לא דני שוקולד, אלא מארס שנמס. או טוויקס.

בין אדם לבין רכב ובמהלך של כמה שעות, לרוב חל השינוי בבשר ולא בברזל. דוגמא טובה היא הווליום שמשמיע הרדיו כשמניעים : השארת אותו בנקודה שהייתה לך הכי נוחה, ולפתע בהנעה יכול להשמע לך בעצמה גבוהה מאוד או נמוכה מאוד.

קשה לאזן בין תחושת מחויבות אישית על רקע ערכים ומוסר לבין הסיכון למות בגין סריטה בפגוש של איזה ליסינג הייטק שלאיש לא אכפת ממנה. המחיר על אזרחות טובה [ונכונה, וראויה לשבח] לפעמים עולה בהרבה על הנזק המקורי, ומוצא שמאפשר לאדם לדבוק בערכיו תו"כ צמצום הסיכון למינימום האפשרי אכן מומלץ, כמו שהומלץ כאן. בכללי, בחורות לדעתי חשופות פחות לאלימות על רקע כזה.

לא ממש.