שאלה שאני שואל את עצמי בחודשים האחרונים, כשאני מסתכל קדימה על מועמדות לרכישה.
שימו לב באיזה גן עדן אנחנו חיים היום - קופרה עם 290 כ"ס סטוק, פוקוס RS עם כ-300 כ"ס סטוק ומגאן עם 270 כ"ס סטוק; מבחר גדול של הוט האצ'ים עם כ-200 כ"ס במחיר שווה לכל נפש (יחסית לז'אנר).
כולן כמעט ניתנות לשליטה בעזרת מנגנוני מיחשוב מתקדמים, יציבות מאד, בטוחות מאד ומפנקות.
מצד שני, דור חדש של מיאטה (ואולי 124) רודסטר הנעה אחורית, אך יקרה משמעותית.
נראה כאילו המצב הוא אבסורדי שבו אתה מקבל מכונית עם נתונים נהדרים (כמה כוח חברים, לפני 10 שנים זה היה מד"ב למכוניות ספורט נגישות), אבזור וביצועים, אבל האם ההנאה שלך עולה באותה מידה?
האם מרוץ החימוש יימשך ונראה הוט האצ'ים עם יותר ויותר כוח ובקרות? מה הגבול?
עריכה בעקבות שיחה עם חברים על הרנו אלפיין החדשה - האם נראה מגמה של back to basics לפי רוח לוטוס של רכבים קלים ושובבים (מעין אלפיין, 4C זולות) והאם זה אפשרי בכלל מבחינת מחיר, יומיומיות ותקנות בטיחות?
אשמח לשמוע מה אתם חושבים.