שני השקל שלי, כמישהו שמחזיק רכב דומה.
דורקי, ישה ואחרים צודקים לגמרי כשהם מציגים את התועלת האלטרנטיבית לממון הרב שהנבלה הזקנה מוצצת מרומן. סביר מאד שרכב יפני מודרני שתוחזק היטב היה מאפשר לרומן ליסוע בראש שקט מנקודה א' לנקודה ב' בלי ביקורים תכופים במוסך, וכל זאת בעלויות דומות או פחותות.
עד כאן מסכים לגמרי.
אבל, וזה אבל גדול, לרומן יש בעיה - רומן אוהב מכוניות איטלקיות. רומן אוהב לנהוג בחדווה. לרומן יש לב.
וללכת עם הלב אומר שלא תמיד כולם יבינו לאן הזוזים שלך הולכים.
כשרומן נכנס לאוטו שלו הוא מחייך. כשרומן יוצא מהאוטו שלו הוא מחייך.
כשרומן לא נתקע בדרך הוא מגיע לפגישות נינוח ומחוייך. הוא מסיים יום עבודה קשה כשהוא לפחות יודע שיש לו נסיעה מהנה עד שיגיע לביתו.
איך מתמחרים את ההשפעה של זה על התפוקה של רומן בעבודה?
ועוד דבר - רומן לא פוחד מהמוסך. רומן השכיל לבחור מוסך מומחה והגון. רומן למד ויודע להפעיל שיקול דעת בבחירת התיקונים ותזמונם (לרוב, אלא אם נתקע והזמין גרר כלעיל). מי שאין לו קשר עם מוסך כזה קונה יפנית חדשה ומחליף אותה כשהאחריות מסתיימת. פשוט מאד.
האם כל זה מתאים לכל אחד? לא, ומזל שכך