אוקיי, אולי הגזמתי עם ההתנסחות שלי וכנראה יצאתי לא מובן בעליל אם משתמע שאני מעודד התנהגות אלימה מכל סוג שהוא.
כל מי שמכיר אותי יודע שאני ההפך הגמור, אבל ההתרשמות שלי- וזו התרשמות, לא משהו שניתן לויכוח אלא התרשמות סובייקטיבית שלי - היא שאכן צריך להיות "אסרטיבי" בשביל לקבל תנאים טובים, כאשר הפרשנות של הישראלי הממוצע לאסרטיבי נעה על כל טווח הספקטרום, החל מ"בקשה במשפט שקט אחד" וכלה בהפיכת שולחן והזמנת ניידת.
אותו אדם שהניידת הוזמנה בשבילו טעה- זה ברור- אבל צריך להתחיל לחשוב למה הוא חשב שההתנהגות שלו הייתה נכונה, כי מהסתכלות סביב- אלה המסרים שמועברים מכל נותני השירות למינהם.
לגבי יצירת נאמנות אצל הלקוח- אם זה אצל הבנקים או חברות הסלולר שפועלות באותה שיטה- מפתים את הלקוחות בפטורים מעמלות, חצי שנה חינם וכן הלאה וכן הלאה, לא מעודדים את הלקוחות הוותיקים ואחרי שנה שנתיים אנחנו מקבלים את כל הפרמשטק וצריכים להתווכח על כל עמלה וחיוב מיותר. האם זו התנהלות נכונה? מי אני שאתווכח עם קובעי המדיניות של הבנקים והחברות הגדולות. האם זה יוצר מרמור אצל הלקוח הפחות אסרטיבי (ראה לעיל)? כן, ועוד איך. האם זה נותן הצדקה מוסרית לקחת מזקנים עריריים עשרות שקלים על "פאן טון" בטלפון ושירות רינגטונים רק בגלל שהלקוח לא ערני מספיק בשביל לבדוק כל חודש את כל החשבוניות שלו ורואה על מה הוא משלם? לפי כל התגובות שמעלי, כנראה שכן.
אדוני בכלל לא מכיר אותי, וכבר מרשה לעצמו לקרוא לי חכמולוג ולהחליט שאני מאיים על אנשים ולא משלם לנותני שירות ומשווה אותי לבנאדם שמאיים לך על המשפחה שלך? אני חושב שהתנצלות תהיה במקום.