אמיר שליט

בני, יש הגיון במה שאתה אומר. בארץ יש בעיה פרוצדורלית שלא נראה לי שמישהו יפתור אותה בשביל כמה אספני טנקים. הבעיה הזאת קיימת גם לגבי כלי רכב ולא רק טנקים. כלי רכב מנועי צבאי שעברו 12 שנים (אאל"ט) מיום יצורו ולא "אוזרח" - לא יכול יותר "להתאזרח" כאן בארץ. לכן גם אם מישהו באמת רוצה לנהוג בטנק בדרכי עפר פרטיות, עדיין הוא חייב רישיון לרכב וביטוח- וכאן מתחילה הבעיה. כבר כתבתי בשרשור אחר על צי משאיות שלם כולן במצב נסיעה ותקינות, שהצבא הוציא למכירה, אך בגלל שהן בנות יותר מ- 12 היה תנאי במכרז שהן ליצוא או לפירוק ולכן המכרז הוגבל לסוחרים ובעלי מוסכים מורשים. קנה אותן סוחר רכב שיצא את כולן לירדן ומכר אותן שם. המצחיק הוא שיכול לבוא אספן משאיות מישראל, לקנות את הרכב בירדן, להביאו לארץ כרכב אספנות וכמובן לשלם מיסי יבוא . .

מנפלאות גוגל: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?itemNo=639807 .

בהנחה שאת ענין הקוסמטיקה אתה תעשה לבד ואת כל ענין המכונאות חשמלאות, תתן לבעל מקצוע - נראה לי שמ-12,500 אמור להישאר לך מספיק עודף. מעבר לזה - הכלי יחסית פשוט, ואם יש לך קצת זמן לראות את עבודת בעלי המקצוע, זה יעזור לך בהמשך כאשר תצטרך לתקן דברים קטנים, שאת רובם ניתן לעשות בזמן קצר יחסית כאשר אתה תקוע באמצע הדרך. הכלי מאוד אמין, לדעתי אמין יותר מכלים חדשים, דווקא בשל הפשטות שבו. כלי שעבר שיפוץ רציני ומקצועי אמור לשרת אותך נאמנה גם בשימוש יום-יומי ארוך טווח. אם מערכת החשמל עדיין 6 וולט - זה הדבר היחיד שהייתי חושב לשדרג. כל יתר המגרעות נכתבו ע"י רן - לענ"ד המגרעות האלה הן היחודיות של הכלי וזה מה שגורם להתאהב בו. אם הכלי הוסב לסטטוס אספנות, אל תשכח שתצטרך להגיע לאוניברסיטה/עבודה לפני 7 בבוקר או אחרי 9 בבוקר. .

כאשר חברת הביטוח מפנה אותך לשמאי שלהם או למוסך הסדר, אתה למעשה לא צריך לשלם כלום חוץ מאשר השתתפות עצמית. את יתר העלויות ושכ"ט משלמת חברת הביטוח ישירות לשמאי ולמוסך. כאשר אתה מזמין שמאי שלך ומתקן במוסך שאינו הסדר, אתה משלם מכיסך את שכ"ט השמאי, אתה משלם למוסך את עלות התיקון, ומגיש בסוף את הקבלות לחברת הביטוח. חברת הביטוח אמורה לשלם לך תוך כחודש (אאל"ט) את העלויות בניקוי השתתפות עצמית. בהרבה מקרים, חברות הביטח סוחבות זמן ובינתיים אתה עם הלשון בחוץ כי כבר שילמת לכולם ואתה מחכה לכסף. הבעיה היותר חמורה היא, אם חברת הביטוח מחליטה שהתיקון שלך היה יקר מידי ושהוחלפו/תוקנו חלקים שאינם דרושים או שהורכבו חדשים במקום תחליפיים ואז היא מודיעה לך שלא תקבל פיצוי מלא אלא חלקי והיא גוררת אותך עוד ועוד עד שאתה מגיע איתם למשפט או עד שאתה נשבר ומוותר העיקר כבר לראות חלק מהכסף מיד. .

הסימון של אדום לבן או כחול לבן או לבן הוא רק מטעמי נוחיות לציבור ולא כי הוא לכשעצמו מחייב. מה שמחייב זה אך ורק התמרור. תאורטית יכול להיות תמרור אין עצירה ומדרכה צבועה בכחול לבן - למרות הניגוד והבילבול, מה שקובע זה התמרור. אני אלך איתך עוד צעד קדימה - בת"א (ואני מניח שגם בערים נוספות) יש הרבה מאוד מדרכות צבועות בכחול לבן ויש לך סיכוי גבוה לקבל דו"ח אפילו אם תחנה שם ותפעיל אמצעי תשלום (איזיפארק/כרטיס חניה וכד'), וכל זאת למה? - כי על התמרור שבתחילת הכביש כתוב שמשעה YY החניה מותרת רק לתושבי האזור בעלי תוית חניה מס' XX. בחולון יש ברח' חנקין קטע של 20-30 מטר שצבוע בכחול לבן. בתחילת הקטע מוצב תמרור ושם כתוב שהחניה אסורה בין השעות 11:30 ל-13:00. תמיד בשעה 11:35 תמצא שם את פקחי חולון רושמים דוחו"ת לכל אלה ששמחו למצוא מקום חניה רק לא הרכיבו משקפיים לקרוא את התמרור. שוב מה שקובע זה התמרור ולא הסימון. .

הבעיה היא שאתה חושב שהשוטר הוא הבעיה שלך. השוטר לא הבעיה. אם חס וחלילה תהיה תאונה ואין כיסוי ביטוחי מבחינת חברת הביטוח, הרי שאת הנזק ישלם כנראה אבא שלך מכיסו שלו. אם הנזק יהיה גדול מידי , אולי אבא שלך יאלץ למכור את הבית כדי לשלם - מזה צריך לפחד יותר. העונש של השוטר כואב ל-5 דקות/ לחודש/ לשנה. ה"עונש" של חברת הביטוח כואב לכל החיים. .

בעיית הנסיעה בשוליים של דו"ג היא בעיה כאובה שבה אנחנו יורים לעצמנו ברגל. מאוד נפוץ לראות פקק משתרך במהירות 10 ופתאום אופנוע רב כ"ס שועט על 100 לאורך השוליים. זה בדיוק המעשה שגורם להוצאת עיניים ולהתמרמרות. לא היה קורה שום דבר עם הדו"ג היה נוסע 70-60 ועוקף פקק במתינות. לא צריך לכתוב הכל - צריך להפעיל שיקול דעת גם איך אנחנו נראים כלפי אחרים. הם לא רק מקנאים שאנחנו עוקפים, הם גם מקללים שאנחנו מתפרעים. צריך לזכור שבעני רוב נהגי הרכב האופנוענים תמיד מלהטטים ולצנינים. .

אלקמינו, זה שהחניה לא מוצמדת לדירה ממש לא אומר כלום. אני מכיר בתים שלדייר יש רק זכות חניה על בסיס מקום פנוי, אבל החניון עדיין רכוש כלל הדיירים. לתפוס חניה שכזאת פירושו לגזול זכות של דייר מסויים. אם כך, אני חושב שזה יהיה לגיטימי אם דייר יעיף רכב שכזה החוצה ותחזור ותמצא אותו עם קנס. אספנות היא תחבחב יקר, ולפני הרכב כמובן יש את בעיית החניה, אז נכון, לפעמים צריך לקנות קודם בית מתאים כדי שיהיה מקום לרכב. גם זה צריך להילקח במכלול השיקולים. .

מחיר סביר זה דבר יחסי. החל מסביבות ה- 150 -200 שקל אתה יכול להשיג רכב ליום אחד. .

אם זה ביטוח חובה - אסור לך לנסוע כלל וכלל נקודה. אם מדובר בביטוח מקיף/צד ג' - בפוליסה מתחדשת באותה חברת ביטוח, מקובל שהתשלום מבוצע קצת אחרי תחילת התקופה - אבל זה בינך לבין הסוכן שלך ולא בינך לבין החוק. .

בני, נראה לי טריוויאלי שלא צריך לציין שמדובר במקור, שכן על מסמך שאינו מקור, אנו נוהגים לומר שמדובר בהעתק או בצילום. בא נחשוב עוד צעד קדימה: נניח שנעצרים לביקורת, ושוטר פוסל את הרכב להמשך תנועה ולקח את הרישיון. אם מותר לנסוע עם צילום, הרי שאין בעיה לשריין ברכב צילומים ולהמשיך לנסוע. ועכשיו נלך עוד קצת ונגיע לתקנה 9 לתקנות התעבורה ושם מנוֹסח התקנה ניתן להבין שמדובר על מקור כיוון שיש בהמשך התקנה התייחסות לצילום הרישיון והתנאים לכך. יתרה מזאת, בכדי להחזיק צילום נדרש אישור מטעם רשות הרישוי וכך כתוב בין היתר בתקנה: ... רשות הרישוי רשאית לפטור נוהג רכב שבבעלותו של תאגיד המעסיק קצין בטיחות לפי חלק י' לתקנות אלה מן החובה להחזיק רישיון רכב או תעודת ביטוח בשעת נהיגה ברכב בתנאים אלה: (1) נוהג הרכב מחזיק צילום מרישיון הרכב ומכל תעודה המתייחסת לרכב...המראה על פניו שהם בני תוקף וחתומים בידי קצין הבטיחות ובחותמתו שצויין בה מספר כתב ההסמכה שלו; .

רק לציי רכב מותר לנסוע עם רשיון רכב וביטוח מצולמים. על ההעתק מופיעה חותמת וחתימה של קצין בטיחות המאשר ההעתק. חברות השכרה נכללות בתוך ציי רכב. זה ששוטר רואה צילום ברכב בבעלות פרטית ומחליט לוותר, זה לא אומר שזה חוקי, זה אומר שהוא ויתר. .

צביקי לא הבנתי מה הקשר בין אינטליגנציה לבין זילזול - מדבריך אני מבין שאתה רומז שמותר לזלזל במפגרים ?? אולי אצלך זה כך, אבל לא זאת הדרך. מכל הבחינות, בשבילי היתה עדיפות למיאטה. נכון, אין לי מושג מה עלויות היצור, אבל לענ"ד בקמור לא הרוויחו על הרכב הזה. כאשר מדובר בהזדמנות לקנות Z3 חדשה באספקה מיידית ולקבל אותה במחיר שנמוך בערך ב-30 אחוז, ברור לי שמדובר בעיסקה מצויינת. מה עוד שהנתונים הצביעו על כך שבמכירה עתידית אקבל יותר ממחיר הקניה, ואכן כך היה כעבור כשנתיים. לשיקול כלכלי יש היגיון וצידוק - שהרי לא הגיוני שבשם הנקמה נוציא לעצמנו שתי עיניים רק כדי להוציא לשני ען אחת. בשביל 5,000 או 10,000 פחות, אני לא יודע אם הייתי חושב לקנות, ברור שכאן היתה הזדמנות והשיקול היה בפירוש כלכלי. כל מקרה צריך להיבחן לגופו. .

אתה בר מזל לפחות קיבלת 48 שעות לתקן ליקויים. לפני כחודש נעצרתי לביקורת ע"י ניידת בדיקות בדרכים. לאחר הבדיקה עמדתי בתור לקבל את הרשיונות (אצלי הכל תקין) והתברר שעל צמיגים שחוקים הם פסלו לאדם שלפני את הרישיון והורו לו להזמין גרר. מרחק 500 מטר משם יש פנצ'ריה והבחור התחנן שיתנו לו להגיע עד לשם - לא הסכימו. הוא לא חייב לתת לך ארכה וגם לא נראה לי שיש סיבה הגיונית לתת. .

קרמבו, יש משהו במה שאתה אומר, אבל יש הבדל גדול בין הגרמנים לשאר. בו לא נשכח שהגרמנים לא רק הרגו אלא בעיקר נהנו להתעלל. להרוג עוללים אל מול עיני האם, לשסף בטן אישה הרה, לבצע ניסויים ללא הרדמה, לשסות כלבים וכו', זה מה שהופך את הנאצים למפלצות ולכן הם אלה שעיקר הכעס והחרם מופנה כלפייהם. כשלאמריקאים נמאס לספוג נפגעים במלחה"ע השניה, הם זרקו שתי פצצות אטום וגמרו ענין לעשרות שנים. נכון שאי אפשר לסחוב חרמות עד עולם, לפחות לא בתרבות כפי שאנו חיים בה כיום, ובסופו של דבר ישאר רק ענין הזיכרון. כדאי לשים לב, שהגרמנים לאחר מלחה"ע השניה התחילו בתהליך שיקום ותיעוש וידוע שתוצרת גרמנית היא בד"כ שם דבר לאיכות ואמינות. המענין הוא שגם היפנים שנחלו מפלה ונזק גדול התחילו בשיקום ותיעוש, וידוע שגם תוצרת יפנית היא שם דבר לאיכות ואמינות. היפנים אפילו הצליחו להגיע למצב שהם מערערים את התעשיות בארה"ב. .

צביקי השיקול שלי אם לקנות או לא לקנות היה שבמחיר של פחות ממיאטה חדשה קניתי Z3 חדשה. ברור לי שעל הרכב הזה הם לא הרוויחו, ואולי הפסידו. כעבור יותר משנתיים מכרתי את הרכב וקיבלתי עליו יותר מאשר במחירון לוי יצחק. בשורה האחרונה - על הגרמנים האלה הרווחתי, וזה ידעתי שיקרה כבר מרגע הרכישה. זה היה השיקול היחיד של לקנות. .

בשנותיה הראשונות של המדינה אפשר לומר שהיה חרם די נרחב על תוצרת גרמנית. כשאגד התחילו לקנות אוטובוסים גרמניים (אאל"ט בתחילת שנות ה-80 או סוף ה-70) גם אז אנשים התמרמרו. לדידי אני גורס שכל עוד אנחנו קונים תוצרת גרמנית באשר היא, (בין היתר) אנו עוזרים לכלכה הגרמנית לממן את כספי השילומים של הניצולים. יוצא מכך שהגרמנים לא ממש נושאים בעונש או בפיצוי, אלא הם רק צינור להעברת הכסף מכיס יהודי אחד, לכיס יהודי אחר ובכך שמנו לחוכא ואיטלולא את ענין השילומים. מה לקנות או לא לקנות זאת שאלה טובה וצריכה להישקל פרטנית בעיקר בראיה הלאומית ציבורית. עד מתי להחרים - לענ"ד יהיה הגיוני עד לאחר דור שני, שאז הכאב והזיכרון הישיר קהה. ולמען הסר ספק - אני לא ממש אוהב את הגרמנים ובכל זאת קניתי רכב גרמני - זה קרה רק בגלל שהיה מדובר בעיסקה שהיא ממש מצויינת ולא רק באיזה הנחה קטנה. (כעבור יותר משנתיים נמכר במחירון וזה היה יותר מאשר נרכש ). .

לא משנה מה רוחב המדרכה ואם עוברים או לא עוברים שם הולכי רגל. המדרכה היא להולכי רגל. זה שחונות שם משאיות עבריניות, לא אומר שמותר לחנות, זה אומר שמי שחונה שם לוקח סיכון מחושב, ואל לא אלה להלין על עצמו. .

בת"א יש חניונים המוגדרים כחניון קרוב לבית ובהם מותרת חניה חינם לתושבים בעלי תו אזורי מתאים, לאחר השעה 19:00 בערב ועד לשעה 08:00 למחרת וכן מיום שישי אחה"צ ועד יום ראשון בשעה 08:00. חניונים אלה ממוקמים מרחק הליכה של דקות אחדות מהבתים שסביבם. אז להגיד שהעירה לא דואגת לתושבים זה יהיה ממש לא מדוייק. מצד שני, יותר מידי תושבים מתעצלים ללכת לעיריה להוציא תו חניה אזורי ואח"כ מתלוננים שאין חניה, ושעולה כסף וכהנה וכהנה. אולי הפתרון של העיריה לא מספק, אבל במסגרת הסביר, היא פועלת די בהיגיון. .

מונית צריכה להגיע גם לטיפולים במוסך, ההיגיון אומר שלא כל מוסך יוציא רישיון לנהיגת מונית, שהרי בסופו של דבר מונית לרוב היא רכב פרטי שעבר התאמה ורישוי למונית ולכן רישיון דרגה B הינו הרישיון ההגיוני לנהיגת כלי רכב זה. אלה שהמחוקק לא רצה להשאיר פרצות שעליהן יתפסו כל קרובי משפחת המונית טרמפ ולכן נקבע בתקנה 190 - היתר לצורך בדיקה. ההיתר הזה מגדיר שלצורך כך רשאים לנהוג במונית, אוטובוס ציבורי זעיר ואמבולנס עד 3,500 ק"ג, מי שבידו רישיון לפי תקנה 180 (רישיון דרגה B), אבל זה לבד לא מספק כמפורט בהמשך. עוד נקבע בתקנה שהיתר שכזה יוצא על פי אישור מאת אגף הרכב לבוחן רכב או למנהל מקצועי במפעל וכן ל- 4 עובדים נוספים לכל היותר שהם בעלי הסיווג המקצועי הגבוה ביותר במכונאות רכב. כמו כן נקבע בתקנה שנהיגת רכב בהתאם להיתר מחייבת שההיתר יהיה עם העובד בזמן הנהיגה ברכב. ומכאן עולה בבירור שאם אפילו לא כל מוסכניק בעל רישיון B יכול לנהוג במונית/רכב ציבורי (אבל יכול לנהוג ברכב אחר), אזי בוודאי ובוודאי לא יכולים לנהוג מי שאין בידם רישיון נהיגה שבו יש דרגה למונית/רכב ציבורי זעיר, ומכאן שרישיון דרגה B אינו מספיק. .

המכשיר נקרא ממל"ז ולכן נראה יותר הגיוני לומר מומלז מאשר מולמז. יש האומרים לוֹזר (עם חולם מלא) מהמילה לייזר. באנגלית זה אמור להשמע LOZER. (השוטר לוזר את הרכב). אבל עד שהאקדמיה ללשון תחליט, אם היא בכלל תחליט בענין, כבר יהיו מכשירים אחרים. .

ההיגיון שמאחורי האיסור: לא המחוקק ולא שוטר בודקים אם אתה עושה נסיעה ציבורית או פרטית או ציבורית בשושו. ולכן אין כאן שתי אפשרויות. רכב ציבורי = רישיון נהיגה לרכב ציבורי. יתרה מכך, כדי להוציא רישיון לרכב ציבורי נדרש קודם וותק רישיון בדרגה מסויימת וכן גיל מינימלי. Rieno - לא צריך לנחש, לא צריך להתלבט האם התשובות שכאן נכונות או לא, המידע מופיע באתר רשות הרישוי - http://www.mot.gov.il/wps/portal/!ut/p/_s.7_0_A/7_0_52H/.cmd/ad/.ar/sa.subject/.c/6_0_341/.ce/7_0_52Q/.p/5_0_4FS/.d/0?PC_7_0_52Q_subject=HE_RISHUI_INFO_22&actionType=browse#7_0_52Q .

מנחם, לא גילת שום דבר חדש. כבר שנים המידע מופיע באתר משרד התחבורה - רשות הרישוי וכן באתר משטרת ישראל. באתר של משרד התחבורה אפשר למצוא את הניקוד לפי סמל עבירה / סעיף תקנה / תאור עבירה וכו'. http://www.mot.gov.il/wps/portal/HOME/HE_RISHUI_INFO/index.jsp?subject=שיטת_הניקוד .

השיטה שמציע Kernel קיימת בואריציה קצת דומה והיא שיטת הניקוד: ככל שהעבירה חמורה יותר כך הניקוד גבוה יותר וככל שאתה צובר יותר נקודות כך לרשות הרישוי יש את הסמכות לנקוט צעדים נגד הנהג לרבות שלילת רישיון. .

ימינה ושמאלה לא מסמנים עם הידיים. להזכירך - סימוני פניות ועצירה תמיד רק עם יד שמאל. סימונים אלה מקובלים לא רק בדו"ג, אלא גם במכוניות. .