אמיר שליט

במקום להתעסק בדוגמה הלא ראלית של 8 נוסעים ביונדאי גטס, צריך לבחון עד כמה החורים האלה אכן ישימים. ב-BMW 7 אין שום בעיה להושיב 4 נערות במושב האחורי כשברור שאחת מהן תהיה ללא חגורה. גם כאן לא תוכל להושיב 8 נוסעים, כך שצריך לראות מה ישים ומה לא הלכה למעשה ולא רק בתאוריה. התאוריה טובה לפישוט ההסבר, ולכן דוגמה קיצונית מבהירה היטב. .

מתוך תקנה 83ב לתקנות התעבורה: חובת חגירה של חגורת בטיחות (א) לא ינהג אדם ולא יסע ברכב מן הסוגים האמורים בתקנה 364א או בכל רכב שבו מותקנות חגורות בטיחות אלא-אם-כן הנוהג והנוסעים בו חגורים בחגורת בטיחות או רתומים למושב בטיחות או במושב מגביה ... (ב) הוראות תקנת משנה (א) יחולו על הנוסעים ברכב כמספר החגורות המותקנות בו. תקנת 84 מדברת על מספר הנוסעים המותר. לגבי רכב פרטי ודו-שימושי נאמר = מספר נוסעים מירבי כפי שצויין ברישיון הרכב. _____________________________________________________ היות וברישיון רכב פרטי ודו-שימושי לא כתוב מה המספר המירבי, מכאן שהמספר המירבי הוא בהתאם להגבלת רשיון הנהיגה ובתנאי שכולם יושבים על גבי המושבים. תקנה 83ב(א) קובעת שאם יש חגורות ברכב, אזי כולם חייבים להיות חגורים. ואז באה תקנת משנה (ב) וקבעה החרגה מהאמור - חובת החגורה היא רק כמספר החגורות (ולא כמספר הנוסעים). .

ג. היתה אומרת: בדקתי ומצאתי... בדקתי ומצאתי, ולא יכול להיות שיש מליוני נושאים, אפילו רבע מיליון עוד אין. מתוך הרבע מיליון, יש כנראה עשרות אלפי נושאים שחוזרים על עצמם. אתה אומר שבתוך ה-221,554 נושאים שיש, קשה למצוא את המבוקש, אז מה יהיה כשנגיע למיליון ? לפני שאתה לוקח פטיש 5 ק"ג ומתחיל להלום, תעשה חיפוש בגוגל ותגלה שיש כאלה שתיכננו צעדיהם לעתיד בעזרתה של קרן הגמלאות המרכזית, ואם לא ידעת - הרי שקרן הגמלאות המרכזית היא = קג"מ. מי אמר לך ששמר טועה? אולי הוא צודק? חיפוש בגוגל יתן לך שלל תשובות הכוללות גם נושאים שעלו בפורום. כך גם תגלה שמישהו כתב שם שקג"מ = קילוגרם למילימטר. .

למה לצערך? זה משנה לך באיזה רכב נוסע מישהו אחר ? .

תייר יכול לקנות רכב חדש או משומש. כדי לקנות רכב חדש ללא מיסים, יש צורך להביא אישור מתאים מרשות המיסים. במקרה שכזה אומנם את המכס לא משלמים ליבואן והוא אינו כלול במחיר הרכב, אבל לפקיד המכס יש את הסמכות לדרוש מהתייר להפקיד ערבות בגובה ערכם המלא של המיסים. ערבות זו תוחזר לתייר (ע"י רשות המיסים) אם יעמוד בתנאים שנקבעו. לפי הדוגמא שלך - 45,000 שקל הוא יפקיד ברשות המיסים כערבות, כך שבעת הקניה הוא הוציא בדיוק 85,000. .

מוזר שמשרד הרישוי מסר לך פרטים על רכב של מישהו אחר ועוד בטלפון. אם מדובר ברכב שנקנה עם זכויות נכה ויש חסימה - בכל מקרה אתה חייב להגיע למשרד הרישוי. אתה יכול לגשת לכל סניף דואר עם המוכר, או עם יפוי כוח ות.ז. של המוכר ולבקש לבצע העברת בעלות. אם הפעולה הושלמה, משמע אין כל חסימה במשרד הרישוי. אתה לא יכול לברר בדואר אם יש חסימה, כיוון שאסור להם להיכנס למערכת שלא לצורך ביצוע העברת בעלות בפועל. אם יש חסימה ממילא הפעולה לא תתבצע. אם אין חסימה הפעולה תושלם והרכב יעבור על שימך. אם הרכב משועבד (לאו דוקא בגלל זכויות נכה) והשיעבוד נרשם רק ברשם המשכונות ולא עודכן במשרד הרישוי, אתה לא יכול להיות בטוח שהרכב חופשי למרות שעבר על שימך. לצורך כך עליך לבדוק ברשם המשכונות. לענין רשם המשכונות - דובר על זה שעידכון ברשם המשכונות ירשם אוטומטית גם ברשות הרישוי, אני לא יודע אם זה כבר קיים בפועל. .

kernel, 1. הוא שאל אם אפשר לרכוש, הוא לא שאל לגבי המיסים או המורשים לנהוג. 2. לא תמיד הפטור ממיסים חוסך כסף במעמד הרכישה - לפעמים המכס דורש להפקיד את ערך המיסים כערבות לכך שלא תעשה קומבינה. .

גם כשאתה מקבל דו"ח על זה שלא עצרת בעצור/לא אותת/לא שמת חגורה וכד', מדובר על המילה שלו מול המילה שלך. .

מתוך מדריך מכס לתייר באתר רשות המיסים: תייר רשאי לייבא רכב או לרכוש רכב בישראל .

שאלת בתגובה מס' 1 וקיבלת תשובה בתגובה 6. שאלת שוב בתגובה מס' 7 - ראה שוב תגובה מס' 6. .

בעת ביצוע העברת בעלות, מחשב הדואר הופך למעין מסוף של משרד הרישוי. משמע - מה שמעודכן במשרד הרישוי - זה מה שמעודכן בדואר, ומה שמבוצע בדואר - מתעדכן במשרד הרישוי. ההבדל בין הדואר למשרד הרישוי זה שהדואר לא יכול לראות את הסיבה לחסימה ובמשרד הרישוי כן רואים את הסיבה. פעולות של העברת בעלות רגילה מבוצעות רק בדואר, לפיכך משרד הרישוי מקבל את העידכון מהמסוף שנמצא בסניפי הדואר. .

בין אם השוטר רדף אחריך ובין אם לא, אם יש לו את מספר הרכב הוא יכול לשלוח לך את הדו"ח בדואר. אם נסיבות הענין מצדיקות - הוא גם יכול להופיע במעונך, לדפוק בדלת ולהציג לך צו/פקודת מעצר, על אחת כמה וכמה לזמן אותך לתחנה. .

אור. ההחלטה היא בראש. במשך שנים עמד בחצר הדו"ג שלי וחוץ מאשר פעם בשנה לנסוע איתו לטסט וחזרה, לא נסעתי בשום דו"ג. הזדמנויות לדו"ג היו לי בשפע - פשוט החלטתי שאני לא נוסע על כלים של אחרים, למרות שאצלנו במשפחה המורחבת (וגם חברים) לא חסרים דו"גים והזדמנויות למינייהם. כשהחלטתי שאני חוזר לנסוע באופן שוטף בדו"ג היו לזה את הסיבות המתאימות ועקרונית אם לא היה לי רישיון, הייתי הולך להוציאו. נמאס לי לחפש חניות, עוד יותר נמאס לי שכשאני מוצא חניה היא כבר מרוחקת מהמקום ובנוסף המחירים המוגזמים של אי אילו חניונים וכמובן הפקקים. כבר כתבתי כאן בשירשורים אחרים (ולא רק אני) שלצאת לדרך עם דו"ג, פירושו לצאת לקרב על החיים. אף אחד לא סופר אותנו ממטר ועוד יותר גרוע זה הנהגים שצריכים ללמד אותנו לקח, על שום היותנו צרים ויכולים להגיע לראש הטור בקלות. מסיבות אלה, כשאני נוהג, אני מרגיש כמו חייל בשדה הקרב שמחפש מאין יבוא מטח האש. אני לא רק מסתכל על מצב התנועה, אני מחפש גם את פוטנציאל "האוייבים" שלי בדרך. חלקם מגאווה לא יתנו לך, חלקם מטימטום, חלקם מחוסר קריאת הדרך וחלקם מקינאה. על כל אלה נוספים כמובן הפתעות הדרך כגון כתם שמן, מים, חול, חצץ ופנצ'רים. אני, שרוצה לשרוד, צריך לצפות מראש ולכלכל את צעדי כך שאחזור הביתה בשלום. כשחבר נסע איתי על הדו"ג הוא לא הבין איך זה שאני לא משתולל, חותך, נדחף ומנצל את יתרונות כלי המשחית. איך זה שאני מוותר כמעט לכל נדחף או נדחפת במקום לתת גז בסערה ולהראות להם מי ראשון. הסברתי לו שלפני שאני רוצה להגיע ליעד ראשון, אני קודם כל רוצה לחזור הביתה בשלום. לשלום הזה יש מחיר של ויתור. כשאבא שלי החליט שהוא לא רוצה לנהוג יותר ברכב, הוא לא החזיר את הרישיון, הוא פשוט מכר את הרכב ונשאר עם הרישיון. למרות שהיו לי הזדמנויות לנהוג בכלים אחרים במשפחה- הוא סירב. כשאחי החליט שהוא לא נוהג יותר בדו"ג, למרות שהוא יכול לקחת את הדו"ג שלי, ולמרות שהצעתי לו מספר פעמים בשעת הדחק, הוא נמנע ומעדיף תח"צ. זה שבמקום עבודה מכירים אותך ויודעים שיש לך רישיון, לא אומר שאתה חייב. לאחר החלמתך, אתה יכול להודיע להם חד-משמעית שאתה עם דו"ג סיימת והם ישקלו האם נסיבות העסקתך עדיין רלוונטיות או שיציעו לך תפקיד אחר. כאמור - מדובר בהחלטה אישית, שאתה צריך לגבש ולאמץ. אל תגיד שאתה חלש אופי ולא מסוגל להתמודד עם החלטות ואיסורים שאתה מכתיב לעצמך. החלמה מהירה .

לא מדוייק. את התביעה אולי זה לא יעניין. אם הנתבע יוכיח כי דבר הדואר מעולם לא הגיע ליעדו ואבד בדרך, הרי שיש לו סיבה מספקת לבקש את ביטול המשפט. דבר דואר שלא נמסר, אמור לחזור לשולח, ואם אין הוכחה שנמסר ואין הוכחה שחזר - זאת סיבה טובה "להנות" מהתקלה. .

צביקי, אני לא נוהג לתקן משהו אצל אנשים שאני מכיר ומיודד איתם. זה עלול להיות מתכון לאי נעימויות במקרה של תקלה חוזרת/כשל או שאחשוב שהמחיר היה מוגזם. להתייעץ - אולי כן. לתקן - לא. .

לענין תשלום המע"מ עבור דו"ח גלובלי ללא תיקון - יש פסיקות בענין וחברות הביטוח מודעות לכך. (היה כבר בפורום). כל השאר זה שיטת מצליח. .

Roy, אני מקווה שאתה תהיה ישר כמו אוטודיל, ובבוא היום כשתרצה למכור את הרכב תספר לקונה הפוטנציאלי את כל הליקויים הקיימים ברכב. אם אתה לא בטוח שאתה תעשה כך, למה אתה סומך על מישהו אחר שיהיה יותר ישר ממך? הבעיה היא לא עם מה שאומרים, הבעיה היא עם מה שלא אומרים במפורש. .

שחר, אתה טועה. בד"כ הבעיה של נהגי המשאיות היא לא לחנות במקום עם פוטנציאל גבוה לגניבה, לכן הם העדיפו לחנות בתוך העיר, ליד הבית, לשלם קנס ולדעת שיש סבירות גבוהה יותר למצוא את המשאית בבוקר בחניה ולא בעזה או בראמאללה. בחולון, יום אחד נקבע שלא מחנים יותר משאיות בעיר ולאחר תקופת הסתגלות התחילו לחלק דוחו"ת שהכניסו לקופת העירה עשרות אלפי שקלים. הנהגים הבינו בדרך הפחות נעימה והחלו לחנות בתחומי אזור התעשיה. מישהו באזור התעשיה הקים חניון בתשלום למשאיות. השטח היה מגודר ומואר ולכאורה עם שמירה. בסופו של דבר הוא לא הצליח להשיג רישיון עסק, החניון נסגר ומשאיות החלו לזלוג שוב לתחומי העיר. נהגים החלו להחנות משאיות בסוף רח' דוד אלעזר לכיוון חולות מולדת, ועד כמה שזכור לי תלונות השכנים הביאו דוחו"ת, והמשאיות שבו לאזור התעשיה. בבת-ים הסיפור חזר על עצמו. כשבסופו של דבר העיריה החלה לחלק דוחו"ת והנהגים נאלצו לחנות באזור התעשיה השומם בתקוה שהמשאית תחכה להם בבוקר. נסיונות העיריה למצוא יזם שיקים מגרש חניה מגודר מואר ובתשלום לא צלחו ובכל זאת העיר נוקתה ממשאיות. אפילו בעיר פחות מרכזית כמו לוד, יש איסור חניה למשאיות בתחומי העיר, ושם העיריה הציעה שטח קרקע ליזם פרטי שיהיה מוכן להקים חניון למשאיות באזור התעשיה. איסור על חניית רכב כבד הוא ענין מאוד מקובל ברוב הרשויות המקומיות. יש רשויות שבהן הפיקוח יוזם חיפוש אחר אלה שסרחו וחנו בעיר ויש רשויות שבהן הפיקוח יגיע לרשום דו"ח רק לאחר תלונת שכן. בת"א לדוגמה היו נהגי רכב כבד שנהגו להחנות בתחומי התחנה המרכזית הישנה ומצאו עצמם בבוקר עם דוחו"ת יזומים ע"י הפיקוח. למה דוקא שם? כי האזור שורץ שוטרים גלויים וסמויים כמעט כל היממה, אז יש תקוה שגנב ידיר רגליו מהמשאיות. אגב, גם בשעות היום מקבלים דו"ח (על סעיף אחר) בגלל שהם תופסים יותר ממקום חניה אחד בתשלום (כחול/לבן). חשבון פשוט - נניח שליד הבית שלך גר נהג משאית אחד. אבל גרים שם עוד 30 דיירים שיתלוננו על המטרד (מבחינתם). לצורך הדוגמה - בהפגנה של אלה נגד אלה, יעמדו 100 נהגי משאיות אל מול 3,000 דיירים שיתנגדו להם. אם בהפגנות עסקינן - אולי הניצחון ידוע מראש. .

שמר, זה לא מציאותי לחשוב על מוסך אחד ויחיד מטעם היבואן. זאת לא הטפת מוסר, זאת אופציה שאני מעדיף אותה ומציג אותה כאלטרנטיבה לבחירה על יתרונותיה וכמובן חסרונותיה (בעיקר המחיר). 1. מבחינתי, היה טוב יותר אם במקום מוסכים מורשים, היו יותר מוסכי יבואן. לצערי זה לא המצב. אולי בגלל שאני גר רק 30 ק"מ ממוסך היבואן אני מתמודד עם זה. יתכן ואם הייתי גר 100 ק"מ ממנו, הייתי בוחר ברירת מחדל. 2. שמעתי על מקרים שכאלה - טוב שיש כאלה, אבל יש גם אחרים, ולא תמיד הם משאירים את הרושם החיובי. לא התייחסתי לעניין המקצועיות שהוא בודאי חשוב, התייחסתי לעניין פוטנציאל האוביקטיביות שבין שני סוגי המוסכים. וכדי להעמיד דברים על דיוקם - כשנסעתי במשומשות ישנות דיין, אכן טיפלתי באי אילו מוסכים ועמדתי על ההבדלים בין דרך החשיבה והטיפול. אכן יש גם צדיקים אבל יש יותר מידי מתחכמים. יש יותר מידי כאלה שכשהם רואים שהם טעו וצריכים להחזיר כסף - הם יצרני תירוצים שבסופו של דבר או שתילחם איתם או שתתקפל ותקבל את כבשת הרש שהם מציעים. לעומת זאת, כאשר קרו לי דברים מעין אלה במוסכים מרכזיים - הם ידעו להודות בטעות (במוקדם או במאוחר) ולהחזיר כסף גם כשהיה מדובר באלפי שקלים. גם כשטיפלתי במוסך פרטי, הייתי דורש כסת"ח. חתיכת הנייר הזאת היא הדבר היחיד שאולי יתן לי נקודות זכות נגד נקודות החובה. .

החלמה מהירה

שמר, קרא את תגובתי (43) ל - GODFLASH, כתבתי שם שיש משהו בדבריו לענין של למה לא לתת קנס. נמקתי למה כן צריך להיות אלמנט הרתעה, אבל זה עדיין לא אומר שהקנס הוא מכשיר נכון, או לפחות גובה הקנס. עבור רבים, קנס בסכום שכזה הוא מכה כואבת מאוד, כואבת יותר מידי. ה"אוטומט" שבוחן את הרכב בדרכים, לא למד משפטים, הוא לא שופט, והוא נצמד לאות הכתובה: הורדה = קנס. הוא גם לא רוצה להפעיל שיקול דעת, ואולי הוא מתומרץ לפי יעדים. מי שיכול להפעיל שיקול דעת זה המחוקק שכותב, ועוד יותר מכך השופט. מה שאני אוהב בפסיקותיו של כב' השופט טננבאום, זה שהוא אינו חותמת גומי, והוא משקיע מחשבה בניתוח הענין והעובדות שלפניו. הוא שומע, בוחן ובודק ונותן את מלוא תשומת הלב הראויה לנשפטים לפניו. השופט הזה ראוי להערכה גדולה, כיוון שהוא יצירתי וחדשני. חבל רק שלא כל שופטי התעבורה הולכים בדרכו. אני מניח שבמצב שכזה גם מי שרושם דו"ח היה מחפש לתת דו"ח איכותי יותר ולא דו"ח שמטרתו הדפסת כסף. לצערנו המצב כיום הוא ששוטר יודע שלרוב יקבלו את דבריו כאורים ותומים גם אם המציאות היתה אחרת. .

שחר, אתה לא מפחיד את העִירִיָה בכך שתתקשר כל פעם ותבקש שירשמו דו"חות למשאיות נוספות. הפקחים יחרקו שיניים ויגיעו למקום בעקבות כל תלונה וירשמו דוחו"ת. בבוקר, מנהל הפיקוח יחכוך ידיו בהנאה על הביצועים המשתפרים של הפקחים. אם תזדהה בעת התלונה - אפילו ישלחו לך מכתב תודה על האיכפתיות שאתה מגלה. .

שים לב מה אומר הנוסח: אסורה חנית רכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר עולה על 10,000 ק"ג. את אף אחד לא אמור לעניין אם המשאית שוקלת 2 טון ועמוסה בפועל רק ב-1 טון או שהמשאית שוקלת שני טון והיא ריקה. מה שמעניין זה מה המשקל הכולל המותר ולא המשקל בפועל. אם משאית שוקלת רק 2 טון ומותר לה להעמיס 8 טון = ביחד 10 טון, הרי שגם אם היא ריקה - אסור לה לחנות שם. לגבי הפחית הצהובה - זה נקרא תמרור א-43. אם כבר משהו לתקוף, זה אולי בגלל הנוסח שלה שמדבר על רכב מעל 4 טון: איזה 4 טון? כולל, עצמי, מטען ? זאת התחכמות שאולי בהתנסחות מתפלפלת ונכונה תוכל לגרום לעיריה לבטל את הדו"ח לפנים משורת הדין ואולי גם להחליף את כל השילוט בעיר לחד-משמעי יותר. למה משאיות אחרות לא קיבלו דו"ח? ובכן, שלא תחשבו שפקחים אוהבים לרשום דוחו"ת - רובם לא אוהבים זאת. אם פקח הגיע ורשם דו"ח רק למשאית אחת, זה בגלל שמישהו ספציפי התלונן וכנראה גם מסר מספר רכב. .

מוסך מורשה הוא מוסך פרטי שקיבל הרשאה לטפל בדגמים מסויימים. אם לבעל המוסך לא תהיה עבודה, לא יהיה לו מהיכן לשלם שכירות, מהיכן לשלם משכורות, מהיכן לשלם ארנונה וכמובן ללא רווח ואוכל למשפחתו. לכאורה לבעל מוסך פרטי יש אינטרס לבוא יותר לקראת לקוחותיו, וכך יש אופציה שרכבים לא תקינים ברמה כזאת או אחרת יצאו את שערי המוסך כיוון שבעל הרכב החליט לחסוך ולדחות תיקון למועד נוח יותר. במוסך מרכזי כולם שכירים ובין אם יהיו בחודש 1000 מכוניות או רק 400 מכוניות, העובדים ירוויחו את אותו השכר +-. מצב זה יוצר חוסר תלות בין הבוחן לבין הלקוח. לרוב גם יש "נתק" בין המכונאי שעובד על הרכב לבין בעל הרכב. חוסר התלות הזה מאפשר לבוחן לקבל החלטות שהן נטולות שיקול האם הלקוח יברח או יחזור. המצב הזה יוצר גם אמינות נוספת, שהרי לבוחן אין אינטרס ליזום החלפת חלקים מיותרת לכאורה כדי להכניס עוד כסף לקופה. תומר, לגבי חזקת הטסט - אני זוכר שקראתי על חודש, אבל יכול להיות שאני טועה או לא זוכר נכון, מכל מקום חודש זאת אמת זמן סבירה, ולדעתי גם חודשיים יכולים להחשב כסבירים. אני מקווה שלא אגיע למצב שבו אזדקק להחלטה של שופט מהו מבחן הסבירות לענין זה. בענין זה של חזקת הטסט, נראה לי ש- KOMPY אולי יוכל לשפוך אור על זה. אני מסכים איתך שליקוי יכול להתרחש גם שעתיים אחרי שיצאתי מהמוסך. על זה כתבתי בהודעתי הקודמת שאם אקבל קנס אעדיף ללכת למשפט ולבקש סעד מבית-המשפט. צביקי, בעל מוסך/בוחן, אמור להסביר לבעל רכב שאם הרכב אינו מתוקן לאלתר הרי שהמוסך חייב לדווח מיידית למשרד הרישוי על הליקויים ברכב ועל כך שבעליו סירב לתקנו לאלתר ונסע לדרכו. ההורדה תגיע בצורת מכתב רשמי בדואר ישראל ואז כבר תצטרך להוכיח למשרד הרישוי שרכבך תוקן. איך מוכיחים? למזלי לא הייתי בסיטואציה הזאת, אבל אני מניח שהם דורשים לעבור טסט מחדש. אני יודע שנהגים רבים לא ישקיעו זמן, כסף ומאמץ כדי לבדוק באופן יזום את רכבם וגם לא ממש יעניין אותם כסת"ח מהמוסך, אני מודע לכך שכנראה אני המיעוט שנוהג כך, אבל זה לא אומר שהרוב צודק. יש אזרחים שמבקשים מבעלי המקצוע לעשות להם הנחה כי הם לא צריכים חשבונית - זה אולי עניין נורמטיבי אצל חלק גדול אבל זה עדיין לא הופך את הענין לקביל ומוצדק. מי שרוצה להשתריין ולבקש סעד, ראוי שיכלכל צעדיו מבעוד מועד בדרך שתוכיח שהוא לא מתגלגל רק מטסט לטסט. .

בדיקה בדרך אינה בעלת אותו היקף כמו טסט. בכל זאת יש משהו הגיוני בדבריך. יחד עם זאת צריך לזכור שלטסט אתה מגיע באופן יזום ומתוכנן ויודע את מועדיו, ורבים נוהגים להכין את רכבם רק לקראת הטסט, ואח"כ מזניחים. מסיבה זו לביקורת פתע יש משמעות מעבר לטסט - קרי, דאג לתקינות הרכב בכל ימות השנה ולא רק לטסט. אם היו מקבלים רק הורדה ללא קנס, היה נעלם אלמנט "האיום" ורבים היו נוסעים ברכב לא תקין, כי במקרה הגרוע הם רק יאלצו לתקן את מה שממילא היו חייבים לתקן (ואולי גם לעבור טסט חוזר). אם כך למה לתקן לפני שניתפס. אלמנט הקנס מהווה מכשיר הרתעתי שבו למעשה הנהג אמור להקדים תרופה. יוסי אין ספק שגם כסת"ח מעניין אותי אבל לא רק. עובדתית "ביום הדין" רק האות הכתובה תוכל אולי להגן עלי. אני מטפל במוסך מרכזי בלבד (לא מורשה), וחוזר לשם למרות שהעלויות גבוהות יותר ולמרות שהמיקוח וההתפשרות כמעט לא קיימים. אני חוזר למוסך זה בכל פעם למרות הידיעה המוחלטת שאם יתגלה ליקוי בטיחותי לא אוכל אפילו לחשוב על דחיית התיקון מהטעם שברור לי שדקה אחרי שאצא משם ללא תיקון, רכבי ידוווח לרשות הרישוי ואז ההורדה תהיה כואבת יותר. לפיכך אי אפשר לומר שמעניין אותי רק הכסת"ח כמו שמעניין אותי לנסוע ללא עיכובים מיותרים. אני חוזר למוסך שכזה גם מהסיבה שהדרך הזאת מצמצמת לי את הפיתוי המחשבתי של אולי לדחות. לכאורה ידוע לי מראש שאני נכנס "למלכודת". מעניין אותי לא רק לנסוע ברכב תקין תנועתית, אלא גם לנסוע ברכב שלא תהיה סיבה לעכבו בדרך על ליקויים. מסיבה זאת כאשר אני מגלה מנורה שרופה, במקום שגיליתי זאת - שם אמצא את הזדמנות התיקון הקרובה ביותר ולא אמתין למחר בבוקר. יכול להיות שאני מתקן כל דבר מיידית לא רק לשם סילוק הליקוי. אני מניח שבין יתר השיקולים שלי לתקן ולבדוק, נובע מהחשש להתפס עם ליקוי - ומזה כנראה אני חושש לא פחות מאשר להתקע בדרך עם תקלה. .