פעם נסענו כ- 10,000 ק"מ בשנה ועד שהלך מנוע עברו 10 שנים או יותר.
היום נוסעים כ- 20,000 ק"מ בשנה ומנועים מחזיקים 250,000 - 350,000 ק"מ ואף יותר (יש דגמים שיעשו גם 500,000).
פעם בנו מתוך ראיה שהמוצר צריך להחזיק כל החיים. היום מלכתחילה מתכננים עם תאריך תפוגה, וזאת כדי שמוצר יגרט וחדש יבוא במקומו.
פעם הטכנולוגיה היתה פשוטה וניתן היה לתקן ליד הבית את רוב הדברים. היום האלקטרוניקה שולטת ובלי להביא את המוצר למעבדה, אי אפשר לתקנו.
פעם מרוץ החיים היה איטי יותר והיה לנו זמן להתקשקש עם הרכב ליד הבית. היום אנחנו צריכים להספיק לראות 32 ערוצי כבלים/לווין, ואם לא יכולנו להתחלק בו זמנית אז יש לנו את VOD/MAX, כדי שחלילה לא ישאר לנו פנאי למשהו אחר.
פעם היינו ישנים 10 שעות בלילה, היום בקושי 6-7.
מישהו יכול למצוא לי מחשב אטארי עובד ? או אולי מחשב 286 עובד ? קצת בעיה. זאת גם תהיה הבעיה של המכוניות המודרניות בעוד 20-30 שנה. המודרניות יעמדו בגלל חוסר ברכיבים אלקטרוניים או במחשב, ואילו את הענתיקות מלפני 100 שנה עדיין אפשר יהיה להניע ולנסוע. לייצר/לאלתר חלק מכני הרבה יותר זול וקל מאשר לייצר מחשב שעבר מן העולם.
פעם כדי לנהוג צריך היה לגלות מיומנויות תפעול טובות יותר מאשר היום. היינו צריכים לדעת להשתמש ברכב גם כשהוא לא בדיוק עובד מושלם, כגון לשלב הילוכים בגיר כדי שלא יחרוק. לסובב את ההגה תוך כדי התקדמות (היום הגה כוח זה משחק ילדים). בכלי הרכב לא היו בקרת יציבות, מניעת החלקה וכד'. נהג היה צריך לדעת לתמרן עם רכבו במיומנות טובה יותר בכדי לצאת בשלום מטעויות. היום במידה מסויימת האלקטרוניקה מפצה על-כך.
יש משהו מן האמת שבו אנו מתרפקים על נקודות זמן בהיסטוריה ולכן רוכשים חיבה למוצר ישן, אבל אין בכך בכדי להעיד שהמוצר הישן כמות שהוא אכן טוב לזמננו אנו. דברים צריכים להיבחן לא רק בנקודת זמנם, אלה בהשתלבותם היום-יומית בהווה.
.