אנלוגי

הדבר היחיד שאני אוכל בתחנה המרכזית זה את הלב על שהבאתי על עצמי שלילה.

ארוחת ערב מתחילה להתהוות במוחי העצלן והחסכן. בעקבות הגאוניות שבפשטות אני מזמין אתכם לשתף במתכונים לרווקים. קישים לא תופס, ושום דבר מסובך מדי. מצד שני, פיצה-פיתה זה לא באמת אוכל. אני מחפש את הרעיונות הטפשיים, המופרכים, הקטנים - להכין אוכל מכלום. מרק גרזן אמיתי. בונוס במתכון - מינימום לכלוך כלים. חובה במתכון - אלמנט בישול, הרי עבדנו קשה כל היום ומגיע לנו אוכל חם. הרווקים שביננו מכירים את זה יותר. אתה פותח את המקרר, קורץ אליך ריק מתובל בבירה, קטשופ, שתי עגבניות וביצים. ורימון. וליים. וקולרבי אחד. עכשיו אני רציני לגמרי, זאת תכולת המקרר שלי נכון להיום. אני באמת חייב לעשות קניות מחר. שקשוקת עגבניות שרופות מינימליסטית (יש לי גרסה מושקעת יותר כשיש עם מה לעבוד): שתי עגבניות חצי ראש שום שתי ביצים פפריקה חריפה זרעי כוסברה (לא חובה, אצלי תמיד יש בבית) מצפים את תבנית הטוסטר אובן בנייר אלומיניום. חוסך שטיפה. מניחים שתי עגבניות וחצי ראש שום לא מקולף. חשוב מאוד - לא לחתוך העגבניות ולא לחורר, הן יתבשלו בתוך עצמן ומתישהו יתבקעו. זה מצויין. קולים אותן בלי בושה עד שהן די שרופות מבחוץ, אבל לא צריך להגזים. במחבת חמה קולים את זרעי הכוסברה. זורקים את העגבניות למחבת ומועכים. קליפה והכל, לא צריך לעבוד קשה. מומלץ להוציא את העוקצים שלהן. מתבלים בפפריקה ומלח. מאדים את הנוזלים. מוסיפים את שיני השום הקלופות ומועכים, ומיד את הביצים. מכאן כל אחד ושיטת השקשוקה שלו, אני מכסה את המחבת ומבשל עד שהביצים קשות לגמרי. מוציאים מהפריזר את מכשיר הניגוב שלכם, פיתה או לחמניה זה מצויין. אם מצבכם עגום כמוני - טוסטים מלחם פרוס קפוא זה גם טוב. יצא טעים ברמות! מחיר בשטיפת הכלים: מחבת מזלג כף עץ צלחת (היא גם כיסתה את המחבת וגם שימשה לאכילה, בונוס!) גיליתי שגם סבון הכלים נגמר (המחבת כרגע מושרית עם נוזל לכביסה. ברצינות. קראתי את זה פעם אצל אודטה או איזה שקר אחר). אני באמת חייב לעשות קניות מחר.

אלוהים אדירים, איפה אתה מסתובב במרכזית? ייבדק, אינשאללה עוד הרבה זמן.

שקרן. אין טוסט טעים בתחנה המרכזית.

היא שמה את כפפות המשי ומפחיתה מכמות הטקס בישבן.

שיטוט זה גיבוב של צעדים אתמול בשל יעילות מפתיעה היו לי שעה וחצי פנויות. הייתי בבוגרשוב, והחלטתי להעביר אותן במזגן בלי להוציא כסף. המפלצת המתקראת דיזנגוף סנטר קרצה לי. הלכתי. אני אלוף בלהעביר זמן בלי לשבת בבית קפה ולהשאיר 30 ש"ח על קפה גרוע וקולה. אני גם די מוצלח בווינדו שופינג, ואם יש לי מצב רוח גם בהתשת מוכרים מסכנים (אם כי לזכותי ייאמר שאני מכריז מיד בהתחלה שאין לי כוונה לקנות כרגע, אני סתם מתעניין). שוטטתי בצעדים מדודים, לא מהר מדי. הצבתי לי מטרה בלתי מחייבת - אני דורך בכל מטר בסנטר. בתחילה פסעתי לכלי זמר. אני מאוד אוהב לבהות בגיטרות, הרבה פחות להקשיב לסטיירווי טו הבן ונוט'ינג אלס מט'ר. קלישאתי ככל שזה ישמע, הם אשכרה עדיין מנגנים את זה, בודקי הגיטרות. ראיתי המון דברים יפים ושוב יש לי חשק לגיטרה חשמלית. הטעם שלי יקר מדי, אז עד שלא אכין מעל 9000 ש"ח לגיבסון ES-335 או לאחותה הקטנה והמדליקה ES-339 אני לא נכנס לשם יותר (שרשור גיטרות ייפתח בקרוב, הוא כבר כתוב בראש. יש למה לחכות). חיטטתי במפרטים, אין להם ג'אז III גדול. הנזק - 0 ש"ח. אח"כ המשכתי לאיזורים הלא ממופים של הסנטר. שפע מעברים, מדרגות, חנויות עלובות בפינות נידחות. תענוג. קשקשתי בשכל לכמה מוכרים והצלחתי להתגבר על עצמי ולא להיכנס לדיסק סנטר. זה חזק ממני, שם הכסף יוצא תמיד. ביררתי מה קורה עם העדשות החדשות למשקפי השמש שלי שהזמנתי זה מכבר, אין חדש. הנזק - 0 ש"ח. הלכתי לקסטרו, שוכב לי כבר ים זמן זיכוי של 60 ש"ח בארנק. שוב גיליתי שאני מתעב את הרשת הזאת. חרא של בגדים במחירים מופקעים (אישית עבורי, לא להיעלב). כאילו, שלישיית תחתונים עולה 100 ש"ח! כבר מיואש מהזיכוי הזה, מוכן למכור ב 50 ש"ח. רציני לגמרי. לחלופין מוכן להחלפה תמורת שישיית בירת אלכסנדר גרין. זה עולה קצת יותר, אבל אתחלק בכיף עם הרוכש. הנזק - 0 ש"ח. רווח פוטנציאלי 10- ש"ח, או דלקת בכבד. המשך שוטטות עד שגיליתי שיש מרפסת עישון באחת הקומות העליונות, מה שמאוד שימח אותי, כי האלטרנטיבה הייתה קינג ג'ורג' באוגוסט. יצאתי לסיגריה. שם גיליתי את התגלית הכי מרעישה - מצאתי את הקן של בני הנוער האיומים של הסנטר. מי שתל אביבי בטח מכיר אותם, זה מעין פוסט פאנקיסטים לייט וואנאביז. גרורות שלהם מסתובבות במעברים הנטושים, מחובקים על הרצפה ובכלל נראים מעוררי רחמים. הם מדברים במין עגה מקומית שאני לא תמיד מבין. מסר להורים - אם הילד שלכם מסתובב יותר מדי בסנטר תתחילו לדאוג. זה מרקיב. הרגשתי זקן. נזכרתי באחד מפסקולי גיל ההתבגרות שלי, בונוס למי שמזהה: "אחחח הזיקנה הזיקנה תתרווח בכיסא, כי יום אחד יופיע מתוך המסדרון איש אחד עם שמלה וקלשון, ואתה תגיד רגע, עוד יש לי זמן, ובשארית הבינה האנושית המועטה שנשארה לך אתה תבין - אפ'חד לא שאל אותך, אתה מת, פאף!". מי שחיפש בגוגל וינסה להשוויץ בידע שיהנה, אבל זו לא חוכמה. גם אתה שייך לדור רקוב שרוצה הכל בקלות ועוד לוקח על זה קרדיט. נזכרתי בתמונה ששוכבת לי בטלפון: אני מעולם לא הייתי פאנקיסט. ראסטות כן, אולי גם סוג של רוקר. גם קצת קאובוי. לא שזה משנה, שקעתי בתוגה קלה על הדור הזה, שדי מגעיל אותי. שמעתי שאסד רוצה לתקוף בישראל, אני מוכן לתת לו את הנ"צ המדוייק של המרפסת הזו. שתי ציפורים במכה - נסנן את הדור, ונסמן נקודת התמצאות ברורה בסנטר. מבוך החרא הזה. הנזק - 0 ש"ח. קצת פסימיות. עבר לי מהר מאוד. נקודה לחובתי - כבר אז ידעתי שזה יגיע לגיבוב. המשך שיטוט, מחנות פוקס הום קורץ לי שלט 6.99. הוא מתייחס לכוסות קפה צבעוניות, שדווקא מוצאות חן בעיני. כאן עלי לציין שלאחר ברירה טבעית של שברי זכוכיות וקרמיקה נשארה לי רק כוס קפה אחת שאני אוהב. אני שותה נס פעם ביום, בבוקר, וזו צריכה להיות המידה המדוייקת. זקן, כבר אמרנו. הכוס שלי היא מזכרת מבלכטוב, עיירת נעוריו של סבי בפולין מטיול לפני כמה שנים. מת עליה. היא לבנה. בכל מקרה, נכנסתי לחנות. השתכנעתי מהמוכר הגיי חובש הכיפה (סבבוש? באמת? זה מהתנ"ך?) לרכוש ארבע במקום שלוש, כי השניה בחצי מחיר. כאילו, זה אותו מחיר בעצם. עזבו, זו הייתה מתמטיקה מסובכת גם בשבילו. לזכותו ייאמר שגם אני לא ממש חישבתי בהתחלה. לקחתי אחת מכל צבע - ירוק, כתום, צהוב וכחול. הנזק - 21 ש"ח. כמו כוס קפה פלוס טיפ בבית קפה. אי אפשר לא להוציא כסף בעיר הזאת. עכשיו עם מה בעצם נשארנו אחרי כל הלהג הזה? עם שאלה קיומית. מה עושה רווק עם חמש כוסות קפה? איך אני אמור לבחור במה לשתות? אני רגיל לחוסר הברירה המאוד נוח, כי הכוס שלי הייתה אולטימטיבית. אלה כולן זהות. זה מעמיס עלי דילמת צבעים על הבוקר. היום שתיתי בירוקה, מבקש המלצות למחר.

יודע מה - עשינו עסק. פעם הבאה שאני מכין מובטחות תמונות הלפני. האזהרה מונחת כאן מעכשיו.

השרשור הזה עשה לי חשק לכנפיים. כבר כמה ימים אני עם דודא מטופשת, אבל בגלל שלא בא לי להוציא כסף על הזמנה או מסעדה, וכיוון שחזרתי היום עם מחשבה אחת באוטובוס "כנפיים"! החלטתי לעשות מעשה. אקדים ואומר שהכנתי כמה פעמים בבית, תמיד מכנפיים טריות וחתוכות ע"י הקצב. פעם ראשונה שמתי בתנור, לא עבד משהו. פעם שניה טיגנתי ואח"כ לתנור, היה סביר. אח"כ התחלתי במרינדות מושקעות, טיגון קצר ולשקית קוקי בתנור. עבד מעולה. היום, ידעתי שאין בבית כלום. חזרתי מאוחר ורק החנות של הרוסים הייתה פתוחה. קניתי כנפיים קפואות ובקבוק רוטב צ'ילי. הרוסי אמר שהוא יודע מה אני אוכל הערב. החמאתי לו על האינטלקט. הכנפיים הופשרו, ואז התחלתי בבדיקת כישורי הקצבות שלי. במילה אחת - טוב. בשתי מילים - לא טוב. זה חתיכת חלק מגעיל! הוצאתי את הנוצות שנשארו (ראבאק אתם כבר מורטים, תעשו פינישים), עשיתי מחקר אנטומי מרתק על הפרקים ונקודות החיתוך (לא ברשת כמו שניתן היה לצפות, בעזרת חוש המישוש), ובסוף נשארו כנפיים די מפתיעות לטובה בצורתן. קיללתי כל הדרך. קשה להיות קצב כשיד אחת שלך מוגבלת, חותך וצועק. החלטתי מטעמי בריאות וריח לוותר על טיגון, ובמקום זה בישלתי אותן במים, ככה ראיתי בכמה מתכונים ברשת. סירחון אימים, כוסאוחתו הבשר הזה. איבדתי את התיאבון. חזר התיאבון, המשכתי. מהבישול עברו להשרייה קצרה ברוטב הצ'ילי הקנוי בתוספת שום כתוש, ולתנור. פה כבר הייתי רעב מת, וכאן המקום לגלות שהדבר הזה שאני קורא לו תנור הוא טוסטר אובן בדואי. הוא דווקא בא מחנות במודיעין, אבל יש לו את הקצב שלו. 45 דקות עד שצד אחד השחים יפה, ועוד איזה 20 עד שהצד השני הואיל בטובו. היה לי ברור שהן יצאו קצת יבשות, מה גם שהבישול במים מוציא המון שומן מהן. בריא בריא, אבל אני לא אוכל נסורת, נכון? לסיכום - יצא טעים בצורה מפתיעה! או שכבר ממש הייתי רעב. או שניהם. המחיר: שני סכיני שף (אחד שלא חתך, שני שלא חתך, חזרה לראשון שכן חתך). סכין מריחה (להפרדת הכנפיים הקפואות), קרש, שלוש צלחות (אחת להפשרה במיקרו, אחת להנחת הכנפיים המבושלות שהתבררה כטעות כי הן עברו מיד לקערה, אחת לאכילה), קערה, סיר, מסננת, שני מזלגות וכף. המון כלים בשביל מעט מאוד בשר. הולך לשטוף, אינעל העולם. פעם הבאה אני מתקשר לדיקסי.

בבון זה קוף. תכל'ס - מעולם לא הייתי חובב מין עם חיות, אבל אני מוכן שהיא תחיה אצלי בכלוב. אם לא היה ברור מנימת דברי - אני חושב שהיא יפהפיה ברמות, ובגלל שלא צפיתי בתוכנית אין לי מושג ממש איך היא מתנהגת. בקיצור - זו הודעה מפרגנת לחלוטין, גם אם מנוסחת בוולגריות, ואני מתנגד בתוקף לאיזכור הקוף כרמז למוצאה.

אגב שמות מוזרים של חנויות, מה תגידו על זאת מברלין?

כשיקום הראש ממשלה הגבר שיסע בסופה, או אפילו ב-Sandcat, אני אהיה מאושר. אפשר גם בתומקאר, ואז הוא יקבל בראש מערסים ב-RZR.

לפחות בחיל אויר יש טחינה, בשאר החילות האוכל ממש גרוע.

אלוהים אדירים, ואני חשבתי על להציע חשמלי בתור בדיחה, אם כבר ג'ובניקים אז עד הסוף. קאדר קורקינטים חשמליים נשמע לי אדיר. השמיכה - ניתוק הקורקינט מהחשמל בלילה.

בנצי, א. זו לא תגובה, זו נפיחה. ב. גם בשוק הכרמל. ג. תמונה, או אין אמונה. רזמל, התשובה לשאלה בכותרת היא לימוזינה נכון ללפני כמה חודשים, אוטו זבל נכון לכרגע, ואמבולנס של גהה נכון לעוד כמה חודשים.

סתיו, אתה צעיר (בפורום, בחיים ועוד מעט בצבא) ולכן אתן לך טיפ קטן: לפני שאתה עונה, וודא שקראת (או הקשבת) לעומק. אחרת אתה עלול לחזור על דברי אחרים. אם זה בתום לב זה סתם מוציא אותך לא מרוכז, אם זה בכוונת לקיחת קרדיט זה משהו אחר. אני מוכן למחול לך, אבל אין לי סמכות. אנא פנה ללוקומוטיב, או במקרה חירום לרזמל. אני ממליץ על עונש של שלושים שניות הקפת את פורום תמיכה טכנית, זוז.

גם אני עם פרודונטקס. לטעם מתרגלים, את תחושת הניקיון לא מקבל משום משחה אחרת. יתרון - במילואים אף אחד לא רוצה להשתמש בשלי.

לא על מנת להתווכח, אך אני עובר לידה כל יום. מדי פעם זה עניין יחסי.

הולך ומגיע היום בו נצטרך לתת דין וחשבון גם על האויר שאנחנו נושמים. טוב לראות שיש עסקים שמתכוננים ליום הדין:

מעולם לא טסתי כשאני יודע לאן אני הולך והיכן אני ישן (חוץ מטיסות עבודה, או עם המשפחה). בשל כך אני מניח שדעותי על המקומות בהם ביקרתי שונות משל אחרים, אבל אני לא מוכן בעבור שום הון שבעולם לוותר על ההנאה שבלגלות בעצמי את מה שגורם לי אושר, גם אם זה אומר לוותר על חוכמת ההמונים (שהרבה פעמים צודקת מצידה). דבר ראשון שאני עושה כשאני נוחת זה לשים דברים במלון, להתקלח, לרדת לקבלה ולקחת מפה עם סימון של המלון וכרטיס ביקור שלו, ולצאת לשוטט. מציין לעצמי מקומות שארצה לחזור אליהם מאוחר יותר, ופשוט נהנה מהקסם של מקום חדש, יהיה איזה שיהיה. בפעמים האחרונות זה היה עם מפה בסמארטפון, אבל העיקרון זהה. לפעמים אני טועה בבחירת המלון או האיזור, אז פשוט מתקן יום אחרי. לפעמים אני נופל עם מסעדה או שורף חצי יום על המלצה מיותרת של מישהו, ואז תמיד נזכר שאם הדרך הלוך והיעד אכזבו, עדיין תמיד נשארת הדרך חזרה. עוד לא ביקרתי במקום שלא נהניתי בו. האמור לעיל נכון עבורי, ואינו אמת מוחלטת. הוא מתייחס לטיסות לבד או עם בת זוג, ולטיסות עבודה בהן המלון מוזמן מראש והלו"ז קבוע, אז אני מסתפק במינימום שעות שינה ובשאר הזמן - כמתואר למעלה.

זה דווקא אחד הקלים: "לא, נולדתי בלימוזינה. עכשיו קום ותסגור אחרי".

נהדר! עוד תמונות אם אפשר, בעיקר של הדגמים הישנים ושל רפליקות דקאר. תודה, מקנא.

בדרום תל אביב, חונה כבר זמן רב באותו המקום. היום בבוקר הייתה עליה הודעת פינוי של העירייה. אני גר קרוב, אם מישהו רוצה שאשים פתק עם מספר הטלפון שלו - בשמחה.

אחי הצעיר פעם ענה למכתב כזה, מנסיך ניגרי או משהו בסגנון. הוא התחיל דו שיח מרתק, בו הצד השני ניסה בחינניות לשכנע אותו רק לפתוח חשבון בנק ולהפקיד בו סכום כסף עבור אגרות טיפול במיליונים. בגלל שאחי כשרוני ממני בכתיבה, הוא הפך את זה לכתבה מצויינת שהופיעה בבלייזר.

זה היה נראה לי טפשי לפתוח אשכול שלם רק כדי לספר - בדן בוחנים אוטובוס חשמלי חדש, והיה לי הכבוד לנסוע בו היום. קו 5, אוטובוס מתוצרת BYD הסינית. לטענת הנהג האוטובוס קטן מדי כי המצברים תופסים המון מקום. נוסע מצויין, ורק המזגן לא משהו.

האמת שעד כמה שאני שונא ריאליטי ואת כוחה של הטלויזיה בהשפעה על הנוער, דווקא יש במייקאובר כזה כמה צדדים חיוביים. זה הכל עניין של דרך הצגה ואיזה מסר רוצים להעביר. יש אנשים שסובלים שנים מתסביכי נחיתות ופגיעה בביטחון עצמי עקב ״מתנה״ של הטבע שהעולם המודרני יודע לתקן. אמנם אני לא שם, וגם אם היו מציעים לי סכום בלתי מוגבל לניתוחים פלסטיים כנראה לא הייתי מנצל שקל ממנו, אבל אני מכיר אנשים ששינו את חייהם בעקבות כזה ניתוח. אז שוב, לא תומך בתוכנית בכלל כי לא ראיתי מעולם, אבל לא ממהר לצאת נגד.