סיפור קטן שגרם לי לחייך לעצמי כמו ילד מפגר במשך חצי שעה ....
תאריך : היום .
שעה : 10:00 (בבוקר) .
מיקום : כביש 6 לכיוון צפון , קצת לפני המחלף לנתניה .
אני , בקורולה של העבודה , ממהר בטירוף על 150 קמ''ש +- בנתיב השמאלי , לפני ב.מ.וו 750 לבנה יפיפייה ולפניה עוד רכב כולשהו. למרות שאני ממש ממהר אני מאוד נהנה להתבונן ברכב המדהים הזה, בינתיים הרכב שלפניי ה 750 סיים את העקיפה וחזר למסלול הימני, לא עוברות כמה שניות וגם אנחנו משלימים את העקיפה אך הב.מ.וו מחליטה להשתהות על השמאלי , אני מצידי נצמד טיפה ומהבהב לו באורות גבוהים.
תוך פחות מחצי שנייה אני רואה איתות ימינה וגלישה מסודרת ומתונה , חזרה לנתיב הימני .
אני מצידי מדביק את הדוושה לריצפה ,ומתחיל בעקיפה , וברור שאני לא יכול לוותר על מבט בוחן מהצד של הרכב היפה הזה , במקביל אני גם רואה את הנהג של הרכב , בחור מבוגר כבן 50 מסתכל עליי וזורק לעברי חיוך מאופק .
אני משלים את העקיפה , מאותת וחוזר לימין , ושוב זורק מבט למראה שמגלה לי את ה 750 במרחק של כ 40 מטר ממני , והיות ואני בלחץ מטורף, הדוושה עדיין בריצפה ואני על כ 170 קמ''ש !!
לא עוברות 3 שניות(מאז המבט במראה) ופתאום ''עוד'' 750 צצה לה משום מקום ועוקפת אותי במהירות שגרמה לי לבדוק שוב האם אני באמת על 170 קמ''ש או רק על 70 ,אני זורק מבט נוסף במראה ומגלה שה ב.מ.וו עם הבחור הנחמד כבר לא שם.....
אני חושב שלקחו לי כמה שניות על מנת לעכל את העובדה שהיה מדובר על אותו רכב.
עד עכשיו הייתי בטוח שהקורולה נוסעת לא רע בכלל, ויחסית סוחבת מצויין , אבל אחריי מפגן כוח שכזה אני חושב שמצאתי לעצמי שאיפה חדשה.....