לא מעט פעמים יצא לי לקרוא סקירה על בחירת רכב בפורום ובה מופיע המשפט:
"אשתי הטילה וטו על רכב ידני"
אז ככה:
בשנת 2012 (אז עוד לא) אשתי ואני גרנו בחיפה והיתה לנו מאזדה 3.
יום אחד, גשום במיוחד מכסה ביוב אכזר עלה מהזרמים החזקים למעלה והקפיץ את אשתי עם המאזדה.
לאשתי שלום , למאזדה שלום ולהתראות.
ואנחנו יצאנו לחפש לנו רכב אחר. הגדרנו תקציב (כ70 אלף שקלים, קצת גמיש),
ביקרנו במגרשי המכירה של חברות הליסינג, קיבלנו הצעות למכוניות בנות שלוש ואז אמרתי לה:
"הי, יש מבצע בסיאט! אפשר לקנות איביזה חדשה!"
"והיא מרווחת מספיק לזוג" (בעתיד עם ילדה), "יש לה מנוע 1.4 חזק מספיק לעליות. אה כן, והיא ידנית..."
"אין סיכוי", היא אמרה. "לא נהגתי ברכב ידני מאז שעברתי טסט, ואנחנו גרים בחיפה!"
ואז הצעתי לה: "אנחנו בלאו הכי עם רכב חלופי, בואי ואחליף אותו לרכב ידני ותנסי לראות איך זה".
היא הסכימה, חברת ההשכרה שלחה אותי לתל אביב (בחיפה לא היה להם), הגעתי עם ספלאש, חזרתי עם ספארק.
ביום הראשון היא נתקעה בפקק במעלה דורי בגשם זלעפות. הרכב נכבה לה עשרות פעמים וכשהיא הגיע הביתה שמחה היא לא היתה.
"אין סיכוי" היא אמרה.
למחרת היא יצאה איתה לעבודה פעם שניה ובתום כשבוע עם הספארק היא כבר נהגה בה בצורה חלקה (כולל הזינוקים בעליה).
האישור הסופי התקבל אחרי שנהגה על איביזה של בעלה של חברה בה היא גילתה שהגיר בה יותר נוח ונעים לתפעול מזה שבספארק.
הזמנו איביזה צהובה והיא שמשה אותנו כארבע וחצי שנים (באמינות מלאה).
התחתנו בה, נסענו בה בסופי השבוע מחיפה לאשדוד להורים עם בתנו הבכורה, היא עברה איתנו לאשדוד והסיעה את אשתי לעבודה ברחובות.
זמן לא רב אחרי שנולד הבן שלנו עברנו לגולף משפחתית.
עד היום אשתי מתגעגעת לאיביזה הצהובה שהיא היתה מוצאת בקלות בכל חניה גדולה.