התשובה לשאלה שלך היא פשוטה.
כל מפקד במשטרה כוחו נמדד בתפקיד הבא שהוא מועמד אליו.
לכן ניצב פריינטי פרש באופן מיידי ולא חיכה כמה חודשים לאחר ההודעה על פרישה.
כל ניצב שכזה שמפקד על אגף/מרחב וכו' יודע שיש אנשים מעליו שקובעים מדיניות וכדאי מאוד שיקשיב להם אם הוא רוצה להתקדם.
הרי מי שמחליט על המינויים במשטרה מלבד המפכ"ל הוא השר לבטחון פנים ועל פיו ישק דבר.
בוא נגיד שהניצבים האלה עושים הרבה ג'נגלינג והרבה ליקוקים כדי למצוא חן מפני מקבלי ההחלטות בדרגים הגבוהים ביותר מחוץ ובתוך המשטרה.
הרבה פוליטיקה והרבה התפלשות בחרא.
ביום שבו ראש אגף התנועה היה בא ואומר את מה שציפית ממנו לומר הוא סגר את דרכו במשטרה ויכול ללכת הביתה וזה בדיוק מה שקרה עם ברונו שטיין.
מבחינת האכיפה, דווקא בשנים האחרונות ישנו שינוי גדול מאוד והתמקדות בעבירות בריונות ומסכנות חיים.
בעבר השוטרים היו מחפשים את הדוחות הקלים ונתנו הרבה דוחות על איתות או על חניה וכו'. היום ההנחייה היא להתמקד בעבירות מסכנות חיים ובריונות כביש כמו אי ציות לרמזור, שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה, סטיה מנתיב, קו לבן, אי מתן זכות קדימה וכו'.
האחוז של מספר הדוחות שניתנים על עבירות אלו מתוך סך הדוחות שחולקו גדל בהתמדה ומהווה חלק מכריע מכלל הדוחות שניתנים לנהגים במפגשי שוטר-אזרח.
הבעיה האמיתית בתחום האכיפה היא מחסור גדול בכוח אדם בשטח.
כשיש ניידת תנועה אחת על שטח של 50 קילומטר או יותר אז לא רואים משטרה וכל אדם הטוב בעיניו יעשה וכך זה נראה על הכביש.
לא סתם ישראל מדורגת במקומות האחרונים במדד יחס שוטר לאלף אזרחים.
בישראל נכון ל-2010 מספר השוטרים לכל 1,000 אזרחים עמד על 2.2.
הממוצע של מדינות ה-OECD עמד על 3.3 - 33% יותר מישראל.
באיטליה למשל, מספר השוטרים עומד על 5 שוטרים לכל 1,000 אזרחים.
ככה זה נראה כשהמדינה מפקירה את בטחון הפנים של אזרחיה.
בנוסף לכל זה, גם השכר של השוטרים בארץ נמוך מהממוצע של מדינות ה-OECD. אז מה הפלא שהמשטרה נראית כך?
והדבר הכי מבאס הוא שזה קורה כמעט בכל התחומים בהם המדינה נוגעת כמו כיבוי אש, מספר אחיות ומספר רופאים וכו'.