אהלן כולם.
היום הייתי בשערי צדק. רק הטרטור שהיה - ר"מ 2 שלחו אותנו (אותי ואת אמי) למיון, במיון לא הבינו מה אנחנו רוצים (בזמן שאנחנו בעצמנו לא יודעים מה הם רוצים. אמרו לנו ללכת לאורתופד). מהמיון הפנו אותנו למרפאת חוץ אורתופדית, שם הפנו אותנו למחלקה הפנימית לאורתופדיה. כל זה לווה בהמתנות של מינימום 20 דק' ועד לשעתיים וחצי, ללכת לפה, ללכת לשם...
מה יהיה? יהיה טוב? טעות! חזרנו למיון - צילומים. צולמתי ברנטגן (יצאתי די יפה, האמת! ) אבל הצילומים לא הגיעו לרופא. הוא שלח אותי (על כסא גלגלים, כי הרגל מרוסקת) לומר לרנטגנולוג שלא הגיעו הצילומים. אוקיי. הגיעו הצילומים. מה עכשיו?
אישפזו אותי.
פתחו לי את הגבס לפני הצילום. סגרו? מה פתאום. לך הביתה אמרו לי. הלכתי. טלפון. "אלרואי? שלוםץ מדבר ד"ר אלכסנדר. יש נוהל ששכחתי, אסור לי לשחרר אותך כשאתה מאושפז. תחזור". אני: "אני כבר בבית ואין לי כסף למונית, הרי ר"מ 2 מאשרים את זה" ד"ר אלכסנדר: "אני אדבר איתם".
מחכים.
טלפון ממספר מטכ"לי. "אלרואי? שלום. ר"מ 2. אני צריכה שתפקסס לי איסור דריכה." אני: "אין לי, אין לי סכלל את התיק. אני בחופשת מחלקה". ר"מ 2: "אין לי מה לעשות. תגיע בעצמך" (זה ממש לא היה ככה, זה כלל צעקות,אבל אין צורך לפרט את הצעקות).
מחכים.
טלפון. שוב מספר מטכ"לי. "אלרואי? זה שוב ר"מ 2. תחכה, אני מנסה לסדר את העניין של המונית". אני: "טוב.".
היו עוד הרבה טרטורים, אבל זה העיקר. רוב הטרטורים היו על מונית שהצבא אמור לספק לי, אבל הרופא לא רשם "אסור לדרוך על הרגל". כמה טמטום.
הייתי חייב לשתף. לפרוק.
תודה!